היסטוריה: קריאה לכל חסידי ברסלב (תרפ"ט)
כ״ט בשבט תש״פהיסטוריה: קריאה לכל חסידי ברסלב (תרפ"ט)
כ״ט בשבט תש״פוהפעם, במסגרת הסיקור ההיסטורי, מודעה תמימה, שפורסמה בשלהי שנת תרפ"ט ע"י "הועד המרכזי דחסידי ברסלב" בעיתון "אונזער עקספרעס" – וסיפור מוכר, עד להכאיב, מאחוריה.
והפעם, במסגרת הסיקור ההיסטורי, מודעה תמימה, שפורסמה ע"י "הועד המרכזי דחסידי ברסלב" בעיתון "אונזער עקספרעס" – וסיפור מוכר, עד להכאיב, מאחוריה.
הרקע למודעה:
המודעה פורסמה בכ"ג אב תרפ"ט. ואם התאריך הזה לא אומר לכם משהו, הרי תזכורת:
שבוע קודם לכן, ביום שישי, י"ז אב תרפ"ט, החל המעשה. לאחר מתיחות קשה, שנמשכה מזה זמן רב, והגיעה לשיאה בתשעה באב, בתהלוכה של חברי ביתר אל הכותל המערבי, ובהפגנה שכנגד למחרת, ברחבת מסגד אל אקצא.
ביום חמישי, ט"ז אב, החלו אלפי כפריים חמושים במקלות וסכינים לנהור לירושלים, על מנת להשתתף בתפלה בהר הבית ביום שישי. בירושלים שררה אוירה מתוחה של אלימות. בבוקר, כבר סגרו הסוחרים היהודים את חנויותיהם, בעוד המופתי הירושלמי הנודע לשמצה, חאג' אמין על חוסייני ימ"ש מסביר לסגן מפקד משטרת ירושלים כי הם נושאים סכינים ואלות רק משום שהם חוששים מ"פרובוקציה יהודית", ובאותו זמן, נשא אחד הדרשנים במסגר נאום לאומני, ובו הסביר כי על המוסלמים להלחם ביהודים עד טיפת דמם האחרונה.
המוני מוסלמים החלו לפשוט על השכונות היהודיות הסמוכות. כ-19 יהודים נהרגו ועוד אחרים נפצעו.
למחרת, ביום שבת קודש, התרחבו הפרעות גם לחברון, שם נערך הטבח הידוע במהלכות נרצחו באכזריות שטנית 67 יהודים, וחוסל למעשה הישוב היהודי בעיר.
הפרעות נמשכו שבוע שלם, עד ליום כ"ג אב תרפ"ט, ובמהלכן נרצחו – על פי המקובל היום – 133 יהודים ונפצעו 339.
במהלך הפרעות, מלבד הישוב היהודי העתיק בחברון, חוסל גם הישוב היהודי העתיק בעזה וישובים קטנים נוספים נהרסו וננטשו.[1]
היו אלה ימים מלאי פחד ואימה. כמו התקיים הפסוק "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה".
ובפולין המרוחקת, בה התקיים הישוב היהודי הגדול בעולם באותה עת, היו היהודים דאוגים ולחוצים לגורל בני עמם שבארץ ישראל. ימי תפילה הוכרזו, ושיחת היום היתה: מה קורה בארץ ישראל?
ומתוך דאגה קיומית זו, פרסם "הועד המרכזי דחסידי ברסלב" בורשה את ההודעה הבאה, ביום כ"ג אב תרפ"ט, שבדיעבד התברר שהיה היום האחרון למאורעות, וזו לשונו:
קריאה לכל חסידי ברסלב
בקשר לבשורות המרות המגיעים בתמידות מארץ ישראל, והיות ש"אין כוחינו אלא בפה", קיבלנו את ההחלטות הבאות:
א. כל אחד מאנ"ש מחויב בזמן הזה להתחזק בכל כוחו לקיים את עצותיו העיקריות של אדמו"ר מוהר"ן זצ"ל, המסוגלות להמתקת הדינים, דהיינו: קימת חצות לילה לומר תיקון חצות, והתבודדות בכל יום.
ב. בכל יום, בין מנחה לערבית, להתאסף בבתי המדרש לומר תהלים בציבור, "תיקון הכללי" וספר שלישי שבתהלים, ותפילות מהספר ליקוטי תפילות.
ג. ביום חמישי בלילה, לומר תיקון חצות בציבור.
ד. יחד עם זאת, מוטל על כל אחד לתת נדבה הגונה לטובת הסובלים מהפרעות מאנ"ש שבארץ ישראל, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.
ונזכה לראות במהרה בנחמת ציון ובבנין ירושלים אמן כן יהי רצון.
ועד המרכזי דחסידי ברסלב בורשה[2].
הערת אגב: הועד המרכזי דחסידי ברסלב
למיטב ידיעתנו, לא ידוע בבירור מי היו כל חברי הועד המרכזי הזה, אולם הוא החתום על כל הקריאות שפורסמו בעיתונות לחסידי ברסלב, כמו גם על המודעות המארגנות את הנסיעה ל"קיבוץ לובלין". ברור כי בין חביריו היה גם הרה"ח רבי אהרן לייב ציגלמן, שכן באחת המודעות הראשונות לקיבוץ לובלין, החתומות על ידי הועד, מופיעים שמו וכתובתו ככתובת למשלוח דמי השתתפות בקיבוץ.
הועד חתום גם על ה"הבהרה" שהבאנו בסקירה הקודמת, על הנסיעה לאומן בתרצ"ז, שם הוא חתום כ"ועד המרכזי דחסידי ברסלב בפולין, ורשה".
נקודה מעניינת ומסקרנת: מלבד הידיעה הזו, שכנראה – גם על פי העיתון בו פורסמה – מטרתה היתה גם להגיע להמון העם, ולאו דווקא לחסידי ברסלב מוצהרים – כל המודעות של הועד פורסמו בלשון הקודש, בסביבה בה השפה השלטת הייתה יידיש, ובעיתונים שנכתבו ביידיש.
הסיבה לכך לא היתה ציונות. רוב חסידי ברסלב בפולין לא הזדהו עם הציונות, אם כבר, חלקם הגדול הזדהה לחלוטין עם אגודת ישראל הפולנית דאז, שהיתה במריבה קשה מאוד עם התנועה הציונית (וזאת יש לזכור: באותם ימים כללה אגודת ישראל גם את אנשי "העדה החרדית" בירושלים, שנפרדו ממנה רק בתקופת קום המדינה); וחסידות ברסלב, כקבוצה, סירבה להזדהות רשמית עם כל גוף שהוא.
סירוב זה נשמר גם לאחר השואה, בארץ. בעוד שבין חסידי ברסלב היו "קנאים" שסירבו להכיר במדינת ישראל בכל דרך ובכל צורה, ליהנות מתקציביה או להשתתף בבחירות, אחרים השתתפו בבחירות והצביעו לרשימות החרדיות דאז, ואחרים סירבו לעסוק בענין (ירושלמים שלא השתתפו בבחירות לא משום שסברו שזה אסור, אלא משום שביד"צ העדה החרדית הורה לאסור). הצד השווה שבהם – שכולם עשו מה שעשו בענין לא בשם "ברסלב", אלא בשם עצמם, וסירבו לקשור את השם "ברסלב" לזהות או פעילות פוליטית כלשהי, כלשון מודעת הכחשה שהתפרסמה בזמנו (בשנת תשכ"ב) בעיתונה של מפלגת "פועלי אגודת ישראל" (פאג"י) – "שערים".
הערות שוליים:
[1] כל הנתונים נלקחו מויקיפדיה, מהערך מאורעות תרפ"ט
[2] הכרוז, כפי שתוכלו לראות בצילום המצורף, נכתב חלקו ביידיש וחלקו בלשון הקודש. תרגמנו רק את המילים ביידיש, אולם השתדלנו לשמר את הניסוח המקורי במילים שנכתבו בלשה"ק.