רבי טוביה קרעמער

רבי טוביה קרעמער

מקום קבורתו:

ר' טוביה קרעמער היה מאנ"ש ומתלמידי רבינו ז"ל, ודר בעיר טיראוויצע [טרוביץ].

עניות טוב יותר ממיתה

פעם אחת בא אחד מאנ"ש, הוא ר' טוביה קריימר מטירהאווצע, לרבינו ז"ל, ודיבר עמו רבינו ז"ל כי בודאי טוב לאדם להיות עני ח"ו מלמות ח"ו (כי כשלוקחין המעות מהאדם בודאי טוב יותר, משלוקחין האדם מהמעות וכו'), כי האדם כשהוא חי יכול השי"ת ליתן לו כל טוב וכו'. והאיש הנ"ל הסכים עם רבינו ז"ל.

ורבינו ז"ל סיים אז בזה"ל: "אפילו נחמן נתן היה מרוצה להיות עני ולא להיות מונח תחת צרור עפר", ונסע האיש הנ"ל לביתו, ובדרך שמע שנשרף ביתו ורכושו, והנפשות ניצלו. וגם שמע שנחמן נתן נסע בדרך מפעטערבורג עם שק מלא זהובים, ופתאום נעשה לו לא טוב, ולא הספיק ליסע לעיר עד שנגווע בדרך ונקבר רח"ל, כי היה מסריח מאד וכו', ואז ראה האיש הנ"ל הרוח הקודש של רבינו ז"ל (סיפורים נפלאים דף י"ב).

שני דברים שאי אפשר להיות ביחד

ובשיש"ק כתב המעשה באופן הזה, באותה העת ששהה רבינו בדירתו של נחמן נתן, סיפרו לפניו שנסע נחמן נתן בענין עסקיו, והתפאר בביתו לפני נסיעתו שיחזור מנסיעתו בעשירות כזו, שיוכלו לעשות גשר ממטבעות שיביא עמו בחזרתו, מביתו עד הרחוב מרוב הצלחתו, ובלשונו: 'בריקירן מיט זילבערנע מטבעות'. ואז עמד לפני רבינו הר"ר טוביה קרעמער מטרהוויצא, נענה רבינו ואמר: שני הדברים האלו אינם יכולים להיות ביחד, או שלוקחים את המעות מהאדם או שלוקחים את האדם מהמעות", והאריך בזה.

[וכעין שיחה זו מבואר באריכות בשיחות הר"ן שיחה נ"א, עיין שם שכתב בתחילת דבריו: "העולם הזה אינו כלום רק למשוך אל התכלית הנצחי. ואין להסתכל אם יהיה לו מעות אם לאו, כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשוה. כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי, שמראה אל האדם כאילו הוא מרוויח בכל פעם ובסוף אינו כלום. כאשר נראה בחוש ברוב בני אדם שעוסקים ועובדים ימים ושנים בסחורות ומשא ומתן ולבסוף כשבאין לחשבון אין נשאר בידם כלום, ואם אפילו משיג מעות לוקחין אותו מן המעות. והכלל ששניהם אין להם קיום ביחד, דהיינו האדם עם המעות, רק או שלוקחין המעות מן האדם, או שלוקחין האדם מהמעות. ומעולם לא נמצא שיישאר אחד עם המעות, רק כנזכר לעיל. גם היכן הוא כל המעות שעושין מימות עולם? כי מעולם עושין תמיד מעות, והיכן הוא כל המעות? רק באמת אינו כלום לגמרי".]

המגיד מראשית אחרית

והמשיך רבינו ושאל את הר"ר טוביה קרעמער: ר' טוביה, אמור נא לי, מה יותר טוב? כשלוקחין את המעות מהאדם או את האדם מהמעות? ענה ר' טוביה ואמר וודאי טוב יותר כשלוקחים את המעות מהאדם, והאדם נשאר בחיים, ושתק רבינו.

אחר כך נסע ר' טוביה לביתו, ובדרך פגע את אנשים שהוא מכירם מבני מתא, ושאלם אל שלום ביתו והם לא ענו לו דבר, ושאלם שוב: מדוע שותקים הנכם לשאלתי, וסיפרו לו שלא רצו להודיעו מחמת שנשרף ביתו ונאבד כל רכושו. ואז הזכיר עצמו מה שרביז"ל שאלו מה יותר טוב וכו,' ואמר לעצמו: הרי אני בעצמי אמרתי לרבינו שטוב יותר כשלוקחין את המעות מהאדם.
לאחר זמן הגיע אנשים לאומאן וסיפרו שפגעו בנחמן נתן בנסיעתו לביתו, ופתאום באמצע הנסיעה חלה במחלה קשה מאד, שהיתה נקראת "דער שווארצער קרעצל", הפצע השחור, והיא מפורסמת למחלה מדבקת מאד אשר אין ממתינים לרפואתה כלל, כדי שלא ידבקו ויחלו על ידו אנשים אחרים, וקברו אותו בעודו חי, כי דחפו אותו במטות ארוכות לתוך הקבר כדי שלא ידבקו במחלתו, ואז נתקיים גם הדיבור השני של רבינו שאמר שלוקחים את האדם מהמעות (שיש"ק ח"ב אות קכ"ו).

 

נערך ע"י הרה"ח רבי נחמי' שווארטץ שליט"א בעמח"ס "אוצרות עלים לתרופה" ופורסם בעלון "קרני אור" ומתפרסם כאן ברשותם האדיבה

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support