רבי אברהם פטרבורגר – תלמיד רבינו

מוצאו היה מברדיטשוב. לפני התקרבות מורנו רבי נתן לרבינו, היה רבי אברהם כותב התורות מפי רבינו, והן המובאות בספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן' תחת הציון "לשון החברים".

בסביבות שנת תקס"ז עבר לדור בעיר פטרבורג, שם עסק במסחר. כיוון שהיה לו יד במלאכת הכתיבה, פנו אליו רבים כדי שיינסח עברום מכתבי בקשה לממשלה וכדומה.

על נדידתו לפטרבורג הרחוקה בגשמיות וברוחניות, כותב מוהרנ"ת כי אותה שנה, תקס"ז, היתה סוערת ומלאת הרפתקאות עבור רבינו ואנשיו. ביום הכיפורים, בעיצומה של תפילת 'כל נדרי' פרצה שרפה בעיר, ויחד עם שאר בתי העיר נשרף גם ביתו של רבינו.

כשהגיעה השמועה על כך לבית הכנסת, מיהרו תלמידי רבינו להציל את הניתן להציל מרכושו. הדבר גרם לבילבול התפילה, ומאוחר יותר אמר רבינו כי באותו יום כיפור רצה לפעול איזה דבר אצל ה' יתברך, וכבר היו לו טענות רבות על כך, אולם השריפה שפרצה בילבלה את הדבר.

רבי נתן מוסיף בספר 'חיי מוהר"ן', כי באותה שנה היה רבינו נע ונד בדרכים, וגם הוא – רבי נתן – עצמו הוכרח לנדוד מנמירוב עיר מולדתו למוהליב, ואילו רבי אברהם דנן גלה לפטרבורג.

זאת מלבד התלאות הנוספות שעברו על רבינו בעת ההיא.

"והמשכילים המעיינים בדברינו בעין האמת", כותב מוהרנ"ת, "יבינו מעט גדולת הבורא יתברך על ידי כל זה, וגדולת הצדיקים, וכמה יסורים וצרות הם סובלים בשביל תיקון נפשותינו. אולי נתעורר על ידי כל זה, לילך בדרכיהם הקדושים אשר הורה אותנו בספריו הקדושים, ונשוב אל ה' באמת" (שם, קנא).

בתקופת מגוריו בפטרבורג, שהיתה עיר נכרית מובהקת, חש רבי אברהם בסכנה תמידית ליהדותו, ואת צערו על כך תינה בפני רבינו, כמובא בחיי מוהר"ן (פרק עבודת ה'): "איש אחד מאנ"ש היה בפטרבורג והיה כותב לו [לרבינו] ז"ל משם מכתבים הרבה, באשר שיש לו צער גדול מזה שנזרק לשם, כי כמה פעמים שמעו מרבינו ז"ל ששם קשה מאוד להתחזק בעבודתו יתברך, כי הוא מקום מסוכן מאד. ופעם אחת סיפר רבינו ז"ל מזה, ואמר: 'דבר זה בעצמו – שהוא מתיירא וחרד כל כך שמא מחמת זוהמת המקום לא יוכל לעמוד במדריגתו – דבר זה בעצמו מעמיד ומחזק אותו לעמוד על עמדו ולבלי ליפול ממדריגתו'…"

בשנה האחרונה לחיי רבינו, כשהיה חולה מאד, נהג רבינו לנסוע מדי יום אל מחוץ לעיר לשאוף אויר צח, ואנשיו דאגו לו לעגלה רתומה לסוס לשם כך. פעם אחת לא עלה בידם למצוא אלא סוס לרכיבה בלבד. רבי אברהם שהתלווה אל רבינו באותו יום, סיפר מאוחר יותר בהתפעלות: "אני שסוחר מלומד הנני, הבחנתי כי רבינו רוכב על הסוס ללא שמץ פחד, כרַכָּב עתיר ניסיון – וכל זאת כשמחלת השחפת שלו בתוקפה" ללמדך שרבינו לא התיירא משום דבר גשמי.

מאוחר יותר סיפר על דברים נפלאים שזכה לשמוע באותה הזדמנות מפי רבינו, שקשר הדוק היה להם עם התורה 'תקעו אמונה' (ליקו"מ ח"ב ה) שהשמיע בראש השנה שקודם לכן.

רבי אברהם האריך ימים, והחסיד רבי אהרן מקיבליטש, חמיו של רבי לוי יצחק בנדר, עוד הכירו.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')