הרה"ח ר' אלעזר מרדכי רוזנפלד זצ"ל – ז' אב תשל"ט

כתב: ר' שמואל מאיר חשין

הרה"ח ר' אלעזר מרדכי רוזנפלד זצ"ל נולד לאביו ר' דוד בי' אייר 'נצח שבנצח' שנת תש"ה. ר' אלעזר מרדכי היה נצר מפואר למשפחה ותיקה בברסלב, בהיותו מיוחס בן אחר בן לר' שמואל יצחק רבה של טשעהרין (ששם משפחתו היה גם רוזנפלד), מחותנו ר' אהרן רבה של ברסלב, וכן לר' שמעון – תלמידו הראשון של רבינו הקדוש. בנוסף לכך היה נכדם של עוד מתלמידי רבינו, ר' יעקב יוסף ליוברסקי (- שהיה מחותן עם רבינו ז"ל) ור' ישראל שו"ב שאליו היחוס מגיע דרך ר' נחמן טולטשינער תלמידו המובהק של מוהרנ"ת. ר' יוד'ל מדאשיב ובנו ר' ישעיה שלום ועוד.

את אוירת החסידות ספג בבית אביו ר' דוד שעוד זכה להכיר את חסידי ברסלב באוקראינה בדור הקודם לפני שמשפחתו עלתה לארץ ישראל. קיבל הרבה מאוד מסבו ר' משה בער רוזנפלד – שהיה יהודי של מסי"נ, כמו כן ספג מדרך רבינו גם מחמיו ר' שמואל הורביץ שהעריכו מאוד.

"מעולם לא היה ילד" אומר דודו. פעם לקחו המלמד ר' אהרן בצלאל טורנהיים אל החזון איש ולאחר שבחנו התבטא בפליאה: שראש כל כך קטן יכיל כל כך הרבה?!. כל זוכריו ומכיריו מציינים בהתפעלות שהיה איש שהכל בו, חכם, צדיק, קדוש, למדן וידען בכל תחום, רבים היו שואלים בעצתו על אף היותו אברך צעיר. הייתה בו עדינות נפש מופלאה ועל אף שהדבר היה קשה עליו מאוד עסק הרבה במעשי צדקה וחסד ואסף כספים למען נצרכים וחילקם בסתר. פעם אחת חזר לביתו ונהרה שפוכה על פניו, לשאלת בני ביתו אמר שזכה היום לספוג בזיון הגון, היה זה בעת שאסף כסף בין מתפללי הכותל המערבי למטרת 'הכנסת כלה' עבור כלה יתומה, ואחד אמר לחבירו בלגלוג: "תן לו משהו, הוא צריך יין לשבת…" שאב ר' אלעזר מרדכי קורת רוח מרובה מבזיון זה.

'ברסלבער חסיד' אמיתי היה ר' אלעזר מרדכי, קשור לרבינו בכל נפשו ומאודו. הייתה לו בקיאות עצומה בספרי רבינו וכן בשיחות והנהגות, בענייני יחוס ומסורת. מאז היותו ילד חקר ודרש בעניינים אלו וחלק מן הדברים אף העלה על הכתב ונמצאים בידי המשפחה. סיפר אחד מידידיו אשר היה קורא לפניו – בזמניו הקשים – מהליקו"מ, ואם קרה שחיסר פעם מילה אחת מלשון הליקו"מ היה ר' אלעזר מרדכי מתקנו על אתר מתוך זכרונו. מוסיף אותו ידיד, שאי אפשר היה לחדש לו שום שיחה או מאמר ממה שכבר הודפס, שכן הכל היה נהיר לו. הוא אף השאיר כתבי יד של חידושים נפלאים בליקוטי מוהר"ן – בפרט על התורות המדברים אודות 'רפואה'. בכלל היה לימודו בספר זה בצורה נפלאה ובעמקות גדול, וכפי שאומר ר' משה בורשטיין, אשר היה שומעו בבית הכנסת ברסלב ברובע היהודי: "ממנו היה מה לשמוע". היה תמיד בשמחה וידע להשמיע מילי דבדיחותא לסובביו אף בזמנים הנוראים ביותר.

התבטא פעם, שאם יזוב ממנו דם אזי לא יהיה זה דם כי אם ברסלב "ברסלבער בלוט". היה מקפיד מאוד על שיעורים קבועים בכל חלקי התורה כפי שלימדנו רבינו, ושמר עליהם גם מתוך יסוריו, עם החברותא שלו בלימוד השו"ע המשיך ללמוד עד לימים ספורים לפני הסתלקותו ומעניין שסיים עמו בהלכות אבילות. תפילתו הייתה בהתבוננות והשתפכות הנפש, לא סבל דיבור באמצע התפילה, אחד שהתפלל עמו באותו מנין אומר: "הוא לא נתן לנו לדבר בתפילה כלל, אפילו בחוץ היה אסור לדבר". כשלעצמו לא החסיר מעודו שום קטע מהתפילה – כפי שהעיד על עצמו. אם הגיע למנין דותיקין וראה שלא יוכל להספיק הכל, היה נשאר להמתין למנין הבא. סדר יומו היה מנוצל עד תום לעבודת השם, יוצא היה מביתו בחצות הלילה כאשר ר' שמואל צ'צ'יק ז"ל היה מעירו, וחוזר רק למחרת בערב. הקפיד על קוצו של כל סעיף קטן בשו"ע, כרצון רבינו הקדוש, עד שכל מכיריו אמרו "כך צריך יהודי להראות". בכך היה גם שם רבינו מתאהב על ידו ומי שבא במגע עמו הופך היה לאוהד את דרך רבינו, הוא זכה גם לקרב כמה וכמה נפשות לדרכו של רבינו.

את כל חיותו שאב מלימוד התורה, היה מתמיד עצום, למד שעות ע"ג שעות ברציפות. ישב פעם בבית מדרשינו במא"ש ולמד שעות רבות עד שאחד ניגש אליו, סגר לו את הגמרא באומרו: "נו באמת היכן הגבול? כמה אפשר ללא הפסק?". כשהוא נכנס לכולל שלו היה המקום הופך עד מהרה לתסיסה של לימוד. בתקופת חוליו הקשה כאשר לא יכל עוד לבוא לכולל כסדר, ביקשו ראש הכולל שיכנס לפחות מדי פעם להחיות את המקום, מאחר שחסרונו מורגש ביותר. הוא עצמו היה אומר שמן הסתם לא יקבל שכר בשמים על לימודו כי הוא כל כך אוהב את התורה ומתענג מעצם הלימוד, שזה בעצמו השכר הגדול ביותר בשבילו. סיפר אחד שהיה חברותא שלו בשנות חוליו, שר' אלעזר מרדכי אמר לו שהוא מרגיש כה רע כאחד בן תשעים, אולם ברגע שהחלו ללמוד לא הכירו עליו דבר. על אף יסוריו הנוראים וחולשתו היה לימודו בעיון ועומק ובחיות נפלאה כבזמניו הטובים. כאן בא לידי שימוש גם כשרונו הנפלא בציור ובהמחשה כאשר למד בסוגיות של טהרות ועניני נגעים ידע להמחיש כל דבר בבירור נפלא עד שכל שומע הבינם. מדי פעם היו ילדיו הקטנים מביאים לפניו איזה גמרא והיו מכסים בידם את ראש העמוד – כך שלא יראה איזה עמוד זה, והוא ר' אלעזר מרדכי, היה אומר להם לפי דברי הגמרא מהו העמוד הנוכחי, שכן היה בקיא בכל חלקי הש"ס ממש. חיבר גם ספר בעניני חינוך-הבנים, אשר למרבה הצער אבד בדרך להדפסה וחבל על דאבדין.

היה בעל מידות נעלות. בשנותיו האחרונות, בהם התייסר ביסורים קשים ר"ל, התגלו מידותיו במלוא הדרם. כאשר חזר לראשונה מהרופא – שם שמע על מחלתו, היה נראה רגוע ומרוצה והתחמק מלספר בביתו מה אמר הרופא, אך כאשר הוכרח לענות לשאלת בני ביתו סיפר שהרופא אמר לו בחיוך קר שהוא חולה במחלה הידועה ה"י ויש לו רק מעט זמן לחיות. כאן חיכה הרופא לראות תגובה של חרדה ויאוש, אולם תחת זאת ענה לו ר' אלעזר מרדכי: "אם חיי היו נתונים בידי הרופא הייתי אכן נבהל, אך מאחר ואני ביד ד' איני מתיירא כלל מדבריך". בספרו זאת הוסיף שהוא מודה לד' על שהספיק בשנותיו הקצרות להקים משפחה בישראל, היה אומר: אילו הייתה המחלה מתגלה בבחרותי הרי שלא הייתי זוכה להקים בית בישראל, כמה עלי להודות לד' שכן זכיתי לכך. מעניין לציין שבאמת האריך ימים רבים מעל למה שצפה לו אותו רופא וכאשר באו אליו לבקש תעודת פטירה, סרב הרופא להאמין שאדם זה חי עד כה.

ברצונו למנוע צער מהוריו, השתדל מאוד להראות להם תמיד פנים שמחות ואזר את כל כוחות נפשו שלא להוציא אף אנחה בזמן שאביו נמצא אצלו, אף שדבר זה היה קשה וכבד עליו מאוד. בכלל עברו שנותיו האחרונות מתוך הכנה עילאה למעבר לעולם האמת, הוא חיי בחשבון נפש מתמיד מתוך יישוב הדעת ודעה צלולה. חקר ודרש בכל מעשיו מיום עומדו על דעתו ותיקן כל מה שראה לנכון, שלח את אחד מידידיו לרצות חבר מהחיידר שהכהו פעם ושלח לו אלף דולר, בהוסיפו שהוא מקוה שזה מספיק ואם ירצה יוסיף לו, כי חישב לו את כל כללי הלכות נזיקין כצער, נזק, בושת, ריפוי וכו'.

בלילו האחרון שמע אמירת ק"ש מישיבת "אש התורה" – שתחת ביתו, ומיד הצטרף אליהם על אף חולשתו הנוראה וקרא עמם יחד מילה במילה במסירות נפש ממש.

בבוקרו של יום ז' אב תשל"ט, קרא לבנו בן ה11 לפני שהלך לתלמוד תורה וציוהו לבקש מחילה בשמו מאלו שהתעסקו עמו בתקופה האחרונה. לאחר מכן ביקש שיקראו לגיסו ר' שבתי הורביץ שליט"א – אשר דר עמו בשכנות. כאשר הגיע ר' שבתי קרא עמו קריאת שמע בדבקות ולאחר מכן הושיט לו את ידו, לחש לו משהו בשקט ועצם עיניו בנחת. לשאלה מה אמר, ענה ר' שבתי "הוא אמר לי שלום". וכך יצאה נשמתו בשלום בהיותו בן ל"ד שנים בלבד ולא ניכר על פניו שום שינוי וממש יצאה נשמתו בנשיקה, כאשר במיטתו מונח הספר "נועם אלימלך" שעסק בו בכל יום מימי חייו.