ניגון דבקות (שנקרא: "הניגון המעורר") ושרים אותו על הבית האחרון שבזמר "מה ידידות" (זמירות ליל שבת). את הניגון הזה, עם המילים האלה, שרים בסעודה שלישית של שבת.

ניגון זה מוכר בברסלב עוד מזמן רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב (יש אף אומרים שהוא הולחן על ידי רבינו). בזמנו, שרו ניגון זה כניגון, ללא מילים, והוא כונה "ניגון המעורר".

היו שטענו כי כבר בזמן רבי נחמן שרו ניגון זה על המילים "מעין עולם הבא", אולם רבי לוי יצחק בנדר אמר כי לכאורה אין זה נכון. לא ידוע באיזה שלב חובר הניגון למילים ולא ידוע מי הלביש את הניגון על המילים (ר' משה ביננשטוק, באחד הראיונות עם ר' דוד רפאל בן עמי על מקורות ניגוני ברסלב).

הרה"ח רבי נחמן מטולטשין, גדול תלמידי רבי נתן ובעל תפילה בקיבוץ, הלביש את הניגון הזה על המילים "ארשת שפתינו" שאומרים לאחר תקיעת שופר בתפילת מוסף של ראש השנה.

ניתן להאזין לביצועים נוספים של השיר בלינקים הבאים:  באלבום השבת של רבינו, באלבום ניגוני נשמה, באלבום "בניגון ונעימה" ואצל האדמו"ר מתולדות אהרן

מילים ל"מעין עולם הבא":

מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה, כָּל הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ יִזְכּוּ לְרוֹב שִׂמְחָה, מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ יֻצָּלוּ לִרְוָחָה, פְּדוּתֵנוּ תַצְמִיחַ, וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה
לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים

ניגון המעורר – מילים ל"ארשת שפתינו":

אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ אֵל רָם וְנִשָּׂא
מֵבִין וּמַאֲזִין מַבִּיט וּמַקְשִׁיב לְקוֹל תְּקִיעָתֵנוּ
וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן סֵדֶר מַלְכֻיּוֹתֵינוּ / זִכְרוֹנוֹתֵינוּ / שׁוֹפְרוֹתֵינוּ

על הניגון – ניגון המעורר – הזה מסופרת בברסלב השיחה הבאה (שיח שרפי קודש, ב, קסד)

כַּיָּדוּעַ הִתְעַנָּה וְסִגֵּף רַבֵּנוּ אֶת עַצְמוֹ בִּצְעִירוּתוֹ מְאֹד מְאֹד, וְהָיָה אֵיזֶה פְּעָמִים שֶׁהִתְעַנָּה כִּשְׁמוֹנָה עָשָֹר פְּעָמִים בְּשָׁנָה אַחַת מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, דְּהַיְינוּ שֶׁלֹּא טָעַם א אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה מֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ מֵעֵת סְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת עַד סְעוּדַת לֵיל שַׁבָּת שֶׁל שַׁבָּת הַשְּׁנִיָּה. וְהָיָה הַדָּבָר מֻסְתָּר מְאֹד מֵעֵינֵי בְּנֵי אָדָם אַף מֵהַקְּרוֹבִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר וְאַף מִזּוּגָתוֹ, לְבַד מִמְשַׁמְּשׁוֹ, וְאוֹתוֹ עַצְמוֹ הִזְהִיר בְּאַזְהָרָה חֲמוּרָה לִבְלִי לְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם הַדָּבָר.

פַּעַם בְּעֶרֶב אֶחָד כְּשֶׁנִּכְנַס רַבִּי חַייקְל לְרַבֵּנוּ, שֶׁשִּׁמְשׁוֹ אָז, רָאָהוּ שׁוֹכֵב בְּחוּלְשָׁה עֲצוּמָה כָּזוֹ עַד שֶׁיָּצָא דָם מֵעֵינָיו וְאָזְנוֹ, כִּי הָיָה זֹאת בַּחֲצִי יְמֵי הַשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי, אַחַר שֶׁהִתְעַנָּה כְּבָר רַבֵּנוּ כַּמָּה יָמִים רְצוּפִים, מֵרוֹב בֶּהָלָה עַל רְאוֹתוֹ אֶת רַבֵּנוּ בְּחוּלְשָׁה כָּזוֹ שִׁדְּלוֹ וְהִפְצִיר בּוֹ מְאֹד בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת וְהַפְצָרוֹת, שֶׁיֹּאבֶה לֶאֱכוֹל וְלִטְעוֹם אֵיזֶה דְבַר אֲכִילָה. וּכְשֶׁרָאָה שֶׁאֵין רַבֵּנוּ מַסְכִּים לְבַקָּשָׁתוֹ כְּלַל וּכְלַל אִיֵּם עַל רַבֵּנוּ בְּאָמְרוֹ לוֹ "אִם לא יֹאבֶה רַבֵּנוּ לֶאֱכוֹל יְגַלֶּה וִיפַרְסֵם אֶת עִנְיָן תַּעֲנִיּוֹתָיו בָּרַבִּים" "רַבִּי, אִיךְ וֶועל אוֹיס זָאגְן". בְּלֵית בְּרֵירָה הִסְכִּים לוֹ רַבֵּנוּ, תֵּיכֶף רָץ רַבִּי חַייקְל עִם תַּרְנְגוֹלֶת אֶל הַשּׁוֹחֵט וּבַדֶּרֶךְ חֲזָרָה מָרַט לָהּ אֶת נוֹצוֹתֶיהָ וּבִשְׁלָהּ וְהִגִּישׁ לְרַבֵּנוּ מָנָה מָרָק, וְאָז פָּגַשׁ בְּרַבֵּנוּ אֵיךְ שֶׁעוֹמֵד עִם רֶגֶל אַחַת עַל הָרִצְפָּה וְרֶגֶל שְׁנִיָּה עַל הַסַּפְסָל, נַעֲנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ וְאָמַר לוֹ: "חַייקְל, זַמֵּר לִי אֶת הַנִּגּוּן הַמְּעוֹרֵר" הוּא הַנִּגּוּן הַמְפוּרְסָם בֵּין אֲנַ"שׁ עַל הַתֵּיבוֹת "מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא" הַמּוּשָׁר בְּלֵיל שַׁבָּת. רַבִּי חַייקְל שֶׁהָיָה לוֹ כַּיָּדוּעַ קוֹל עָרֵב נֶעֱמַד בְּצִוּוּי רַבֵּנוּ וְהִתְחִיל לְזַמֵּר אֶת הַנִּגּוּן, כְּשֶׁסִּיְּמוֹ רָמַז לוֹ רַבֵּנוּ בְּיָדוֹ שֶׁיַּחֲזוֹר עַל הַנִּגּוּן שׁוּב וְכֵן עָשָֹה, וּכְשֶׁסִּיְּמוֹ רָמַז לוֹ רַבֵּנוּ שׁוּב לְזַמֵּר וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה, וְכָךְ עָמַד רַבִּי חַייקְל וְזִמֵּר אֶת הַנִּגּוּן כָּל הַלַּיְלָה וְרַבֵּנוּ עוֹמֵד אֶצְלוֹ, וַעֲדַיִן לֹא טָעַם מֵהָאוֹכֶל כְּלָל. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר דָּחָה רַבֵּנוּ אֶת הַמָּרָק וְהִמְשִׁיךְ בְּצוֹמוֹ עַד לַשַּׁבָּת הַקְרֵיבָה וּבָאָה.