מגאוני צפת היה הגאון החסיד רבי דב מוורשה. לפנים, שימש מורה-הוראה בבית דינו של ה'אבני נזר' מסוכטשוב במשך שלשים שנה ואף לימד בבית מדרשו של ה'חידושי הרי"ם'. אחרי עלותו ארצה, התיישב בצפת והיה רבם של כל הרבנים בגליל, וגם רבי ישעיה הורביץ, אביו של החסיד רבי שמואל הורביץ, נמנה עם תלמידיו.

חריפותו ובקיאותו היו עצומים, יומם ולילה התמיד בלימודו, ומדי חודש סיים את הש"ס. היה בקי בכל ספרי הראשונים ולא נזדקק להביט בספרי האחרונים ותמיד מצאו את קושיותיו ותירוציו בספרי המהרש"א, המהר"ם שיף, הפני יהושע ועוד.  סיפר תלמידו רבי שמואל הורביץ שלמד אצלו בבחרותו, שהיה מפלפל עם תלמידיו כמה ימים ב'תוספות' קטן בחריפות על גבי חריפות, עד שפניו היו מאדימות וחששו שמא ייטוף דם מפניו.

רבי ישראל בער אודסר, שמע מפי רבי דב על התקרבותו לרבינו: היה זה כשביקר פעם בבית רבי נתן טרוביץ, הוא הבחין בארון בספר 'סיפורי מעשיות', עיין במעשיה הראשונה; ולפי שהיה בקי בספרי האריז"ל על בוריים יצא מגדרו וקרא בהתפעלות: "במעשה זה כלולים ארבעים דף מהספר 'עץ חיים'!" הוא דבק בכל נפשו ברבינו ובספריו; ופעם אמר לרבי ישראל בער: "שום לימוד אינו קשה לי, אך בלמדי 'ליקוטי מוהר"ן', אני מוכרח לקשור ראשי בחגורת-בד שלא אנזק חלילה".

בשל ההתנגדות העצומה על חסידות ברסלב, יגע בספרי רבינו בצנעה, ועל פיהם עבד את בוראו בכל לבו ונפשו.

סיפר רבי שמואל הורביץ על עצמו, שבתחילת התקרבותו לספרי רבינו, שאב מהם חיות ומתיקות עצומים בלימוד התורה ובתפילה ובכל מצוה; וכשכמה אנשים מצפת ראו אותו עוסק בספרים אלו, החלו לדבר על לבו דברי בלע והתנגדות ובלבלו את דעתו בכל מיני ספורים וכזבים. הוא לא ידע לשית עצה בנפשו והתעוררו אצלו מחשבות, אולי המתנגדים צודקים בדבריהם. אך מאחר וראה שאת החיוּת וההתעוררות שמקבל מספרים אלו לכל דבר שבקדושה אינו מקבל במקום אחר, החליט להמשיך לדבוק בהם, אך הסתיר זאת ממורו רבי דב, שמא יביע אף הוא התנגדות, כיון שלא ידע עדיין שהוא עצמו חסיד ברסלב.

יום אחד, חברו שלמד אתו יחד אצל רבי דב פונה לרבו: "הידעתם כי רבי שמואל הפך לברסלבר חסיד ולומד בספריהם?" קם רבי דב בהתרגשות גדולה והכריז: "איזו זכות! איזו זכות!", תוך שהוא משבח את חסידי ברסלב. מאותו יום, היה יושב עם תלמידו במשך שעות ומדבר עמו מגדולת רבינו, ספריו הקדושים, ואנשיו. אף סיפר לו על גדולת נוראות ציון רבינו באומן והשתוקקותו העצומה להיות שם. וממנו קיבל רבי שמואל את החיזוק להישאר על עמדו חרף ההתנגדות.

פעם שח לו רבי דב על הליקוטי מוהר"ן, כי אין ספר חריף כמוהו בעולם, וכי למד בו על פי הקבלה חמש פעמים, בעמקות לפנים מעמקות, עד שמרוב אימוץ מוחו, התעוור בעיניו למשך שבע שנים.

רבי דב נדר את בית מדרשו בצפת, על ספריו וכל אשר בו, לחסידי ברסלב. בין מתפללי בית מדרש זה היה רבי ישראל קרדונר. רבי דב נהג לקום מלוא קומתו אפילו בפני הנערים הצעירים שבחסידי ברסלב.

לפני שנסע רבי שמואל ירושלימה, בא להיפרד ממורו וביקש ממנו שימכור לו את ה'סיפורי מעשיות'. רבי דב סרב ואמר שלא ימכור אותו בעד כל הון שבעולם. וכך אמר גם על ה'ליקוטי תפילות' בהוסיפו: "הלא כל התורה וספרי המוסר מונחים בתפילות אלו".

בשנת תרפ"ג, נסתלק רבי דב לעולמו.