האויב הידידותי

כשיום הדין מתקרב, והנשמה היהודית מתעוררת, מְלַבֶּה השטן הלבן את אש ההתלהבות ללא פרופורציה, ונוטע באדם רצונות שאין ביכולתו להגשימם; "ומחמת שאינו יכול להתגבר על גופו לעשות כל אלה, מחמת זה אינו עושה כלל, אפילו מה שיכול!

תפקידינו בחודש אלול

על אנשי הצדיק, שפקד עלינו להיות 'יפה עינים' ולראות רק את הטוב שבזולת, בודאי מוטלת שליחות קדושה - במיוחד בזמנים קשים הללו - לעשות כל מה שבכוחנו שעל ידינו יזרח אור ה' וכבודו עלינו ייראה…

א-ל-ו-ל…

בחודש הרחמים והסליחות, עלינו להשתדל שכל התעוררות לבושה תנבע אך ורק מכח הכרת המעלה האמיתית שבנו. כל כפית של התעוררות - איך נפלנו ונסתאבנו - חייבת לבוא מתוך קערה של התחזקות

וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ

במשך חודש שלם - חודש אלול - אנו תוקעים בשופר כהכנה לימי ראש השנה הקדושים, וחושבים על "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". אולם מהי החרדה הזו? מה מטרתה ולמה היא באה לעורר אותנו?

תשובה – מה שאתה יכול!

חז"ל מגלים לנו כי כאשר בני ישראל תוקעים בשופר המראה על הכנעת הלב לתשובה, הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. מדוע 'מאמין' הקב"ה לעצם הכרזת התשובה, אפילו שעדיין לא קיבלה שום תוקף מעשי…

ערוב עבדך לטוב

כלי המלחמה שלנו, הם פינו ולשוננו. השיחה הקבועה עם ה', התפילות המרובות אליו שנזכה להתקרב אליו ולחזור בתשובה, הם אלו שיובילו אותנו בחסדי ה'. "עיקר הכלי זיין של איש הישראלי הוא התפילה".

ביטוח להצלחה

שופרו של אלול מזמין לתשובה, קורא לבנים השובבים לשוב הביתה, לטהר ולמחוק כל כתם וליישר כל קמט. כעת מתעוררת בלב התשוקה הבוערת, לאסוף את השנה כולה, על שלל מאורעותיה ולהשיב אותה, יחד עם כל מה…

זכרון ליום ראשון

ראש השנה הוא זמן של לידה והתחדשות... זמן בו מתעוררת יכולתו של כל יצור נברא להתחדש מחדש כביום בריאתו!

קחו עמכם דברים

הקדוש ברוך הוא יודע היטב כמה הלב שלנו אטום, וכמה הבוץ שבו אנו מתבוססים סמיך ודביק. "כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו". ומה שהוא רוצה מאתנו, זה רק "קחו עמכם דברים"; בואו ודברו…

אני לדודי

כל עוד אין האדם זוכה למצוא את מקומו ולמלא את ייעודו יטרידוהו כל ימיו חוסר המנוחה וסערת הנפש - כאילו קול פנימי קורא אליו ללא הרף ומבקש ממנו דבר מה. אולם כשיטה אזנו לאותו קול…