ראשי > ימי זכרון > תמוז > רבי טוביה מבבריניץ

רבי טוביה מבבריניץ

רבי טוביה מבבריניץ

כ״ד בתמוז תר״פ

מקום קבורתו:

רבי טוביה (טעוויע) מבאבריניץ

החסיד רבי טוביה (טעוויע) היה מהנגידים שבעיר טירוביצה, עליהם אמרו שיש להם לב פתוח בעבודת השם וכיס פתוח לנתינת צדקה. קופה אחת משותפת עשו להם, וכל מי שהתברך בשפע, שלשל לתוכה חלק גדול מרווחיו לטובת חבריו הנזקקים. כך עסקו בעשיית חסד, באופן שהנצרך לא יבוש ממתנת בשר ודם.

החסידים בטירוביצה היו ידועים גם כתומכים גדולים של ה'קלויז' באומן; מפעם לפעם הפרישו מכספם למען בית מדרשו של רבינו שבאומן, מעות אלו הופקדו בידי גבאי החבורה ר' שמואל פיקסל, שדאג להעבירן לידי רבי נחמן מטולטשין, שַמָש הקלויז.

רבי טוביה היה בנו של רבי אַסְיֶע שהיה עוד ממקורביו של מוהרנ"ת. רבי אסיע זה, שהיה אדם גדול משכמו ומעלה, נשא לימים חן בעיני אחד מגדולי האדמו"רים שחיבבו וכיבדו מאוד בשל היותו בר-אוריין וירא שמיים מרבים. עד כדי כך העריצו, שבערב-יום-כיפור ציווה שהוא אשר יקיים בו את מנהג ה'מלקות', כיבוד שהיה לאות כבוד גדול.

לימים, עבר רבי טוביה להתגורר בבאבריניץ. אביו רבי אסיע, היה נוסע בכל שנה בעגלה לאומן, יחד עם כל בניו ונכדיו, אל ה'קיבוץ' בראש השנה. הם יצאו מהעיר באבריניץ, ובעל-העגלה הקבוע שלהם, שכבר הכיר את כל אחד מבני המשפחה בשמו, היה מצביע על הילדים, תוך שהוא אומר באוקראינית: "טי סין טע", "טי סין טע" (זה של זה, זה של זה…).

רבי טוביה מבאבריניץ זכה לשיבה טובה. בהקשר לכך מסופר, כי פעם ארע והתעורר ויכוח בין החסידים בטירוביצה לבין רבי נחמן מטולטשין תלמיד מוהרנ"ת ששימש בתפקיד שמש הקלויז באומן. אותם חסידים, שהיו מהתומכים העיקריים של בית המדרש, רצו שרבי נחמן יערוך בכתב את חשבון ההוצאות וההכנסות שלו ושל הקלויז בפרוטרוט; ואילו רבי נחמן – סרב, בהטעימו שיצטרך להשקיע זמן רב ויקר עבור זה, וחבל לו על כך.

בערב ראש השנה, לאחר הדין והדברים ביניהם, פגש רבי נחמן מטולטשין את רבי טוביה בדרך לאוהל ציון רבינו. רצה רבי נחמן לשתף אותו בפרטי העניין, בתור אחד מנגידי טירוביצה. אך רבי טוביה השיב לו: "רבי נחמן, רבי נחמן, איני חפץ לשמוע מכל זה כלל".

התפעל רבי נחמן מטולטשין מיושר ליבו של רבי טוביה ובריחתו מכל זיקה לוויכוח ומחלוקת, ענה ואמר לו: "לאנג לעבן זאלסטו!" (שתאריך ימים!) – על פי דברי נעים זמירות ישראל: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" (תהילים, לד).

ואכן, זכה רבי טוביה לזקנה ושיבה טובה, ונפטר כבן שמונים ושבע שנים, בכ"ד בתמוז שנת תר"פ.

לפני פטירתו אמר: "תהילה לא-ל, אני הולך מן העולם באף נקי; ללא טבק". כה תמימה היתה אמונת-החכמים שלו, שברגעיו האחרונים בעולם הזה שימח והחיה את נפשו על שזכה לשמוע לעצת רבינו משאיפת טבק. (בתור גבאי, גם שמר מכל משמר בבית הכנסת של חסידי ברסלב, לבל ישאפו שם טבק, וכשראה אחד מהם מריח טבק גער בו: "ביים רבי'ן אין שול?!" – בבית מדרשו של רבינו?!).

בנו של רבי טוביה היה החסיד הנגיד רבי מרדכי (מאָטיע) מבאבריניץ, אשר באורח פלא נסתלק לעולמו ביום היארצייט של אביו כעבור שש עשרה שנים, בכ"ד בתמוז שנת תרצ"ו.

 

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support