סוד הנענועים
י״ב בתשרי תש״פ
הסוד הנפלא שמלמדים אותנו נטילת לולב ונענוע ארבעת המינים: לעורר הנפשות הישנות, ללמד אותנו את סוד ותורת ההתחזקות ואת הבקיאות – מחויבת המציאות – בעליה ובירידה.
'ירח האיתנים' – חודש תשרי – משופע במצוות מרובות, כשבחג הסוכות בעצמו יש לנו שתי מצוות גדולות ומרכזיות: ישיבה בסוכה, נטילת לולב וארבעת המינים.
בכל מצוה מאלו המצוות ישנם רזין עילאין וגילויים נפלאים בליקוטי מוהר"ן ובליקוטי הלכות. אשרי מי שזוכה לישב בסוכה וליטול את ארבעת המינים עם ה׳מוחין׳ הקדושים של רבינו הקדוש ותלמידו מוהרנ״ת.
אנו, במדורנו זה, נתמקד רק בפרט אחד של מצות נטילת לולב, והוא: ה"נענועים" הקדושים. כשגם בזה לא ניכנס לעומק העניינים לבאר בפרטיות סוד הנענועים, רק נביא על קצה המזלג כמה נקודות נפלאות מליקוטי הלכות על כלליות סוד הנענועים הקדושים, למען יהיו לנגד עינינו בעת הנענועים ונתעורר עי"ז לנענע את ארבעת המינים בהתלהבות הלב ובכיסופים וגעגועים.
הנענועים – לנער ולהקיץ את השקועים בתרדמה רוחנית!
נתחיל עם ביאור נפלא של מוהרנ"ת שמבאר את עצם ענין ה"נענועים", ואומר:
כשם שכשרוצים להקיץ אדם משנתו מנערים ומנענעים אותו, כך גם נטילת לולב: מנענעים את ארבעת המינים כדי לעורר אותנו משנתנו הרוחנית!
ביאור הדבר:
מתחילת חודש תשרי עד אחר יום הכיפורים, אנו עוסקים להמשיך עלינו הארת הדעת דקדושה שמאיר הצדיק בתלמידיו, אשר דעת זו כלולה משני חלקים: האחת לדרי מעלה, והשניה לדרי מטה.
"היינו שלהגדולים במעלה, בני עליה, בחינת ׳דרי מעלה׳, צריך שיהיה כח להצדיק להראות להם ולגלות להם, שעדיין אינם יודעים כלל מהשם יתברך, בחינת 'מה חמית מה פשפשת', וזה הלימוד וההשגה הוא צריך להאיר ולהכניס בהגדולים במעלה, שהם בחינת 'דרי מעלה'. ולהיפך, יש בני אדם שמונחים במדרגה התחתונה מאד, עד שהיו מייאשין את עצמן לגמרי ח"ו, כי נדמה להם שהם רחוקים מאד מהשם יתברך, וכבר אבד נצחם ותוחלתם מה', צריך הצדיק שיהיה לו כח לעוררם ולהקיצם שלא יהיו מייאשין עצמן בשום אופן בעולם, יהיה איך שיהיה, ולהראות להם ולהאיר בהם כי עדיין ה' עמם ואצלם וקרוב להם, ואפילו בתוך הארץ ממש, אפילו אם נפל לשאול תחתיות ח"ו, אף על פי כן שם דייקא נמצא כבודו יתברך, כי מלוא כל הארץ כבודו" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, ז). והנה, ארבעת המינים הוא סוד המשכת הדעת הזאת, על שני חלקיה. ולכן ה׳לולב׳ – שהוא הצדיק, בבחינת ׳צדיק כתמר יפרח׳ – מוקף מצד אחד עם ה׳הדסים׳ – שהם ה׳דרי מעלה׳ שצריכים להאיר להם 'מה חמית מה פשפשת' שהוא סוד הריח (עיין פנים), ומהצד השני עם ה׳ערבות׳ – שהם ה׳דרי מטה׳ הירודים מאד שאין בהם לא טעם ולא ריח. להורות שהצדיק מאיר את הארת הדעת הן בדרי מעלה והן בדרי מטה, ובכח זה זוכים לאור האתרוג שכלול משניהם, והוא סוד היראה שזוכים בכח כלליות ההשגות (עיין פנים).
ולכן 'מנענעים' את ארבעת המינים, כי על ידי המשכת הדעת הזאת, זוכים לעורר ולהקיץ את כל השקועים בתרדמה רוחנית, ומנערים אותם מהייאוש והעצבות, ומכניסים בהם חיות ושמחה שיאמינו שה׳ אתם עמם ואצלם.
"וזה בחינת הנענועים, זה בחינת 'הקיצו ורננו שוכני עפר', כמו שכשמנערין אחד משנתו מעוררין ומנענעין אותו כדי שיקיץ. ועל זה מרמזין הנענועים, כי מנערין ומנענעין כל השוכני עפר שיקוצו משנתם ויקיצו ויעמדו לעבודתו יתברך ואל יתייאשו כלל, כי עדיין ה׳ עמם, כי מלוא כל הארץ כבודו" (ליקוטי הלכות, סוכה ד, ב).
הרי לנו כוונה כללית נפלאה, לכוון בעת הנענועים: לנענע ולנער את נשמתנו מתרדמתה, שלא תיפול לייאוש ועצבות, רק תתעורר להאמין שה׳ אתה עמה ואצלה!
הנענועים ׳רצוא ושוב׳ – להיות בקי איך לעבוד את ה׳ הן בעליה והן בירידה!
עתה נבאר עוד כוונה כללית בענין נטילת לולב ומה שמנענעים את ארבעת המינים לכל צד ב׳רצוא ושוב׳, ׳הולכה והובאה׳. [כנפסק בשולחן ערוך: "הנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו והלאה, וינענע שם ג׳ פעמים בהולכה וג׳ פעמים בהובאה, ואח״כ מטה ידו לצד אחר ועושה כן. וכן לכל צד מארבע צדדין, ומעלה ומטה" (שו״ע או"ח תרנא, ט)].
והוא:
הנענוע ברצוא ושוב, הוא כדי להמשיך עלינו את הבקיאות בעבודת ה', שנהיה בקיאים 'ברצוא ושוב'. ובכל מצב, הן בעליה [שהוא 'רצוא'] והן בירידה [שהוא 'שוב'] נמצא את השם יתברך ונתקרב אליו!
ביאור הדבר:
כבר לימדנו רבינו ש״כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, היינו בקי ברצוא, בקי בשוב, כמו שכתוב 'זכאה מאן דעייל ונפיק'. וזה בחינת 'אם אסק שמים שם אתה', בחינת עייל, בחינת בקי ברצוא; 'ואציעה שאול הנך', בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב" (ליקוטי מוהר"ן, ו).
"והפירוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגור מתניו שיתחזק עצמו בדרכי ה׳ תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת ׳אם אסק שמים ואציעה שאול׳ וכו׳. היינו, בין שיזכה לאיזו עליה, לאיזו מדרגה גדולה, אף על פי כן אל יעמוד שם ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו׳, שזהו בחינת ׳בקי ברצוא', בבחינת 'עייל', שהוא בחינת 'אם אסק שמים שם אתה'. וכן להיפך, שאפילו אם יפול ח״ו למקום שיפול אפילו בשאול תחתיות, גם כן אל יתייאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך. וזה בחינת ׳ואציעה שאול הנך׳, וזה בחינת ׳בקי בשובי. כי אי אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו" (שם).
והנה, מתחילת חודש תשרי עד אחר יום הכיפורים, אנו עוסקים להמשיך עלינו את 'דרך התשובה', והבקיאות ברצוא ושוב (כמבואר באריכות בליקוטי הלכות). וגם נטילת לולב הוא חלק מהמשכת הבקיאות הזאת (עיין פנים).
ולכן אנו 'מנענעים' את ארבעת המינים בהולכה והובאה 'רצוא ושוב', לכל רוחות העולם, כדי להמשיך עלינו את הבקיאות ברצוא ושוב, בכל המצבים שבעולם. שתמיד נהיה בקיאים בזה איר להחזיק עצמנו בהשם יתברך, בכל הירידות והעליות שבעולם.
וכלשון מוהרנ״ת:
"וזה בחינת הנענועים, ובכל צד מוליך מכנגד לבו ומחזירו וכו׳ – זה בחינת רצוא ושוב, והוא מוליך ומביא מעלה ומוריד – זה בחינת בקיאות הנ״ל, בחינת ’אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך', וכן בכל צד. וכמו שסיים שם בפסוק 'אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני' וכו'. ובין כשהוא מעלה הלולב ומיניו ובין כשהוא מוריד, וכן בכל צד, בכולם יש הולכות והבאות בכל צד שהם הנענועים. כל זה הוא מה שכתבתי למעלה (באות מט) על 'שתים שהן ארבע' וכו' שבין בבחינת עייל בחינת 'אם אסק שמים' יש 'רצוא ושוב', ובין בבחינת 'ונפיק' יש רצוא ושוב בכמה וכמה בחינות, וצריך להיות בקי בזה מאד, ועל כן מנענעים בכמה נענועים" (ליקוטי הלכות, שבת ז, בז).
הרי לנו כוונה נפלאה לכוון בעת ההולכה וההובאה – להמשיך עלינו את הבקיאות ב'רצוא ושוב', שנהיה בקיאים היטב איך להתנהג בכל סוגי העליות והירידות!
ואם כבר עסקנו בזה, נזכיר בקיצור נמרץ עוד סוד נפלא בענין ההולכה וההבאה ברצוא ושוב, והוא:
מתחילת חודש תשרי אנו עוסקים להמשיך עלינו את הביטול הגמור להשם יתברך, וביטול זה צריך להיות ברצוא ושוב, כי "אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינות הביטול, כי אם כן יצא מגדר אנושי, ועל כן מוכרח שיהיה הביטול בבחינות רצוא ושוב" (ליקוטי מוהר״ן, סה).
ולכן, 'מנענעים' את ארבעת המינים ברצוא ושוב, "כי הנענועים הם בחינת רצוא ושוב, שמעוררין אור הדעת שנמשך מהרשימו של הביטול על ידי הנענועים, כידוע בכתבים. כי אור הרשימו של הביטול נמשכת על ידי בחינת רצוא ושוב כנ״ל. ועל כן על ידי הנענועים של הלולב שהיא בחינת רצוא ושוב מעוררין אור הרשימו הזאת" (ליקוטי הלכות, תפילת ערבית ד,כה).
נענועים לכל רוחות העולם – להמשיך תיקונים לכל המקומות!
הנה, בענין נטילת לולב ומה שמנענעים את ארבעת המינים לכל ארבע רוחות העולם, יש בזה רזין עילאין הרבה מאד, ואנו לא נזכיר אלא אחד מהם, והוא:
על ידי נענוע ארבעת המינים – שהם סוד תיקון הברית – לכל רוחות העולם, אנו ממשיכים תיקון לכל הפגמים שבעולם!
ביאור הדבר:
לימדנו רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב: "לתקן כל העברות בפרטיות, הם רבים מאד וכבד על האדם, ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו. על כן צריך לתקן תיקון הכללי, והוא תיקון הברית, ועל ידי זה נתתקנין ממילא כל הלאוין שעבר. ואפילו למקומות הצרים והדקים שאי אפשר לבוא לשם שום תיקון, על ידי תיקון הכללי הוא זורק תיקונים גם לשם" (ליקוטי עצות, ברית כד. ע״פ ליקוטי מוהר״ן, כט).
ולכן, אחר שזכינו ביום הכיפורים לקדושת תיקון הברית (כמבואר באריכות בליקוטי הלכות) אנו נוטלים את ארבעת המינים, שהם הכלי-מלחמה ללחום על ידם עם התאווה הכללית ולזכות לתיקון הברית.
ולכן ׳מנענעים׳ אותם לכל צד, כי על ידי תיקון הברית זוכים ׳לזרוק׳ תיקונים לכל המקומות הצרים והדקים שא״א לבוא לשם שום תיקון.
"וזה בחינת הנענועים שעם הלולב שמנענעין בו לכל צד, כי על ידי תיקון הברית נזרקין תיקונים ממילא לכל הצדדים ולכל המקומות הצרים והדקים, כי הוא בחינת תיקון הכללי שעל ידו נתתקנין כל הפגמים! כמבואר בפנים. ועל כן הארבעה מינים, שהם בחינת תיקון הברית, הם נקראים ׳כלי מלחמה׳ כמו שאמרו רבותינו ז״ל, כי זה עיקר המלחמה, לנצח ולהתגבר על הרע הכולל של כל השבעים אומות, שהוא תאות ניאוף, שעל ידי זה ממילא נופלין ונתבטלין כולם. וזה גם כן בחינת הנענועים, שמנענעין וזורקין כלי המלחמה לכל צד כדי לנצחם ולהכניעם בכל מקום שהם, ועל ידי זה בעצמו נזרקין תיקונים לכל המקומות הצרים והדקים" (אוצר היראה, סוכות פח. ע"פ ליקוטי הלכות, סוכה ב).
אם לא די בכך, בא מורינו רבי נתן מברסלב ומוסיף רמז נפלא:
הלולב, ראשו חד ודק, להורות שעל ידו מביאים תיקון גם למקומות הצרים והדקים. "וזה בחינת הלולב שהוא עולה ומשופע והולך, עד שבראשו הוא דק מאד, להורות שהוא מנענע וזורק תיקונים לכל מקומות הצרים והדקים"… (שם)
הרי לנו כוונה נפלאה לכוון בעת נענוע הלולב לכל הצדדים – להמשיך עלינו כת ללחום מלחמת הקדושה, ולהמשיך על ידי תיקון הברית תיקון לכל הפגמים שבעולם!
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים "שיהיה לנו אתרוג נאה וכשר באמת ומהודר בכל מיני הידור, ולולב והדס וערבה כשרים ונאים ומהודרים, ונזכה לקיים מצות נטילת ארבע מינים בזמנו בתכלית השלימות בקדושה ובטהרה גדולה, באהבה וביראה בשמחה וחדוה רבה ועצומה. ונזכה לומר הלל שלם בכוונה גדולה באמת עם כל הארבעה מינים והושענות, ולנענע כל הנענועים הקדושים ולהקיף ההקפות הנוראות, והכל באהבה וביראה ובשמחה רבה ועצומה, בכוונת הלב באמת ובדביקות נפלא ובהתלהבות גדול לשמך הגדול והקדוש והנורא באמת ובתמים, כרצונך וכרצון צדיקיך האמיתיים" (ליקוטי תפילות ח״ב, נז).
