רבי ברוך גלאנט, המכונה רבי ברוך ברדיטשובער

אברך צעיר לימים היה, כאשר התוודע לדרכו של רבינו על ידי 'ר' בנימין פארבער' [=הצַבָּע], מחסידי ברסלב התמימים והישרים בברדיטשוב, העיר שבה התגורר רבי ברוך גלנט ועל שמה נקרא 'ר' ברוך בארדיטשובר'.

ר' בנימין, שהבחין בהתלהבות לבו בתפילתו, קשר עמו שיחה וחשף בפניו מעט מאוצרותיו הקדושים של רבינו. כתוצאה מכך, החל ר' ברוך משתתף בהתקבצויותיהם של חסידי ברסלב. דיבורי הקודש ששמע מפיהם, כמו שמחתם הפנימית ועבודתם את בוראם– שבו את לבו.

באותה תקופה ביקר בברדיטשוב החסיד הנעלה רבי אברהם בן רבי נחמן. בשומעו את אמרי פיו הטהורים, ידע ללא צל של ספק: 'חלקי ונחלתי לנצח עם חסידי ברסלב'.

מיום התקרבותו החל רבי ברוך מקיים בתמימות ובפשיטות את דברי רבינו (בליקוטי מוהר"ן ח"א ט) "להתפלל בכל כוחו".

תפילתו הייתה באריכות גדולה ובהתלהבות עצומה.

מספרים שכאשר הגיע לעיר טֶפּליק, לרגל שמחת נישואי בנו, ר' יוחנן, ביקש לפני החופה מהקהל להמתין לו עד שיתפלל תפילת ערבית. רבי ברוך גלנט פרש לקרן זווית והחל מתפלל ממעמקי ליבו, בהתלהבות עצומה שהותירה רושם כביר על כל הנוכחים עד שהיה הדבר לשיחת היום בעיר, 'תפילה כזו לא ראינו ולא שמענו מעודנו' – העידו הכול.

בהיותו מבקש ה' בכל ליבו, ידע כי תכלית הכול איננה צבירת הון בעולם הזה, כי אם לעבוד את ה' יתברך בלב שלם. כיון שכך, ספון היה בין כתלי בית-המדרש עם ספריו הרבים בהם הגה ובתפילות ובתחנונים.

אולם, כיוון שמוכרח היה למצוא מקור הכנסה כלשהו, מצא לו מלאכת-קודש; הוא נטל על עצמו את האחריות על העירוב בברדיטשוב. השכר שקיבל תמורת עבודתו היה זעום ביותר, אולם עובדה זו לא מנעה ממנו לקיים מצוות הכנסת-אורחים בהרחבה ובשמחה. לאורחיו הייתה הזכות להתענג על זמירות השבת שלו ודיבוריו הקדושים, שלא פעם גרמו להם להתקרב לאורו של רבינו.

אחד מאותם מקורבים היה החסיד הנלהב רבי שמואל מאיר אנשין.

עוד בהיותו צעיר לימים היה רבי שמואל מאיר מבקש ה' ואף קנה בקיאות רבה בספרי חסידות שונים. כשהתאכסן פעם בביתו של רבי ברוך גלנט, פתח עמו הלה בשיחה לבבית, כשתוך כדי כך הוא מראה לו את הספר 'ליקוטי הלכות' שהיה יקר המציאות באותם ימים.

הצעיר חובב הספרים עיין בתוכנו והפטיר: "נו, עוד ספר חסידי"… אך רבי ברוך גלנט, כשברק של התלהבות בעיניו, השיב לו: "אני אראה לך שספר זה אינו 'עוד ספר חסידי', הרבה יותר ממה שראית, כתוב כאן".

כך הוא ישב עמו במשך כל הלילה, ולמד איתו. כשמרגע לרגע הצעיר אינו יודע את נפשו מרוב התרגשות; עולמות נשגבים נתגלו לפניו, והוא לא חש כלל בשעות החולפות.

כשהאיר השחר נפרד ממארחו היקר וביקש ממנו שיעניק לו את הספר 'ליקוטי הלכות" למען יוכל להגות בו עוד.

רבי ברוך נעתר לו בחפץ לב, ושמואל מאיר נסע ישירות לעיר אומן כשהספר היקר באמתחתו.

הוא הגיע לציון רבינו, השתטח עליו לראשונה בחייו, ובמשך שלושת החודשים הקרובים לא הפסיק ללמוד ב'ליקוטי הלכות' עד שסיימו.

רבי ברוך גלנט נפטר בשם טוב, ביום י"ב לחודש אדר שנת תרפ"א, ונטמן בברדיטשוב.

(באדיבות: ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')