ראשי > ימי זכרון > חשון > רבי בנימין זאב חשין

רבי בנימין זאב חשין

רבי בנימין זאב חשין

י״ז במרחשון תשמ״ט

מקום קבורתו:

הר הזיתים, ארץ ישראל

רבי בנימין זאב חשין

הגאון החסיד רבי בנימין זאב חשין המכונה בפי חסידי ברסלב בחיבה 'ר' וועלוול', נולד לאביו רבי נחמיה מיקירי קרתא ירושלים, בצעירותו למד בישיבת 'עץ חיים' והיה מטובי הלומדים. באותה עת, התקרב החסיד רבי משה רוזנטל לברסלב ובעקבותיו התקרבו עוד מלמדני 'עץ חיים' וביניהם רבי בנימין זאב. מי שהביאו לפני ולפנים אל אוצרי דעת רבינו והלהיב את לבו לעבודת ה' בדרכו הקדושה, היה החסיד רבי שמואל הורביץ.

בשכונת 'שערי חסד' הירושלמית, חבר רבי וועלוול עם עוד מאנ"ש, הם קמו בחצות לילה לאמירת תיקון-חצות, כשלאחר מכן הם יוצאים להרים והגבעות שמחוץ לשכונה, להתבודד. רבי וועלוול נוהג היה להרחיק פרסאות רבות מהשאר, כדי שלא ישמעוהו, ושם, היה זועק בכל כוחות נפשו לה' יתברך.

פעם אחת יצא לקיים 'הנעור בלילה' בחברת בני נעורים, בבואם היערה, הופיע מולם נחש גדל ממדים, הנערים נבהלו ונפחדו, ואילו רבי וועלוול ניגש אל הנחש בלא שמץ מורא, אחזו בצווארו ואמר לבני החבורה כי יכולים הם להתבודד ללא חשש.

לאחר שעה, כשהתאספו כדי לשוב העירה, הופתעו הנערים בראותם את הנחש מוטל מת למרגלות רבי וועלוול. הוא, בענוותנותו לא ייחס לכך כל חשיבות והסביר כי אך שטות היא להתיירא מזוטות כאלו ו'אם יש דין למטה אין דין למעלה'.

רבי הירש לייב ליפל סיפר, כי לעתים כשהיה הולך להתבודד ב'מערת צדקיהו', חזה ברבי וועלוול שהרחיק לכת וחמק-ירד למעמקי המערה, שם זעק שעות ארוכות בכלות הנפש ובבכייה עצומה. רבי הירש לייב התפעל עד עמקי נפשו מבכייתו של רבי וולוול, שהזכירה לו את חבריו הקדושים באומן.

באחד ממכתביו, כותב רבי וועוול לאחד מאנ"ש התחזקות בעבודת התפילה:

"אחרי דרישת שלומך הטוב באהבה רבה, שלום רב. בענין חיזוק והתעוררות בדברי רבינו נחל נובע מקור חכמה אדמו״ר מוהר"ן זצ״ל, בדרך כלל צריכים לדעת שעניין ההתבודדות הוא מעלה עליונה על הכל, ועל ידי התבודדות אפשר להגיע לכל מה שרוצים ואפילו לדברים שהם למעלה מדרך הטבע. ובליקוטי הלכות מפרש מה הפירוש של הפסוק 'אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש'. כי קשה הלא כבר אמר 'אחת שאלתי' ומה אומר שוב 'אותה אבקש'? ומפרש: אחת שאלתי ואותה אבקש תמיד, ומה היא השאלה שצריכים לבקש תמיד: שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי ולחזות בנועם ה׳. ונועם ה׳ אומר הזוהר הקרוש זה גן עדן העליון עולם הבינה. שצריכים להתפלל תמיד להרגיש נעימות ומתיקות וחיות דקדושה ביגיעה ובעמלה של תורה ותפילה בבחינת כל עצמותי תאמרנה ה׳ – ובשמחה, כי שלימות עמלה של תורה וקיום המצוות הם כשנעשים בשמחה, כי ע״י שמחה זוכין לזריזות דקדושה וזוכין לשלם כל החובות הן חובות הנפש והגוף. 'בשמחה' ר״ת מ׳חוק ב׳רחמיך ה׳רבים ש׳טרי ח׳ובותינו הן חובות הנפש והגוף, והאר״י הקדוש אמר שכל מה שזכה לקיים ולעשות היה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.

…ובדבר שאלת מע״כ הפירוש בליקוטי הלכות יין נסך הלכה ד' אות י״ט שצריכין לצעוק הרבה להשי״ת במסירות-נפש עד שכמעט תצא נפשו, העניין הזה הוא אריכות גדול לבאר וחלק גדול מכל ליקוטי הלכות הולכין ומבארין בכמה דרכים על הקטע הזה.

אבל כפי שראיתי בין אנ"ש מכוחות הצעירים העובדים את השי״ת על פי דרכי רבינו מוהר״ן זצ״ל כשהיו הולכין בהתבודדות בשדות מחוץ לעיר אחרי חצות לילה והיו שואגים כאריות ונוהמים בכל שארית כוחותיהם והתגברו בכל כוחותיהם במסירות נפש עד שהתפלאו עליהם איפה הם לוקחים כוחות לצעוק צעקות גדולות כאלה…"

באותו מכתב הוא כותב על מעלת ההשתטחות על ציון רבינו ומוסיף: "ואני שמעתי שפעם אחת בפורים ביקש הרב שמואל שפירא לתת חלק גדול מכל העולם הבא שלו להרב שמואל הורוויץ שיתן לו אחד מהפעמים שהיה על ציון רבינו ולא הסכים, כי אין דבר שיכול להשתוות כמו להיות על ציונו" (מאור הנחל 40)

רבי וועלוול זצ"ל היה החלוץ הראשון שהחל לעסוק בהחזרה בתשובה, כשלשם כך הוא נודד ונוסע ממקום למקום. רבים מבעלי התשובה שקרב, הפכו בעצמם למחזירים בתשובה, וצדקתו עומדת לעד.

תקצר היריעה לתאר את גדולתו בתורה בנגלה ובנסתר, ענוותנותו, יראתו, שמחתו, ואהבת-ישראל העצומה שלו.

נסתלק לעולמו בי"ז חשוון תשמ"ט.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support