רבי הרשל חוימעלעס

זכתה העיר ברסלב, ובמשך דורות התהלכו על אדמתה אנשי ה"נחל נובע". בבית מדרשו של רבינו עסקו בלימוד התורה ובתפילה בדביקות, וביערות אשר מסביב שפכו את לבם נוכח פני ה', וזעקותיהם הדהדו במרחבים שעל גדות נהר הבוג.

אחד המיוחדים שבעיר ברסלב, היה החסיד המופלג רבי הרשל חוימעלעס, תלמיד חכם עצום, חריף ובקי בכל חלקי התורה. בקיאותו בתורה היתה מפליאה, הש"ס והשולחן ערוך על נושאי כליו היו מונחים אצלו כבקופסא וחקוקים בזכרונו, הוא לא נזקק לספרים כדי ללמוד מתוכם.

וכגודל ידיעותיו המופלגות של רבי הרשל בתורה, כן היתה דבקותו ותבערת לבו לנותן התורה, יראתו קדמה לחכמתו, ועבודתו את ה' בכל לב ונפש.

הוא שימש כמלמד לנערים, וכל מי שהיה לו בן זריז וממולח, היה שולח אותו אליו, כדי שידריכו בנתיבות התורה, היראה והחסידות.  כשהיה החסיד רבי אברהם שטרנהרץ נער כבן עשר שנים, וכבר הכירוהו כבעל כשרון, שלחו אביו החסיד רבי נפתלי הערץ ללמוד אצל רבי הרשל, ממנו קיבל הרבה מדרך לימודו.

רבי אברהם סיפר כי רבו זה היה עני מרוד באופן שאינו ניתן לתיאור כלל. חצות לילה לא עבר עליו בשינה, ומרוב עניותו המופלגת היה עורך את ה"תיקון חצות" בחושך, כי כסף לקנות נר למאור לא היה לו. את התיקון היה אומר בבכיות עצומות ובלב נשבר מאד, עד שכל מי ששמע את בכייתו היה ליבו נשבר בקרבו ומהרהר בתשובה.

כשכילה רבי הערשל לומר את התיקון חצות, היה יושב בביתו השרוי באפלה ושונה דפי גמרא ושולחן ערוך בעל-פה. רבי אברהם תלמידו היה נוהג לבוא אליו בכל לילה, בשעה השלישית אחרי חצות, עם נר בידו, וכבר ממרחק רב היה שומע אותו גורס את תלמודו.

כך, לאור הנר היו יושבים ביחד ומתענגים על לימוד התורה הקדושה, בשעות מסוגלות אלו.

החסיד רבי גדליה קניג, תלמידו של רבי אברהם, כותב באחד ממכתביו: "וראיתי אשר טוב לכתוב לך את הרשום במוחי, עד כמה שהעצבות והמרה שחורה היה כדבר טריפה פסול, גרוע מאכילת חזיר, אצל זקני אנ"ש חסידי ברסלב האמיתיים תלמידי מוהרנ"ת זיע"א; והוא מה שסיפר לי מורי ורבי וכו' הרב ר' אברהם שטרנהארץ, איך שפעם אמר לו זקנו הרב ר' נחמן זצוק"ל הרב ואב"ד דקהילת קודש טשערין בזה הלשון: 'אברהם, הביטה נא וראה מה שהרבי כותב', והראה לו באצבעו על התורה 'ציוית צדק' שכתוב שם שהעצבות והמרה שחורה הוא בחינת שמד ועבודה זרה…

"ופעם אחת בזקנותו אמר לו הרב ז"ל באחד השיחות: 'תיתי לי, שמימי לא הייתי בעצבות ומרה שחורה בכל מה שעבר עלי, הן לטוב הן למוטב'.

"על פי הנ"ל הבנתי אל נכון דבר מתוך דבר, גם מה שאמר לי מו"ר וכו' בשם אחד ממלמדיו, שמו הרב ר' הערשיל חוימעלעס, שהיה מרגלא בפומיה לומר תמיד לתלמידיו: 'אפילו אם הייתי יודע שעצבות ומרה שחורה הוא אמצעי מועיל, אף על פי כן אנוכי לא הייתי מזדקק לזה כלל, מרוב הכיעור שבה, אלא היתי שוכר במקומי גוי, שיהיה הוא בעצבות עבורי…'

"והבנתי שזה מטעם הנ"ל, שהעצבות ומרה שחורה הוא בחינת שמד ועבודה זרה רחמנא ליצלן שהיא טומאה חמורה, ולכן לא אמר שישכור ישראל אחר במקומו, כי אסור לגרום טומאה לשום בר ישראל, רק  אמר שישכור גוי, כי הוא ממילא אינו שייך לטומאה וטהרה".