ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > שיחת היום: הנחמה

שיחת היום: הנחמה

י׳ באב תשע״ט

הנביא מצווה עלינו לדבר נחמה, לבקש ולחפש בתוך חשכת הגלות רמזים של גאולה. לפקוח עיניים ולראות כבר כעת הרחבות ונקודות של אור. ואת הטוב הזה לבטא בפה, לבשר לעצמינו ולסובבים אותנו את בשורת הישועה

להפוך את הנחמה לשיחת היום

המכה פגעה בו ללא התרעה מוקדמת. בבת אחת הוא איבד את מעמדו, רכושו, חבריו, ועוד מעט קט חלילה וחס גם את עצמו. המציאות האכזרית והכל כך זרה לו פלשה אל חייו כעובדה מוגמרת, מתעלמת ממנו וקובעת בנוכחותה האיומה שגרה חדשה ומנוכרת. הוא חש שאינו יכול לשאת זאת. ההפסדים הכספיים, ההשפלה, הנזקים, כל אלו ניחא; אך את סגנון החיים הזה שנכפה עליו, אותו לא יכול היה בשום אופן לשאת, אפילו ליום אחד נוסף.

בעיצומה של תקופת הקושי, הוא פגש בידיד שעבר אף הוא ניסיון זהה. הלה נראה דווקא שליו ומרוצה לגמרי. "שמע נא ידידי", נם לו הידיד המאושר לרעו האומלל, "אף אני כמוך עברתי משבר. איבדתי – אפשר לומר – הכל, מעמד, חברה, הון, אך התעקשתי לא לאבד את היקר לי מכל, את עצמי. ובכן, החלטתי ואף קיבלתי על עצמי בכל תוקף, למצוא בכל מצב ובכל מציאות נחמות, עידודים והארות פנים. ומה אומר לך, זה פועל! אני משנן לעצמי יומם ולילה את הצורך למצוא בכל מצב טוב כלשהו. אני אומר זאת לעצמי לפחות באותה תדירות שהייאוש מנסה לדבר מתוכי. רק הדיבורים הללו הם שמחזקים את רוחי. אומר לך את האמת, אני חש היום מרוצה ומאושש יותר מאי פעם".

* * *

אדם מטבעו אוהב שלווה ורוגע. מחבב את החיים כשהם זורמים על מי מנוחות, ללא תקלות, ללא בעיות; מייחל שהפרנסה תתנהג כסדר; שהבריאות תתמיד באיתנה; שהבית יתנהל על מי מנוחות, והילדים רק יעשו נחת. אנשים אוהבים את המציאות כשהיא משדרת יציבות וביטחון, ועבור התחושה הזו הם מוכנים לעשות המון. אך בתוכו פנימה, מציקה לו גם לאדם השלו והנינוח המחשבה הטורדנית שמא ואולי ישתבש לו משהו לפתע פתאום. המסלול הרגוע יעלה חלילה על שירטון, דבר מה ייצא מן השורה. אבוי.

מזור למחשבות שכאלו יכולה להמציא רק האמונה. יהודי מאמין סומך ובטוח בכל מצב על מציאות השם. הביטחון מקנה לו חוסן, גם מפני חששות ופחדים ומחזק את רוחו. אך יש זמנים שהסדרים באמת משתבשים, ודבר שכזה עלול להתרחש גם בפתע פתאום, ללא הודעה מוקדמת וללא התרעות. המציאות הנינוחה ביותר עלולה להיעלם במחי מאורע פתאומי. ברגע אחד עלול הנברא להיוותר לבדו מכל אותם דברים שהקיפו את עולמו והקנו לו שלווה ויציבות. וכבר היו דברים מעולם.

טלטלה שכזו איננה חוויה פשוטה עבור אף נברא. במיוחד עבור מי שהורגל בתנאי קיום משופרים. אנשים שהסתגלו לחיי נוחיות מרופדים במנעמים, יתקשו לעכל שינוי והרעת תנאים. השלווה שהיתה מנת חלקם רק תעצים את הקושי ותהפוך את ההתמודדות לבלתי אפשרית. יתכן ובמקרה שכזה דווקא מי שלא זכו מעולם לחיי רווחה, יחלפו בקלות רבה יותר על פני האובדן. ההפסד לא יזעזע כל כך את עולמם.

מכת החורבן

אין ביטוי קיצוני יותר לאובדן ולהפסד מאשר חורבן. זוהי ירידה מטלטלת מפסגת המעמד, אל תחתית ההפסד. וכדברי הנביא באיכה, "השליך משמים ארץ, תפארת ישראל". החורבן השליך אותנו משמים – תכלית הטוב, לארץ – תחתית השפלות. על רקע החורבן קשה מאוד להעלות על הדעת רעיונות של נחמה, ובפרט בשעה שהמעמד שקדם לחורבן היה בתכלית המעלה. עם ישראל של קודם החורבן העפיל עד פסגת המעלה האנושית, החורבן השפיל אותו עד לשפלים שבמצבים.

התשובה היחידה לחורבן והפסד היא נחמה. זו איננה סתם מילת עידוד, או טפיחת שכם. הנחמה חייבת להיות דבר עמוק מאוד, מענה הולם שימלא באמת את החלל הריק שהותיר אחריו החורבן. וכפי שמלמד רבי נחמן שעיקר הנחמה היא על ידי דעת (ליקו"מ כא). כי כל הצער והיסורים מקורם בהעדר דעת בבחינת "לכן גלה עמי בלי דעת". הגלות והחורבן הם תוצאה של הסתלקות הדעת. ולכן, הנחמה המלאה היא הארה פנימית של דעת. וכפי שניתן לראות בחוש, איך האמונה והביטחון מסוגלים לעודד ולנחם גם אחרי אובדן ושכול, גם לאחר הפסדים קשים וכואבים. אנשים שזכו לטעום טעם דעת אמיתית הצליחו בסייעתא דשמיא להרים ראש ולהתאושש גם לאחר מכות אנושות. האמונה היא ללא ספק הרפואה הטובה ביותר לכל צער והפסד, אך לאו כל אדם, ולא בכל מצב, זוכים לאחוז בה. מי שטרם זכה, אין לו כל דרך להתמודד עם אובדן, רק להטביע יגונו בשכחה בבחינת "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". מתעלמים וזהו.

הנביא קורא ואומר "נחמו נחמו עמי".

ואנחנו לעומתו שואלים: איך, במה נתנחם?

מדברים נחמה

התשובה נעוצה בעצם דברי הנחמה. אומרים לנו "נחמו נחמו … דברו על לב ירושלים". הדיבור – זהו הסוד. תדברו, תוציאו את הדיבורים בפה מלא, רק כך תצליחו לגבור על הייאוש המאיים. וכפי שכותב רבי נתן שהציווי 'נחמו נחמו' מורה לנו לדבר האחד עם חבירו בדברי נחמה ועידוד. זהו ציווי פרטי לכל אדם לחפש את הנחמה יחד, איש את רעהו יעזורו. כאיש אחד בלב אחד. הנחמה חייבת לעבור מפה לאוזן. להפוך לשיחת היום, להיות מדוברת, נמסרת. הדיבור הזה מוכרח למלאות את כל עולמינו, להפוך חלק ממציאות חיינו. לדיבור כח עצום, ואם תוצאותיו המזיקות ניכרות בראש כל חוצות, הלא מידה טובה מרובה. הנביא מצווה עלינו לדבר נחמה, לבקש ולחפש בתוך חשכת הגלות רמזים של גאולה. לפקוח עיניים ולראות כבר כעת הרחבות ונקודות של אור. ואת הטוב הזה לבטא בפה, לבשר לעצמינו ולסובבים אותנו את בשורת הישועה "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון. הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים". "כל גיא יינשא, והיה העקוב למישור, והרכסים לבקעה", "כרועה, עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים, ובחיקו יישא עלות ינהל".

אם אנחנו ניאות להתנחם וגם לדבר נחמה, השכינה אף היא תמצא ברחמיו המרובים נחמה. ואת החזון הזה נוכל בעזרת השם להגשים בפינו.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support