מתלמידי מוהרנ"ת המובהקים היה רבי יהודה מברסלב, המכונה רבי לייב'לי ראובנ'ס – על שם חותנו רבי ראובן.

הוא עמד לצד מוהרנ"ת גם כשהמחלוקת נגדו סערה בעוז וכל מקורביו נרדפו עד הנפש. רבי לייב'לי התגורר בפאתי העיר ברסלב ובין כתלי ביתו נעשתה פעילות גמילות-חסדים כדי לתמוך בפרנסת ביתם של חסידי ברסלב העניים והאביונים, שבגלל היותם נרדפים ומנודים, גם סבלו חרפת רעב. מעת לעת, בשעת לילה מאוחרת, היה נוקש על חלון ביתו החסיד רבי יצחק משערוויץ, שעבד בטחנת הקמח של קרובו הגביר משה חינק'ס. רבי לייב'לי, שכבר המתין לנקישותיו, היה יוצא אל החצר ופורק יחד עמו מן העגלה, שקי קמח ולעתים גם חריצי גבינה וחמאה, שהועברו בזריזות אל תוך ביתו, משם, עשו אחר כך את דרכם אל בתיהם של מוהרנ"ת ושאר החסידים.

רבי לייב'לי עמד בקשר מתמיד עם מוהרנ"ת והיה קרוב אליו מאוד. מוהרנ"ת מזכירו רבות במכתביו ומכנהו "ידידי ר' לייב'לי חתן ר' ראובן"

במכתבו מיום ג' פרשת צו תקצ"ה, בשיאם של התלאות והרדיפות, כותב מוהרנ"ת לבנו רבי יצחק: "ואין לשום אדם במה לנחם את עצמו, כי אם במעט הטוב שזוכה לחטוף במעט הימים הרעים האלה, כי רק לזה נברא, לסבול עמל בשביל התורה והעבודה. ואם אינו זוכה, סובל עמל בשביל גיהינום חס ושלום שעל זה הזהיר התנא 'במטותא מינייכו לא תירתו תרתי גיהינום' (בבקשה מכם, שלא תירשו שני גיהינום, יומא עב:). מה אומר לך בני חביבי מחמד נפשי, כבר הרביתי לדבר בזה הרבה וגם בשעה זאת דיברתי מזה עם ר' לייב'לי חתן ר' ראובן, אך עדיין צריכין לדבר מזה ולזכור זאת בכל יום"

בהיותו קרוב למוהרנ"ת, זכה רבי לייב'לי לעמוד לצדו גם בימיו האחרונים, סמוך להסתלקותו לגנזי מרומים.

וכה מובא ב'מכתב ההסתלקות' שכתבו אנ"ש דברסלב:

"ואור ליום ה' קודם אור יום ב' שעות, בא אליו ר' מאיר יהודא ור' לייב'צ'י ואמר: 'המלאך דומה בא אצל האדם ומבקע כריסו ומפיל על פניו' ואמר: 'אוי, ובפרט כשיש רפואה בבטן זה אש להבה' אך אמר: 'רבינו ז"ל בוודאי יתקן הכל מעל פניו'. ובבוקר החליש מאוד בשעת תפילה, ובא אליו הצדקת אדל תחי' ואמרה: 'למה תחרישו? הלא צריך להרבות בבכיה' והוא ז"ל לא הסכים על זה, ואמר שיש לו שונאים גדולים, רק לימד אותנו איך להתפלל בעבורו: שיאמרו בהתבודדות שימָצֵא לו זכות איך הוא כתב דברי רבינו ז"ל וסידר אותם והידר אותם, גם עתה רוצה להדפיס, 'וכל חייכם תלוי בי'…"

לעת זקנותו, עלה רבי לייב'לי לארץ הקודש עם זוגתו מרת ביילא לאה והתיישב בצפת, שם נסתלק בכ"ב מנחם-אב, בשנות התר"כ, ומנוחתו כבוד בבית החיים שבו טמונים האר"י הקדוש וגוריו.

זכה רבי לייב'לי להותיר אחריו בן גדול מבחירי תלמידי מוהרנ"ת, הלא הוא החסיד הנלהב רבי נתן מטבריה. בניו הנוספים של רבי לייב'לי, רבי מיכל ורבי זאב, התגוררו בטייטרא שברומניה.

בכל פעם שחלה רבי נתן מטבריה, היה שולח מכתב לאנ"ש דצפת ומבקש שיתפללו בעדו על ציון אביו ועל ציוני שאר אנ"ש הטמונים שם (נתיב צדיק, נה, נט, פו, קכב, קנב).

עובדה מפליאה היא, כי רבי לייב'לי הופיע בחלום לבנו רבי נתן, שלוש פעמים בשבוע אחד, ודיבר עמו על דברים הצריכים תיקון, כפי שכותב רבי נתן מטבריה באריכות במכתבו לבנו ר' אייזיק, ומוסיף: "ואמר סימן שהחלום הוא באמת, כי לפעמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, וסימן אם הוא אמת החלום, שתיכף בבואך תשיג מכתב מבני מיכל ני"ו מהעניות והדחקות שלו, וכך היה…" (שארית ישראל, מכתב ט)