רבי אהרן יוסף גרשונוב

החסיד המופלא רבי אהרן יוסף גרשונוב, התגורר רוב ימיו בטפליק. לפרנסתו החזיק בחנות לממכר בדים. אך הוא קיים את דברי חז"ל "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי" (אבות א); את חנותו פתח במשך שעות בודדות ביום, כשבשאר שעות היממה הוא דבוק כולו בשיעוריו הקבועים, בתפילה ובהתבודדות, ובחצות הלילה הוא מתעורר ועוסק בעבודת הבורא. וראה זה פלא: הוא ראה ברכה גדולה בחנותו למרות חנותו הסגורה רוב היום.

ממכתביו לבנו ר' משה אריה שהתגורר במונטריאול (נדפסו בשנת תשכ"ג בקובץ 'מחניים'), אנו מתוודעים לדבקותו היוקדת ברבינו הקדוש ולמסירות נפשו עבור היהדות בתקופת הקומוניסטים. וכה הוא מספר לו במכתב מטפליק בשנת תרצ"א: "אנחנו פה 10-12 אנשים, לומדים ספרי רבינו ר' נחמן, וגם ספרי רבינו ר' נתן, ועושים ריקודים, ובשבת מזמרים הזמירות בניגונים הידועים, ובוודאי אשרינו, וברוך שהבדילנו מן התועים, וזכינו להיות בראסלעווער חסידים, כי רבותינו זי"ע השאירו לנו ספרים מלאים עצות טובות. אשרי מי שלומד בהם ומקיימם. ואם תרצה, בני, יעזרך הא-ל הטוב שתהיה גם אתה מאנשי בראסלאוו ותלמוד הספרים הנ"ל ובודאי שלא תתחרט על זה כל ימיך וייטיב לך באחריתך, כי חוץ מזה הכל הבל, הבל הבלים".

בתרצ"ב, כשמצב היהדות בטפליק החמיר, וגם המקוה נסגר על ידי השלטונות, קם רבי אהרן יוסף עם שבעים שנותיו, ועבר להתגורר בטולטשין, שם יחד עם ידיד-נפשו רבי נחמן (נאשקע) שטרנהרץ, התמסר להחזקת והפצת יהדות בצל שלטון הרשע, כשבנו ר' משה אריה שולח לו כספים ומסייע לו בפעולות הקודש.

מטולטשין כתב לבנו: "ברוך ה' על רוב חסדיו שהביאני לפה, כי פה אני עם אנשים חסידים, ופה נמצא ר' נאשקע, ויש מקוה, ולומדים ספרי רבינו ז"ל אשר הם מחיה אותנו. מקיצים ומעוררים ומחזקים אותנו, וברוך ה' אני מתפלל בבראסלעווער קלויז בין בראסלעווער חסידים. ואצל כל אחד מהחסידים נמצאים ספרי רבינו ז"ל ולומדים בהם כל יום ויום בחיוב כמו הנחת תפילין וכדומה, ומתבודד אני בכל יום. והתבודדות הוא ענין גדול, נורא ונפלא מאד. אקוה אי"ה להיות באומן על יום ג' דסליחות".

במכתב משנת תרצ"ו הוא כותב: "עוד לא שקטה הארץ, ועד עתה נמצאים הרוגים ופצועים.. ואפשר גם אצלכם נודע מהקונסטיטוציע (הממסד) החדשה, ורבים אומרים כי כבר נהרס היסוד, אבל הצופה ומביט עד סוף כל הדורות יכול להפוך הכל לטוב".

בטולטשין עבד רבי אהרן יוסף בתור כורך ספרים. אנשי העיר התפלאו לראות אותו עובד גם בימי שישי וערב חג. היו אפילו כאלו שהפטירו: 'ראו נא זקן זה, אשר לעת זקנותו נפל לתאוות הממון'…

בכ"ט בטבת תרצ"ז נאסף רבי אהרן יוסף אל עמיו, בגיל גבורות, אז, גילה ידידו ר' נאשקע את סודו: ר' אהרן יוסף צבר בתקופת מגוריו בטפליק ממון למחייתו לכל ימיו, ואילו רווחיו מכריכת הספרים יועדו במלואם לצדקה, כשלעצמו אינו נוטל פרוטה מכך מסיבה זו עבד גם בערבי שבתות וחגים. כך עסק בהפצת יהדות וגמילות חסד, תוך ויתור על כבוד ותהילה בעולם חולף.

לאחר פטירתו נתן בנו ר' משה אריה 'חמישים מיני צדקות', לפי בקשת אביו. את הכסף שלח לר' נאשקע שחילק אותו לעניי החסידים באוקראינה. גם בהמשך, תמך הבן בר' נאשקע בפעולותיו החשובות.

במכתבו כתב לו ר' נאשקע: "אם כבודו נותן צדקה לטובת נשמת אביו, הוא מכוון בזה לרצון אביו ז"ל… כי הוא היה נחשב אצלי לאוהב גדול וחפץ טובתי, ובחייו עשה לי טובות גדולות בכל פעם בידידות ובהצנע גדול. אשרי לו ואשרי חלקו, כי עסק באומנות 'משכיל אל דל' בכל לב ונפש ובהצנע גדול, ושמעו הולך על כל הסביבות, בכל מיני צדקות וטובות שעשה להרבה אנשים".

ר' נאשקע דאג שידידו ר' אהרן יוסף יקבר סמוך לבר אוריין וירא שמים, ואף שלח להזמין מהעיר טומשפיל מצבה מאבן מובחרת לחברו המנוח, ושם, בטולטשין, מנוחתו כבוד.