רבי חיים ליריסמן – תלמיד מוהרנ"ת

היה עובד ה' מופלא. ניהל חנות גדולה שהיתה בבעלותו של עשיר מפורסם בשם זיידמן, אך בהגיעו לגיל שישים וחמש, החל מהרהר לעצמו: 'עד מתי אבלה את ימיי בהבל שכזה? וכי לכך נוצרתי, לרדוף אחר הגשמיות?!'

רבי חיים מחליט לפרש צערו לפני רבו מוהרנ"ת, הוא ניגש אליו ואומר לו: "חפץ אני לזנוח כליל את עסקי העולם הזה, אהיה מחזר על הפתחים ואתפרנס מנדבתם של הבריות – וכך אוכל לעבוד את ה' כאשר נכסוף נכספתי זה מכבר!" רבי חיים תלה עיניים שואלות ברבו, מצפה להסכמתו וברכתו לצעד זה.

אך מוהרנ"ת לא רצה לפסוק לו את פסוקו, וכה ענה לו: "עכשיו ברוך השם בוער לבך לעבודתו יתברך ואוחז אתה במדרגה זאת. אולם אחר כך, אם תיפול מהתלהבותך, ומאידך גם תישאר ללא פרנסה – מה תעשה אז?!"

ורבי נתן המשיך: "קבע לך שיעורים בתורה לפני לכתך לעבודתך בחנות, וגם לחנות תיקח איתך ספרים, ובזמן שיהיה המקום ריק מקונים, תהגה בהם, ותשתוקק ותכסוף שהשם יתברך יגלגל עמך סיבות לטובה שתזכה להפטר לגמרי מטרדות העולם הזה ולקבל על עצמך אך ורק עול עבודתו יתברך".

רבי חיים עשה כדברי רבו, עבד את בוראו לפי מקומו ודרגתו – והשתוקק והתפלל לזכות למדרגה עליונה יותר, עד שעזרו ה' יתברך והוא עזב את עבודתו והתמסר כליל לתורה ועבודת ה'.

רבי אברהם בן רבי נחמן שסיפר עובדה זו, היה מדגיש את הנהגתו המיוחדת של מוהרנ"ת, שלמרות גילו המבוגר יחסית של השואל, ועל אף שידע את תבערת לבו לה' – לא ציוה עליו מפורשות שיקום ויעזוב את עבודתו, אלא השאיר בידו את הבחירה, והמליץ לו להרבות בתפילה על העניין, עד שיוושע מן השמיים ויזכה להוציא לפועל כיסופיו, כפי שאכן זכה לבסוף.

רבי חיים (שנקרא 'הזקן' להבדילו מנכדו רבי חיים יהודה שנקרא על שמו) זכה לבן בשם רבי משה שהיה עובד ה' גדול, מתלמידי רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין. הוא נשא לאשה את בתו של רבי אהרן ליפוביצקר.

גם בנו של רבי משה, רבי חיים יהודה, היה עובד ה' נלהב שקיבל הרבה מרבי אברהם בן רבי נחמן. הוא לא האריך ימים ונפטר בחודש חשוון שנת תרע"ה.

רבי חיים ליריסמן הזקן נטמן בבית החיים החדש באומן, לצדו של רבי נפתלי תלמיד רבינו ועוד מגדולי אנשי שלומנו.