רבי יוסף יונה שטרנהרץ – בן מוהרנ"ת

נולד בשנת תקפ"ט, לאביו הגדול מורנו רבי נתן, והיה הצעיר מבין בניו.

בהיותו תינוק, חלה ב'מָאזְלֶין' (= חצבת) מחלה שהייתה נפוצה בימים ההם, והיוותה סכנה גדולה, בעיקר עבור ילדים. יוסף יונה הקטן הגיע למצב קשה ביותר, ובזכות תפילותיו של אביו, שב לאיתנו.

במכתב מאותו שבוע לבנו רבי יצחק, מספר לו רבי נתן על החלמתו הניסית של יוסף יונה:

"ביום שבת קודש, וביום א' בשבוע זאת, היה מסוכן מאוד מאוד, וזה סמוך החלימהו והחיהו השם יתברך ברחמיו הגדולים, בלי שום רפואות, ובלי שום עשייה ותחבולה כלל, כדרכנו, כידוע לך".

יחד עם כל פעולותיו הכבירים והנשגבים של רבי נתן, היה מקדיש מדי ערב זמן, כדי לשבת עם ילדיו, לברך עמם ולקרוא עמם 'קריאת שמע'.

כשהיה יוסף יונה עדיין ילד רך בשנים, נאלץ אביו להיעדר לעתים לפרקי זמן ארוכים מן הבית. אולם גם אז, המשיך האב לקיים מצוות 'ושננתם לבניך', באמצעות מכתבים לילדיו.

באחד מהם, הוא כותב לשני בניו הצעירים: נחמן ויוסף יונה: "למען השם, לימדו והתפללו בכוונה. אימרו קריאת שמע וברכת-המזון ברצינות. אזי יהיה לכם טוב בעזרת ה' יתברך בעולם הזה ובעולם הבא. אתם יכולים כבר להבין, ילדים אהובים, שאין תכלית אחרת, אלא רק: תפילה, תורה ומעשים טובים. ה' יתברך יחזק לבבכם בזה, אמן" (תרגום מאידיש).

במכתב נוסף, לאחר שביקשו ממנו שיקנה להם חליפות, הוא משיב להם: "מה שאתם תצטרכו, אעזור לכם בעזרת ה' יתברך; וגדולות אין צריכים. המלבושים היקרים ממררים לאנשים את חייהם, בפרט אנשים פשוטים ונרדפים כמותנו, שכל זהוב מגיע אלי בנס גדול, שאי אפשר לספר ומכל שכן לכתוב" (תרגום כנ"ל).

לאחר הסתלקות אביו, נשא רבי יוסף יונה לאשה את אסתר שיינדל, בת אחותו מרת חנה צירל. היא התינוקת המוזכרת במכתבו של רבי נתן משנת תקצ"ה.

ומעשה שהיה כך היה: באותה שנה גברה המחלוקת נגד רבי נתן והגיעה לשיאים שלא יתוארו. הגיעו הדברים לידי כך, שדמו הותר, ופוחזים וריקים היו משליכים אבנים אל חלונות ביתו.

בני הבית הורגלו להגיף את התריסים מדי יום לפנות ערב, שכן בשעות הלילה, נהגו מתנגדי רבי נתן לרגום את ביתו באבנים.

ערב אחד, שכחו להגיף את התריס באחד החדרים. אותה שעה שהתה בחדר חנה צירל, עם בתה התינוקת אסתר שיינדל, ששכבה בעריסה.

לפתע פרצה התינוקת בבכי, ואימה הרימה אותה מן העריסה. לא חלפו מספר רגעים – ואבן גדולה התעופפה מן החלון ונחתה היישר לתוך העריסה הריקה – – –

באותה עת שהה רבי נתן בטשערין. לאחר שנודע לו הנס שהתרחש לנכדתו, כתב באיגרת לבתו וחתנו:

"…והנה גם לה זורקין אבנים… ה' יתברך יזכנו שייצאו ממנה דורות ודורי דורות, שיהיו יראי השם ואנשי אמת, כי זה כל מגמתנו".

על רבי יוסף יונה אמרו, שירש מאביו את מידת התמימות דקדושה; הוא ישב כל ימיו על התורה והעבודה, ותפילתו הייתה במתיקות עצומה.

'מתבודד' מופלג היה, ודבוק בבוראו; לא פעם ראוהו פורש לעת דמדומי ערב אל חצר בית-המדרש, ועורך את חשבון נפשו על היום שחלף.

רבי יוסף יונה נפטר בשנת תרמ"ט, בהיותו בן שישים שנה. הוא נטמן באומן, סמוך לכניסה הישנה לבית-החיים, ליד קבריהם של רבי נחמן מטולטשין ורבי נחמן חיה'לעס.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')