רבי יוסף דב קפר
קיבוץ עין חרוד.
שנת תש"ו.
שבור ורצוץ לאחר שניצל בחסדי שמים מציפורני החיה הנאצית ימ"ש ומהמגף הרוסי העריץ, הגיע יוסף קעפער שבור ורצוץ בגוף ובנפש אל חופי ארץ הקודש.
כל בני משפחתו עלו על המוקד על קדושת שמו יתברך בכבשני הנאצים, ורק אחת מקרובי משפחתו, ששרדה אכן בגופה אך לדאבוננו לא בנשמתה, הפעילה מאמצים כבירים להשיג עבורו את האישורים הנדרשים וכך עלה יוסף לארץ הקודש והתקבל כאן כחבר בקיבוץ 'עין חרוד'.
*
יוסף קעפער נולד בעיירה פולטוסק לפני מלחמת העולם השניה, לאביו ר' ישראל משה, מחסידי ברסלב בעיר, ובנערותו זכה גם להשתתף בקיבוץ הק' בלובלין יחד עם אביו.
עם פרוץ השואה הנוראה, התחבא יחד עם קבוצת נערים במרתף אחד הבתים בעיר, ובעת עריכת סלקציה פרצו הנאצים לתוככי המרתף ומצאוהו חבוי בפינתו רועד מפני הבאות. על אף שלא ידעו את זהותו היהודית, קבעו פה אחד כי אם הוא מתחבא סימן שיש לו סיבה טובה לכך… ונגזר דינו להוציאו להורג יחד עם אחדים שנתפסו.
אחד החיילים כבר כיון את רובהו להרגו בירייה, אולם רעהו אמר לו בנאורות הנאצית הידועה לשמצה: הן טיפות הדם ילכלכו את קירות הבית, וגם קול הירי יכול להבהיל אותם – – – ומאת ה' היתה זאת כי החיה הנאצית קיבלה את דבריו וכך ניתנו לו חייו לשלל.
ר' יוסף, שהיתה טבועה בו המידה היהודית של הכרת הטוב, ניגש לאותו חייל שבזכותו ניצל והודה לו מקרב לב. אקט לבבי זה, הצית את חמת זעמו של החייל, כאשר על כך לבד שיהודי מבוזה – כלשונם – יחשוב שניסה להציל את חייו רצה לכלות בו את זעמו ולהרגו על המקום, ורק בנס הצליח לברוח מהמקום, כאשר התגלגל ביערות עד שהגיע בדרך לא דרך אל מעבר לגבול הרוסי.
בהיותו שם, השלטונות הרוסיים הגלו אותו לסיביר על 'עוונו' שהוא יהודי בן לעם הנבחר, שם עסק בעבודת פרך למשך שלש שנים, עד שהצליחה קרובת משפחתו כאמור, להעלותו אל ארץ הקודש.
*
אך אם אותה קרובת משפחה חשבה, כי יוסף שגדל על ברכי התורה והיראה, והיה נצר למשפחה חסידית שורשית, יישאר שם בקיבוץ החילוני בשביל עבודה ופת לחם הרי שהתבדתה מרות. יוסף שראה את המצב הרוחני בקיבוץ, נשא מיד את רגליו וברח לירושלים עיר הקודש.
בל נטעה לחשוב שעזב את הקיבוץ כיון שהעבודה שמה היתה קשה עליו או מחמת קשיים אחרים. לא ולא. יוסף היה מנוסה בעבודת כפיים, כאשר עוד בעיירת מכורתו, בשנים ההם לפני המלחמה, שימש כעגלון כדי להיות לעזר לאמו בכלכלת הבית. הסיבה האחת והיחידה שהבחור היקר יוסף קפר עזב את הקיבוץ בו קיבל לחם לאכול, בגד ללבוש ובית לדור בו, היתה מחמת שנשמתו הטהורה צעקה לאמור: את אלוקים אני ירא ואתו אעבוד, והוא העדיף לחיות חיים יהודים פשוטים גם במחיר מסירות נפש. כאשר ידע כי שם בירושלים אין לו שום מכר וגואל, ואפילו לא מקום להניח את ראשו.
ימים ארוכים הסתובב מבית כנסת למשנהו, עד שאיווה לו ל'משכן קבע' ספסל ראוי לשמו באחד מבתי הכנסת בשכונת בית ישראל. תושבי השכונה ומתפללי ביהמ"ד, ביניהם אנשי ירושלים של מעלה בימים ההם; הר"ר משה בטלמן והר"ר אליעזר עקשטיין, ששמו על לבם מצבו של הבחור הגלמוד, התעטפו ברחמנות והחלו להיטיב עמו ולקרבו בהביאם אליו ארוחות חמות ומיטה מוצעת לישון וכדומה.
עם השנים, התחבב על חסידי ברסלב, וקבע לו את מקומו בבית מדרשנו במאה שערים, כאשר היה מרבה לישב בשיעוריו של הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ומתחמם לאורו של רביה"ק.
תדיר ראוהו עוסק בפירוש ה"כלי יקר" על התורה, כשמרגליה בפומיה: "זה דבר יקר!".
ר' יוסף דב ב"ר ישראל משה קעפער נלב"ע בכ"ה שבט תשמ"ט, ונקבר במרומי הר הזיתים בחלקת חסידי ברסלב. לא השאיר אחריו זש"ק.
(מקור: מימי הנחל נ"א, מכון "אלופי הנחל")