ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > ציון במשפט תפדה

ציון במשפט תפדה

כ״ח בסיון תשע״ט

מלבד האבל, הסיגופים והתעניות המובאים בהלכה והנהוגים בימי בין המצרים, באים ימי בין המצרים ללמדינו ענין נוסף, ששייך לכל ימות השנה: כשיש דין למטה, אומרים חז"ל, אין דין למעלה. וזה אחד מיסודות ההתבודדות אותה ציווה רבינו לערוך מדי יום ביומו, שבה "ישפוט וידין בעצמו כל עסקיו". (בין המצרים)

שלשת השבועות של בין המצרים

האבל על חורבן בית המקדש, המתחדש משנה לשנה בימים שבין י״ז בתמוז לתשעה באב, מעלה שוב ושוב שאלות בנות אלפי שנים: הגלות כה ארוכה, בית המקדש נחרב מזה זמן רב מאד; מה טיבה של תקוותנו הבלתי פוסקת להבנותו ולגאולתנו מן הגלות; מה רוצים אנו לבטא ומה מנסים אנו להשיג באבלנו החוזר על עצמו מדי קיץ, בזה שאיננו אוכלים בשר ואיננו שותים יין, אומרים תיקון חצות ומבכים את החורבן ולאחר מכן צמים? אכן דינים הם בשלחן ערוך ומנהגי ישראל ועלינו לקיימם בפשיטות תוך תקווה ואמונה כי ״כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה״ אך מובן שמקום ניתן לנו לחדור גם לעומקם של דברים: למה בדיוק שלשה שבועות, למה דווקא תעניות וסיגופים שונים באכילה ושתיה; ומה עושים דברים אלה למען בנין בית המקדש.

שאלות אחרות שצצות סביב כמה וכמה מאמרי חז״ל על החורבן וימי בין המצרים המתורצות על ידי דברי רבינו בליקוטי מוהר׳׳ן שופכות אור על הנושא כולו ומבהירות את תוכן מהות ימי בין המצרים:

חז״ל אומרים במדרש: ״כשיש דין למטה אין דין למעלה״. מכאן שכל הגזירות הניתכות מן השמים רח״ל הינם רק בסיבת חוסר ״דין למטה״; ה״דין למעלה״ בא רק כאשר כאן בעולם הזה אין דנים את הדין הנכון, כלומר, אין אנו משתדלים להישפט בעצמנו ולהגיע לבדנו אל המסקנות הנכונות באשר להטבת דרכנו, תהיה החלטתנו איזו שתהיה. בכך שדנים אנו את עצמנו על כל מעשינו אם צודקים הם אם לאו ובאים לידי החלטה ומעשה כלשהוא לשיפור המעשים, כבר אנו מעכבים בכך את הדין למעלה וחוסכים גזירות וצרות רח״ל, כך מסביר מוהרנ״ת על פי תורת רבינו.

לאחר הקדמה זו, כאשר קוראים אנו מאמר חז״ל שבית המקדש נחרב על עינוי הדין ועיוות הדין אנו מבינים כי נגרם כאן דין למעלה על ידי חוסר דין למטה, בגין עיוות המשפט בבית דין של מטה יצאה הגזירה מלמעלה להחריב את בית המקדש.

ולמה דווקא את בית המקדש, משום שהבית הקדוש הזה היה מקום הוראה לישראל, שם ישבה סנהדרין גדולה שממנה יצא ״משפט וצדק לכל העולם״ ולפיכך יבנה בית המקדש השלישי כהבטחת הנביא ״ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה״ משום שבתיקון המשפט תלוי הדבר.

לאור זאת ניתן להבין גם את המאמר "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה״ ולעומת זה ״כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו״. שכן, עיקר אבלנו צריך להיות על מעשינו הרעים שגרמו את החורבן ומעכבים את הבנין הקדוש, אבל זה חייב לבא לידי ביטוי ב״התבודדות״ שבה עורך אדם דין עם עצמו וחשבון נפש על כל מעשיו, בכך הוא מתקן את המשפט וזוכה להסיר את העיכוב לבנין הבית וזוכה ורואה בשמחתו.

אמנם, באמת האמצעי הטוב ביותר הניתן לאדם למנוע דין למעלה היא העצה הגדולה שיעץ רבנו לעסוק בהתבודדות, להרבות בדברים בינו לבין עצמו ובינו לבין קונו על כל ארחו ורבעו, מעשיו וענייניו ברוחניות וגשמיות; אבל גם התעניות, הפרישות מבשר ויין ואמירת חצות בימי בין המצרים כולם הם – לדברי מוהרנ״ת – ״בבחינת משפט הנ״ל, ששופטין את עצמם קודם שיבוא הדין של מעלה חס ושלום, כדי לבטל הדין שלמעלה על ידי הדין ששופט את עצמו כנ״ל, כי לפעמים האדם רואה שלא די לו בדיבורים מה שהוא שופט את עצמו ואזי הוא בעצמו נותן משפט על עצמו שיתענה ויסגף עצמו כך וכך על מעשיו שעשה. ואף על פי שבאמת בוודאי אין זה מספיק אפילו חלק מאלף כנגד מה שפגם, כי כל ימינו לא יספיקו להתענות ולסגוף עצמינו על פגם הרהור ומחשבה זרה אחת, למי שמאמין בעוצם הפגם הנוגע במקום שנוגע כנ״ל, מכל שכן וכל שכן מי שעשה איזה עבירה ח״ו, מכ״ש וכ״ש מי שקלקל הרבה מאד ח״ו, כמצוי עכשיו בדורות הללו בעו״ה, ואם כן לכאורה מה יועילו לו אלו התעניתים והסיגופים כנגד מעשיו, אך אף על פי כן, יכול לזכות לכפרת עוונותיו על ידם, כי עיקר התיקון הוא המשפט, דהיינו מה שהוא בעצמו שופט את עצמו, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה כנ״ל… וזהו בחינת התעניתים והאבילות שמסגפין עצמן בתעניות ובמניעת בשר ויין ורחיצה וכר בשביל חורבן ביהמ״ק, כי חורבן ביהמ״ק הוא בשביל פגם המשפט כנ״ל, על כן אנו עושין עכשיו תשובה ומתקנין זאת ואנו עושין משפט בעצמינו ומתענין ומסגפין עצמן, כדי לבטל הדין שלמעלה כנ׳׳ל״.

כך גם נבין למה ״האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו״ם לישתמיט מיניה קודם תשעה באב״ [=יהודי שיש לו משפט עם אינו יהודי, שיתחמק מהמשפט עד לאחר תשעה באב, שכן אין זמן בין המצרים זמן טוב ליהודים. העורך] כי אז, סמוך ליום החורבן, חוזרת ומתעוררת אותה ״נפילת המשפט״ מישראל, כמבואר בליקוטי מוהר״ן ח״א תורה ט״ו, שכל הגזירות והיסורים באים מ״יראות נפולות״ – בכך שלא זכו להיות יראים מפני ה', היינו להשתמש במידת היראה במקומה ושרשה, נופלת היראה ומתלבשת ב״דינים״ הבאים לשרות רח״ל על האדם ושופטים אותו על מעשיו, כפי שאמרנו: אם אין דין למטה יש דין למעלה, או אז יש לסטרא אחרא, לגויים וכו', שליטה ויניקה מן הדין הקדוש והם מכים בנו רח״ל ולכן יש להשתמט מהם בין המצרים ולא לעשות משפט עמהם כלל, כי ידם על העליונה.

מאותה סיבה מוסבר מנהג אמירת חצות ואזהרת חז״ל לא לצאת יחידי בשעות חצות, כי אז ״שורים דינים״ בעולם בעקבות פגם המשפט, ומשום כך דווקא אז עלינו לעסוק באמירת חצות, כמאמר הכתוב ״חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" וכמוסבר על ידי רבינו זיע״א בליקו״מ ח״א תורה קמ״ט, על פי דברי הזוהר הקדוש, כי צדק ומשפט הכתובים בפסוק עושים תיקון למשפט.

יש ענין מיוחד בשלשה שבועות של אבל דווקא, לא פחות ולא יותר, כמבואר בליקוטי הלכות. שלשת השבתות שמי׳׳ז בתמוז עד תשעה באב באות כל אחת להמתיק ולבטל הדינים, כמובא בקטע ״רזא דשבת״ שאומרים שבשבת: ״כל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מינה״ [=כל שלטונות הרוגז ובעלי הדין כלם בורחים וסרים ממנה] ומבואר בכוונות האריז״ל שבשבת נעשות שלש עליות לספירת המלכות, שלש פעמים ״שביעי״ ו״אלקים״ המופיעים בקידוש של שבת הם כנגד שלש עליות אלה של המלכות המתעלה ראשונה ל״נה״י״ (נצח הוד יסוד) ושנית ל״חג״ת״ (חסד גבורה תפארת) ושלישית ל״חב״ד״ (חכמה בינה דעת) – שלש ספירות אלו למעלה מאלו שאליהם עולה ומתעלה המלכות, הספירה התחתונה שבכולם, בשבת. ואם בכל שבת שבכל ימות השנה נעשה הדבר בצורה מצומצמת, הרי בשלשת השבועות שבין המצרים נעשה הדבר בצורה מורחבת יותר – לשלש שבתות. המלכות היא ה״יראה״ שיש להעלותה מנפילתה כמבואר בספרי אמת ובעלייתה נמחקים כל הדינים, פגמי המשפט, היראות הנפולות.

כאלה וכאלה ״תיקונים״ נעשים בבין המצרים על ידי מנהגינו השונים וכל הדינים השייכים לזמן; אך ההוראה היוצאת מכך לכל ימות השנה – ביסוד הדברים: כשיש דין למטה אין דין למעלה ולפיכך יש לעסוק בהתבודדות דבר יום ביומו כפי שציווה רבינו בכלל וכלשונו הק׳ בתורה ט״ו הנ״ל ״שישפוט וידין בעצמו כל עסקיו ובזה יסיר מעליו כל הפחדים ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה ותשאר אך יראת ה׳ ולא יראה אחרת״. אכי׳׳ר.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support