ראשי > תולדות חסידי ברסלב וימי זכרון > לא ידוע > רבי אהרן לייב ציגלמאן הי"ד

רבי אהרן לייב ציגלמאן הי"ד

יום פטירתו:

מקום קבורתו:

נעקדה"ש בשואה האיומה

רבי אהרן לייב ציגלמאן הי"ד

מקום קבורתו:

נעקדה"ש בשואה האיומה

ר' אהרן לייב ציגלמאן הי"ד

ממיוחדי חסידי ברסלב בפולין מלפני השואה

יש חסיד ויש חסיד; יש חסיד העושה מעשיו בהסתר ובהצנע וזוכה להשאר נסתר אף לאחר הסתלקותו; יש חסיד שבחייו זכה להסתר, אך במותו התגלו מעשיו הגדולים בעולם; אולם, יש חסיד שהן בחייו והן במותו לא היה ולא נשאר נסתר, אך עם זאת, לעומת מעשיו בכל היקפם ומימדם הריהו סתום ונעלם מעין כל. שכן, כל הגדולות אשר עשה והותיר אחריו ברכה לאחר פטירתו, משקפות רק חלק מזערי מרוב עבודתו ויגיעתו בקודש. כזה היה ר׳ אהרן לייב ציגלמאן זצ"ל – זה שעסק בדור שלפני השואה במסירות נפש ממש להעמדת דבר רבינו ז"ל על תילו – עד כי אך מעטים ידעו ויודעים, כמה גדול היה האיש וכמה תוכן רוחני יצוק היה באישיותו הפנימית.

הן ידעו בחייו שהוא המוציא והמביא של חסידי ברסלב בפולין, הוא המדפיס ספרי רבינו ותלמידיו לרבבות, וכי הוא המפקיר עצמו ומשפחתו עבור עניני אנ״ש בפולין, הן יודעים זאת הכל גם היום, אך טרם בא מי וגלל את מגילת חייו כולה, על כל סיפוריה ועובדותיה, שאינם אלא חטיבה אחת של עבודה רצופה בלתי לה' לבדו.

אכן, רק אלו שהתאבקו בעפר רגליו תדיר יכולים להעיד על כך, ורק מי שהכירו מעבר לעסקנותו ופעילותו הגלויה יכול לכתוב, כפי שכתב עליו אחד מחשובי אנ״ש יוצאי פולין במכתב אל כותב הטורים: "אה! מה דלה שפתי ומה רסוק עטי לתת הערכה על איש צדיק תם וישר הזה המורם מבין אנ״ש!". במכתב המשתרע על גבי שמונה עמודים צפופים, מנסה הלה לתאר את דמותו הטהורה של ר׳ אהרן לייב ציגלמאן הי״ד, ובצירוף הערכות נוספות שהגיעונו מכל עבר, הרי לפנינו דמות צדיק וחסיד שהתבטל כליל לדעת רבינו הק', ועשה ככל שביכלתו להתנהג ולהנהיג אחרים בדרכו הקדושה.

לפי חישוב זהיר שעשו אנ"ש זכה ר' אהרן לייב להדפיס עד שנת תרצ"ו שבעים וחמש אלף כרכים מספרי חסידות ברסלב אותם הפיץ[1].

באותן שנים, משנת תרע״ב בערך, קירב רבים לעבודת השי"ת, התכתב עם אנ"ש מכל קצוות הארץ, ביסס בית מדרש בוורשה, יסד יחד עם חשובי אנ"ש בפולין את הקיבוץ הקדוש שבראש השנה בלובלין, הרצה שיעורים יום יום, תמך כלכלית בגדולי אנ"ש והפיח רוח חיים בכל הקשור לחסידות ברסלב.

עם זאת, עסק בעצמו בקימת חצות, התבודדות, לימוד התורה, לימוד ספרי רביז"ל ותלמידיו וכו' וכו'. אלא שלכל זאת לא תהיה חשיבות רבה כל כך טרם נעמוד על תנאי חייו, סביבתו, אמצעיו וכו׳ שעל אף היותם קשים במיוחד זכה ועשה את כל המעשה הזה משך שנות חייו הקצרים[2].

התקרבותו לחסידות ברסלב

בוורשה שמלפני מלחמת העולם הראשונה, חי ופעל אחד מגדולי חסידי ברסלב, "ר' שלמה גבריאל זצ"ל"[3], שכעדות אנ״ש דפולין היה "לפיד אש" ממש בעבודת ה' יתברך. הוא היה מוותיקי אנ"ש, שהכיר ושימש את גדולי אנ"ש באומן, ושעל תבערת לבבו בעבודת השי"ת מספרים נפלאות.

בימים ההם, טרם היו חסידי ברסלב בפולין לשם דבר. בוורשה הבירה היו אך זעיר פה זעיר שם, אנשים חסידים, שנקראו על שם רבינו הקדוש. הם לא היו רבים, ואף לא היה איש שיאחדם וידאג לגיבושם כראוי.

והנה דרך כוכבו של ר׳ שלמה גבריאל, ותצלח רוח ה' עליו ותחל לפעמו; החל הוא להשפיע מאורו על אחרים, ובחורים ואברכים רבים החלו נוהרים אליו ומתקרבים לעבודת ה', בחום ובלהט בהם התייחד.

יסוד בית הכנסת הברסלבי בוורשה

עד מהרה נוצר הצורך לייסד בית מדרש מיוחד לחסידי ברסלב, ובהשראתו קם והיה הדבר. ברובע היהודי המובהק, ברחוב דזיילנה הסמוך ל״נלבקי" הידוע בישראל, נוסד בית המדרש דחסידי ברסלב, שם החל ר׳ שלמה גבריאל ללמוד ספרי רבינו ברבים.

בקול חוצב להבות אש היה משוחח על אפסות העולם ופחיתותו, זיקוקין דינור היו יוצאים מפיו בשעה שהרצה את שיעורו בפני הנוכחים המרותקים למקומם כבמסמרות. מספרים, שכאשר נפטרים היו אנ״ש מלימודו ויצאו כל אחד לביתו, חשו כאילו כל המון האדם והרכב ברחובות וורשה, על חומותיה הגבוהות, שאונה ומסחרה, בטלים ומבוטלים כאין וכאפס – משהו המזכיר רק את אותה הרגשה שהיתה לרשב״י ובנו בשעה שיצאו מן המערה – כך מוסיף אחד מאנ"ש דפולין.

הדבר הכה גלים בעיר ובכל הסביבה וצעירים רבים החלו נמשכים אל דעת רבינו ז״ל כנחלים הללו ההולכים אל הים הגדול. בחשק ובהתלהבות רבה הופיעו יום יום "מקורבים" חדשים לדעת רבינו זיע״א, ותור הזהב של חסידות ברסלב בפולין החל – – –

ביום בהיר אחד, הופיע בחור צעיר עדין נפש, על סף ביתו של ר׳ שלמה גבריאל וביקש בנימוס רשות כניסה. הזמינו בעל הבית לשבת אצל השלחן, הגיש לפניו טעימת מה ונכנס עמו בשיחה.

– מאין תבוא ומה הביאך הלום?! שאל ר׳ שלמה גבריאל בעיניו היוקדות אש קודש.

– מעיר סמוכה הנני, נתוודעתי לתלמידכם הצעיר ר׳ יצחק ברייטער, ממנו שמעתי דברים בשבחו של מר היודע להצית אש קודש בליבות בני אדם[4].

– כלום שבחי שלי הוא?! שמא אני הוא המצית אש?! הלא רבינו הקדוש והנורא, בכחו ובכח כחו הנני עושה זאת!

לא ארכה השעה, ור׳ אהרן לייב ציגלמאן הצעיר מצא עצמו מרותק לשטף דיבורים מחיים ומחזקים שלא שמע דוגמתם מעולם. עוד לפני כן היה בחור בעל שאר רוח, מאס בתאוות ומידות רעות ודבק אל כל הטוב והיקר, אך מאז הכיר את ר' יצחק ברייטער – שלעתיד היה לגדול משפיעי אנ״ש בפולין – חש במין סחף אדיר לדרך רבינו הק׳ והנורא ולהכרה מעמיקה בהרבה בתכליתו של אדם בעולם הזה. כי על כן לא היסס רבות ושם פעמיו לוורשה, היישר לביתו של ר' שלמה גבריאל.

מלחמת העולם הראשונה

הגיעה המלחמה הגדולה של שנות תרע"ד – ע"ח (מלחמת העולם הראשונה), והמצב הכלכלי במדינה ירד אל נקודת שפל חסרת תקדים. בעלי משפחה סובבו ריקנים בלי מלאכה, צעירים על אחת כמה וכמה, ואילו העסק בסחורה – מאן דכר שמיה. הכל כאשר לכל ירד פלאים, ואולם, דווקא הזיקה לעבודת השי"ת ולעסק התורה עלה ונתעלה, כפי שלא היה לפני כן. חסידי ברסלב רבים, שבטרם המלחמה עסוקים היו במשלח ידם, מי בחנות ומי בסחורה, הפכו תוך תקופה קצרה לחובשי בית המדרש עניים… בחסותו של ר׳ שלמה גבריאל עסקו בתורה ובתפילה, לילות כימים ממש. בחצות הלילה היה בית הכנסת מלא מפה אל פה בעורכי תיקון חצות, וכל פינה צדדית מלאה מתבודדים בדרך רבינו ז"ל.

ויהי רעב בארץ, רעב כבד אשר כמוהו לא היה; נפוחי כפן מתו מיום ליום ואת אשר הותיר המחסור אכלו המגיפות רח"ל, שבאו בעקבות תזונה ירודה. ואם בכל הארץ כך, הרי אצל אנ"ש חמור המצב פי כמה, שכן כאמור שקועים היו היום יותר מאי פעם בעבודת ה', ובמקום לבלות ימים ולילות בנבירה באשפתות בחיפוש אחר קליפות תפוחי אדמה למאכל ובלויי סחבות להגנה מן הקור, יושבים ואוכלים היו פרקי משניות ושותים פרקי תהלים ומתלבשים במצוות… כפי שאמר רבינו זיע"א: "אשרי מי שזוכה לאכול כמה פרקים משניות ולשתות אחר כך איזה קפיטליך תהלים ולהתלבש באיזה מצוות״ – – –

הסתלקותו של ר' שלמה גבריאל

באותה תקופה נסתלק והלך לעולמו ראש החבורה הקדושה ר׳ שלמה גבריאל, ועניינו של רבינו החל מיטרף כספינה בלב ים. אז הופיע ר' אהרן לייב כמלאך מושיע ונטל את העניינים לידיו. הוא נתמנה לגבאי בית המדרש, וברוב תבונתו החל להשתלט על המצב. בראש וראשונה החל מטיף למידת הצמצום, ותוך כדי לימוד ברבים בספרי רבינו החדיר מתינות רבה בעבודת השי"ת והזהיר מ"פן יהרסו לעלות אל ה' ", מרסן היה צעירים נלהבים מעבודת ה' יתירה על המידה, ומשגיח על בריאותם; השליט סדר בבית המדרש ודאג לכל קשה יום. אגב לימודו ברבים הרעיף דברי התחזקות לרוב, ולעומת דברי ההתעוררות של קודמו ר' שלמה גבריאל זצ"ל לימד את דרך החסד וה"נקודות טובות" של רבינו, היינו לשמוח ולהתעודד מעצם נקודת היהדות ומן המעשים הטובים שעשו אי פעם וכדומה.

היה זה אפוא ר׳ אהרן לייב ציגלמאן שהצליח להחזיר את החבורה הרוממה בוורשה אל שביל הזהב בעבודת ה', כנדרש בימי פורענות כאלה.

משפיע ומורה דרך

המלחמה שככה, צבאות גרמניה נחלו מפלה, אך הותירו בעקבותיהם שמות בארצות אירופה ואבדון ברוב חלקי תבל; מיליונים רבים מצאו עצמם בלי קורת גג ורבים יותר יתומים ואלמנות; אמידים בעלי רכוש התהלכו לבושי סחבות ועשירים מופלגים למפרע יחפים על הארץ. אלה כאלה נאחזו בחסידות ברסלב כשלהבת בגחלים, ובניצוחו של ר' אהרן לייב הפכו רבים רבים לחסידי ברסלב אמיתיים.

באותה עתה, טרם נסגרו גבולות רוסיה, ור׳ אהרן לייב ציגלמאן עם עוד כמה מאנ"ש נוסעים היו מדי ראש השנה לאומן, כדי להצטרף אל הקיבוץ הקדוש שם. עוד בשנת תרס"ו מוצאים אנו אותו מוסר כל כספו לקופה משותפת של עוד שבעה מאנ"ש, כדי לנסוע לאומן.

עוד מנסיעותיו הקודמות זכה להכיר את גדולי זקני אנ"ש שבאומן, מהם שאב רובי תורתו וצדקתו ומהם למד את דרך העבודה האפיינית לחסידים שברוסיה, שבניגוד לאחיהם יוצאי ארצות אחרות הריהם פחות רועשים בעבודת השי"ת, ולמודים במלאכת "צמצום האור לצדדין".

כך, שכאשר באותה תקופה החלו זורמים ובאים כתות כתות של צעירים ממשפחות חסידיות מפוארות, שאבותיהם ואבות אבותיהם נאמנים היו לחצרות חסידיות אחרות, היה זה ר' אהרן לייב שברוב תבונתו ידע היאך לצמצם את התלהבותם היתירה, הן כדי שלא ינזקו הם והן שלא יעוררו מדנים מצד משפחותיהם.

אכן, היתה סיבה מוצדקת להתלהבותם היתירה של אותם צעירים, שכאן מצאו ציבור שלם בלי הבדל גיל, שכלם כאחד מפיקים רשפי אש בתפילתם, בלימודם, וכל שיגם ושיחם אינו אלא בענינים שלא מעלמא הדין, דברים הקשורים אך ורק לתכליתו הנצחי של האדם עלי אדמות. הדבר הדהימם מאד, והחליטו אף הם להתמסר לעבודת ה׳. אך טרם ידעו שריבוי אור שובר את הכלים וריבוי שמן מכבה את הנר, כי על כן נחלץ ר' אהרן לייב, שהיה המשפיע העיקרי בבית המדרש, ללמדם את ה"מדרגא לדרגא" או כפי שקורין בלשון חסידות, את ה"שוב" שלעומת ה"רצוא".

בכלל היה ר' אהרן לייב, זה שקיבל את פני הבאים. ובסבר פנים יפות מקרבם בכל מיני קירוב ודברי טעם. מהם שבאו לתהות על שיטת ברסלב, שואלים שאלות ומתווכחים על צדקת דרכו של רבינו הקדוש, ואף כאן היה זה ר' אהרן לייב שידע להשיב על כל טענותיהם ושאלותיהם.

הופעתו של ר' אהרן לייב כמשפיע, אחרי השרף ר' שלמה גבריאל, היתה איפוא בבחינת דבר בעתו מה טוב. שכאמור, לעומת ה"התעוררות" הרבה לעבודת ה' שעורר לה ר׳ שלמה גבריאל, היתה דרושה עתה מידה גדושה של "התחזקות". שכן זוהי דרכה בקודש של ברסלב, שעל כל כף של התעוררות שהיא נותנת, הריהי מרעיפה לגין מלא של התחזקות … כמאמרו של מוהרנ״ת, גדול תלמידי רבינו מוהר"ן זיע"א.

רגיל היה להחדיר בצעירים מידה גדולה של סבלנות וכח המתנה בבחינת "אריכת אפיים" המובא בליקוטי מוהר"ן, אורך רוח ואמונה בישועה הרוחנית הפרטית אשר בוא תבוא לאחר ימים ושנים של עובדות מעשיות, תורה, תפילה, עמידה בנסיונות וכו' וכו'.

חוזר היה לפני הבחורים הצמאים להתגלות אור השי"ת עליהם על מה שכתב רבינו ז"ל בספר המדות (תשובה ע"ו): "הן אמת חפצת? – האמנם מתכוונים אתם באמת? – אם כן – בטוחות! – הניחו על כך "ערבויות" של עבודת ה', אף מבלי שיהיה לכם חשק רב. תנו על כך 'בטוחות' של קיום תורה ומצוות, אף מבלי התעוררות מיוחדת כזו שאליה אתם מצפים".

וכך כותב האחד מחשובי אנ״ש הנ״ל, כותב המכתב: "סבלנות רבה לימד ר' אהרן לייב את המקורבים החדשים שהתחילו בתבערת ההתקרבות לעסוק בתפילה והתבודדות; שלפעמים לבם נשא את רגלם באמצע היום מהשוק המסחרי שב[רחובות] נלבקיס וגנשה להביהמ"ד, ששם היה מוכן להם ספרי רביז"ל וליקוטי תפילות, גם חדר מיוחד בשביל התבודדות, שזאת עוררה תרעומות מצד משפחתם – שאנשי מסחר יעזבו מסחרם בעת פדיון?! באו בני משפחתם אל ר' אהרן לייב בקובלנא שמתרשלים מן המסחר, ובקשו ממנו שלא יניחם לבוא עוד אל הביהמ"ד. רא"ל הקשיב לטענותיהם במתינות רבה, ובפקחותו ידע מה להשיב להם, ותיווך ביניהם, עד שנעשו אוהבים זה לזה. ולפעמים, אותם המעוררים בעצמם, התחילו לבקר את הביהמ"ד, מפני שנתפעלו מאישיותו הנפלאה של ר' אהרן לייב".

אכן, זו היתה עבודתו של ר׳ אהרן לייב ציגלמאן, ללמד וליישם את ה"דרכי נועם" של רבינו ז"ל, שאמר פעמים רבות דברים ברוח זו. פעם אמר: "רצוני שתהיו מעורבים עם הבריות״; בפעם אחרת אמר שאף קיסרים היו צריכים לשלוח את בניהם ללמוד אצלו דרך ארץ, ועוד דברים רבים בדומה להם.

ואמנם, בדרכו זו הצליח לקרב רבים רבים לדרך רביז"ל. בתחילה בעל פה, בלימוד ספרי רבינו ברבים בלבד, ולאחר מכן גם בהפצת ספרים וארגון אנ"ש בפולין כפי שנספר בע״ה בהמשך.

נועם לימודו ברבים

על לימודו ברבים כדאי לקרוא שוב מה שכותב הנ״ל במכתבו על ר׳ אהרן לייב ציגלמאן: "בלימודו ברבים מצא רא"ל תמיד אזניים מקשיבות, וקולטות כל הגה היוצא מפיו. דבריו נאמרו בחן של אמת, בתמימות רצינית, וטל אמונה היה נוטף מהם. רגיל היה לישב על ידו זקן אחד, ור׳ יעקב ציגלר ז"ל שמו, שהיה מנענע את ראשו ועושה תנועות של שביעות רצון – אה, אה – בעת לימודו, כמי שנהנה ממקוה חמה… בלמדו תורה ז׳ בלקו"מ היה אומר: העולם חושבים את קריעת ים סוף להנס הכי גדול, אמנם אצל המאמין – שרואה השגחה נפלאה בכל מה שמתרחש אתו יום יום – בעיניו גדול יותר הנס מה שהקב״ה שם חול גבול לים שלא ישטוף את העולם בכל רגע ורגע. שזה נס תמידי, וקריעת ים סוף היה רק לשעה … בזה היה רגיל להסביר מה שאיתא שם, שאמונה, תפילה ונסים וארץ ישראל הם בחינה אחת".

והוא מוסיף לספר: "מכל חוגי וורשה באו לשמוע לימוד ספרי רבינו ז"ל בבית מדרשנו והם: חסידים, מתנגדים, ואף חפשים. וביותר בשבת קדש בשלוש סעודות, אפשר היה לראות פה פרופסור ידוע, שם עתונאי או ראש מפלגה, עומדים אצל הפתח ומקשיבים בהתעניינות רבה ללימודו של ר' אהרן לייב, שהיה בקול רם, שגם אצל פתח הכניסה יכולים היו לשמוע. רא"ל מעולם לא הזמין אותם פנימה. – חיצונים הם, אמר. אמנם, אין לנו רשות לדחותם, מפני ששיטת רביז"ל היא התקרבות ולא התרחקות, וכן נהג עמהם רביז״ל כידוע. ובאמת היו בהם גם כאלה, שבאו מתחילה להתלוצץ מאנ"ש, אמנם, במשך הזמן, נכנסו לריקוד שלאחר הלימוד, ואחדים מהם נתקרבו אחר כך ונעשו בעלי תשובה גמורים. אחד מהם שהיה רקדן בבתי טיאטראות, נהפך והיה לאחד מאנ״ש. והיה רגיל לשמח את הקהל במועדים, בריקודיו הנפלאים להפליא. פעם שאלו לפרופסור אחד, שיצר שיטה מיוחדת בפסיכולוגיה, מנכדי בעל התניא ושניאורסון שמו, שהיה שומע ברצינות ללמודו של ר׳ אהרן לייב: מה הניעו להטריח עצמו ולבא הנה השכם בבוקר? אמר: מפני שספרי רביז״ל יש להם דרך אינטימית וגישה מיוחדת ישרה אל נשמת האדם"…

בספר יקרא דחיי שמחברו בירר רבות על תולדות אנ״ש בדור הקודם, מובא רישום קצר וממצה על ר' אהרן לייב ציגלמן זצ"ל, בין השאר מוגדרת גם דרך לימודו של רא"ל בספרי רבינו ז"ל ברבים: "היה אחד מהלומדים ספרי אדמו"ר בקביעות לפני אנ"ש. ולימודו היה דרך משל: שהיה מלביש דברי אדמו"ר במשל, עד שהוציא מזה איך לעבוד השי"ת".

מרכז חסידי ברסלב…

ל"ישוב הדעת" של ר' אהרן לייב יצאו מוניטין, ואנשים רבים התייעצו עמו בענייני עבודת ה'. לאחד ששאל מה לכוון בעת עטיפת הטלית אמר: "תכוון בעיקר שלא תפגענה ציציותיך בשעת העטיפה בעיני אחרים… ואף בענייני עסק ומסחר שאלו לעצתו, הודות לפקחותו ובהירות שכלו. והוא בסבלנותו הרבה, הקשיב לכל אחד, והשיב לו תשובה הוגנת כיד ה' הטובה עליו. לזה חיזק באמונה, לזה בבטחון, ולזה בעניני השגחה פרטית. כזה האחרון היה אותו חסיד שרצה להתפטר ממשרתו, מחמת "נסיונות" בהם הוא מתנסה במקום עבודתו יום יום. העמידו ר' אהרן לייב על טעותו ואמר לו בתבונה: "אולי דוקא משום כך נתן לך הקב״ה משרה זו: כדי שתעבדהו מתוך נסיונות כאלה?! כלום יודע אתה אלו נסיונות צפויים לך במשרה האחרת שתמצא לך?! לכן אחי, עמוד על עמדך, והתחזק באמונה בהשגחתו יתברך, וברח לך אך אליו יתברך, פרש לפניו לבבך וחיה".

הנה כי כן, קנה לו ר׳ אהרן לייב אהבה עזה בלב הקרובים אליו בפרט וכל אנ"ש שהכירוהו בכלל. קרה ואחד מאנ"ש חלה באמצע הלילה ונטה למות; הלה חש באפיסת כחות, ודומה היה לו כי הנה יוצאת נפשו ופורחת נשמתו. החל לומר "נשמת כל חי" כמתכונן למות וכן ווידוי וקריאת שמע. אך לפתע הביע את משאלתו לפני הנוכחים לקרוא לו את ר׳ אהרן לייב. הלכו והבהילוהו למטת החולה והנה זה פלא, אך ראה החולה את ר׳ אהרן לייב דורך על מפתן הבית וכאילו נשמה חדשה נכנסה בו. שעה ארוכה ישב ר׳ אהרן לייב על ידו, הרעיף עליו טל תחיה בדברי התחזקות, אמצו ודיבר על לבו, עד שהחזירו לאיתנו בדבריו בלבד, וכל בני הבית הלכו לישון את שנתם רגועים ושבעי רצון.

אט אט הפך ביתו, שברחוב גנשה 27 לדופק החיים של חסידות ברסלב בוורשה. ולכשנחלץ לרעיון ההדפסה, ועל כל ספר הופיע כתבתו, היה ביתו הדל למרכז כללי של חסידי ברסלב בפולין כולה. ולא רק לשם קניית ספרים שימש בית זה לכתובת מרכזית, אלא גם למי שרצה סתם כך להוודע מענינו של רבינו ז״ל, או למי שחשק לו להשתעשע בדברי חסידות בכתב, או אף לקיים שיחת חברים הגונה פנים אל פנים, פנה אל ר׳ אהרן לייב. ואך למותר להוסיף, שכאשר נקלע היה אורח מאנ״ש מעיר אחרת לוורשה, וחפץ היה להתאכסן אצל חסידי ברסלב, מצא את ביתו של ר׳ אהרן לייב פתוח לרווחה. אלה כאלה מצאו עצמם אצלו כבאוירה הספוגה כולה ברוח רביז״ל; את כולם קיבל בסבר פנים יפות; הגיש אוכל ומשקה לרעב ולצמא בגוף ובנפש וכל אורח יצא מעמו שבע רצון וטוב לב. מארבע פינות הארץ הגיעו אליו מכתבים, אם בנוגע לרכישת ספרים ואם בשאלת עצה והדרכה בעבודת השי"ת. והוא, ר' אהרן לייב, השיב לכל אחד בטוב טעם ודעת, בפשיטות ובתמימות.

– "אהה! כמה נפיש חילא דההוא אילנא רברבא!" [-כמה גדול כוחו של אותו אילן גדול], מפליג אחד מאנ"ש שהכירו והתאבק בעפר רגליו בצעירותו.

הדפוס של ר' אהרן לייב ציגלמאן — מודעה בעיתונות היהודית בפולין על מכירת ספרי ברסלב אצל ר' אהרן לייב ציגלמאן

מביא את רבי יצחק ברייטר לוורשה

בד בבד עם הצלחתו בהדרכת צעירים ובהכוונתם בדרך מתונה ומיושבת בעבודת ה', חש ר' אהרן לייב שמבין אלה שהכירו עוד את ר׳ שלמה גבריאל, מסתמנים געגועים לאופן לימודו של זה האחרון, שכולו היה אומר התלהבות והתעוררות. הבין אל נכון להרגשתם של אלו – המהרהרים בודאי "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה…" – לפיכך העלה בלבו רעיון, להעביר את ר' יצחק ברייטער מעיירתו נלאנטשוב לוורשה, בה יקבע את דירתו ויחמם את כל סביבתה בגחלתו, ברעיונותיו החדשניים, ברוחו הנפעמת ובכושר דיבורו היוצא מן הכלל. הוא ידע שר' יצחק ברייטער, באישיותו הרבגונית, יוכל לספק היטב את כולם, כי על כן השתדל בזה והעבירו הנה.

בכך יצר מסגרת מושלמת של משתתפים קבועים, בשיעורים הנאמרים בספרי רבינו ותלמידיו הקדושים. אך בשבת, לאחר תפילת הבוקר, היה זה לדעת הכל, שיעורו של ר׳ אהרן לייב, המעניין ביותר. אז לימד ברבים את ספר סיפורי מעשיות הקדוש, בו היה מוצא, תוך אומנות נפלאה, רמזים מרמזים יקרים מפנינים בכל שורה ושורה. דולה היה כוונות דברים מתוך הסיפורים, שהיו ערבים ביותר לאוזן השומע, ושימשו שימוש רב לעבודת השי"ת. לאחר מכן יצאו המשתתפים בריקוד נאה למאד אשר העיד עד היכן חדרו דבריו ללבות המשתתפים: עמוק עמוק אל נבכי הלב. הדבר התבטא בשמחה העצומה שפרצה מיד לאחר השיעור בריקוד הנפלא.

גבאי בית מדרשינו

בתור גבאי בית המדרש – תפקיד אליו נבחר עם פטירתו של ר' שלמה גבריאל זצ"ל – לא הרשה לדבר דברים בטלים בבית המדרש. טבע טבוע היה בו, שעם כל מתינותו ידע גם לעמוד על דעתו בתוקף במקרה הדרוש. כך לא הניח לשוחח אף מילה אחת של פוליטיקה וחדשות, ורק דברים השייכים לעבודת ה׳ התיר לדבר בבית המדרש הנקרא על שם רבינו ז״ל. פעם, באמצע לימוד הסיפורי מעשיות בבוקרו של שבת, נכנסו שני אברכים חסידיים בהתלהבות, וביקשו לדרוש על דבר הבחירות למועצת העיר, לא הניחם רא"ל ובמקומם הכריז הוא בקצרה, שמי שרוצה להשתתף בבחירות יצביע עבור החרדים. ומיד שב ללימודו.

כאמור, היתה זו תקופת התעלות ותחיה גדולה בקרב אנ"ש בוורשה. בית המדרש עלה למרום שיאו, והפך למגדל אור לחסידי ברסלב בכל קצוי פולין. ר' אהרן לייב היה אז בשיא פעילותו כשמידי יום הגה רעיונות חדשים לחיזוקה של החבורה הקדושה שהלכה וגדלה בקצב מהיר. כך הגה והזמין את גדולי אנ״ש מקרוב ומרחוק לבוא לוורשה ללמד ברבים מתורתם, ועל ידי כן הפיח רוח התחדשות מפעם לפעם בקיום עצותיו של רבינו הלכה למעשה. בעידן פריחה זה, היה בצדק יכול בית המדרש להקרא "מרכז של יראת שמים ועבודת השי"ת" – כפי שמתבטא אחד מאנ״ש, מבאי בית המדרש ההוא, החי עמנו היום.

הקיבוץ הברסלבי בלובלין

ברם, רעיון כביר ביותר, העולה על כלנה – שהביא לאחדות עצומה והתלכדות נפלאה של כל שורות אנ"ש מכל קצוי פולין – הוא מבלי ספק הרעיון שצץ בינו לבין ידידו הטוב ר' יצחק ברייטער – להשיא משואות ולקבץ את כל אנ"ש חסידי ברסלב מכל מרחבי פולין אל מקום אחד לראש השנה. למטרה זאת נבחרה העיר העתיקה לובלין המעטירה שלא בכדי נקראה "ירושלים דפולין" שכן, בה חיו ופעלו מאורי הדורות, כהחוזה מלובלין, ולפניו המהר"ם מלובלין, המהרש"ל, ר׳ שלום שכנא חותן הרמ"א ועוד, שעיצבו את דמותה הרוחנית של העיר ולא עזבוה אף לאחר מותם. בבית החיים הישן שבלובלין נטמנו גדולי הדור הללו, ועל כן גם העדיפו גדולי אנ"ש את לובלין על פני ערים אחרות, כדי שבערב ראש השנה יוכלו חסידי ברסלב המשתתפים ב"קיבוץ-לובלין", להשתטח על קברות אדירי עולם אלה ולהשען על זכותם.

הדרך לאומן חסומה היתה זה מכבר, מסך הברזל שירד על ברית המועצות יצר חיץ בין הכא להתם, וכל נסיון מצד אנ"ש לעבור את הגבולות כדי להשתתף ב"קבוץ" ראש השנה באומן עלה בתוהו. לפיכך, כאשר העלו ר' אהרן לייב ציגלמאן ור' יצחק ברייטר את רעיון ההתקבצות בלובלין, נתקבל הדבר בהתלהבות בכל שורות אנ"ש לפזוריהם. ובהגיע ראש השנה שנת תרפ״ח, נהרו כל חסידי ברסלב בפולין ללובלין. – "ברכבות, באוטובוסים, באניות קטנות דרך נהר וויכסל, התאספו במסירות נפש נפלאה לובלינה, ערך שש מאות איש. ההתעוררות שם בתפילות, בלימודים ובריקודים – אין לשער. אשרי עין ראתה זאת!" – כך מסכם כותב המכתב הנ"ל את ההתקבצות הראשונה בראש השנה בפולין.

למוקד משיכה סוחף יותר מכל, הפך "קיבוץ לובלין", ואם בשנה הראשונה התקבצו רק שש מאות, הרי משנה לשנה הלך הקיבוץ ורב, עד שקטן היה בית מדרשו הגדול של החוזה מלובלין זיע"א – שם נערכו בתחילה התפילות בר"ה – מהכיל את כל הבאים.

הגיעה שנת תרצ"א, ור׳ אהרן לייב ציגלמאן בא בדברים עם ראש ישיבת חכמי לובלין, הגאון רבי מאיר שפירא זצ״ל, שניאות למסור את האולם הענק של ישיבת י.ח.ל. לאנ״ש הבאים לראש השנה. ובראש השנה תרצ"א יצא הדבר לפועל, קהל עצום מילא את היכל הישיבה המפואר שברחוב לוברטובסקה; מחזה נדיר למאוד היה זה, בתיאור הנמסר על כך בספר "שיח צדיקים", בולטת התפעלותו העצומה של המחבר והרושם האדיר שעשה קיבוץ נאדר בקודש זה.

לדברי הכותב, הרשים מאד ר' אהרן לייב ציגלמאן באמירת התורה שלו בערבו של יום; הוא דיבר אז מענייני ראש השנה על פי דעת רבינו, ודבריו הוסיפו נדבך חשוב לתפארת שם רבינו באותו מעמד. מרשים ביותר היה סדר התשליך, ההליכה בצוותא אל הנהר ביסטריצה והחזרה הימנו, בריקודים ובשמחה גדולה, השרתה הוד קדומים על רחובות העיר העתיקה. וכשבראש התהלוכה רבי מאיר שפירא זצ״ל, הושווה אז לקיבוץ חסידי ברסלב גוון כללי מכובד ביותר.

"משמרות ללימוד ספרי רבינו"

עוד רעיונות רבים יישם ר' אהרן לייב, תקצר היריעה למנותם. אולם, אי אפשר שלא להתרשם מפעולה מקורית אחת שהגה, כפי שהיא מובאת באחד ממכתביו הארוכים, בו הוא כותב למקורבו: "אבשרו בזה ענין גדול, מה שעזר לנו השי"ת. והוא: זכיתי בעזרת החונן דלים וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, ועלתה על רעיוני לדבר ולייסד בבית החסידים שלנו, משמרות ללימוד ספרי רבינו ז"ל ברבים, על כל היום כולו; משעה 12 עד 9 בערב, באופן שהפאבריק ( – בית היוצר) של יראת שמים, לא יהיה בטל; כדי שבכל עת מצוא, אשר יהיה לאיזה איש עתה פנאי ויבוא לביהמ"ד, ימצא לשמוע דברי אמונה הנובעים מהנחל נובע מקור חכמה".

למקרא קטע זה מתעורר מאליו געגוע לעידן מזהיר זה, שהיה אז לאנ"ש בבית המדרש בוורשה. וכאילו צפה ועולה משאלת לב: מי יתן ורעיונות שכאלה יצוצו גם היום. אכן, רק איש כמו ר' אהרן לייב מסוגל היה לבוא לרעיונות שכאלה ולבצעם הלכה למעשה. הלא כאלה הם המשך דבריו במכתבו: "והנה ענין זה, אף שלא אדע אם תבין בזה נחיצות הענין הזה, ובפרט בווארשא אשר הוא דרך מעבר לאנשים שונים, אבל בליבי יש הרבה לבאר בזה, ובמוחי מתנוצץ על ידי זה ענין גדול להשארת דעת רביה"ק ותפוצת אורו הק', הן אצל אנ"ש בעצמם והן בכל העולם"[1].

לזכותו של ר' אהרן לייב נזקפים איפוא חידושים רבים, על ידם חידש את חסידות ברסלב, כלפי אנ"ש עצמם וכלפי העולם כולו. שכן, לא רק על תיקונם של חסידי ברסלב שקד; עיניו הילכו ושוטטו הרבה מעבר לחוג מקומי זה; הוא נשא את לבו אל כל יהדות פולין; ביקש הוא לקרב את כולם לדרך רבינו הקדוש – – –

הפצת דעת רבינו בהיקף עולמי – הדפוס

עם כל צניעותו, רכותו ועידונו, נתגלה ר' אהרן לייב ציגלמאן בעשרים שנות חייו האחרונות, כבעל מעוף והסתכלות רחבת אופקים. הוא מישש בדופקה של יהדות פולין, והבין שהשעה כשרה ביותר להבאת דבר רבינו לכל בית ומשפחה, בית חסידים או פונדק, ובשנת תרע"ב גמר אומר, ותיכף יצא לפעולה.

כשהוא מטופל בבנים קטנים ומתגורר בדירה קטנה – העשויה כפרוזדור ארוך אחד, שרק מטבח קטן בצדו – ועל אף היותו חלוש בגופו ודל אמצעים, קם כארי, והחל מדפיס ספרי רבינו ז"ל ותלמידיו לאלפים ולרבבות – ליקוטי מוהר"ן בשתי מהדורות, ספר המדות בשלש מהדורות, תיקון הכללי – אחת עשרה מהדורות, שבחי הר"ן, שיחות הר"ן – שלש מהדורות, השתפכות הנפש שלש ומשיבת נפש ארבע, ליקוטי הלכות חלק א' פעמיים וחלק ב' פעם אחת. ספרי ליקוטי תפילות, חיי מוהר"ן, ליקוטי עצות, ספר השתטחות, שיר ידידות, קונטרס הצירופים, ליקוטי עצות ע"ט אותיות א'-מ', ליקוטי קודש על מועדים וזמנים, כשעל כל אלה נודעת חשיבות להוספותיו החשובות לספרי שמות הצדיקים ומכתבי מוהרנ"ת; הוצאה אחת של ספר משיבת נפש בתרגום ע"ט ע"י אחד מאנ"ש בקרקא, עם שני חוברות – דובר צדק ודובר שלום — העוסקות בשבח הדפסת ספרי אדמו"ר ותלמידיו[2].

ובהחלט לא בנקל עשה את כל אלה. את הספרים הפיץ במחיר אפסי ממש ולפעמים אף בחינם, כשלעיניו המטרה האחת והיחידה – לפרסם דעת רבינו ז"ל בעולם! שעל כן הוא נקלע לחובות עצומים, שהסתכמו במאות רבות של זהובים. ניצל ר' אהרן לייב כל פינה של גמ"ח, וכל אפשרות קטנה של קבלת צדקה או הלוואה מאנ"ש וממכריו. ובמשך זמן קצר, שוב לא השיג הלוואות במטבע מקומי ולווה במטבע זר ששערו עלה מיום ליום – דבר שאך הגדיל את חובותיו.

– "והנה בכל יום ויום נדמה לי שכמעט אפס תקוה ח"ו ומאין יבוא עזרי, כי הזמני פרעון של הוועקסלין (לשטרות) והגמ"ח נוגשים ואצים עלי בכל שבוע ושבוע, ואני מתפחד מאוד מהחילול השם ח"ו. ובתוך כך עוזר השי"ת שנזדמן לי מקום להשיג עוד גמ"ח על איזה ימים, ואני משלם את חובת היום. אבל בשבוע שלאחריה חוזר ובא חובת היום, וגם של גמ"ח בשבוע העבר, ונמצאתי בעל חוב כפול וכן משולש ומרובע וד"ל. ובכל פעם נדמה שכעת הוא מן הנמנע שלא אכשל ח"ו ברשת של חילול השם ח"ו, עד שבשבוע זה אני מוכרח עד יום ו עש"ק הבע"ל לסלק ששה מאות זהובים כנ"ל, ואיני יודע מאין יבוא עזרי".

כאלה וכאלה מצבים ממצבים שונים עולים וצצים ממכתביו הרבים הנמצאים בדפוס, בהם מתבלטת ישרותו המופלגת, בצד חששותיו למען כבוד שמים. שיותר ממה שהצטער על החובות, פחד וחשש שלא יתחלל שם שמים על ידו, כאילו מלווה הוא ואינו מחזיר. בשרשרת של חובות הסתבך ר' אהרן לייב ציגלמאן, על דאגה לא לו. דאגת הפצת דעת רבינו ז"ל בעולם, היא שטלטלתו טלטלה עזה, להקדיש כוחות רבים כל כך להדפסת הספרים הקדושים; לערוך נסיעות לשם כך; ולהרתם כולו לעבודת הקודש.

"ועמדתי מרעיד ומשתומם"

ושמא תאמר אמצעים כלשהם היו לו, הרי שברפרוף קל על פני מכתביו קוראים אנו על דוחק פרנסה נורא ואיום; על אשה חולנית, שכל שני וחמישי קיבלה התקפים של יסורים וכאבים נוראים[3] ועל עשרה נפשות המתגוררים בצפיפות איומה. במכתב משנת תרפ"ז[4] קוראים אנו על הכרעות גורליות שעל רא"ל להכריע בענין בריאות אשתו והשימוש בדרכי רפואה: "והנה בשבוע העבר שמעתי ודמיתי בנפשי שכבר התחילה הישועה. והנה, אחר עבור איזה ימים, והנה חזרה כבראשונה. ועמדתי מרעיד ומשתומם, כי כעת באופן כזה, הדבר נוגע לספיקות גדולות. ראשית, להבין כוונת רביז"ל בזה, עד היכן להמתין בענין כזה הנוגע … כי כולי האי ואולי, וד"ל. ובפרט, באופן כזה, שאם הישועה הוא באין סדר, היאך יכולין להיות בטוח בענין כזה. ואפשר שצריכין דייקא בדבר כזה, הנוגע למה שנוגע, להזדרז לתקן בעזרת השי"ת.

ואף לעשות יותר מהכח, ולהשתדל בזה הענין שאמרו אינשי שהוא בדוק ומנוסה? ולכן, איני יודע איך לכוון אל האמת בכל ענין, ובפרט בענין זה, וד"ל. השי"ת יעזרני ויתקנני בעצה טובה מלפניו יתברך, וינחני במעגלי צדק למען שמו. ובתוך כך ממשמשין ובאין ימי קודם החג של טרחות וטירדות… והנה, יש עלי להשלים בשבוע זו חובות ערך ע"ס 200 זל', ואף שהיום זכיתי – עפ"י תיקוני הצדיק האמת לטובת תיקון נפשי רוחי ונשמתי – שלא טעמנו אני ובני ביתי טעם תבשיל, חוץ מטעהע (- תה) עם לחם בדוחק, אף על פי כן, אחר כל ההשגחות שהם חוץ לדרך הטבע, בנקל הוא, וראוי לי להאמין, שבעזהשי"ת, יעזור השי"ת בשלימות, ושאזכה לסלק כל החובות במהרה ובנקל, ואזכה עוד להדפיס בעזרת השי"ת, כל ספרי רבינו ז"ל, כמה וכמה פעמים בנקל"…

שיא בהדפסת ספרי רבינו ז"ל

מודעה שפורסמה בעיתון "דער יוד" הוורשאי על קיבוץ לובלין תרצ"ד — מודעה שפורסמה בעיתון "דער יוד" הוורשאי המודיעה לאנ"ש על קיבוץ לובלין תרצ"ד

בתנאים קשים שאין דוגמתם, במצב שפל כלכלי עד פת לחם, כשגם הוא בעצמו סובל בתדירות ממיחוש ראש, כפי שהוא מעיד לא אחת במכתביו, היתה אצלו דוקא שנה זו, שנת תרפ"ז, מן השנים הפוריות ביותר בהדפסת ספרי רבינו ז"ל! את התיקון הכללי הדפיס פעמיים לאור הביקוש הרב; את ספרי שבחי הר"ן, ליקוטי עצות רגיל וליקוטי עצות עברי טייטש אות א' וספר משיבת נפש הוציא לאור בשנה ההיא שאינה אלא אחת מעשרים שנה בקירוב, של הדפסה בלתי פוסקת של ספרי רבינו ז"ל ותלמידיו הקדושים.

באותן שנים מלאות תוכן ויצירה, מוצאים אנו את ר' אהרן לייב תובע תביעות גדולות יותר מעצמו, ואינו מסתפק "במועט" זה כלל. במכתב משנת תרפ"ט – שנה בה זכה להוציא לאור לא פחות מארבעה ספרים גדולים וחשובים – כותב הוא לידידו: "בוודאי הצדק אתך בזה מה שאינני זריז בתשובתי אליך, כי יודע אני בעצמי את חובתי לנגדך. אבל תדע אחי יקירי, שזה הוא פרט אחד מהשתלשלות הכללי, אשר אינני זוכה לעת עתה להיות זריז בתשובתי לפני השי"ת, אשר שולח לי בכל עת ובכל שעה כרוזיו הק', בכל מיני אופנים; במחשבה דיבור ומעשה; הן מעצמי והן על ידי אחרים; באופן של חסד או באופן של גבורה, ועל פי רוב משניהם יחד, מחסד וגבורה; בבחינת 'בגבורות ישע ימינו', וכל הכרוזים האלו שואגים אלי כקול ארי וצועקים בכל מיני קולות: אהרן לייב! אהרן לייב! וואס שלאפסטי? וויא ביסטו אין דער וועלט! ( – מה לך נרדם? היכן אתה בעולם?) – – – [5]

כך שעם כל פעולותיו הרוחניות נחלץ לדאוג גם את דאגתו הגשמית של הפרט. ביחוד הצטער על צערם של חשובי אנ"ש, כר' יצחק קראקאווסקי הי"ד, שהתייסר ביסורי לחץ ודחק של פרנסה. עוד במכתב משנת תרע"ב, טרם התמסר כליל להדפסה, כותב הוא: "ידיד נפשי ר' אברהם נ"י! אכפיל בקשתי, שיזכירני אהרן יהודא בן שרה שאזכה להוושע בכל הענינים, ואזכה לפרנסה בנקל, באופן שאוכל להספיק ממוני לתלמידי חכמים אמיתיים, וליראי ה'". (על כך הוא מוסיף משאלה אישית נוגעת ללב: "וגם שאוכל להתפלל בכוונה, פירוש המילות על כל פנים, ושאזכה ללמוד בכל יום")[6].

"שרבים מאנ"ש היקרים סובלים" – דאגתו לאנ"ש

בתשובה על מכתבו של ר' יצחק מאיר קורמן, המתאונן על דחקות ויסורים, הוא מנחם אותו, ולאחר מכן הוא מתנצל, מדוע לא כתב הוא לו מעצמו לפני כן: "חיכיתי לכתוב לך איזה מכתב, אבל הייתי מבולבל מאוד, מחמת חולשת זוגתי תחי', שסמוך לשתי שבועות היתה מוטלת על ערש דוי ביסורים קשים ר"ל … והנה בזה השתי שבועות סבלה יסורים קשים יותר משסבלה עד כעת, השי"ת ירחם עליה מעתה. וגם אני לא הייתי בקו הבריאות בשלימות, אבל כעת הכל בחסד וברחמים" עם כל זאת מעניין מה שהוא מוסיף בכנות: "והנה יותר מכל זאת דאבה עלי לבי, בראותי מה שעוונותינו גרמו, שרבים מאנ"ש היקרים סובלים מה שסובלים עוד הרבה יותר, כדוגמא שלך או חברנו הר' יצחק נ"י ברייטער והר' נחום נ"י וכו' וכן ידידינו היקר ר' יצחק'ל נ"י מאוטווצק, שסובל ר"ל, חוץ מענין בריאות הגוף, דחקות כזאת – ובפרט בענין הדירה שלו, שבכל חצי שנה יש לו יסורים קשים מענין לשכור לו דירה" – – –

"הרוח החיה באופנים"

אך לא אדם כר' אהרן לייב ציגלמאן יפול ברוחו ממצבים קשים. מחושל היה ברצונו האיתן לעבוד את השי"ת ולהעביד אחרים, עד שלא שקע כמלוא נימה בעצבות ומרה שחורה. להיפך, התחזק בשמחה ואף חיזק אחרים. מתכתב היה בדברי חסידות והתחזקות עם רבים מאנ"ש בפולין ומחוצה לה, הריץ דברי חיזוק למקורבים צעירים, והיה "הרוח החיה שבאופנים" בקרב חסידי ברסלב בפולין באותה העת, כפי שמתבטא במכתבו אותו אחד מאנ"ש אותו ציטטנו לעיל.

מוסר כל הונו להדפסת ספרי רבינו הק'

בהמשך מכתבו של הנ"ל, תיאור חי מעסקיו הרבים בענייני רביז"ל בצד עניו המופלג: "כאשר ראה ר' אהרן לייב שנתוספו ספסלי בית המדרש במקורבים חדשים, והם שואלים ללחם – על ספרי רביז"ל ללמוד בהם – ואין; שלא היה בנמצא לקנות, עמד והשקיע את כל הונו – גם את הנדוניא שלו הקדיש – לצורך הדפסת ספרי רביז"ל, לקיים 'יפוצו מעיינותיך חוצה'. ובעיקר הקדיש את עצמו, את כוחותיו ואת זמנו ואת עסקיו, להשתתף עם מדפיסי ספרים בוורשה. לצורך הענין היה צריך להיות בבית הדפוס בכל יום, ולהקדיש בשביל זה זמן רב. כי הדפוס, כרגיל אז, היה על ידי סידור אותיות, וה'זעצער' (- סדר הדפוס) רגיל היה לעשות טעויות רבות בסידורן, לכן הוצרך רא"ל להשגיח על כל פרט ופרט; שלא תיפול פה ושם איזה טעות. מתחילה הדפיס את תיקון הכללי בדפוס נאה לאלפים; משיבת נפש, השתפכות הנפש וכן שיחות הר"ן למאות, ולקח זמן רב עד שנדפס הליקוטי מוהר"ן, ואז היה שמחה גדולה אצל אנ"ש ועשו חגיגה גדולה שנשארה לזכרון אצל אנ"ש בוורשה. אח"כ הדפיס את הלקוטי תפילות, שרבים שתו בצמא. אח"כ סידר 'קונטרסים משולשים' היינו, איזה תורות מליקו"מ עם התפילה וההלכה מליקו"ה השייכות להתורה, וכן סידר את הליקוטי עצות המשולש – הכל בסדר יפה ונעים".

"…וכבר היה לו חדר מיוחד"

לאחר רשימה ארוכה של ספרים שהוציא רא"ל לאור, מעניין התיאור המפורט על דירתו שנתמלאה בארגזי ספרים, וכיצד עסק באותה דירה בתורה ועבודת ה' מתוך הדחק: "דירתו ברחוב גנשה 27 היתה … רק בת חדר אחד … הרהיטים שלו היו ארגזי הספרים, תיכף על יד פתח הכניסה היו נתונים הארגזים, מזרח וצפון וחלון ביניהם, אשר הכילו ערך שליש החדר וכאשר רא"ל רצה ללמוד או להתבודד, נכנס שם בין הארגזים האלו, פתח דלתי מזרח וצפון שלהם, וסגרם זה בזה, וכבר היה לו חדר מיוחד … שבו ישב יום ולילה ועוסק בתורה ותפילה, ולא יצא לחוץ כ"א לביהמ"ד או לצורך ההדפסה".

בצד כל אותה עניות מרה בה היה נתון, הוא היווה את מוקד פריחת חסידות ברסלב באותה תקופה. תקופת זוהר לאנ"ש הלכה ושיגשגה סביב פעילותו הנמרצת של ר' אהרן לייב ציגלמאן שעשה ללא ליאות ובמרץ אדירים להגדלת והעמקת תודעת רבינו הקדוש בעולם. כשתי עשרות שנים. נמשך עידן זהב זה כשלמרכזה של חסידי ברסלב הופכת וורשה הבירה הודות לרא"ל שהתבצר בה והיה לכח המושך לכל קצוי פולין.

"עד שכמעט כל הספרים נדפסים על ידו"

והנה הגיעה עת, ור' אהרן לייב ציגלמאן לא יכל לשאת עוד את משא החובות של הדפסת הספרים הקדושים, וביום בהיר אחד, באיסרו חג שבועות (תרצ"א) בשעת אסיפת חיזוק גדולה של אנ"ש, קם והכריז ברבים, שיותר אין באפשרותו להדפיס – "כי לא יפקיר את בני ביתו כאשר עד עתה – הלא גם עתה הם כמעט מתים חיים" – כפי שכותב ר' יצחק ברייטער במכתבו משנת תרצ"ד. מיד פשטה השמועה בדבר התמוטטותו של רא"ל, ועד מהרה יצאו קריאות נרגשות מכל גדולי אנשי שלומינו שבדור ההוא להיחלץ לעזרתו ולא לתת לו לכרוע תחת משאו. הגה"ח ר' יצחק קראקאווסקי – המכונה "ר' איציקל אוטווצקר" – כותב בקריאתו: "ידידנו הנאמן מוה"ר יהודא נ"י ציגעלמאן עוסק כל ימיו במסירות נפש נפלאה ובשקידה עצומה בענין הזה, וזכה הרבה בזה, עד שכמעט כל החליפות מכתבים והספרים נכתבים ונדפסים על ידו. וצריכים לומר לו חזק, ולחזק ידיים כאלו!"[7] ור' יצחק ברייטער במכתבו הנ"ל כותב, שבעקבות התמוטטותו של ר' אהרן לייב חלה התפרדות חבילה אצל כל אנ"ש בפולין ובה תלויה ההידרדרות הכללית בדרך רבינו ז"ל שהחלה להסתמן אז.

"מסר עצמו בכל כוחו ובכל חושיו"

אך ביותר הרעיש עולמות ר' שמחה בארנשטיין מלודז' מחשובי אנ"ש ועסקניהם המוכשרים. בקול קורא "אל אנ"ש די בכל אתר ואתר" הוא כותב, בלשונו הצחה, על חשיבות ההדפסה במקור דברי רבינו ז"ל. לאחר מכן הוא כותב: "ידידנו הנכבד ר' אהרן לייב נ"י ציגעלמאן מווארשא, השליך נפשו מנגד, ובהתלהבות ומסירות נפש עצומה, מסר עצמו בכל כחו ובכל חושיו לעבודת הקודש הזאת; היא הדפסת ספרי רבינו ז"ל. במשך שנות עבודתו התמה, באמת ובאמונה, זכה לפעול הרבה לטובת הפצת דעת רבינו ז"ל בעולם, נפשות רבות נתווספו ונתקרבו להסתופף ולחסות בצל רבינו הקדוש, כידוע כל זה לאנ"ש. והנה, שמועה שמענו ותרגז נפשנו, לקול זעקת שבר, מהמשתדל ועוסק בהדפסת ספרי רבינו ז"ל ר' אהרן לייב נ"י ציגעלמאן, שהתאונן מר לפנינו כי מצב ההדפסה ירד בעת האחרונה עשר מעלות אחורנית … העל אלה נתאפק ונחשה? איך לא ירתע לב כל אדם לרגלי השמועה, כי ההדפסה שהתפתחה באופן רצוי כזה, לשמחת לבב כל אנ"ש, תרד פלאים ואין מנחם לה?!"[8].

באותו קול קורא הואיל ר' שמחה בארנשטיין להודיע, על היבחרו של ועד בשם 'סניף לועד מפיצי ספרי מוהר"ן' בלודז' שיסייע להדפסה הכללית. "חברי הועד המה: ר' ירחמיאל גרינוואלד, ר' יודא בראנדווינמאן, ר^' שמחה בארנשטיין, ר' דוד בוכהאלטער, ר' מרדכי יודען דאמב, ר' משה חיים בארנשטיין", בהוסיפו לבקש מאנ"ש בכל עיר ועיר להקים ועד דומה, שיסייע לר' אהרן לייב במימון הדפסת הספרים "כדי שכוחות אנ"ש … כולנו יחד, כאיש אחד בלב אחד, נעבוד בעבודה משותפת ובהתרכזות כל הכוחות לטובת הדפסת ספרי רביז"ל"…

"וגם בית ר' אהרן לייב התדלדל כל כך…"

אף ר' יצחק ברייטער במכתבו חוזר על צדקת טענתו של ר' שמחה האומר: "פשוט בטלו את עצמיכם לר' אהרן לייב, ותנו לו מעות, ויתחיל לזרוח כל ההארות כמקדם, ור' אהרן לייב ישוב למוחותיו, ויעסוק כמקדם ויתתקן הכל" – כך כותב ר' יצחק ומוסיף שטענתו אמת "כי מובן בפשיטות, אם חברנו הנעלה (ר' אהרן לייב), אשר מסר נפשו כל כך על דברי רז"ל, ואיננו עוסק בשום משא ומתן כאשר אנו עושים … וגם בעל דעה צחה ומיושבת, אם הוא נפל כל כך, צריכין בכל מאמצי כוח להקימו. וממילא יתקיים 'כד חי' כל עניני רז"ל… אבל כאשר נחסרה השפע, וגם בית ר' אהרן לייב נתדלדל כל כך, ואין לאל ידו להדפיס שום ספר, כי חובותיו עברו ראשו, ממילא אין חכם לתקן כל זאת, ובאיזה דרך להתחיל לתקן, כי אם נתפרדה החבילה, איך אוחזין בה לתקנה? … וגם אהרן לייב התנצל לפני אחר איזה ימים של האסיפה, שעתה יעברו זמנים הרבה ולא ידפיסו שום ספר… מאד דאבה לבי בקרבי, ונתתי לבי מה עלי לעשות, ושלח לי הקב"ה עצה הגונה, ופרסמתיה ברבים. והוא: כי קראתי בקול קורא לכל אנ"ש דווארשא, שאני רוצה לעשות 'ברסלבער בין ברסלבער', היינו, כי אני רוצה לעשות 'בי כנישתא חדא', אשר מטרתה תהיה, להתאסף יחד ככל שבוע, לחשוב עצות איך לקיים דברי ועצת רביז"ל … והמעות יתחלק כן … 20 יטמן שסוף כל שנה נדפיס … ואח"כ כל הספרים יתחלקו… אבל לא רואים שאהרן לייב מסכים לזה בלבב שלם, כי, אם אני הייתי שומע מאהרן לייב פלאן (- תכנית) כזה, הייתי צועק ברבים כי זה הדרך האחד שיוכל להושיע ולהחזיר עטרה ליושנה" – – –[9].

אכן, לא הסכים לכך ר' אהרן לייב ציגלמאן שענין ההדפסה, הדורש נסיון וידע רב, ימסר לסמכותם של אנשים שלא הסכינו לעסוק בזה מימיהם. "ההדפסה – היה אומר – צריכה להיות מופקדת בידי איש מיוחד, שישגיח בשבע עיניים, שלא תיפולנה טעויות בספרים הקדושים". ולעומת טענת אחרים שאין ענין ההדפסה קניינו של יחיד, הצביע על העובדא שמוהרנ"ת היה יחיד שעסק בענין ההדפסה, כשכל יתר אנ"ש קיימו את מצוות "יפוצו מעיינותיך חוצה" רק על ידי נדבת לבם באמצעותה סייעו בידו להדפיס.

אמנם, הצליחה ה'בי כנישתא חדא' למנוע את הירידה שהיתה צפויה לעניינו של רבינו בפולין, ועלה בידיה לתת תנופה מחודשת לדרך רבינו ז"ל בקרב אנ"ש. אלא שלא כך בנוגע להדפסה, שבו בזמן שארגון זה לא הדפיס יותר מאשר תיקון הכללי אחד עם ביאורו הידוע של רי"ב, ואות אחד של ליקוטי עצות עם פירושו של ר' שמשון ברסקי זצ"ל מאומן, זכה ר' אהרן לייב ציגעלמאן שבכל הנוגע להדפסה נותר הוא היחיד המסוגל להדפיס ספרים רבים כל כך, שכן, לאחר תקופת התאוששות של כשלש שנים, שוב החל להדפיס במרץ ובאופן עצמאי לגמרי עשרות ספרים באלפי עותקים.

חוזר להדפיס ביתר שאת וביתר עוז

אגב עיון בהוצאות הרבות שיצאו על ידו לאור במשך כעשרים שנה נמצא, שכל שנה ושנה, משנת תרפ"ב, גדושה ומלאה בספרים שונים שהוציא לאור, ואילו בשלשת השנים שבין תר"צ עד תרצ"ד הדפיס רק תיקון הכללי אחד – היו אלה שנות המשבר שעליהן סיפרנו – ואילו מיד לאחר מכן, החל שוב להדפיס בקצב. בשנת תרצ"ד הוציא שוב תיקון הכללי וליקו"ה ח"ב, ובשנת תרצ"ה – שוב תיקון הכללי. בשנת תרצ"ה, זכה להדפיס שנית את הליקוטי מוהר"ן במספר כרכים רב, אלפיים במספר, אלף כרכים נקנו על פי הסכם ראשון על ידי ר' יהודא לייב רוזנפלד ז"ל מחשובי אנ"ש שעסק עוד לפני ר' אהרן לייב בהדפסת ספרי רביז"ל. באותה שנה אף הדפיס שנית את ספרי שבחי הר"ן ושיחות הר"ן, ואילו בשנה האחרת, היא שנת תרצ"ז, שוב זכה והדפיס את הספרים שיחות הר"ן ושבחי הר"ן, בנוסף לפעמיים תיקון הכללי. בשנת תרצ"ח, הדפיס מהדורה ששית של ספר השתפכות הנפש, ובשנת תרצ"ט – ערב מלחמת העולם השניה, בצל "השמועות המרות הנשמעות מאנ"ש ברוסיה"[10], כשרא"ל, כעדותו, הינו "בעל חוב גדול … ואני סובל מזה הרבה צער ושפיכות דמים וגם שדחוקה דירתי לי כעת בלי ע"ה, עשר נפשות בבית אחד" – הריהו כותב מכתב ארוך למקורבו ר' יצחק מאיר קורמן מירושלים[11], גדוש דברי חיזוק, אמונה ואהבת השי"ת, ובדברים אודות מלחמת היצר ששומה עלינו להתגבר בה, הוא מסיים בזו הלשון: "לכן ברודער, לאמיר זיך דער-האלטן בקשרי המלחמה הכבידה האחרונה הזאת ונדע ונאמין באמונה שלימה כי הוא ההולך לפנינו והוא ילחם בעדינו" ( – לכן אחי, הבה נתחזק בקשרי המלחמה וכו')[12].

אכן, מלחמתו האחרונה של ר' אהרן לייב ציגלמאן היתה זאת. ובפרוס שנת ת"ש, הובל יחד עם כל אחיו בית ישראל במזרח אירופה לעקידה על קידוש ה' – כאשר גורש, כמו רוב יהודי וורשה, למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נרצחו כולם, מלבד מתי מעט, בתאי הגזים. ה' יקום דמם.

מי יוכל לתאר ולשער אילו זכויות אדירות הלכו בעקבותיו של ר' אהרן לייב ציגלמאן אל מזבח העקידה, וכמה אלפי רבבות נשמות שחבו לו את יהדותם נאחזו בציצית בגדיו, עת נשרף על קידוש ה'! הלא הוא, בעיקר הוא, גרם את ההתעוררות הגדולה בפולין אל דבר רבינו הקדוש, ומי יודע מה עוד היה האיש ענק הרוח הלזה עלול לחולל בעולם – לולא עלה הכורת על יהדות פולין – הודות לאלפי הספרים שהפיץ בקרבם, והודות לפעילותו הבלתי נלאית להעמדת ענינו של רבינו ז"ל על תילו, הרבה הרהורי תשובה הכניס בלבותם, ורבים רבים קירב לעבודת השי"ת באמת ובתמים.

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים ודרכו האצילה תהיה נר לרגלינו, רוחו הנחושה תוסיף לפעום בלבנו לעשות חיילים בדרך רבינו הקדוש והנורא זיע"א.

הערות:

[1] על פי "יקרא דחיי" מערכת רבי אהרן לייב ציגלמן

[2] היה בערך בן חמישים ושלש במותו עקדה"ש

[3] מראשוני חסידי ברסלב בפולין, ידיד נעורים של הגאון רבי מרדכי אב"ד סוקולוב, איתו התקרב לדרך רביה"ק. ראה אודותיו באולפן חד"ת ג' עמ' 35

[4] ע"פ יקרא דחיי, שם

[5] אור צדיקים, מכתב ז.

[6] מבוסס על הפרטים המובאים בספר "נוה צדיקים"

[7] עיין מכתב ל"ו בספר נעימות נצח"

[8] אור צדיקים מכתב י"א

[9] שם ט"ו

[10] שארית ישראל ק"ג