פריז תש"ב

צרפת נמצאת תחת כיבוש נאצי. יהודים מכונסים במחנות כליאה, טרם שילוחם למזרח להשמדה. חנויות  המזון ריקות ותורים ארוכים משתרכים בפתחי מאפיות ומוקדי חלוקה, שם מקבל כל אחד מעט לחם וכמה מוצרי יסוד תמורת תלושי מזון. יהודים שחיו במסתור נאלצו אף הם לצאת ולעמוד בתורות הארוכים חרף הסכנה האיומה בה היו שרויים. פנקסי התלושים מזוייפים כמובן, כמו כל יתר מסמכי הזהות שלהם, שאמורים היו להותירם בחיים…

הרעב הכה קשות, ובכדי לשרוד לא היתה להם שום ברירה אחרת מלבד עמידה בתור על הסיכונים העצומים הכרוכים בה.

גם יהודה הערמאן צעיר יהודי ממוצא פולני שנישא זה לא מכבר, עמד שם באותו תור ארוך, ממתין לפדות את השובר שבידו במעט לחם, שישקיט את רעבון משפחתו.

הוא חי במחתרת, מסתתר מאימת המרצחים הגרמנים, אולם הרעב מכריחו לצאת לתור. ופתאום, המולה, תכונה וצעקות, שוטרים נאציים עורכים ביקורת פתע. היהודים שבין העומדים משליכים את הפנקסים ומנסים להמלט ולחמוק מהביקורת. חלקם נתפסים ונלקחים לחקירות במטה הגיסטאפו, ביניהם יהודה הרמן.

מה שמך? מהיכן אתה? ברד של שאלות מומטר עליו בעודו יושב מול חוקר אכזר. הוא לא עונה ברורות, מגמגם גמגומים כלשהם, אלא שלמרות זאת, לתדהמתו, משחרר אותו החוקר לביתו. "תפסנו היום מספיק יהודים, אתה צרפתי, הנך משוחרר".

עודו מתהלך בחופזה ברחוב, ראשו עליו סחרחר והוא אינו מאמין לקורה עמו, ושוב עוצר אותו שוטר גרמני חמוש. "תעודות!". יהודה חש שזהו זה, ולפתע, מבלי שנתן דעתו לכך, השתחררה זעקה מפיו: "רבי, העלפט!!!"

השוטר כמו נבעת, הביט ימינה ושמאלה ופשוט נשא את רגליו ונס על נפשו, בהותירו את יהודה המום ומשתאה. באופן פלאי, חייו נותרו לו לשלל.

ברבות השנים, כשהיה משיח באותה עובדה, הפטיר כי הוא הרגיש אז בחוש שכוחו של רבינו עמד לו להנצל באורח כה פלאי.

"הרבה צרות ויסורים עברתי. אפשר למלא כרך גדול מפרקי חיי באותם ימים אפלים, וב"ה עברתי בחסדו הגדול הכל – וניצלתי. אולם את אותו נס פלאי ובלתי נתפס לא אשכח כל חיי! הרגשתי ממש את רבינו הקדוש עומד לימיני להצילני!" יפטיר לימים אותו צעיר, שכבר אינו כה צעיר, באוזני שומעיו.

יהודה נולד להוריו החשובים ר' מנדל הערמאן וזוגתו, בעיירה זאלדווה שבפולין. רוח טהרה פיעמה בו מקטנותו, והוא מרווה את צמאונו העז בסיפורי צדיקים ועובדות מצדיקי וקדושי עליון אליהם נמשכת נפשו ונכספת נשמתו, ומתוך כך, בגיל צעיר מאוד גילה את אורו של הנחל נובע ובא בשעריו – ונכנס ללמוד בישיבת ברסלב "תורת אמת ואמונה" ששכנה בוורשה, שם קנה חכמה ודעת ואמונה ממשפיעי אנ"ש שהפיצו מעיינות בשטיבל בוורשא, ובראשם המשפיע הגדול  הרה"ח ר' יצחק ברייטער הי"ד, ואף נסע מידי ר"ה לקיבוץ בלובלין יחד עם כלל אנ"ש.

משהגיע לפרקו דיברו בו נכבדות בת ישראל כשרה מצרפת, ממשפחה חשובה וירא"ש, ועם נישואיו עבר לגור בקרבת חמיו בעיר פריז שבצרפת, שנתיים ימים טרם פרצה המלחמה.

לאחר אימת ויסורי המלחמה, עבר ר' יהודה להתגורר בברזיל וגם שם נשאר תמים וירא אלוקים ולא זז מאמונתו כאשר היתה באמנה איתו משחר התקרבותו לרביה"ק.

בשנת תש"מ עלה ארצה והתגורר בקיבוץ בצפון הארץ, ליד בנו שלצערו לא צעד במסורת אבות. כחסיד מן המניין הוא מגיע ועולה בימי ר"ה להשתתף בקיבוץ הק' בירושלים, שם שמח לפגוש את מכריו משכבר הימים חסידי ברסלב מפולין שעדיין היו בין החיים. הוא הפליא, למשל, את סגנון דיבוריו של הרה"ח ר' נתן ליברמנש שליט"א באומרו שממש כך דיברו בפולין!

כששמע פעם את רלוי"צ ז"ל מתאונן כי לא די שבאים לבית כנסת ע"ש הצדיק בר"ה, אלא צריך לבוא גם בכל השנה, אמר בענוותנותו כי רלוי"צ בוודאי מתכוון אליו…

הוא היה בר אוריין ות"ח גדול ועסק תמיד בתורה הק' ובספרי רביז"ל. למחייתו עבד במפעל למוצרי אלקטרוניקה בצפון הארץ, וכששאלוהו מה הוא עושה בזמן העבודה הוא השיב שתוך כדי עבודה מוחו הוגה רעיונות על פרשת השבוע, ותיכף החל להרצות מחידושיו הנאים והגאוניים…

ליום כיפור היה נוסע לכפר תבור, שם נהג להתארח אצל הרב הרצל, מחסידי חב"ד, והיו יחד מבלים ארוכות בענייני חסידות והלכה.

ר' יהודה היה משורר משירי החסידים בפולין "ובכן צדיקים יראו וישמחו … וברסלב'ר חסידים ברינה יגילו"…

כל אימת שפגשוהו, שמעו ממנו מכריו סיפורי צדיקים לרוב, שהיו טבועים בדמו משחר טל ילדותו, לצד תורה הרבה ורעיונות נפלאים שחידש בדרך רביז"ל ומוהרנ"ת.

כל ימיו כסף לחונן את הציון הקדוש באומן, להשתטח שם ולומר את העשרה מזמורים, עד שזכה להוציא כיסופיו מכח אל הפועל, כאשר בשנת תשמ"ז הזדמנה נסיעה שכזו של כמה מאנ"ש לנסוע לאומן. הוא נרשם לנסיעה כשהוא משתמש לצורך כך בדרכונו הצרפתי, ובכדי לא להדאיג את בני ביתו אמר להם שהוא נוסע לשבוע לירושלים. בעת שהותו באומן הוא חש שלא בטוב והיתה סכנה לחייו, הוא ביקש באותה עת מהחסידים שלא יקברוהו באוקראינה אלא יעלוהו לארץ ישראל,  בחסדי ה' הוא שב לאיתנו בנס וחזר לביתו בריא ושלם לאחר שזכה לממש כיסופים ורצונות של עשרות בשנים.

בגילוי לב סיפר לאחד ממכריו כי בעת חליו באומן הוא אמר לרביה"ק כי לא איכפת לו שיקחוהו מהעולם ובלבד שבנו יחזור בתשובה.

*

הוא היה אומר אמרה נאה משם רבו רבי יצחק ברייטער הי"ד: אנו מבקשים מהקב"ה 'אתה חונן לאדם דעת' ושוב הננו חוזרים 'חננו מאיתך חכמה בינה ודעת'. לשם מה הננו חוזרים מ'איתך', הרי הקדמנו ש'אתה' הוא החונן? אלא הכוונה היא: תן לנו מחכמתך ובינתך שלך, ולא ח"ו חכמות חיצוניות. ודפח"ח.

בכ"ט חשוון שנת תשנ"ז, בהיותו בן פ' שנים, זקן ובא בימים, השיב ר' יהודה הרמן זצ"ל את נשמתו הטהורה ליוצרה ת.נ.צ.ב.ה.