רבי אליקים געציל ליוּבּוֹבנה

חסיד נלהב מאין כמותו היה, ומיוחד בעבודת התפילה שלו.

נולד בשנת תרל"ד בעיירה רבוּצק שבאיזור אומן, לאביו רבי אברהם, שעקב צדקותו המופלגת כינוהו 'רבי אברהם מלאך', ולאמו בת החסיד הנודע רבי פנחס יהושע מטשערין, מתלמידי מוהרנ"ת.

בצעירותו גוייס על כורחו לצבא הרוסי, ושם עמד בגבורה ובמסירות נפש בניסיונות שונים שנזדמנו לו. מאחד ולא הורגל לחיי צבא ולחימה, חשש שמא תקופה זו פגמה בקדושת נפשו, ולכן קיבל על עצמו להניח בכל יום תפילין כדעת ה'שימושא רבא', בנוסף לתפילין של רש"י ושל ר"ת.

מבקש ה' מנעוריו היה 'ר' געצע', כפי שכונה באומן. הוא מאס בתענוגים המדומים של העולם הזה ודבק בעבודת ה' באש-שלהבת.

בהגיעו לפרקו, לקחו לחתן רבי נחמן בן רבי אפרים בן מרת שרה בת רבינו.

עם נישואיו התמסר יותר לעבודת הבורא. היה קם בחצות לילה, טובל במקווה קפוא ולאחר מכן עוסק בתורה ובתפילה עד שהאיר השחר. בשעות נשגבות אלו עסק בחכמת הנסתר ואף מילא גליונות שלמים בחידושיו. החסיד רבי בן-ציון אפטר העיד כי ראה עליית גג מלאה בכתביו.

מ'עולם הזה' לא טעם רבי געצע כלום, עני מרוד היה ואף בעל ייסורים, אך מלא בחיות ובשמחה שאותן שאב מתורתו ומתפילתו.

באומן היו הוא ובן דודו החסיד הגדול רבי שמשון ברסקי ממגידי השיעורים הקבועים בתורת רבינו. דבריו של רבי געצע היו כגחלי אש, מתוך דבקות עצומה בכל דיבור מדברי רבינו.

פעם, כאשר נקלעה ישיבת 'אנשי מעמד' באומן שעמם נמנה, לגרעון כלכלי, יצאו הוא והגאון החסיד רבי מרדכי מסוקולוב למסע התרמת נדיבי עם. בדרכם הגיעו לבית מדרשו של הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. הגיע זמן תפילת ערבית, נעמד רבי געצע בקרן זווית ופתח בתפילת נלהבת, בקול שאגה, כאילו מצוי הוא ב'קלויז' באומן…

לשמע הזעקות, יצא רבי חיים מחדרו, לראות במה המדובר: שמא מצוי מישהו בסכנת-נפשות…

אמרו לו כי הגיע לכאן אחד מחסידי ברסלב, והזעקות – מתפילתו הן.

עמד רבי חיים נפעם, האזין ל'שמע ישראל' האדירה שהשמיע רבי געצע והפטיר בהערצה: "מימי לא שמעתי תפילה כזאת!" לאחר מכן העניק לשני המשולחים מאומן המלצה נלהבת עבור ישיבת 'אנשי מעמד', זו שמורה עד היום.

רבי געצע זכה גם לבקר בארץ הקודש.

אחד מן העוסקים בהחזקת 'אנשי מעמד', היה אברך בשם ר' יעקב יוסף. באחת מנסיעותיו לארץ ישראל, שלח עמו רבי געצע איגרת לאחד מרבני הארץ שאותו הכיר כנראה מביקורו, כמענה לספר ששלח אליו.

האיגרת יוקדת באמונה עזה ברבינו הקדוש ובנצחיות כוחו. בין היתר נאמר בה כי "תיקון העולם, ובפרט הדור האחרון הזה, הוא רק על ידו… ואם תאמר: ואיה כוחו עתה? הלא מבואר בכל הספרים ובפרט בספרו, כי זה הצדיק שלומד עם 'דרי מעלה' ועם 'דרי מטה' – אפילו כשנסתלק, אינו נסתלק לגמרי… כי דע, שלא יהיה עוד 'ראש בית' עד ביאת משיח צדקנו, על כן שׂם כוח בספרו, והבטיח לעזור מי שיבוא על ציונו עד סוף הדורות".

נסתלק בשביעי של פסח של שנת תרע"ח, ונטמן באומן.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון אוצרות)