מיקירי חסידי ברסלב, שעלו לארץ ישראל מברדיטשוב מתוך מסירות-נפש, היה אביו החסיד רבי יעקב פילמר. בימים ההם, נתייראו הבריות לעלות לארץ ישראל, ועוד עם ילדים קטנים. השמועות אמרו שהעוני והמחסור בה הם דיירים של קבע.

אך רבי יעקב, שנפשו כלתה לארץ אבותינו והרבה דמעות שפך על כך בציונו של רבי לוי-יצחק מברדיטשוב לשם היה בא מדי חצות לילה לשפוך שיח לפני הבורא – עשה מעשה ועלה ארצה בשנת תרס"ה עם משפחתו, והוא כבן שלושים ושלוש, כשהוא מותיר מאחוריו את המתפרה הגדולה שממנה התפרנס ברווח, והולך, כאברהם אבינו, אל הבלתי נודע, מתוך ביטחון בה'.

את מושבו קבע בירושלים העתיקה, שם, כפי ששמע רבי שמואל הורביץ מפיו, "היה ידיד נאמן ומקורב מאוד מאוד לרבי אברהם בן רבי נחמן הלוי ז"ל בכל כוחו ומאודו, וכמעט רוב מנוחתו של רבי אברהם ז"ל היה בביתו של רבי יעקב, כי היה אצלו כמו בן-בית, והיה לו לרבי יעקב בית מיוחד בשביל עבודתו, והתגורר שם רבי אברהם עמו והיה מדבר עמו בעבודת ה'". (ימי שמואל פרק קע).

לימים, כשגבר הרעב בירושלים, עבר רבי יעקב לדור ביפו, שם היה המצב הגשמי טוב יותר; בעוד בנו רבי יצחק נשאר להתגורר בירושלים. כעבור שלוש שנים, חזר רבי יעקב ירושלימה, ובעקבותיו כל משפחתו.

ר' אברהם אנשין נכדו של רבי יעקב פילמר, סיפר: "סבי ובני ביתו התגוררו תמיד במחסנים אפלים. זוכרני את דירתו סמוך לבית הכנסת 'תפארת ישראל' בעיר העתיקה, היתה זו דירה בת חדר אחד, עם חלון יחיד שהיה קבוע באותו צד של הדלת". וכך, מתוך הסתפקות במועט עבד רבי יעקב את בוראו, וכפי שסיפר נכדו, היה דבוק בספר הקדוש 'ליקוטי הלכות' והוגה בו הרבה.

עם כל עניותם המופלגת, שרתה השמחה בביתם. בסעודות השבת, היה רבי יעקב יושב עם משפחתו בדירת המרתף שבה התגוררו, כשמפיו נובעים זמירות וניגוני דביקות, שיחות קודש וסיפורי צדיקים במשך כשלש שעות.

מדי שבת היו יהודים ניצבים מרותקים אל חלון הבית הדל, מקשיבים בהתפעמות לניגונים הנלבבים הבוקעים מבפנים. כמה וכמה מניגוניו של רבי יענק'ל ברדיטשובר פשטו בירושלים והיו מושרים בפי רבים. שמחתם היתה כה גדולה, שהיו הבריות מתפלאים על הבית העני והדל, שממנו יוצאת שמחה שכזאת, כמוה אין רואים.

רבי יעקב התברך בשלש בנות ובבן יחיד, רבי יצחק. רבי יצחק קיבל סמיכה לרבנות, אך העדיף להיות משגיח על ה'בסלאח' – בית המטבחיים מטעמו של הגאון רבי צבי-פסח פראנק.

מדי יום, היה רבי יצחק שם פעמיו מן ה'בסלאח' אל הכותל המערבי, וגומר שם את כל ספר התהילים.

בשכונות 'שערי חסד' ו'בית ישראל', בהן התגורר, ידעו יודעי דבר, כי רבי יצחק הינו מומחה בהשכנת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ולעתים קרובות היו באים אליו לשם כך. אך עם זאת, מצא זמן לשיעוריו הקבועים, ביניהם שיעור בחברותא עם רבי וועלוול שוחט-גוטליב, שהיה לעת זקנותו סגי-נהור.

רבי יצחק נפטר בגיל צעיר, לאחר שחלה בדלקת ריאות, בי"ג תמוז תש"ה, והוא בן ארבעים ושש בלבד.

(ע"פ הספר 'סיפורים ירושלמים')