"עתידה של חסידות ברסלב" – צייטלין משיב לסטופניצקי.

כידוע, נהגו חסידי ברסלב שבפולין, לאחר סגירת הגבולות לבריה"מ ומניעת האפשרות להגיע לאומן, להתכנס בלובלין שבפולין ל"קיבוץ" הגדול בימי ראש השנה.

אם חסידות ברסלב בפולין בכלל הייתה סנסציה מעניינת ומסקרנת עבור סופרים, אנשי רוח ובכלל, הרי שהתקבצותם של החסידים ללובלין היתה סנסציה שהעסיקה לא רק את העיתונות המקומית, אלא אף את זו הארצית.

הקיבוצים המרכזיים בלובלין החלו בשנת תרפ"ט (קיבוץ התקיים שם גם קודם, אולם ההחלטה שעל כל אנ"ש להתקבץ דווקא שם – וממילא, לובלין כקיבוץ היחיד בפולין – החלה אז), וניתן לקרוא על זה כאן ביתר הרחבה.

וכך, בשנה השלישית לקיבוצים המרכזיים, בערב יום כיפור תר"צ, כתב אחד העיתונאים והסופרים הידועים בפולין, שאול יצחק סטופניצקי, כתבה גדולה ב"דער מאמענט" – אחד משני היומונים הגדולים בפולין היהודית – על חסידי ברסלב.

הכתבה, תחת הכותרת "החסידות שאין לה רבי" מתחילה בתיאור מקוצר של סטופניצקי את תולדותיו של רבינו הק', נקודות עיקריות – לדעתו – מתורת רבינו וכדומה, והוא כותב:

דומה, כי אין שום דבר מוזר ומשונה, שיעמוד בסתירה להשקפה החסידית הכללית, במשנתו ובדבריו של רבי נחמן, ולכן לא מובן מה הביא עליו מחלוקת כה גדולה מצד אדמו"רים אחרים, שרדפו אותו נוראות[1].

וסטופניצקי ממשיך בתיאור מחלוקת – שלחלקו אין אחיזה בעובדות – שחלק הסבא משפולי על רבינו, ומספר גם כי צדיקי דורו ביקשו להחרים את הסבא בשל מחלוקת זו אולם הדבר לא יצא אל הפועל משום שרבי לוי יצחק מברדיטשוב לא הסכים שבעירו יחרימו יהודי[2].

"רבי נחמן נפטר צעיר", ממשיך סטופניצקי",

ולא הותיר אחריו ממלא מקום … על כן, עם מותו "מתה" גם החסידות והפכה להיות ל"חסידות מתה". תלמידיו וממשיכיהם נותרו נאמנים לו ונסעו לקברו באומן להתפלל".

אולם כאשר הדרך לאומן נסגרה, נוסעים חסידיו ללובלין משום שהחוזה מלובלין קירב בחייו את רבי נחמן וישנה קבלה שבמקרה הצורך, יכולה לובלין להחליף את אומן[3].

ולאחר שסטופניצקי מעלה את השאלה האם החסידות הזו תתקיים בעתיד – ואומר כי לא לנו לעסוק בה, ומספר כי דרכו חדרה ללב רבים (כוונתו להתרחבותה המפליאה של חסידות ברסלב בפולין), ומספר כי סופרים נודעים (והוא מזכיר את "צייטלין, ברדיצ'בסקי, שטיינברג" כמו גם מרטין בובר) שאבו השראה מתורת רבינו, הוא מסיים:

כך חיה ה"חסידות המתה" ונכדיהם של האדמו"רים שרדפו את חסידי ברסלב אז, רודפים את ממשיכיהם היום.

איך יגמר הקרב הזה – אין זה מתפקידנו לנחש, אולם בכל מקרה ה"חסידות המתה", החסידות שאין לה אדמו"ר, היא תופעה מעניינת בזמנינו, והם מרוויחים את תשומת הלב שהחברה מעניקה להם".

שבוע חלף, וביום הילולת רבינו הק', י"ח תשרי, באותו עיתון, הופיעה תגובתו של מי שהיה אולי גדול הסניגורים של תורת ברסלב בפולין הלא ברסלבית – הלוא הוא ר' הלל צייטלין.

ר' הלל צייטלין הידוע, שהיה מגדולי הכותבים בדורו, עסק בתיקון היהודים. המפלגתיות הייתה מאוסה אליו וההשתייכות שנאתו. הוא מתח ביקורת כמעט על כל אספקט של החיים היהודיים בדורו, מתוך שאיפה לראות את היהודים ואת היהדות מתעלים מעל חיי היום יום והופכים להיות היהודים האידיליים שצייר במחשבתו הפורה והעמוקה.

ומשזה לא קרה, והיהודים ישבו תחת גפנם, תאנתם – והשתייכויותיהם הפוליטיות, ניצב צייטלין כמוכיח בשער, וטוריו בעיתון מלאים ורצופים בתוכחות ובקריאות לתיקוני מיני עוול יומיומיים ולקבלתה של איזו אמת נעלית, שאילו יקבלוה וילכו לאורה יתנתק עם ישראל מקיומו הגשמי ויהיה מה שהוא אמור להיות: אור לגוים.

וכך, ביום י"ח תשרי, צייטלין, שכתבתו של סטופניצקי (בעיקר בשל רדידותה היחסית וגם בשל חוסר המענה שהניחה לשאלת קיומה של ברסלב בעתיד) כנראה לא מצאה חן בעיניו, החליט להגיב:

"עתידה של חסידות ברסלב

(השלמות ותיקונים אחדים לכתבתו של סטופניצקי "החסידות ללא הרבי")

מאת: הלל צייטלין

אני אסיר תודה לש[אול יצחק] סטופניצקי על כך שנגע (בכתבתו "החסידות ללא הרבי" שפורסמה בגליון ערב יום כיפור של ה"מאמענט") בנושא שאני אוהב במיוחד: חסידות ברסלב. כפי שהבנתי, נחשף סטופניצקי לנושא הזה באמצעות התכנסותם של חסידי ברסלב המתגוררים בשטחי פולין הקונגרסאית[4] בלובלין לראש השנה. הגעתם של החסידים המוזכרים בהמוניהם, עושה בלובלין בקביעות רושם חזק. אפשר לומר: שם זהו המאורע של היום. אם תרצו גם: הסנסציה של היום. אפילו כאלה שרחוקים לחלוטין מחסידות, מתעניינים מאוד באנשים האלה, שהאמונה אצלם כה רעננה וחיה; שמאחדים בתוכם בצורה מופלאה שמחה ושברון לב; שחיים בעבר היהודי, במיוחד בעבר הקרוב, בזמנם של הבעל שם טוב הקדוש, ונינו הקדוש רבי נחמן מברסלב (רבי נחמן לא היה נכדו של הבעל שם טוב כפי שכותב סטופניצקי, אלא נינו), ונושאים בתוכם את חלומו של העתיד היהודי הגדול – ימות המשיח; שמאחדים בתוכם פשטות ותמימות יוצאים מן הכלל, יחד עם חכמת חיים מיוחדת, אותם למדו מספרי הרבי, מפירושי רבי נתן (רבי נתן שטרנהארץ, תלמידו האהוב של רבי נחמן, שכתב את כל תורותיו, סיפוריו ושיחותיו של רבי נחמן, והרחיב מאוד לבארם בספרו "ליקוטי הלכות" ובמכתביו הרבים), מאמרות ושיחות שבעל פה שנמסרים בחוגם ומנסיונות אישיים בחייהם הרוחניים; שמאחדים בתוכם קנאות מיוחדת עם סובלנות יחודית; שמכילים בתוכם אהבה עזה לבני אדם עם כל התרחקותם מהעולם ושנושאים עליהם חותם של עדינות מיוחדת בעניותם (חסידי ברסלב הם לרוב בעלי-מלאכה עניים או רוכלי רחוב וכדומה) והסתתרותם.

חסיד ברסלב הוא אדם מיוחד מאוד. צריך להעמיק בו רבות וארוכות עד שמכירים אותו כראוי לו.

אם חסידותו של חסיד גור, רדאזין, פוריסוב וכדומה בולטת מיד לעין המתבונן, חייבים אתם להעמיק רבות בחסיד ברסלב עד שתבינו במה חסידותו ניכרת ומדוע אינו נוסע לאחד מכל אותם אדמו"רים החיים איתנו כיום, ומדוע הוא דבוק בכל נשמתו, בכל רצונותיו, בכל מחשבותיו וחושיו ב"צדיק האמת", שנמצא כבר קרוב למאה ועשרים שנה בעולם האמת.

את הסימפטיה אצל חסיד ברסלב תזהו מיד, ומיד תחושו אהבה אליו, אם רק אינכם מאותם חופשיים מושבעים או מתנגדים מושבעים או חסידים מושבעים שנוסעים דווקא לאדמו"ר זה אחר. אולם אין זה דבר קל כל עיקר להשיג את מהותו הפ נ י מ י ת, את מעברי חייו, את עליותיו וירידותיו, את שאיפתו הפנימית, את כמיהתו לשלמות, את צער השכינה שלו וחתירתו לגאולה. מטבע הדברים יש ביניהם גם מיעוט מכובד של אנשים רדודים, בעלי השגות קטנות ושאיפות קטנות, רבים מתוכם, אבל, עברו כבר את הגבול הזה של שטחיות וקטנות מוחין ועשו כבר את צעדיהם עמוק אל תוך ממלכתו הגדולה, העמוקה, הרוחנית, של הרבי, שהיה באותו זמן הן גאון, הן צדיק, הן משורר, הן פילוסוף, הן מבין יוצא מן הכלל בעולם ובבני האדם ובעל חכמת חיים נדירה. וכדי להכיר בכל אלה, אין די בהיכרות השטחית, מעל לפני השטח, איתם; בהבטה בריקודיהם ובמחיאת כפיהם. לא מספיק גם להכיר את שיטתם באמצעות הורודצקי, ברדיצ'בסקי ואחרים; באמצעות סיפורים וליקוטים אחדים, אלא חובה היא להכיר לעומק את כל הספרות שלהם, על כל היקפה הרחב והגדול ובעיקר – ללמוד באריכות, לחשוב ולחקור את כל מעבריו הפנימיים של חסיד ברסלב, כיחיד, בין אם הוא שייך לקיבוץ הברסלבי רשמית ובין אם הוא שייך אליו לא רשמית, משום שהשגותיו ברבי נחמן עברו כבר מזמן את הכללים והחיים המוגבלים המקובלים על הקבוץ.

אני קובע כאן במלוא בטחונו של אדם, שעוסק כבר שנים ארוכות בחקירת הענין, שאילו אנו, עם ישראל, היינו עם נורמלי עם חיי לאום נורמליים, עם חיי רוח וגשם מפותחים כדבעי ועם מעמד נורמלי בין האומות, הרי שעל רבי נחמן היו בכמה וכמה שפות, ספרות עשירה בהרבה מאשר על איבסן הנורווגי, על ניטשה ושופנהאור הגרמניים, ועל דוסטוייבסקי וטולסטוי הרוסים. אני מוצא, על כן, לנחוץ להעביר כאן לפחות מעט השלמות ותיקונים לכתבתו של סטופניצקי. איני יכול כאן, במסגרת כתבה בעיתון, להעביר שוב את כל מה שכבר כתבתי בעבודותי על רבי נחמן, על תלמידיו ועל ההולכים בדרכו, (בספר, בעברית, "רבי נחמן מברסלב", בסדרת הכתבות על רבי נחמן, בטורי ביידיש, בספרי "החסידות" וכדומה) ולהעביר כאן מה שהתחדש אצלי בשנים האחרונות ענין הזה, בכל זאת מוצא אני לנכון ולחובה להעיר כאן כדלהלן:

כאן נכנס צייטלין להסבר ארוך מהי – להבנתו – הגדרת ה"צדיק" בתורת רבינו, ועל השוני בין "הצדיק" במשנת רבי נחמן להגדרת המושג בשיטות החסידיות השונות, מפאר את רום מעלתו וגדולתו של אותו "צדיק האמת", באריכות שמשווה בין הגדרת הצדיק החסידית לבין הגדרת "האדם המעלה" (כפי שתורגם אז המושג "איבער מענש") של ניטשה – וממילא דילגנו על חלק מתרגומו, והוא אומר:

ההגדרה "צדיק" אצל רבי נחמן שונה לחלוטין מאשר אצל יתר הרביים, הקודמים והנוכחיים. אצל רבי נחמן יש להבדיל הבדל מוחלט בין "צדיק" סתם לבין "צדיק האמת". זה האחרון, "צדיק האמת" מתגלה רק לעתים נדירות. "צדיק אמת" הינו רק שהוא בבחינת משה משיח, הגואל הראשון והגואל האחרון. "צדיק האמת" של רבי נחמן אינו שונה בהרבה ממה שניטשה – דורות מאוחר יותר – כינה "אדם המעלה", (כאשר מבינים את ה"אדם המעלה" לא כפי שכולם מבינים זאת ואפילו לא כפי שניטשה הגדיר זאת בשנות האופל הרבות שלו, אלא כפי שהגדירו באחדים מרגעי האור שבחייו בפרקים בודדים ב"זרתוסטרא")

…

העל-אדם של ניטשה חייב להשבר בסוף. אפילו הוא האדם הנעלה ביותר, אפילו הוא העל-אדם של זרתוסטרא, המשורר תמיד, הרוקד תמיד, מחריב תרבויות ובונן, מוריד לוחות חדשות, נותן שמש חדשה, עולם וחיים – גם הוא חייב בסופו של דבר להשבר, משום שהוא "עשה את החשבון" ללא בעל הבית… משום שבחשבון אחרון, הוא אינו יותר מבשר ודם, כלום שבכלום לגבי החכמה העליונה, הלועגת לו ולכל תכניותיו.

צדיק האמת של רבי נחמן, לעומתו, מוכרח תמיד לנצח ("אויספירן"), משום – כפי שאמר פעם רבי נחמן בשיחה עם רבי נתן – הקב"ה מנצח תמיד כרצונו ("גאט פירט תמיד אויס"); משום שצדיק האמת מביא תמיד את רצונותיו לכדי הסכמה עם רצונו הנסתר של הבורא, משום שהוא תמיד הן ה"עבד" והן ה"בן" (לא במובן הנוצרי, כמובן, אלא במובן היהודי הטהור של "בנים אתם לה' אלקיכם"), שניתנה לו הרשות "לחפש בגנזיא דמלכא", לחפש ולבקש בכל אוצרותיו המוסתרים של המלך, להוציא משם את היהלום הבוהק ביותר ולהאיר באמצעותו את העולם…

"צדיק האמת" אינו אחר מאשר המנהיג הנעלה ביותר של דורות, היועץ הנעלה ביותר, הרופא המומחה ביותר והטוב ביותר. בכלל, הרי הוא רופא הנפשות האמיתי של כל חליי הדורות. ככל שהדור חולה ביותר, כך הוא חייב יותר את אותו רופא. רופא הרוח הגדול של הדורות האחרונים הרי הוא, לפי ביאור זה, של חסידי ברסלב, רבי נחמן.

ואכן בזה נבדלות תורותיו של רבי נחמן מתורות חסידיות אחרות. ההם, מלמדים בכלליות איך יהודי צריך לחיות, איך הוא צריך לעבור את השם באהבה, ביראה וכן הלאה. לעומתם, תורותיו של רבי נחמן עוסקות תמיד (מעבר לכל עמקם ורוחבם המטפיזי) בכלל בעצות איך להגיע לאלקי, ולא רק למצב "רגיל", אלא לכל מצב בו שלא ימצא בו, כמה נמוך שרק יפול ויתרחק ממעיינו של הבורא.

כל הספרים החסידיים מלמדים אמונה. אולם רבי נחמן מלמד איך מגיעים לאמונה, איך להחזיק בה ולחזק אותה. כל הספרים החסידיים מלמדים שמחה. אולם רבי נחמן מלמד איך להגיע לשמחה, ואיך להחזיק בה גם כאשר הצרות מקיפות אותך מכל צד, ולחלוטין אין, לכאורה, מאיפה לשאוב שמחה. כל הספרים החסידיים מלמדים תשובה. אולם רבי נחמן מלמד איך להגיע לתשובה, אפילו כאשר אדם הוא החוטא שבחוטאים, על כל שלביה, ואיך גם הצדיקים חייבים בתשובה תמידית.

סטופניצקי עוצר עצמו מלענות על השאלה: האם לחסידות ברסלב יש עתיד? אני, לעומתו, ארשה לעצמי להשיב בעצמה ובבטחון מוחלט: לדרכו של רבי נחמן יש עתיד גדול מאוד[5] משום שככל שהדורות חולים יותר וככל שיחלו יותר כך יותר הם יצטרכו את רופא הרוח הגדול שהוא צדיק האמת הברסלבי.

שעל כן אכן אמר רבי נחמן פעם לאנשיו:

"האש שלי כבר תוקד עד ביאת המשיח".

הערות:

[1] סטופניצקי, כמו רבים אחרים, טועה. מלבד החולק הידוע, רוב צדיקי דורו החזיקו עם רבינו, והמחלוקת החריפה והרדיפות החלו רק בזמן מוהרנ"ת, וסטופניצקי מערב בפרטים בין המחלוקות וגם מוסיף דברים שאולןי שמע אך אין להם אחיזה היסטורית. אולם נושא זה עמוק ורחב בכדי להחזיקו בהערת שוליים.

[2] ראה סיפור המעשה בארוכה בחיי מוהר"ן, מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו, קכ"ב

[3] התיאוריה הזו, שישנה איזו קבלה שלובלין יכולה לשמש תחליף לאומן, מופיעה בכמה הזדמנויות בכלי התקשורת היהודים בפולין. חסידי ברסלב הזדעזעו מהאמירה הזו, שהציגה כביכול יכול להיות עבורם איזה תחליף לאומן. על עצמת הקשר בינם לבין אומן ניתן לראות מכך שכמעט בכל מסמך רשמי שהוציאו: מכתבים לאנ"ש, הודעות וכדו', מוזכר הקשר לאומן או שלאחר "חסידי ברסלב" הם מוסיפים בסוגריים "הנוסעים לאומן". לובלין נבחרה כמקום הקיבוץ – בקצרה: בשל היותה במרכז פולין, בשל היות בה קברי צדיקים ידועים ובשל היותה המרכז הקדום ביותר של חסידי ברסלב בפולין.

[4] "פולין הקונגרסאית", או ממלכת פולין, היא פולין שנשלטה ע"י הרוסים עד לחיסולה כישות מדינית (הכוללת את מרכז פולין, אבל לא את מזרחה, היום חלק מאוקראינה ובלרוס, ולא את אזור גליציה). כוונת צייטלין היא לשטח העיקרי בו נפוצה חסידות ברסלב: יותר במרכז פולין, פחות בגליציה. אולם צייטלין אינו מדייק כאן, משום שלמרות שאכן עיקר הריכוז הברסלבי היה במרכז פולין, גם בגליציה ובמזרח פולין היו חסידי ברסלב לא מעטים.

[5] בהערה שמופיעה במקור, כותב כאן צייטלין: כוונתי לשיטתו ודרכו של רבי נחמן, לעצותיו ולהדרכתו בעבודת השם ולא לתפישות העכשוויות של אישיותו וכו'.