אמש חל יום פטירתו של אחד מגדולי משפיעי ברסלב בדורות הקודמים, הרה"ח ר' גדליה אהרן קעניג זצוק"ל שייסד בעשר אצבעותיו חרף העוני והקושי במסירות נפש עילאית את מוסדות ברסלב בעיר הקודש צפת ביוזמתו ובעידודו של הרה"צ ר' אברהם שטרנהארץ זצ"ל נכד מוהרנ"ת מברסלב. לרגל יום ההילולא כ"ג תמוז.

כתב: נחמן וייס | תמונות: 'ארכיון נחל נובע צפת'

ר' גדליה אהרן קעניג נולד בחודש ניסן תרפ"א לאביו ר' אליעזר מרדכי מיקירי קרתא מבני הישוב הישן בירושלים. אביו שמוצאו היה מיהודי לודז' שבפולין נמנה על חסידות קוזניץ (פוריסוב) נודע כמקובל ובקי גדול בתורת הנסתר. את רזי תורת הקבלה והסוד למד בצוותא על בעל "כף החיים" זצ"ל אצל המקובל רבי חיים שאול דוייק זצ"ל. סבו של ר' גדליה מצד אמו, ר' שמואל יעקב ויינברג נודע אף הוא כיהודי צדיק וכשר מנקיי הדעת בירושלים והיה הוא זה שבנה את ביהמ"ד ברסלב בשכונת גבעת שאול בירושלים וכמו"כ בנה מקווה טהרה ששימש גדולים וצדיקים. אמו של ר' גדליה מרת אסתר פרומט שהגיע עם אביה ומשפחתה מאנגליה, שלטה היטיב בשפת האנגלית ועקב כך שימשה תקופה ניכרת כמזכירת הנציב העליון הבריטי. בתפקידה זה, אף הייתה לעזר רב עבור בני הישוב הישן דאז בירושלים. בהזדמנויות שונות הנפיקה סרטיפיקטים עבור אנשי חסידות ברסלב, וכשנכלא ר' שמואל הורביץ בכלא הסובייטי ונידון לתליה כשהיה בדרכו לאומן – הייתה אף היא לו לעזר בין אלו שעמדו מול הממשלות לשחררו.

בשנות התרצ"ו עלה ארי מאומן, הגאון החסיד ר' אברהם שטרנהארץ נכד מוהרנ"ת מברסלב והשתכן בבתי הונגרין ולאחר תקופה עבר להתגורר בעיר העתיקה עד הגירוש הגדול שאז העתיק מגוריו לשכונת קטמון בירושלים. שם. בהיותו מלא וגדוש באוצרות רוח, ביניהם קיבל מאנ"ש באומן, חיפש כאלו שיוכל להנחיל להם ממה שנחל הוא ובעיניו הזכות תר הוא אחר אילנות מבורכים להשקותם בתורות הננמ"ח מברסלב. תלמידו של ר' אברהם, ר' חיים ברוך טרנובסקי שמו צד בעיניו את המתמיד הצעיר השוקד על תלמודו יומם ולילה הלא הוא ר' גדליה אהרן וכממתיק סוד ניגש אליו והכיר לו את ר' אברהם. ר' גדליה אהרן ניגש לר' אברהם והחל שוטח בפניו את ידיעותיו ובקיאותו בלימוד. ר' אברהם שהכיר כי לפניו צעיר בעל שיעור קומה החל דולה לפניו משקה שיחות ומאמרים שונים מבית מדרשו של הננמ"ח מברסלב ללא להזכיר מנין מקורם. אורו עיניו של ר' גדליה משהבחין כי דבריו של ר' אברהם ואוצרות נפלאים אלו מקורם בספרי רבי נחמן מברסלב ומכים שורש בליבו, מיד גמר הוא אומר בנפשו להימנות על אותה חסידות "ברסלב" אשר אכן כשמה כן היא ובכוחה להפוך את הקשה שבלבבות ל"לב בשר".

ר' גדליה, בן למשפחה ירושלמית, צעיר נחוש, שקדן ובעל מידות טובות, נקשר במשך הזמן יותר ויותר לר' אברהם בעבותות של אהבה ויחד היו מבלים ימים שלמים של התעוררות מופלאה בדרך ראש כל הצדיקים. ר' גדליה אף בא לידי התפעלות עמוקה מדמויותיהם הטמירות של חסידי ברסלב שדרו בירושלים באותם ימים הליכותיהם כמו התלהבותם, ומסירות נפשם בעבודת בוראם, השפיעו עמוקות על נפשו. הוא סיכם לעצמו בקצרה כי אכן מצא את אשר איותה נפשו.

בהמשך אנו מוצאים את ר' גדליה הופך לאחד הדמויות הבולטות ביותר בין גדולי חסידי ברסלב כשהוא מוקף תדיר בחבורת עובדי ה' והיה הוא מנתב דרכם ומראה להם את דרך רבי נחמן מברסלב בעצה והלכה כשהיה אומר להם את אמרתו של רבי נחמן מברסלב שעדיף לקמט את הליקוטי מוהר"ן מאשר לעבור על סעיף אחד בשולחן ערוך.

באחד מן הימים התעתדו ר' אברהם ור' גדליה לעיר צפת, ושם, בין חורבות בתי צפת ההרוסים מרעידות האדמה, נעמד ר' אברהם שטרנהארץ ופרץ בבכי על המצב הרוחני בעיר צפת ואז בהתעוררות נפלאה הצביע לר' גדליה על שטח מסויים ואמר לו "כאן!" כשהוא מקיף באצבעו "זה המקום" כשמנמק את דבריו לר' גדליה ומעודדו באומרו כי תועלת רבה תהיה לכל העולם אם יקים קריה לחסידי ברסלב בצפת, וכפולה ומשולשת הזכות והתועלת אם יפאר את שם רבינו במקום. השטח אותו סימן ר' אברהם היה שומם וחרוב מכוסה בערימות אשפה ופסולת שהצטברו, ואפילו האדריכלים שבחנו את השטח לא ראו במקום עתיד, מה שהיה נראה ממש בגדר חלום סבוך. מפרוטה לפרוטה החל ר' גדליה לרכוש עוד פיסת אדמה ועוד שיירי שטחים ועם אמונה אדירה ונחישות רבה עזב את ירושלים לטובת הדבר והחל לייסד את הקריה. שלב ההתיישבות הראשון בקרית ברסלב החל בשנת תשל"ז, ואט אט החל המקום להכיל עוד ועוד חסידי ברסלב שהגיעו מקצוות ארץ ישראל ומחוצה לה בכדי להימנות על הקהילה הקדושה בצוואתו של ר' אברהם שטרנהארץ.

אחד מתלמידיו של ר' גדליה ניגש אליו ביום בהיר ושאלו על אודות העניין שהוא מפליג בגודל החיוב ליישב את העיר צפת, הלא ידוע מה שאמר החת"ס בשעת רעידת האדמה בצפת: שירושלים תבעה את כבודה, מפני שלא התגוררו אז בעיה"ק ירושלים וישבו כולם בצפת ולכן קרה האסון. נאנח ר' גדליה והשיב: "בוודאי ירושלים עיה"ק חשובה מאוד ותבעה את כבודה, אבל האם היה איזה הוה-אמינא או ספק-ספיקא אצל החת"ס שהעיר צפת תיפול למדרגה נמוכה כמו שהיא עכשיו בעווה"ר, הס מלהזכיר" ועוד הרחיב בעניין.

בשבוע האחרון לחייו שהה רבי גדליה אהרן קעניג זצ"ל בחו"ל יחד עם נדבנים גדולים במטרה לקדם את בנייתו ושיקומו של המוסדות. ביום כ"ג בתמוז תש"מ בעת שישב עם תלמידיו בעיר מאנצ'סטר ודרש על עניין צפת, בתוך כך התיישב ולפתע נאנח "אוי ווי, דער בעל דבר לאזט שויין נישט רעדן" (הבעל-דבר לא מרשה לדבר יותר) והחל להקיא דם כשלא נותן לסובבים אותו לסייע לו ולפתע קם על רגליו וזעק בכל כוחו: "רבונו של עולם— העלף מיך— העלף מיך— עס איז נאך קיין מאל נישט גיווען אזא עת צרה—!!" (ריבונו של עולם, עזור לי, עזור לי. מעולם לא הייתה עת צרה כזאת) וכך צעק כמה וכמה פעמים מעומקא דליבא. אחר כשעה אמר כי הוא לא יכול לשאוף אויר כראוי והניח ידיו על ראשו, ואחמ"כ על ברכיו וישב כמלך באצילות גדולה כמה דקות. לפתע עצם את עיניו הטהורות וזהו היה עת מסר את נשמתו אל צור מחצבתה. עסקני החברה קדישה הגיע למקום בליווי רופא מיומן שקבע בוודאות את מותו, בתוך שהמקום התמלא במאות אנשים שגעו בבכיות מרקיעות שחקים. ר' גדליה הונח והחלו לקרות סביבו תהילים עד שנלקח לטהרה. במאמצים רבים הוטס ר' גדליה למחרת לארץ ישראל, ושם, בליווי מאות נטמן בהר הזיתים שבירושלים.

אסתר יהודית, רעייתו של ר' גדליה, בת לר' דוד משה הכהן הערנטרוי זצ"ל, נפטרה בשיבה טובה בחג השבועות תשס"ח.