מחסידי ברסלב הנלהבים שבעיר טפליק היה רבי חיים לייב, הוא היה תלמיד חכם גדול ו'עובד השם' במסירות נפש.

הרחבות הגשמית היתה ממנו והלאה, ועניות מופלגת שררה בביתו. לפרנסתו, נהג לנסוע ביום היריד אל השוק שבעיר הסמוכה, עם חבית של 'הרינג' (= דגים מלוחים) ולמכור את תכולתה לבאי השוק. רבי חיים לייב התפרנס בצמצום מכך – ובשאר הזמן עבד את בוראו בהתלהבות.

פעם אחת התקיים יריד ביום חורפי סוער וקר במיוחד. רבי חיים לייב כדרכו, העמיס את חבית הדגים על גבי עגלה הרתומה לסוס, ויצא, חרף מזג האוויר הקשה, אל היריד שבעיר הסמוכה.

באותו היום היה השוק מדולדל מקונים; כמעט נפש חיה לא נראתה בין הדוכנים, שמאחוריהם ניצבו סוחרים עטופים מכף רגל ועד ראש כשהם משפשפים את כפות ידיהם שלא יקפאו.

רבי חיים לייב עמד מהבוקר עד הערב לצד חביתו, והשהייה הממושכת בקור מקפיא העצמות לא הטיבה עם בריאותו כלל ועיקר. לעת ערב שב אל ביתו כשהוא בקושי פוסע על רגליו, וחבריו תומכים בו, עד אשר נפל תחתיו מתעלף.

ידידיו הכניסוהו לביתו והשכיבוהו על מיטתו, כשהם משיבים את רוחו אליו. בני משפחתו מיהרו להבעיר אש בתנור, כדי לחמם את גופו הקפוא, ובינתיים שלחו שליח להבהיל את רופא העיר – בתקווה שעדיין לא אפסה התקווה.

הרופא הגיע, בדק את רבי חיים לייב ששכב כשפניו חיוורות כשלג, והניד ראשו בצער: "לדאבוני, כבר איחרנו את המועד, קצרה ידי מלהושיע" – – –

מול ביתו של רבי חיים לייב, התגורר חברו רבי אהרן יוסף גרשונוב, מחסידי ברסלב, סוחר שאף הוא עושה מלאכתו עראי שבעראי ותורתו ועבודתו את בוראו עיקר שבעיקרים. כששמע על מצבו הקשה של חברו, הגיע אל מיטתו וניסה לעשות פעולות שונות כדי להטיב עימו.

למשמע דברי הרופא, נפלה רוחו בקרבו. בלב שבור יצא מן הבית, כדי שלא יראה בכאבם העצום של בני המשפחה ובמותו של ידיד נפשו.

ויהי בחצי הלילה. רבי אהרן יוסף, שבקושי הצליח לתת תנומה לעפעפיו, קם ממיטתו ומחליט ללכת אל בית חברו – אולי אוכל לסייע מעט לבני ביתו.

אור קלוש של נר בקע מתוך הבית… 'איי איי, אלו הם כנראה הנרות שהודלקו לעילוי נשמתו, ירחם ה'… מה יהיה עם היתומים הרכים? מי ידאג להם?' הירהר נוגות. כשמחשבות מעציבות אלו בראשו, נקש בעדינות על הדלת. ופתאום, שומע הוא קולו של ידידו: "יכנס!"

הוא חשב שאוזניו מטעות אותו, אך כשנכנס פנימה, הוכה בתדהמה שבעתיים: יושב לו רבי חיים לייב ליד השולחן, מולו פתוח כרך גדול של "שולחן-ערוך" והוא לומד בשקיקה מתוכו לאור הנר, לאחר שסיים את אמירת "תיקון חצות"…

כל ימיו היה רבי אהרן יוסף מספר בהתרגשות את אשר ראו עיניו.