הם החליטו להרים ידיים.

חודשים ארוכים של התרוצצויות ממשרד למשרד, מילוי טפסים, המתנה, ושוב פעם עיכוב בלתי צפוי. המסכת הזו היתה מייגעת מדי עבורם. הם ידעו על נכס שרשום על שמם, ידעו על זכותם בבעלות, אך נלאו מלהשיג את מבוקשם.

בן משפחה אחד לא אמר נואש. הוא דיבר עם מי שדיבר והבין שהנכס שייך להם, רק להם. אך אין מה לעשות, נדרשת כאן אך ורק סבלנות. אין לדעת כמה זמן יימשך התהליך, אך המבינים טוענים שבסופו של דבר הנכס יהיה שלהם לחלוטין.

"- – – קחו עצה טובה, תיזהרו ממעשים פזיזים, ופשוט תמתינו בסבלנות…"

* * *

בעולם הזה כל דבר לוקח זמן, לפעמים המון זמן. ומשום כך המצרך החשוב ביותר הוא סבלנות. גם דברים פעוטים דורשים המתנה. סידורים פשוטים, התנהלות טכנית מול גורמים שונים. הבית, החוץ, הכל. קל וחומר לנושאים מורכבים יותר, כמו פרנסה. דברים שכאלו דורשים זמן, ובעיקר סבלנות; לדעת להמתין בשלווה. היכולת הזו חיונית ביותר. מי שאינו יודע איך לחיות נכון בתקופות של המתנה, לעולם לא יוכל להגיע להצלחה. הוא יכרע תחת נטל הלחץ כבר בראשית דרכו.

במקום הזה אנשים רבים נכשלים. הם נוטים להתלהב מאוד בשלבי ההתחלה, להתמסר לתקוות, לחלום על גדולות. אך כשהמציאות מאיטה את ההתקדמות ומערימה קשיים, הם מהר מאוד אומרים נואש, ואינם מסוגלים להמתין ולפעול בתבונה ובישוב הדעת גם בתוך אילוצי הזמן והמקום. קוצר הרוח הוא אויב קטלני.

אך מה שמאיים עלינו יותר מהכל הוא אובדן השמחה. אנשים שנקלעים לקשיים בדרכם להגשמת הצלחות, מאבדים קודם כל את השמחה. הם נעשים נרגנים, כעוסים, ונטולי חיוניות. כך זה בענייני עולם הזה, ואף גרוע מכך בעבודת הבורא. אדם מתחיל סדר לימוד חדש ברוב עוז ולהט, נכון להתמיד בדרכו הטובה ולקצור הצלחה, אך מהר מאוד הוא נתקל בקושי, ואחר כך בקושי נוסף, וכאן הכל נגמר. הוא איבד את החשק, אבוי.

מוכרחים סבלנות!

זו החמצה איומה. משום שדברים חשובים הנוגעים לציפור הנפש, מתנהלים לאט, לוקחים זמן רב. שום דבר אמיתי אינו קורה ברגע אחד, בוודאי שלא שינויים מהותיים בנפש ובתיקון המידות. עבודה פנימית מחייבת סבלנות. צעד אחר צעד, שלב אחר שלב. מי שיודע את סודה של הסבלנות יוכל לעשות את הדרך הארוכה ביותר מתוך שמחה וסיפוק. הוא יהיה מאושר בכל צעד, יחיה את הרגע; מי שלא זכה עדיין, סובל, אפילו מסתכן. הוא עלול לאבד הזדמנויות יקרות, להחמיץ דברים גדולים, רק משום שלא היתה לו הסבלנות ושלוות הנפש לנהוג באורח רוח בתוך הקשיים.

הטבע שלנו בלתי סבלני, ואפילו קצר רוח, וזו הסיבה שמהר מאוד אנחנו נוטים לאבד את השמחה והחיוניות בעבודת הבורא. היא הופכת לנטל, ללחץ. חייבים למצוא לכך רפואה, היכן?

הפסוקים בתחילת פרשת השבוע, מכילים אבני דרך יקרות ומועילות עבור כל יהודי בדרכו הארוכה אל ייעודו ותכליתו. רבי נתן נותן בהם סימנים:

"וירא אליו השם באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום" – ראשית כל חשוב שנדע, ההתגלות המופלאה אליה זכה אבינו אברהם, הופיעה באלוני ממרא, המורים על 'היכלי התמורות', כלומר, התגברות הסטרא אחרא. מדוע? דווקא משום שהוא חיפש, דווקא מפני שהיה קרוב. זוהי דרכו של הבעל דבר, הוא נטפל ומטריד את מי שמצוי קרוב אל שער הקדושה. מה עושים במצב שכזה?

אנשים רבים מרימים ידיים. הם אינם מסוגלים לשאת את התלאות, אינם מסוגלים להמתין יותר, וזו הסיבה שגרמה לרבים שכבר עמדו על סף ההצלחה והקדושה, לחזור אחורה, פסיעה אחת בטרם זכו להיכנס. אצל אברהם אבינו, ההפרעות עשו את ההיפך. הוא זכה להתגלות האלוקית דווקא באלוני ממרא, וכפי שדרשו חז"ל "הוא שנתן לו עצה על המילה". כלומר, ממרא – הסטרא אחרא והיכלי התמורות, הוא עצמו, בכך שהפריע והתגבר, הוביל את אברהם אבינו אל ההחלטה: אני מקיים מצוות מילה. מתגבר למול את ערלת הלב ולהיכנס פנימה אל הקדושה.

על פתח האוהל

הכניסה פנימה דורשת זמן. אפילו המון זמן. וכאן נעוץ סודו הגדול של כל מבקש הצלחה. "הוא יושב פתח האוהל" – המתנה. יושבים, ממתינים. הצלחה אמיתית דורשת זמן, אתה רק תדאג להימצא קרוב ככל האפשר אל הפתח. הוא נעול? אל דאגה, שב והמתן. בחוץ חם, לוהט. היצר בוער? אין זה עניינך, שב המתן.

מהיכן שואבים תעצומות שכאלו?

רבי נתן מקיש את הישיבה על סף האוהל, למה שנאמר ביהושע בן נון "ויהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האהל". זוהי דרכה של תורה, להימצא תמיד ובכל מצב בתוך האוהל, לכל הפחות אצל הפתח. האוהל הוא הצדיק. והצדיקים כותבים בספריהם הקדושים שלכל יהודי יש מקום נצחי בפנים, בתוך הקדושה וההצלחה. הצדיקים משרטטים עבורינו – הולכי הדרך הנבוכים, מפות דרכים. הם מציינים היכן מצויים האוצרות האמיתיים, היכן כדאי לחפש, להתעקש.

אוצרות הטוב הגנוזים ממתינים לכל אחד שאך יאות לחפש אחריהם, ויתרה מכך להמתין. מאיתנו דורשים רק להתאזר בסבלנות, להסכים לשאת את אריכות הזמן, את חום היום, התגברות היצר הרע, ניסיונות ונפילות. כל סוג של עיכוב בדרך אינו משפיע מאומה על הזכות שלנו להיכנס פנימה. הדבר היחיד שמסוגל לשלול מאיתנו את הזכות הזו הוא קוצר רוח!

תתאזר בסבלנות, באמונה.