תשובה על תשובה
כ״א בתשרי תש״ע
תשובה על תשובה
כ״א בתשרי תש״ע"המציאות היא שאין ביכולת החברה החרדית להתמודד עם צרכיהם השונים של בעלי התשובה. ישנם כיום מספיק בעלי תשובה ותיקים שרכשו ידע תורני רחב, זכו לשמש גדולי ישראל וצברו ניסיון רב בהדרכת בעלי תשובה. על בעלי התשובה לקחת על עצמם את האחריות לחייהם. לא להמתין יותר לאחרים שיעשו זאת בשבילם מחד גיסא ומאידך לא להימלט לחקיינות וזיוף." תגובה למאמר "הכל בגלל סרט כיפה"
עמית קדם
מאמר תגובה למאמר "הכל בגלל סרט בכיפה"
ראש השנה באומן, אלפי האנשים, ההתרגשות, הקיבוץ. הצבעוניות הזו, הרב גוניות הזו של הלבושים, הפנים, הסגנונות – אלו הם פני הצדיק. לאחר הסתלקותו של הצדיק ההסתכלות בקיבוץ היא הדרך לראיית פני הצדיק (פרפראות לחכמה על תורה ד'). אך בלב מנקרים הספקות: האם כך נראה הרבי? האם כל האנשים המשונים הללו הם גם גילוי של פני רבינו? האם אין אפשרות לוותר על חלק מהם? אולי תהיה אפשרות לסדר לי קיבוץ של הדומים לי, החושבים כמוני, העובדים את ה' כמוני? אמנם יש כאן גילוי מפעים של גדולת הצדיק ויכולתו להגיע אל המקומות המרוחקים ביותר ולהשיבם אל התורה, אך אם נודה על האמת היה נוח יותר להתרשם מגדולת הצדיק דרך עלונים שונים לקירוב רחוקים ולא להתחכך עימם כתף אל כתף ליד הציון… ועוד לקבל שהם חלק מהתגלות פני הצדיק. נו, באמת…
הבירור האישי של כל אחד מאיתנו בנקודה זו הוא בירור נוקב. אנו אמורים להאמין כי ההתפארות האמיתית של הצדיק היא הקיבוץ (ליקוטי תניינא מ') ועיקר התפארת היא דווקא מהתגלות הגוונים השונים (תורה כ"ה) ולא מהחד גוניות אליה היינו רוצים להימלט. אנו אמורים להאמין כי יש בכל אחד מאנשי הקיבוץ הללו נקודה יקרה שאין בחברו ולהשתוקק לקבלה ממנו בבחינה של מקבלין דין מן דין (תורה ל"ד). אנו אמורים להבין כי היכולת שלנו לקבל מן החכמה העילאה, מן האבן שתיה תלויה דווקא באהבה שבינינו " אנן בחביבותא תליא מילתא" (תורה ס"א). את כל הדברים הללו אנו יכולים אולי עוד להכיל בראש השנה אך כאשר אנו חוזרים הביתה ומגלים שהתופעה הזו עומדת ללוות אותנו כל השנה זה כבר יותר מדי. לסבול את זה בבית הכנסת שלי, בתלמוד תורה של ילדיי, בסמינר של בנותיי – זה נראה כבר מעבר לכוחותינו…
הסיפור הזה הוא למעשה סיפורה של כל תנועת התשובה ולא רק בברסלב. הראשונים שחזרו בתשובה לפני כארבעים שנה התקבלו בחיבוק חם ועוטף. היהדות החרדית שספגה מכות קשות בשנות השואה ובראשית הקמת המדינה ראתה בכך סימנים ראשונים להתאוששות. אותם אלה שחזרו אז היו לעיתים קרובות מהאריות שבחבורה וממילא היה קל לחבקם. ככל שהטפטוף הפך למבול התמונה הלכה והשתנתה. החברה החרדית גילתה כי אין ביכולתה להכיל את השטף הגדול של החוזרים בתשובה. אין בכוונתי לדון בשאלה האם התייחסות זו היא נכונה או שגויה אלא רק להכיר בעובדות גם כאשר הן נראות רחוקות מאד מהחזון של התכללות הגוונים. ככל שחלף הזמן יותר ויותר תלמודי תורה נעלו את שעריהם בפני החוזרים בתשובה, יותר ויותר ועדי הורים אנונימיים הוקמו וועדות איכלוס לסוגיהן החלו להופיע. בעלי התשובה החלו להבין כי הם אינם רצויים. וכאו יש מקום להדגיש: הצורך האנושי של האדם להרגיש שייך ורצוי הינו צורך בסיסי וחיוני לבריאותו הנפשית. תחושת הדחייה לעומת זאת הינה הרסנית ומסוכנת- כפי שאנו נוכחים בצורה ברורה אצל ילדים. התגובה של בעלי התשובה אל תחושת הדחייה התחלקה באופן כללי לשני אופנים: אלו שקיבלו עליהם את הגזירה, החליפו את שמותיהם, לבושיהם והגייתם מתוך תקווה שכך יצליחו להשתלב. חלקם הצליחו וחלקם גילו בטפסי הרישום שאלה חדשה: מה היה שם המשפחה הקודם…
אחרים שקעו במרירות, בכעס ובהאשמות. תחושת הפגיעה והדחייה ליוותה אותם על כל צעד ושעל ולעיתים אף גרמה להתרחקות ועזיבה. גם אצל אלה וגם אצל אלה בקע השבר הגדול בדור השני. אחוזי הנשירה, הגלויים והסמויים, הינם גבוהים מאד. יש מקום לדיון מעמיק בתופעה על היבטיה השונים אך בכל אופן הנתונים מדברים בעד עצמם. רבים מהעוסקים בתחום סוברים כי אכן אחד הגורמים העיקריים לנשירה הינו אותה תחושת דחייה וחוסר שייכות.
ישנה דרך נוספת להתמודד עם המציאות הקיימת. דרך בוגרת יותר ואמונית יותר. החיפוש אחר אשמים הינו מיותר ולא יעיל. המציאות היא שאין ביכולת החברה החרדית להתמודד עם צרכיהם השונים של בעלי התשובה. ישנם כיום מספיק בעלי תשובה ותיקים שרכשו ידע תורני רחב, זכו לשמש גדולי ישראל וצברו ניסיון רב בהדרכת בעלי תשובה. על בעלי התשובה לקחת על עצמם את האחריות לחייהם. לא להמתין יותר לאחרים שיעשו זאת בשבילם מחד גיסא ומאידך לא להימלט לחקיינות וזיוף. על תנועת התשובה להקים מערכת שתענה על הצרכים האמיתיים של בעלי התשובה. מערכת שלא תתפשר על האיכות התורנית ועל עבודת ה' אך גם תספק בית חם ותומך ומענה חברתי. מערכת שתספק הדרכה הולמת להתמודדויות האופייניות לבעלי התשובה: אופן שמירת הקשר עם המשפחות החילוניות, בניית המערכת החינוכית לילדי בעלי התשובה על כל צרכיהם, הדרכה זוגית ומשפחתית, ניהול כלכלי של הבית וכן הלאה. האתגר העומד בפני מערכת כזו הינו לשמר מצד אחד את אותה אש בוערת של אמת שמביאים עימם בעלי התשובה יחד עם בניית כלים היכולים להפנות אש זו לכיוונים המיוחלים ולטווח ארוך. לפני כשנה נערך בבית מאיר כנס ראשון מסוגו לבעלי התשובה. הכנס עסק בשאלות המהותיות הנוגעות לטיפול ההמשך בתנועת התשובה. בעקבות הכנס החל לצאת לאור כתב העת "אדרבה" המאפשר במה לדיון בשאלות אלו בשפה של בעלי התשובה – ישיר, פתוח ואמיתי. לאחר החגים נערך כנס בית מאיר השני בברכתם של גדולי ישראל מזרמים שונים. כנס זה עסק בפתרונות ענייניים ומעשיים לבעיות העומדות בפני תנועת התשובה. פתרונות אלה נצרכים לכלל בעלי התשובה באשר הם שם. אם אנו אכן מאמינים כי תנועת התשובה רק תלך ותגבר עד לביאת משיח בב"א, הרי עלינו להכין מערכות שיוכלו לקלוט את כל אותם המוני בעלי תשובה ולבנותם בצורה איכותית ומקצועית.
האתגר העומד בפני חסידי ברסלב הוא גדול יותר: עלינו לדלות מתורתו של רבינו את אותן עצות הנצרכות לתנועת התשובה. את אותה הדרכה, הטמונה בוודאי בכתבי רבינו, שתתן מענה לתופעה הפלאית הזו שמתחוללת לנגד עינינו. עלינו לתרגם את העצות הללו כך שיתאימו לבעלי תשובה שעד לפני יומיים עוד היו בהודו, וכך שיתאימו לבעלי תשובה לאחר שלושים שנה. אותן הדרכות שיאפשרו לכל אחד מהם לגלות את נקודת הצדיק שבו ולהביאה אל כלל הקיבוץ הקדוש ולא רק בראש השנה. שיאפשרו לכולנו לחיות זה לצד זה מתוך יכולת להכיל ולקבל את השונה ללא פחד וללא מחלוקת אלא מתוך קבלה של ריבוי גילוי הפנים של הצדיק. לזכות את כל אחד מאיתנו לעשות ככל יכולתו כדי לקחת אחריות על התחומים השייכים אליו ולתת מרחב לאחרים לעשות את שלהם. אולי דווקא מתוך המרחב הזה ומתוך הכבוד הדדי הזה נזכה להכלל ביחד באהבה בחכמה העילאה ונזכה להמתקת כל הצמצומים.
