ראשי > חדשות > ועכשיו קרבנו…

ועכשיו קרבנו…

כ״א באלול תשס״ט

ועכשיו קרבנו…

כ״א באלול תשס״ט

אחד המאפיינים הבולטים בחסידות ברסלב, הוא השיעור הגבוה מאוד של 'מקורבים' – תלמידי ישיבות, מכל גווני הקשת החרדית, שהתקרבו לדרכו של רבנו | ארבעה מחשובי משפיעי אנ"ש מגוללים ברב-שיח מרתק, שלב אחר שלב, את סיפור התקרבותם | המפגש הראשון עם חסידות ברסלב, השיעורים החשאיים, גילויי ההתנגדות, היחס של ההורים כלפי השינוי, כיצד הגיבו ראשי הישיבות והמשגיחים וההידבקות בזקני החסידים (מגזין אוצרות)

"הרגשתי שהמוח שלי מתרומם, והחלטתי סופית: אני נשאר בברסלב"

אפרים משה אברמסקי | מגזין אוצרות


אחד המאפיינים הבולטים בחסידות ברסלב, הוא השיעור הגבוה מאוד של 'מקורבים', מכל גווני הקשת החרדית, שהתקרבו לדרכו של רבנו ז"ל.

בפיו של כל 'מקורב' סיפור משלו – כיצד זכה לטעום מיינה של ברסלב. כל סיפור בפני עצמו, מהווה שיעור של התחזקות לצועדים על מבועי הנחל הנובע.

לשם כך קיבצנו לאכסניה אחת ארבעה מחשובי משפיעי אנ"ש: הרה"ח ר' שמואל משה קרמר שליט"א (שאירח את הרב-שיח בביתו), הרה"ח ר' חיים מן שליט"א מצפת, הרה"ח ר' משה ביננשטוק שליט"א, והרה"ח ר' אליהו גודלבסקי שליט"א. הצד השווה שבהם – כולם 'מקורבים'.

מרגש ומעניין כאחד היה לשבת בצוותא עם ארבעתם. כל אחד מהם הוא אוצר בלום של ידיעות בתורת רבנו ז"ל. הם כבר זכו להנחיל לקהל שומעיהם אלפי שעות של התחזקות, התעוררות, שיעורים בעיון בתורת רבנו, שיחות ומאמרים.

הרב-שיח התפתח לשיחת חברים מרתקת, ממנה יצאנו לא רק עם מקבץ סיפורים מאלפים, אלא בעיקר עם חיזוק בעבודת ה', בדרך רבינו הקדוש.


 מטבע הדברים, כמו אצל אנ"ש, מתחילים הנוכחים לשוחח ביניהם בתורה ועבודת ה', ובחשש מה אני פונה אל בעל האכסניה, הרה"ח ר' שמואל משה קרמר שליט"א, ומזכיר את המטרה לשמה התכנסנו: לשמוע על ההתקרבות. הדבר יעניק בעזרת ה' חיזוק עצום לצעירי הצאן, ל'מקורבים', וגם יסייע לוותיקי החבורה לחדש ימיהם ולצבור כוחות, להמשיך ולעשות חיל.

ר' משה שליט"א לוקח אותנו עמו, וביד אמן מחזיר אותנו, במנהרת הזמן, כמה עשרות שנים לאחור – אל בין סמטאות ה'שטעטלאך' בירושלים של מעלה: בתי ברוידא ושערי חסד, בתי ראנד ושכונת כנסת, ערש ילדותו ובית היוצר של כמה מגדולי אנ"ש בדור ההוא.

הרבי חי!

"המושג 'ברסלב'", פותח ר' משה, "לא היה זר אצלי. היה לי דוד, חסיד ברסלב, הרה"ח ר' נחום יצחק פראנק זצ"ל. הכרתי את בית הכנסת ברסלב בשכונת שערי חסד, הסמוכה לשכונת מגורי אז 'כנסת'. אפילו בילדותי, כאשר חברי לכיתה התלוצצו מחסידי ברסלב ש'אין להם רבי', הרגשתי צורך לסנגר על ברסלב, ועניתי בפשטות: 'הם אוחזים שרבם חי…'!

"כשמצאתי פעם את הספר 'ליקוטי תפילות', כל-כך התפעלתי. ספר שכולו תפילות על כל מיני נושאים. גם נקודה זו אני מספר, כי ככל הנראה היתה זו מעין תחנה נוספת, בדרך למסע ההתקרבות.

"עוד לפני התקרבותי שמעתי על עצת ה'התבודדות'. איני מצליח להיזכר היכן, אך מה ששמעתי הוא: נכנסים לחדר, סוגרים את הדלת ושופכים את הלב לרבונו של עולם – – -. עצה זו דיברה אלי ביותר והשתוקקתי לקיים אותה. אפילו לא ידעתי מה המקור לעצה הזאת, לא קישרתי זאת לברסלב. ניסיתי כמה פעמים, התיישבתי ודיברתי אל ה' יתברך במשך תקופה. ובכל זאת הרגשתי שמשהו חסר, כאילו אין לי את הכלים המתאימים לעשות זאת. כפי הנראה היה כל זה קול קריאתו של רבינו, שקרא אותי אליו…

"באחד הימים מצאתי בבית המדרש של בתי ברוידא ספר שלא הכרתי: 'השתפכות הנפש'. פתחתי אותו וגיליתי שכל מה שהיה חסר לי בידיעת העצה הנפלאה של התבודדות, כתוב בספר הזה שחור על גבי לבן. שמחתי מאוד. אבל כשחזרתי למחרת, הספר נעלם… לימים התברר שהבחור נטע רוזנטל, שהיה זה מכבר מקורב לברסלב, הוא זה שהשאיר את הספר בבית המדרש.

"פניתי, אפוא, לתומי לחנות הספרים הסמוכה לישיבת 'עץ חיים', שם למדתי, ובקשתי את הספר 'השתפכות הנפש'. המוכר הביט בי בתמיהה, וכמובן שענה לי שאין לו את הספר…

"באותה תקופה נכנסתי פעם לבית הכנסת של בתי ראנד, ומצאתי את ר' יצחק אנשין ז"ל (ב"ר שמואל מאיר) יושב עם 'ליקוטי הלכות'. הוא פנה אלי ואמר: 'רוצה לשמוע כמה דיבורים?'. שמחתי להיענות לפנייתו. שלא כאחרים, עבורי 'ברסלב' היתה דבר חיובי, למרות שלא ידעתי עליה כמעט דבר. אחד המתפללים שהבחין בנעשה, הזהיר אותי בחומרה: 'הוא הולך להפוך אותך לברסלב'ר!'. התעלמתי ממנו והמשכתי לשבת עם ר' יצחק.

"באותם ימים הקים ר' יצחק שיעור מיוחד ל'מקורבים' שנמסר על-ידי הרה"ח ר' בנימין זאב חשין זצ"ל. השיעור התקיים בבית-כנסת קטן ברחוב יפו. היה זה הרה"ח ר' שמואל צ'צ'יק זצ"ל שכינה את המקום 'ישיבת 'פחד' יצחק', משום שמפני פחד הבאים, שמא יגלו אותם, היו מגיפים את החלונות… ואכן, לאחר שנודע לגבאים במה המדובר, הם נאלצו לעזוב את המקום. צריך להבין: להיות ברסלב'ר בימים ההם היה ממש ביזיון.

"לאחר שלמדתי איתו, סיפר ר' יצחק לחברי השיעור כי מצא בחור צעיר, הפתוח לשמוע את תורת רבנו, וכדאי לקרב אותו. אך הפחד שמא יתגלו וייחשפו היה גדול מדאי, וחברי השיעור הגיעו להחלטה שאני צעיר מדי ועלול להסגירם… אבל נטע רוזנטל, ממשתפי השיעור, לא נרתע מההחלטה. הוא שוחח איתי ו'בדרך אגב' גילה את אוזני אודות השיעור בליקוטי מוהר"ן. בכל אופן עדיין לא הוכשרה השעה שאשתתף בשיעור כחבר מן המניין".

לילות הזהב

"באחת השיחות הראשונות שהיו לי עם ר' נטע רוזנטל, סיפרתי לו שראיתי את הספר 'השתפכות הנפש' ואני מעוניין מאוד ללמוד בו. הוא הביא לי את הספר ומאז במשך תקופה מסוימת נהגתי להגות בו מידי בוקר, לפני תחילת הלימודים ב'עץ חיים', כשלפעמים כאשר השער היה סגור, הייתי צריך לדלג מעל הגדר… לאחר מכן יכולתי להתבודד שעה שלימה ללא הפרעה, ולמעשה זה מה ש'סחב' אותי לברסלב.

"איי!" – נאנח ר' משה בערגה – "שה' יתברך יעזור לי, שגם כיום יבער לבי כמו שבער אז… אמנם, בתורת רבנו כמעט שלא ידעתי כלום לעומת היום, אבל הלב! הלב! מאין לוקחים את הלב הזה שהיה בתחילת ההתקרבות…

"חברי קלטו שמשהו קורה איתי, חלקם אף לעגו לי, אך לא התפעלתי מהם. מצידי כבר נמצאתי בעיצומה של ההתקרבות. איתי בכיתה היה קרוב משפחה, שהתקרב לברסלב עוד לפני. הוא 'הריח' שהתקרבתי לברסלב וקבענו לימוד בצוותא ב'ליקוטי מוהר"ן' תורה קי"ב, 'צוהר תעשה לתיבה'. הדבר היווה עבורי פתח כניסה מעולה לחיק תורתו של רבינו, וזמן קצר לאחר מכן כבר הורשיתי להשתתף בשיעור של המקורבים.

"בשיעוריו של ר' וועלוול חשין הרגשתי ממש התפשטות הגשמיות. הדיבורים שלו היו כמים קרים על נפש עייפה. לאחר השיעור – שהתקיים בליל שישי – היינו יוצאים לקבר דוד המלך בהר ציון, שם פגשתי את זקני החסידים עובדי ה': ר' הירש לייב ליפל, ר' אלעזר מנדל קוסטנטינר, ר' יחיאל גרינוולד ועוד. לראשונה ראיתי אז עבודה אמיתית של 'חצות' כדרך אנ"ש. זכורני כיצד ר' נחמן שפירא שיחי' (ב"ר שמואל) היה אומר תיקון חצות בפשטות, כשהוא אומר את המילים כמו ברסלב'ר. הפשטות הזאת שבתה את לבי במלוא העוצמה: לדבר אל ה' ולזעוק אליו ממעמקי הלב…

"לעתים, בחצות הלילה, היינו זוכים לשיעור בליקוטי מוהר"ן מאת הרה"ח ר' שמואל הורביץ זצ"ל. לילות זהב אלו היו מסתיימים ב'תפילה בכח' עם הנץ החמה. באשמורת הבוקר, היה מגיע ר' מרדכי אלעזר רובינשטיין, ובתפילתו לימד אותנו תפילה 'בכח' מהי. היתה זו תפילה נרגשת מתוך שמחה, הוא פשוט שר ורקד תוך כדי התפילה…

"באותה עת שמעתי מר' יצחק אנשין על המושג 'יציאה לשדה', 'ארויסגיין אין פעלד'… כדי להתבודד היינו נאלצים להרחיק נדוד עד לשכונת גבעת שאול. רוב המקומות האפשריים שימשו באותה תקופה כ'שטח הפקר' בגבול עם ירדן שחצה את ירושלים, ולעיתים יצאנו למערות קברי הסנהדרין.

"מקום המפגש בגבעת שאול היה בבית-כנסת קטן, בו התפלל ר' חיים ברוך טרנובסקי ז"ל (מי שקירב לברסלב את הרה"ח ר' גדליה קעניג, חותנו של ר' משה). לא היה זה במוצהר בית-כנסת ברסלבאי, אך נהגו לומר שם 'תקון הכללי' בשבת בבוקר. שם פגשתי את ר' פייבל לבל, ששאל אותי בשנינות: 'נו, אתה כבר מכיר את ה'בעל דבר"…

"הזכרתי מקודם את קרוב משפחתי שהתקרב לברסלב. באחת הפעמים, כשיצאתי איתו לשדה, חזרנו עם נעליים מלוכלכות בבוץ. אביו, שהבחין בדבר, גילה עד מהרה שבנו 'נתפס' לברסלב ושלח אותו לישיבה מרוחקת. ריחוק המקום גרם גם לפירוד הלבבות – והוא התרחק. מעניין לציין כי בעוד הסיבה העיקרית לרתיעה של הורינו מדרכנו החדשה היתה מחשש לקשיים בשידוכים, במקרה זה למדנו שאין יסוד לחשש. קרוב זה התחתן בגיל מבוגר, בשעה שאני כבר הייתי נשוי זמן רב".

 ההתנגדות דועכת

"מ'עץ חיים' עברתי ללמוד תקופה קצרה בישיבת 'פני משה', בראשות הגאון ר' אליקים שלזינגר שליט"א, שהייתה ממוקמת בשכונת 'בית ישראל'. על תלמידי הישיבה נמנו גם ר' אברהם הרשלר ור' חיים קעניג שיחי'. הם נהגו לנסוע מידי יום שלישי, בהפסקת הצהרים, אל הרה"ח רבי אברהם שטרנהרץ זצ"ל, ואני הצטרפתי אליהם. בתחילה היה מדבר איתנו דיבורי התחזקות ולאחר מכן למד 'ליקוטי מוהר"ן'. הוא היה אומר בעל-פה מילה במילה ומפרש, כשהוא מעולם לא דילג אפילו על מילה אחת. וכך, למרות שהיה מזהיר לתקן אותו במידה והוא טועה, מעולם לא הגיע לידי כך. כשהוא דיבר הוא היה ממש כמעיין המתגבר. ברגע שהתחיל, הדברים פשוט שפעו ממנו, עד שתמיד היינו צריכים להזכיר לו שכבר הגיע הזמן לחזור לישיבה. זכורני, שכמה שבועות לפני פטירתו הגעתי אליו עם ר' נטע רוזנטל, ולהפתעתנו הוא התעייף באמצע דיבורו, נעצר ואמר: עד כאן… היה זה חידוש גדול שהוא מיוזמתו יעצור מדיבורו.

"בכל ערב, לאחר סדרי הישיבה, למדתי 'ליקוטי מוהר"ן' בחברותא עם ר' אברהם הרשלר. לאחר הלימוד נהגנו לומר 'ליקוטי תפילות' השייכים לתורה. בשלב זה כבר הייתי למעשה 'בפנים' והתחלתי להגיע ל'שול' – הוא בית המדרש הגדול דחסידי ברסלב ברחוב סלנט. שם קבעתי לי חברותא מידי יום עם הרה"ח ר' שמואל צ'ציק זצ"ל, ולאחר השיעור הלכנו ביחד ל'פעלד'.

"ה'סייעתא דשמיא' הגדולה ביותר בדרך ההתקרבות, הגיעה ממקום בלתי צפוי. בעת לימודי בישיבת 'פני משה' עבר אבי להתגורר במושב בית חלקיה לצרכי פרנסה, ואני עברתי להתגורר אצל דודי, הרה"ח ר' נחום יצחק פראנק, שהיה חסיד ברסלב. כאן ראיתי כיצד הרבונו-של-עולם מנהל את עולמו; אמנם בעצמי כבר הייתי חזק מאוד בעניין רבנו ז"ל, אבל לא היה בי את 'כח הלחימה', ללחום נגד הזרם ולעמוד איתן מול גילויי התנגדות, מצד המשפחה והמכרים. אבל מאותו רגע שעברתי להתגורר אצל ר' נחום יצחק, שוב לא היה מי שילחיץ אותי עם דיבורי התנגדות, אפילו קלושים, שכאמור נבעו מחשש לקשיים בשידוכים.

"כאשר הגר"א שלזינגר עבר לגור בלונדון, עברנו בצוותא ללמוד בישיבת מיר, וגם אז המשכנו להגיע פעם בשבוע לרבי אברהם שטרנהרץ. ב'זמן' השני ללימודי במיר, הגיע לשם ר' נתן צבי קעניג, לימים ראש כולל ברסלב בבני-ברק. לפני כן היה תלמיד בישיבת 'תורה ויראה', אך היתה לו כבר מעט ידיעה על ברסלב ממורי חמי לעתיד ר' גדליה זצ"ל, שהיה דודו.

"התחלנו ללמוד בחברותא, באחד מסדרי הישיבה, כשאני הייתי אז מקורב 'טרי', אולי שנה או שנה וחצי, ואז הוא שאל אותי: 'מה הפשט במאמר רבינו הקדוש: 'חידוש כמוני לא היה בעולם?". במקום לענות לו תשובה כהלכה, סיפרתי לו על הרה"ח ר' שמואל שפירא זצ"ל, כיצד הוא עובד את ה', מי הוא ומה מהותו, כך שנתתי לו דוגמה מוחשית, מי ומה הם אנשי רבנו. הדברים משכו את לבו והוא התחיל להתקרב. למעשה, הוא התקרב על-ידי ובהמשך הצטרף לשיעורי ליל שישי ב'פחד יצחק'. לאחר מכן, כשר' נתן צבי היה מקורב מן השורה, היינו הולכים בצוותא לביתו של ר' שמואל שפירא בשכונת קטמון, שם שמענו ממנו דיבורי התחזקות.

"במהלך לימודיי בישיבה ניגש אלי בחור חשוב, מבוגר ממני, ודיבר אלי דברי התנגדות. במקום לענות לו, הצעתי ללמוד איתו קטע מ'ליקוטי הלכות' – הלכות השכמת הבוקר. כשסיימנו התבטא בהתלהבות: 'לשם מה אנו מבזבזים את הזמן מידי יום בסדר מוסר? הרי את הספר הזה צריכים ללמוד!'

"עוד נקודה שסייעה לי בדרך הלימוד של 'ליקוטי מוהר"ן', מגיעה אף היא מימי לימודי בישיבת מיר, כאשר את הדרך כיצד להעמיק בתורה למדתי מאופן הלימוד של ראש הישיבה, הג"ר נחום פרצוביץ זצ"ל. הוא בחן כל שורה בגמרא וברש"י, כל דיבור ברש"י היה אצלו לימוד בפני עצמו, בכל מילה היה מדייק ובונה תילי תילים של קושיות ותירוצים, צורת הדיוק להעמיק בפשט המילים העמידה אותי על רגלי ונתנה לי את הדרך לקיים את ציווי רבינו ז"ל – ללמוד את ספרו בעיון".

 הפסק של ה'חזון איש'

"כשהתארסתי, שיבח ראש הישיבה הג"ר אליעזר יודל פינקל זצ"ל את מורי חמי: 'אה! יש לך שווער חשוב! הוא בעל-בטחון!'

"בתקופת האירוסין נסעתי פעם למירון, שם שהיתי במשך מספר ימים. כשחזרתי לישיבה, התרעם עלי ר' אליעזר יודל: 'היכן כתוב ב'ליקוטי מוהר"ן' שצריך ללמוד תורה?!' על קצה לשוני עמדה לי התשובה הניצחת שכבר בתורה הראשונה רבינו אומר: 'על ידי התורה מתקבלים כל התפילות והבקשות', אך העדפתי לשתוק וקיבלתי את התוכחה.

"ראש הישיבה פנה למורי חמי וסיפר לו על 'מעללי' חתנו המיועד, על מנת שיוכיחני. כשבאתי ל'שול', ניגש אלי מורי חמי ואמר לי בחיוך: 'הראש ישיבה העיר לי שאוכיח אותך, אבל אני דווקא כל-כך שמחתי לשמע הדברים…'. למותר לציין כי לאחר נישואי קיבלתי רבות ממורי חמי. להיכנס לבית ברסלבאי ולראות 'מעשה רב' זה 'גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה'.

"בתקופה בה התגוררתי אצל דודי, הרה"ח ר' נחום יצחק פראנק, הלכתי איתו ביחד ל'שול', בדרך די ארוכה – מביתו שברחוב שמואל הנביא – כשבדרך שוחחנו רבות. באחת השיחות הסביר לי במתיקות את העניין של 'התקשרות לצדיק'. הדברים היו אבן יסוד בהתקרבותי, ובעצם, ר' נחום יצחק הוא זה שהאיר את עיני בעניין ההתקשרות, הוא היה הרבי שלי בנושא זה, והיה נאה דורש ונאה מקיים. הוא חי את ה'התקשרות לצדיק' בפשטות, עד כדי כך שאמר לי לפני שהגענו ל'שול': 'אני מגיע לרבי!'

"הוא נמנה ממש על היחידים שכל ימיו ושנותיו לא החסיר יום מלהגיע ל'שול', הן כשהתגורר ברחוב שמואל הנביא והן כשעבר מאוחר יותר לשכונת זיכרון משה".

ר' משה ביננשטוק מגיב בהתעוררות: "הוא היה דוגמא של תפילה, תפילתו היתה כ'מונה מעות'".

ר' משה קרמר: "הוא היה 'א הארציגער', מלא לב, תפילתו היתה מילה במילה עם חמימות עצומה".

מנחה: "הרי גם ר' נחום יצחק הוא 'מקורב'".

"בוודאי!", נענים כל המשתתפים.

ר' משה קרמר מתרומם קמעה מכיסאו ואומר בהתפעלות: "התקרבותו היתה ממש במסירות נפש! אביו זצ"ל היה 'ליטוויק' במלוא מובן המילה. הוא שלח אותו להרב מטשעבין זצ"ל, מתוך תקווה שהרב יצליח להשפיע עליו לעזוב את ברסלב, אבל הדבר לא צלח".

הנוכחים מזכירים את הפסק של ה'חזון איש'.

הרב משה ביננשטוק מספר מה ששמע מכלי ראשון: "בעת שהתקרבתי לברסלב, חיזק אותי ר' נחום יצחק מול ההתנגדות שעברתי על שהגעתי לקיבוץ בראש השנה, וסיפר לי כי כאשר הוא התקרב לברסלב, רצה אביו שיתפלל עמו בראש השנה. ר' נחום יצחק חפץ כמובן להתפלל בקיבוץ, והראה לאביו את תשובת רבי עקיבא איגר, כי הסבור שיתפלל טוב יותר במקום אחר אין בזה שאלה של כיבוד אב. אביו התרעם על כך ושלח אותו לשאול את הרב מטשעבין אם אכן כך ההלכה. הרב השיב בפשטות: 'הצדק עמך, לעניין זה אינך צריך לשמוע לאביך'. האב הנדהם לא התייאש, ובטענה שהרב מטשעבין הוא רב חסידי, שלחו אל ה'חזון איש'. ר' נחום יצחק נסע לבני-ברק ושטח את שאלתו לפני ה'חזון איש'. תשובת ה'חזון איש' היתה: 'מותר לך להתפלל איפה שטוב לך!'

"ר' נחום יצחק ביקש שיעלה את תשובתו על גבי הכתב, אך ה'חזון איש' ענה: 'אביך יאמין לך, שכך אמרתי'".

בצל זקני אנ"ש

"כשהתחלתי לבוא ל'שול'" – ממשיך ר' משה מתוך געגועים לימים ההם – "היה לי חיזוק עצום מהשיעור המתוק מדבש ב'סיפורי מעשיות' שמסר הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל. לעיתים הגיע ר' שמואל הורביץ ללמוד לפני הקהל בסעודה שלישית. שמעתי את דבריו בהשתוקקות עצומה. בסך הכל הייתי מקורב טרי, והיתה לי חיות אמיתית מהדיבורים, עד ששאלתי את עצמי: למה חברי אינם זוכים לזה?!

"כשרבי שמואל הורביץ דיבר, היה זה בהתפשטות הגשמיות, אין פלא שכולם קבלו חיות עצומה מדבריו, הוא דיבר בקול לבבי והשפיע מתורת רבנו בשפע ממש 'שפך ושפך' עוד ועוד, כאשר הוא דיבר מרבינו הקדוש, פניו בערו כלפיד אש!

"ברצוני להעיר נקודה" – מפנה אלי ר' משה מבט בוחן. "בתחילת הדרך לקחתי את דרך רבנו ז"ל באופן של 'יראה'. ר' יענקל תפילינסקי פגש אותי פעם, כשהוא מתאנח: 'אה! האסט שוין געגעבן היינט א קרעכץ צום אויבערשטן?' (- 'האם כבר נתת היום אנחה להקב"ה?'). אלו היו ההשגות של צעירי אנ"ש בעת ההיא.

"ברם ייזכר אותו האיש לטובה ור' שבתי הורביץ שמו. הוא היה בערך בן גילי, והוא שינה את כל ההסתכלות שלי על דרך רבינו ז"ל: התחזקות! התחזקות! ושוב פעם התחזקות! יסוד זה קיבל מאביו ר' שמואל. הדבר השפיע עלי עד כדי כך, שר' נתן צבי קעניג – איתו התכתבתי לאחר שנישא ועבר להתגורר בבני ברק – כתב לי כי מסגנון הכתיבה נראה שעבר עלי שינוי מהותי. הוא אכן צדק: הצעידה בדרך ההתחזקות והשמחה, להיאחז לעובדא ולמעשה בכל נקודה טובה, השפיע עלי לטובה, היה זה ללא ספק שינוי מן הקצה אל הקצה.

"היום אני מתפלא שלא תפסתי קודם שזוהי דרך החיים בה יש לצעוד, רק לאחר שיסוד זה עומד על מכונו אפשר לקבל את ההתעוררות ושאר ענייני העבודה, כי היסוד הוא להתחזק. זה מה שכתב מוהרנ"ת בשם רבנו ז"ל: למרות שעם כל התורות צריך 'ללכת', אבל עם תורה רפ"ב 'אזמרה לאלוקי בעודי' צריך 'ללכת' תמיד! כי הכל נמצא שם, הכל תלוי בתורה הזאת".

ר' אליהו גודלבסקי: "רואים זאת גם בעלים לתרופה, לאחר שר' נתן כותב דברי התעוררות הוא מוסיף: 'והעיקר שכחתי: להיות בשמחה תמיד!'.

ר' משה: "אכן, אפילו כאשר הוא מדבר על התבודדות, הוא מוסיף בהדגשה 'העיקר שכחתי: להיות בשמחה תמיד!'. זאת היא 'יראה' ברסלבאית אמיתית, וכדברי מוהרנ"ת שיראה ושמחה צועדות ביחד ומשלימות זו את זו. ואגב, יסוד זה מובא כבר בפירוש בדברי רבנו יונה.

"ככה הובילו אותי יד ביד, צעד אחר צעד, להתקרב לרבינו. וזאת בשעה שלא תמיד צעדתי בדרך כמו שצריך… וגם היום אני צריך רחמים…

"אם כבר יודעים מרבנו ז"ל, התביעה מאתנו היא חזקה יותר. הרה"ח ר' אליהו חיים רוזין זצ"ל נהג לומר תמיד בשם אחד מאנ"ש: 'ישנן שתי שיחות מרבנו, האחת מפילה עלי אימה ופחד והשניה ממלאת שמחה את כל ישותי; הראשונה היא מה שרבינו התבטא: 'אצלכם זו כבר עבירה כאשר אתם עושים עבירה!' הוי אומר: בגלל שאנו חסידי ברסלב העבירה נעשית כפולה! אך מאידך גיסא, שיחת רבינו השניה היא: 'אני מקנא בכם, על שיש לכם רבי כזה!' בזה כולי מתמלא שמחה. אה! אשרנו מה טוב חלקנו!"

* * *

כשר' גדליה נבחר להיות 'מרחק'…

אנו פונים אל הרה"ח ר' חיים מן שליט"א, שיספר על התקרבותו. המארח ר' משה מזכיר שר' חיים הוא מחשובי המקורבים של חמיו, ר' גדליה. ר' חיים מניף את ידו בביטול ולוחש בתרעומת קלה: "מחשובי?! נו…"

ר' חיים: "אבי מורי שליט"א הוא חסיד חב"ד בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, והתורה היא מרכז חייו מאז ומעולם. הוא שלח אותי ללמוד בישיבת טשעבין ולא בישיבות חב"ד, בכדי שאתעלה בתורה בלבד מבלי לערב את החסידות. בישיבה למד אז ר' יהודה לייב פראנק שליט"א, שקירב אותי בדיבוריו של רבנו המעוררים את הנקודה הפנימית שבלב, וביותר נמשכתי אל ה'השתפכות הנפש' וה'משיבת נפש'".

אצל כל משתתפי השיחה, כולל אצל כותב השורות, כך מתברר, היה ספר זה המכריע להתקרבותם לברסלב. יוצא, אפוא, שהמקרב הגדול ביותר לברסלב הוא לא אחר מרבי אלטער טעפליקער, אשר חיבר ספרים יסודיים אלו, העוסקים בהתבודדות והתחזקות.

ר' חיים: "בימות החול התחלתי להגיע לבית המדרש דחסידי ברסלב בקטמון (הסמוכה לקרית שמואל, משכן ישיבת טשעבין בימים ההם), שם שהיתי בצילם של הרה"ח ר' הירש לייב ליפל, ר' שמואל שפירא, ר' נחמן שותק, ושיבדלו לחיים: ר' משה ובנו ר' נחמן בורשטיין שיחיו, ובשבתות הלכתי ל'שול' במאה שערים.

"לאבי היה זה אסון שבנו הפך לחסיד אחר. מאז ינקותי שמעתי חב"ד, ואבי לקחני לכל התוועדות. כעת הוא שלח אותי לשוחח עם כמה 'משפיעים' בכדי להחזירני לחב"ד, אך הם לא הצליחו לשנות את המצב. כמוצא אחרון, פנה אבי אל הרה"ח ר' גדליה קעניג, שהיה ידידו הטוב, וביקש ממנו שישפיע עלי ויסביר לי שמקומי בחב"ד…

"ר' גדליה אכן הזמין אותי לביתו ושוחח עמי שיחה ארוכה בה קיבלתי חיזוק רב, כשיחד עם זאת הוא לימדני שלא להתרחק מהורי ולא לעשות דברים קיצוניים שיגרמו להם מורת רוח. הוא אף אמר לי שאפשר ללמוד בישיבת חב"ד ולהיות חסיד ברסלב, מאז קיבלתי ממנו הרבה בתורת רביה"ק והוא היה עבורי ממש כמו אבא.

"אבי הבין שר' גדליה לא הועיל לו, ועיקר טענתו היתה על משגיחי הישיבה, שאפשרו לי ללכת לקטמון, והוא החליט שכדאי שאעזוב את הישיבה. כמובן שגם זה לא עזר, וממקום מגורנו – בשכונת 'בית ישראל' – נמשכתי ל'שול' במאה שערים, שם שמעתי את הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל והרה"ח ר' אליהו חיים רוזין זצ"ל, שמסר שיעור ב'שיחות הר"ן' בשבת אחרי הצהריים ועוד.

"בכדי להרחיקני ממוקד הפעילות הברסלבאית, שלחני אבי להיבחן באחת הישיבות החסידיות במרכז הארץ, אולם, איכשהו נודע להם שאני חסיד ברסלב, ולפני תחילת הזמן הם הודיעו לי שלא אוכל להגיע לישיבה. בחסדי ה', נפתחה באותו זמן ישיבת ברסלב בבני-ברק, ונמניתי על תלמידיה הראשונים. עמי היו שם ר' יהודה לייב פראנק, הרה"ח ר' אלעזר מרדכי קעניג, ששימש לי כחברותא, ועוד. זכיתי לקנות שם המון מהרה"ח ר' נתן צבי קעניג זצ"ל, ויבלחט"א הרה"ח ר' נתן ליברמנש שליט"א, וגם המנהל הרה"ח ר' שמעון ברגשטיין היווה עבורנו דוגמא מוחשית של חסיד ברסלב מהו.

"מובן שלאבי שליט"א היה קשה עם המעבר הזה, אבל ר' גדליה הדריכני להשקיע בקשר עם הורי ולהקפיד שהעבודת ה' לא תהיה על חשבון המשפחה. ר' גדליה סיפר לי שאותו עצמו קירב לברסלב ר' חיים ברוך טרנובסקי, שהיה עובד ה' במסירות נפש, קם בחצות וממשיך עם כל העבודות עד אשמורת הבוקר, ויחד עם זאת היה מסייע בבית עם ארוחת הבוקר והטיפול בילדים, ממש 'צו ג-ט און צו לייט', ועובדא זו היא שגרמה לר' גדליה להתקרב לברסלב.

"באותו הזמן זכיתי להצטרף לסבי ז"ל – חסיד בעלזא – שנהג לשהות במירון בימי ראש השנה, שם הופתעתי לפגוש את אנ"ש ובתוכם ר' גדליה ולגלות את עניין הקיבוץ בראש השנה.

"מאוחר יותר עברתי לישיבת מיר, הייתי אחוז באש של רבנו ורציתי שגם אחרים יטעמו את הטעם הנפלא. התוצאות לא אחרו לבוא, אחד החברים שהתקרב על-ידי נמנה על אחת מהמשפחות החשובות בעולם הישיבות הליטאי, וכתוצאה ישירה מכך הייתי צריך למצוא מקום לימודים אחר… "

אל המנוחה ואל הנחלה

"אל המנוחה ואל הנחלה הגעתי, כאשר עברתי ללמוד ב'ישיבה למצוינים', אצל הג"ר חיים אהרן טורצ'ין והג"ר יצחק חיים קרסניצקי. להם סיפרתי רק שלמדתי בישיבת ברסלב, ללא האירוע בישיבת מיר. ראש הישיבה ר' חיים אהרן שאל אותי מה הן המחויבויות שלי בתור ברסלב'ר, וכמה פעמים בשנה צריכים להעדר מהישיבה. עניתי שההיעדרות היחידה מבחינתי היא, שאני חייב להיות בראש השנה בקיבוץ במירון. הוא הסכים, אך ביקש שאעלים מהבחורים את דבר היותי חסיד ברסלב, וקיבלתי זאת בהשלמה. לימים נודע לי מפיו, שבאו להזהיר אותו שאני ברסלב'ר 'מסוכן' שסוחב בחורים וסיפרו לו את מה שהיה במיר, אך הוא לא אמר לי מילה על כך.

"היתה זו תקופה נפלאה. עסקתי בספרי רבנו בחדרי כאוות נפשי, יכולתי לקום בחצות ובלבד שאשמור את חסידותי לעצמי. טרם נסיעתי למירון, לקראת ראש השנה השני שלי בישיבה, ניגשתי להיפרד מראשי הישיבה. אז שאל אותי הג"ר איצ'ה חיים קרסניצקי בתמיהה: 'עדיין?!'

"הוא היה בטוח שהקשר שלי עם ברסלב נותק.

"בסופו של דבר, אבי מורי שליט"א קיבל את הדברים ברוח טובה, הוא אף לקח לבנותיו חתנים חסידי ברסלב, ובשנים מאוחרות יותר גם הגיע לקיבוץ במירון, כשאמי תחי' מסייעת בידי במערך הלוגיסטי של הקמת האהלים עבור הקיבוץ. אחד הדברים היותר מרגשים בפרשת התקרבותי, אירע לקראת נסיעתי הראשונה לאומן. אבי ביקש ממני לארגן מניין על הציון הקדוש ולבקש מחילה מרבינו על אותן שנים בהן ניסה למנוע אותי מההתקרבות!

"האמת היא שאני חייב הכרת הטוב לאבי גם על היותי ברסלב'ר. הוא זה אשר קירבני לר' גדליה זצ"ל, אשר אצלו כל תהלוכות החיים היו על-פי דעת רבנו, הן ברוחניות והן בגשמיות, לכל שאלה בחיי היום-יום היתה לו תשובה ברורה על-פי ליקוטי מוהר"ן. ועבורי היה הדבר לימוד חי ומוחשי מהו רצון הבורא וכיצד צריך לעבדו, שה' יזכני גם להבא".

* * *

'תיקון הכללי' בפוניבז'

עוד לפני השיחה ידעתי שסיפורו של הרה"ח ר' משה ביננשטוק שליט"א הוא מרתק ביותר. אך לא ידעתי עד כמה. הנה הוא מתחיל לספר, ואנו השומעים נשאבים עד מהרה למחוזות ישיבת פוניבז' של הגרי"ש כהנמן, הג"ר שמואל רוזובסקי והגה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל.

"ההתקרבות שלי היא דבר פלא", פותח הרב ביננשטוק. "נולדתי בגרמניה לאחר המלחמה, להורים ניצולי שואה, כשעלינו ארצה השתקע אבי, שהיה חסיד אוז'רוב, בהרצליה החילונית, שם בלטנו בלבוש החרדי. כתלמיד ישיבת פוניבז' הייתי החברותא של הגאון ר' אברהם יצחק אולמן שליט"א (כיום חבר בד"צ 'העדה החרדית') והכל התנהל על מי מנוחות. היתה אז משיכה פסולה אצל טובי הבחורים להשתלם גם בלימודי חול. לדאבוני, נמניתי עם בחורים אלה, כשאנו מקפידים להשתתף גם בסדרי הישיבה תמידין כסדרן.

"באותה שנה החליט הרב כהנמן לפתוח את ישיבת 'גרודנא' באשדוד, ואני הייתי בין הבחורים שנבחרו על ידו ל'מייסדים' עד שכינו אותנו 'הגראדנער'ס'. הגיע חודש אלול, הבניה לא הסתיימה ונשארנו אי-שם באמצע; לישיבה גדולה לא עלינו, לאשדוד לא נסענו, נשארנו אפוא בבנין הישיבה קטנה כ'שיעור ד". הגר"ש רוזובסקי היה יורד למסור לנו שיעורים, והגה"צ ר' הרשל כגן התמנה למשגיח. הוא היה מתלמידי גראדנא שלפני מלחמת העולם ולא נהג בתקיפות, כך שנוצרה אווירה די משוחררת…

"עד אז לא שמעתי על המושג 'ברסלב', וכאשר שמעתי על אחד מחברי – ר' אברהם מרדכי פלברבוים, שנהיה חסיד ברסלב, לא קלטתי את מהות הדבר. ידעתי שהברסלב'ר רצים ליערות ולהרים וצועקים 'רבי נחמן', אבל הכל רק משמועות.

"בהיותי בן 16 וחצי מצאתי בישיבה 'ספר המידות'. הוא היה שייך לבחור חסיד קרלין, ששם משפחתו היה פוטאש, שאביו ר' יענק'ל חיבב מאוד את הספר ואף בניו כמוהו. אני מדפדף בספר ומגלה שיש שם עצה טובה: 'תיקון הכללי'! נו, איזה בחור לא יקפוץ על המציאה?!

"כשגיליתי שמדובר בספר הקשור לברסלב, חפצתי לשמוע עוד על החסידות הזו. התביישתי לעשות זאת ישירות, לכן ניגשתי לר' אברהם מרדכי פלברבוים, כאילו בשליחות בחור אחר, לברר אצלו לגבי ה'תיקון הכללי'. הוא גילה מיד שאני הוא הבחור וענה: 'תעזוב את הבחור השני! נדבר איתך קודם…'. השיחה היתה מאוד מעניינת, והוא שלט היטב בחומר. עם זאת עדיין לא הפכתי לחסיד ברסלב. אך משמים גלגלו הלאה.

"לאחר שעברתי לחדר חדש בפנימיה, הבחנתי אצל חברי ר' אברהם כהן, שיש לו שני ספרי כיס שהוא מעיין בהם תדירות, תוך שהוא מקפיד להחביא אותם היטב בארון. יום אחד הצצתי וראיתי 'משיבת נפש' ו'השתפכות הנפש', היו אלו ספרים שעדיין לא נתקלתי בהם, וכלל לא ידעתי שהוא 'מקורב'. כששאלתי אותו על הספרים הללו, הוא נלחץ והתרעם על שאני דוחף את האף לענייניו… רק לאחר שהבטחתי לו סודיות מוחלטת, הוא חלק איתי את סודו.

"התחלנו ללכת בהיחבא לישיבת ברסלב, הוא בתור 'מקורב' ואני בתור 'סקרן'. באמת הייתי סקרן לגלות היכן הם פסגות ההרים עליהם שואגים 'רבי נחמן'… ר' מתתיהו אורלנצ'יק ראה אותי שם וגער בי, כי הבין שאני בא מתוך סקרנות גרידא.

"היחיד ש'הריח' שנפל לידיו 'דג שמן' היה חברי ר' אברהם מרדכי פלברבוים. הוא לא הרפה ממני, למרות שניסיתי להתחמק ממנו, וכשהיה נכנס לחדר הייתי מתחבא בארון…"

 שיעור מעניין…

"באחת השבתות גילה לי ר' אברהם מרדכי, כי במוצאי שבת ב'מלווה מלכה' מתקיים 'שיעור מעניין' על-ידי חסיד ברסלב ששמו ר' נתן ליברמנש, והתחיל לשכנע אותי ללכת לשיעור. גם הפעם ניסיתי להתחמק, אך משמים רצו אחרת. היות ולא הרגשתי טוב והייתי זקוק למנוחה, בקשתי מחברי להביא לי את האוכל לחדר. ר' אברהם מרדכי רק שמע את בקשתי ומיד זינק מהחלון ותוך דקה שב עם מנת האוכל… כעת שוכנעתי שהוא חבר מסור, ורק את טובתי הנצחית הוא מבקש, והסכמתי לנסות להגיע לשיעור.

"מה אומר ומה אדבר. עבורי השיעור הזה גילה את האור. לעולם לא אשכח זאת. ר' נתן דיבר על תורה רפ"ב 'אזמרה'. הדברים הכניסו בנו חיות, ממש טעם גן עדן. מימי לא שמעתי דיבורים מהסוג הזה. הצטרף אלינו אז בחור חשוב, שכיום משמש כמשגיח באחת הישיבות הליטאיות. לצערנו, ניתקו אותו בכח מברסלב, משפחתו הזעיקה את כל הנהלת הישיבה ואחרי מסע לחצים אדיר הוא נכנע ונטש.

"מאז התחלנו לארגן בקביעות סעודות 'מלווה מלכה', בהן נכחו מקורבים ובחורים מישיבת ברסלב, כשכל בחור ברסלבאי לוקח לעצמו כחברותא 'מקורב'. כל השבוע התגעגענו ל'מלווה מלכה'. נגלה בפני אור חדש, עולמות שלא הכרתי.

"ר' גדליה קעניג הגיע פעם למסור שיעור אצלנו, הוא הביט בנו ב'ישוב הדעת' המפורסם שלו, ושאל: 'אתם לומדים תורה כל היום, האם אתם גם חושבים כיצד התורה אמורה לבנות את עולמכם הרוחני?!'. זו היתה כמו מכת ברק, מין תובנה חדשה: למה אני פה בעצם, מה התכלית שלי בעולם.

"באותה תקופה, התקבצנו כמה 'מקורבים', ביניהם ר' ישראל הירש, ר' זאב אטינגר, ר' מרדכי טורץ, ור' אברהם מרדכי כמובן, ויצאנו בקביעות להתבודדות בשדה בכביש גהה. בימים ההם השתתפתי עם אנ"ש בנסיעות לקברי צדיקים. בזיכרוני נחרט ה' אב בצפת, ביחד עם ר' שמואל שפירא, ר' וועלוול חשין, ר' שמואל צ'צ'יק, ר' אברהם חשין וילדיו. בחצות לילה ירדנו לציון האריז"ל, שם פגשתי גם את ר' הירש לייב ליפל, ר' יעקב תפילינסקי ועוד. כולם שפכו שם דמעות בבכיות, בהשתפכות הנפש, בזעקות מכל הלב. מעמד כזה מעולם לא חוויתי.

"כאמור השתייכנו לחסידות אוז'רוב, ובאחת הפעמים כשנכנסתי לאדמו"ר ה'אש דת', הוא שאל אותי איזה ספרי חסידות אני לומד. חששתי מתגובתו, אך עניתי: 'הכשרת האברכים'. הרבי נענה שהוא קרוב משפחתו של האדמו"ר מפיאסצנע הי"ד, ואז השלכתי 'פצצה' לחדר: 'אני לומד גם 'ליקוטי מוהר"ן'!

"האדמו"ר הגיב: 'אתה יודע מה טמון ב'ליקוטי מוהר"ן'? ניחא בחלק הראשון, אבל בחלק השני?!' – – –

"רק כעבור שנים הבנתי עד כמה הוא צדק. בכל אופן, הרבי עצמו לא מנע אותי כלל, הוא לא סיפר לאבי דבר, אדרבה, בהמשך הדרך, כאשר אבי התלונן לפניו שאני לומד 'ליקוטי מוהר"ן', הוא עמד לצידי והרגיעו: 'גם אני לומד זאת!'.

זה נקרא מניעות?

"ואז הגיע ראש השנה… אומן סגורה ומסוגרת והרגשתי חובה לנסוע ל'קיבוץ' בירושלים, אולם אנה אני בא… הקושי היה כפול ומכופל: אבי החזיק מניין חסידי מיוחד בהרצליה, וכבר שנה לאחר הבר-מצווה נהייתי ה'בעל תוקע', לאחר שאבי לקה בליבו. גם מצד הישיבה לא היה אפשרי לקבל רשות יציאה, ולא ידעתי מה לעשות.

"החברותא שלי בברסלב היה ר' משה שור, וכשסיפרתי לו מה קורה, הוא צעק עלי: 'זה נקרא מניעות?! תתפלל על זה!' ניגשתי באותו לילה לארון הקודש המוזהב בפוניבז', פתחתי את הדלתות והתחלתי לבכות. לאחר מכן פתחתי תנ"ך ובכל עמוד שפתחתי יצאה המילה 'ירושלים'. הדבר חזר על עצמו כשלש פעמים וההחלטה נפלה: אני נוסע – ויהי מה.

‫"נקטתי, אפוא, בדרך מתוחכמת, באופן שמניעה אחת הורידה את המניעה השניה וזאת מבלילשקר: לאבי סיפרתי שהמשגיח לא מרשה לאף בחור להחסיר מהישיבה, והוא קיבל את היעדרותי כעובדה מוגמרת. למשגיח סיפרתי שמידי שנה אני משמש כבעל תוקע אצל אבי בהרצליה. כך שללא אמירת שקר נסללה הדרך לקיבוץ בירושלים.

"לימים נודע לאבי דבר התקרבותי לחסידות ברסלב. היה זה לאחר שאחד מאנ"ש שרצה בי כחתן לבתו בירר אצלו האם אני 'מירוני' או 'ירושלמי' – הכוונה היתה: האם בראש השנה אני ממשתתפי הקיבוץ במירון או בירושלים. אבי התקשה להבין את השאלה, ורק לאחר שאותו יהודי 'הסביר' את שאלתו, קלט במה דברים אמורים – והסוד התגלה.

"במשך הזמן התקרבו לחבורתנו בחורים נוספים, מהטובים והחשובים שבישיבה. הדבר נודע לראשי הישיבה, והקש ששבר את גב הגמל היה כשהתקרב הרה"ח ר' נחמן גלינסקי זצ"ל (נפטר בצעירותו לפני כמה שנים, בנו יקירו של יבדלחט"א המגיד הגה"צ ר' יעקב גלינסקי שליט"א). ר' נחמן היה מתמיד ולמדן, מבחירי הישיבה, הוא היה קונה כל שנה חתן תורה עם שעות לימוד. לקראת ראש השנה חשש ראש הישיבה שמא נברח לירושלים ומינה 'שומרים' שישגיחו על הבחורים ה'חשודים'. אני הברחתי אותם דרך החלון – והישיבה געשה וסערה…

"בעשרת ימי תשובה קראו לי ראשי ומשגיחי הישיבה, כל אחד בתורו, לשיחה. כשעמדתי לפני הגה"צ ר' ישעיה גרוסברד, טענתי לפניו: 'מי כמוכם יודע כמה השתניתי לטובה לאחר שנהייתי חסיד ברסלב, הרי בכח זה נטשתי את כל השטויות, לימודי חול, עיתונים והבלי עולם הזה! מצד שני, ברגע זה אתם יודעים בעצמכם על בחורים הממשיכים במסלול הרה האסון הזה והם יכולים למצוא את מקומם בישיבה, למרות שמחיקם נושרים ספרים חיצונים, העיקר שבראש השנה עמדו בהיכל הישיבה???". כמה שניסיתי להצטדק, לא הצלחתי וההנהלה החליטה לסלק אותי מהישיבה.

"מאת ה' היתה זאת שבחול המועד סוכות התארסתי בשעה טובה ומוצלחת ו'מכתב הסילוק' הגיע רק ימים ספורים לאחר האירוסין…

"את ההתבססות שלי בקרב חסידות ברסלב, אני חייב לר' יעקב תפילנסקי זצ"ל. הוא זה שדחף אותי לדבוק בהרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל. הוא שכנע אותי: 'תביט על חייו המסודרים! הוא ילמד אותך מה זה ברסלב'ר אמיתי!' בזכותו גם חידשנו את שיעורו של ר' לוי יצחק בליל שישי, וממנו תוצאות חיים. כמו כן קיבלתי רבות גם מהרה"ח ר' הירש לייב ליפל ומיבלחט"א הרה"ח ר' נתן ליברמנש שליט"א, ה' יעזרנו גם להבא".

* * *

צמאון ללא מענה

אחרון חביב: הרה"ח ר' אליהו גודלבסקי שליט"א.

"אבי מורי" – מספר ר' אליהו – "היה מיוצאי ישיבת סלבודקה בליטא. הוא היה עמקן ומתמיד עצום. תפילת השמונה עשרה שלו ארכה כחצי שעה! הוא חי כל מצווה בכל לבו. כל חג ומועד קיבלו אצלו התייחסות מיוחדת. לעולם לא אשכח את בכיותיו ב'אשת חיל' מידי ליל שבת, את הדמעות שהזיל בבין המצרים. כל זה עורר בי חשק עצום להיות כמוהו. היו לי המון רצונות וכיסופים, אך לצערי נשברתי כשהם לא באו לידי מימוש.

"על עצת ההתבודדות לא שמעתי מעודי, אך ידעתי שאבא יוצא לבכות לעיתים ביער… ניסיתי לחקות אותו ואמרתי תהילים ביער, אך לא הרגשתי שום סיפוק.

"כבר כילד בתלמוד-תורה ביקשתי סיוע ממחנכי. הדבר חזר על עצמו בלימודי בישיבת 'תורה ודעת', לאחר מכן בישיבה דקהילת ווינה בניו-יורק, ומאוחר יותר כשנשלחתי ארצה ללמוד בישיבת קמניץ. שוחחתי עם המלמדים, הר"מים והמשגיחים, אך לא קיבלתי מענה הולם.

"אני זוכר שבאמצע הסדר בישיבת קמניץ, הייתי כל-כך מאוכזב מעצמי, יצאתי מבית המדרש, עליתי לפנימיה ופשוט דפקתי על הקירות והדלתות! בכיתי מרוב רחמים על עצמי, רציתי להתעלות, משהו היה חסר לי ואפילו לא ידעתי מה. בכל שיחת נפש כזו 'הכתרתי' את עצמי במשפטים כמו: 'אינך רוצה מספיק!', 'אתה לא משתדל!' לא ידעתי עצה איך להשתנות. איי! אם היו מגלים לי אז את הסוד של תורה רפ"ב, את הכח של 'אזמרה'…"

ר' משה קרמר מצטט בשם ר' שמואל הורביץ: "כל ספרי המוסר והחסידות מדברים על חשיבות עבודת ה', ואילו רבינו מלמד אותנו כיצד לבצע זאת למעשה".

ר' אליהו: "ניסיתי את מזלי בחצרות חסידויות שונות, ללא ספק קבלתי וספגתי המון בכל המקומות הללו, אבל הרגשתי שאני עדיין רחוק ממה שאהבה נפשי.

"הייתי בסך הכל בחור צעיר בן 15 וחצי. לקראת ראש השנה פנה אלי ר' מרדכי טורץ, חברי בישיבה, והציע לי לשנות קצת אווירה ולנסוע לקיבוץ במירון. הסכמתי בשמחה. התפילה שבתה את לבי, עדיין לא נגעתי בתורת רבנו, אך התפילה עצמה, ההתעוררות וההשתוקקות, הרוו מעט את נפשי. בראש השנה הבא, למרות שזכרתי את גערתו של ראש הישיבה מהשנה הקודמת, לא יכולתי להתאפק, נסעתי שוב לסליחות של 'זכור ברית' בערב ראש השנה. לאחר תפילת ותיקין נתקפתי בפחד על התגובה הצפויה בישיבה וחזרתי לירושלים, כשחלק מהתפילות התפללתי בקיבוץ הברסלבאי ב'שול' במאה-שערים, בכדי להשקיט את הצימאון.

"לקראת החגים טסתי להורי בארה"ב. ביתנו היה פתוח לרווחה לעשרות אורחים בכל ימות השבוע, וכבר בהיותי בארץ ביקש ממני ר' שר-שלום מרזל להתארח בביתנו. אמי שמחה לקבל אורח נוסף לסוכות.

"הוא היה לאחר הנסיעה הידועה שנקראה 'קיבוץ קישינב', בה ניסה ציבור גדול מאנ"ש להגיע לאומן לראש השנה, אך נשלחו כלעומת שבאו, כשאת ימי החג הם מעבירים בעיר קישינב. ר' שר-שלום בא משם לארה"ב בכדי לסדר ניירת חשובה.

"בליל התקדש החג, ריתק ר' שר שלום את כל הנוכחים בסיפור הנסיעה לקישינב, השלטון הסובייטי היה אז במלוא תקפו, המלחמה הקרה התנהלה במלוא עוזה, וברית המועצות נראתה לאזרחי ארה"ב כדוב אימתני. והנה מגיע בחור צעיר ומספר על יהודים העורכים ראש השנה ברוסיה, עם קיטלאך, טליתות, טובלים באגמים ותוקעים בשופר. קהל המאזינים בבית משפחתי ישב בפה פעור, בקושי האמינו לו, הדברים נשמעו כסיפור מתקופת הבעש"ט. לי בכל אופן זה נתן ניצוץ נוסף, הרי כבר ידעתי תפילה ברסלבאית מהי!"

משיבת נפש? טוב מאד!

"עקב הבירוקרטיה האמריקנית, נאלץ ר' שר שלום להישאר בארה"ב למשך חצי שנה, כשבינתיים הוא למד בישיבת לייקווד המעטירה. בארץ-ישראל פרצה אז מלחמת יום הכיפורים, מה שחתם בפני את האפשרות לחזור לישיבה בירושלים, וכך מצאתי את עצמי לומד בחברותא עם ר' שר שלום בישיבת לייקווד.

"כעת התחלתי לדעת מרבינו הקדוש. מה ש'תפס' אותי בעיקר היו סיפוריו של ר' שר שלום על שמירת העיניים המופלגת של ר' שמואל שפירא. תמיד השתוקקתי לכך, אך לא היו לי העצות האמיתיות לקיים. הוא סיפר לי לראשונה על התבודדות. הייתי המום, זה היה עבורי חידוש אמיתי: לדבר אל הקב"ה בשפת האם, כל מה שעל הלב! איך לא שמעתי על זה קודם?!

"לא התעצלתי – ומיד למעשה: לייקווד היא עיירה שקטה, חצי כפרית. יצאתי בשש בבוקר למקווה, תוך כדי התבודדות ברחוב הטובל בעצי היער 'בלעתי' את העצה הזו וניצלתי אותה עד תום.

"בסדר מוסר התחלתי ללמוד 'משיבת נפש', בהחלטה שעלי לחזור מאה ואחד פעמים על כל הספר… סוף כל סוף, לאחר יגיעה רבת שנים, לאחר מאות שעות שיחה עם משגיחים ומחנכים, בהן איש לא הצליח לרדת לנבכי נפשי, מצאתי כאן רבי! גם ללא שיחה איתו, הוא מבין אותי ויורד אלי, הוא לוחש לי מכל שורה: 'יש לך כן רצונות וכיסופין! הטוב שבך הוא טוב אמיתי!'

"באחד הימים נקראתי לחדר המשגיח, הגה"צ ר' נתן ווכטפויגל זצ"ל. נכנסתי לחדר בחשש, והוא שואל אותי בעדינות: 'איזה ספר אתה לומד בסדר מוסר?'. עניתי לו: "משיבת נפש' של ברסלב'. 'טוב מאוד!' ענה לי המשגיח, 'תמשיך הלאה'.

"ה'משיבת נפש' אכן שינה אותי מן הקצה אל הקצה. בקמניץ הייתי לומד סדר מוסר עם בכיות. לפי המורשת שהנחילו בישיבות מחוללי תנועת המוסר, תפילת ערבית אחרי הלימוד היתה באמת מלאת עוצמה, אך, מה אומר ומה אדבר, ארוחת הערב אף היא לא איבדה מאום מגשמיותה… מאז שהתקרבתי גם הארוחות נראו אחרת… אפילו השינה היתה אחרת… הכל השתנה לטובה.

"ולגבי המניעות מצד המשפחה שכה חששתי מהן, כשהייתי יוצא ליער, השקעתי הרבה תפילות על נושא זה, רציתי שגם שאר בני המשפחה יזכו לטעום מטובו של רבנו. הבלתי יאמן אכן אירע, הורי עברו להתגורר בבורו-פארק, ובית הכנסת שנבחר על-ידי אבי היה 'בית המדרש דחסידי ברסלב'! מאחר ושם התפללו לפני סוף זמן קריאת שמע. אבי לא הפך לחסיד ברסלב, אך בגמר התפילה נשאר גם הוא לאמירת 'תיקון הכללי' ושמיעת השיעור בסיפורי מעשיות. גם הוא טעם קצת ממבועי הנחל הנובע…"

 פה אשב כי איויתיה

"המכה בפטיש מבחינת ההתקרבות היתה בחודש טבת של אותה שנה. הילולת מוהרנ"ת התקרבה ור' שר שלום הסתיר ממני שבכוונתו לנסוע לניו-יורק לסעודת ההילולא, בצוותא עם הרה"ח ר' צבי אריה רוזנפלד זצ"ל, מחשש לבעיות שיתעוררו עקב רצוני להצטרף. ערב ההילולא גיליתי זאת, וכשהבחנתי שהוא לא מוכן לשתף אותי, הדבר גירה אותי יותר… הלכתי לסעודה בבורו-פארק, ולראשונה זכיתי לשמוע תורה מהרבי. הרגשתי שהמוח שלי מתרומם, והחלטתי סופית: אני נשאר בברסלב, יהיה מה שיהיה!

"הדבר התגלה על-ידי גיסי, שאצלו התאכסנתי בלייקווד, וכשחזרתי הביתה לשבת הביע אבי התמרמרות קלה על הדרך החדשה שבחרתי לעצמי. מצד אחד, הוא עצמו כבר טעם קצת מדרך רבינו, עקב היותו מתפלל קבוע בבית הכנסת דחסידי ברסלב, אך מצד שני היה מלא חששות. לבסוף הוא שאל אותי: 'האם זה מפריע ללימוד?' עניתי לו: 'אדרבא! יש לי מזה תועלת גדולה, זה רק משפר את הלימוד ואת כושר ההתמדה!'. מאז הוא הסכים עמי ושוב לא עורר את הנדון.

"לאחר חג הפסח שבתי ארצה ללמוד בישיבת קמניץ, ומאז הגעתי ל'שול' בקביעות. כעבור תקופה קצרה התארסתי למזל טוב עם גיסתו של הרה"ח ר' נחמן גלינסקי זצ"ל, ולאחר החתונה עברתי לגור בבני-ברק וקיבלתי רבות מהרה"ח ר' נתן ליברמנש שליט"א וכן מהרה"ח ר' אליעזר ברלנד שליט"א. היינו נוסעים ביחד עם ר' משה ביננשטוק לירושלים, בכדי לשמוע את ר' לוי יצחק, ממנו שאבתי את יסוד האמונה האמיתית, הישוב הדעת וההתקשרות לרבינו ז"ל.

"את הנקודה 'שלי', נקודת ההתחזקות וההעמקה בנקודות טובות ושלא למעוד, קבלתי מתלמידי ר' גדליה, שלמדו בכולל ברסלב. היה זה הרה"ח ר' שלמה אהרן גוטליב שליט"א, שהתיישב לידי בכולל והעמיק אתי ב'ליקוטי הלכות' בעניינים הנוגעים להתחזקות הנפש. זו היתה הכניסה שלי למהות האמיתית של דרך רבנו בעניין ההתחזקות, והתחלתי לקבל ממנו ומחברו הרה"ח ר' שמחה בר-לב שליט"א. ה' יעזרנו להמשיך ולהתחזק ולהתקרב אליו יתברך".

העיקר להתחדש

בסיום הרב שיח, אני מבקש מהנאספים לבטא "משפט מסכם". אלא שאז, כאילו תיאמו ביניהם מראש, הם עונים פה אחד: "דער עיקר איז – זיך באנייען" (- 'העיקר הוא להתחדש!')

הצעדים הראשונים הם אכן מרגשים ומהווים ציון דרך חשוב, אך העיקר להתחזק ולהתחדש ולהתקרב להקב"ה בדרכי רבנו, דבר יום ביומו, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support