משנכנס אדר

ה׳ באב תשע״ט

מרדכי הצדיק, שאורו מאיר בכל שנה ושנה בימי הפורים, מתהלך לפני אותם שנשו, נפלו והתרחקו מבורא עולם, המסתתר מהם, כביכול, והופך את אותן הסתרות לדעת, לתורה גבוהה ועליונה ועל ידי זה זוכים גם אותם אנשים שפלים לחזור להשי"ת בלבב שלם

משנכנס אדר מרבים בשמחה

הגמ' במסכת חולין קלט אומרת: "אסתר מן התורה מנין? שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני". בתורה נ"ו, מבאר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, שכוונת הגמרא היא להסביר לנו היכן נרמז בתורה אותו מצב של הסתר פנים שהיה בזמן אסתר, שבאותו זמן היתה רמז וכינוי למצב השכינה, שורש נשמות ישראל, ולעם ישראל שהיה במצב של הסתרה. מדברי רבי נחמן בתורה כ"ו מתבאר שישנם שלושה מדרגות באדם שבהם השם יתברך נסתר ממנו:

הראשונה: האדם שלא חי ומרגיש את השי"ת באופן ברור ומוחשי, הוא מאמין ויודע שהשי"ת ממלא כל עלמין, ולית אתר פנוי מיניה, אך הוא לא מרגיש, לא חי, את הידיעה הזו. יתכן שהוא שייך מעט ל"וידעת היום", אך הוא עדיין לא חקק בליבו את ה"והשבות אל לבבך". הדברים אינם חקוקים על לבו, הם לא נהפכו לחלק ממנו.

בגמרא מובא שרבי יוחנן אמר לתלמידיו "'הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם', אמרו לו תלמידיו 'עד כאן ותו לא?' אמר להם, 'כשאדם חוטא, אומר הלואי שלא יראני אדם'."

ההסתרה הזו היא זו שמאפשרת לאדם לחטוא, להמרות את פי ה' למרות שהוא יהודי מאמין ואדם שיודע את כל הפירושים והמשמעויות הקשורים בחטא שהוא עושה.

ולכן כשמגיע לידו נסיון קשה הוא מרגיש שהוא "תש כח", שאין בידו כח להתגבר על יצרו, למרות שהאמת היא שהשי"ת נותן כח לכל אחד לעמוד בנסיון, כי אין מנסים אדם, אלא בדבר שהוא יכול לעמוד בו, כפי שאמרו חז"ל.

מדברי חז"ל מוכח שאין נסיון שאדם לא יכול להתגבר עליו כמו שאמרו על הפסוק "ואתה תמשול בו" (בראשית ד,ז, המדבר על היצר הרע) – שאם תרצה תתגבר עליו. גם אמרו חז"ל: בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו (סוכה נב,ב ועוד).

השי"ת הרי עוזר לכל אחד ואחד, אלא שנסתרה ממנו האמת הזו, כי הוא לא חי את מציאות ה'. אך למרות כל זאת, אחרי שנכשל הוא חש כאב, צער ועגמת נפש, על מה שעשה, והדבר הזה נגרם מאותו חלק אלוק ממעל שנמצא באדם, מכח נשמתו החצובה מתחת לכסא הכבוד, שהיא היא זו שכואבת ומתייסרת על האיוולת שעשה האדם, ומכח זה יכול האדם לשוב אל ה'.

אך ישנה הסתרה נוספת: "עבר ושנה נעשית לו כהיתר", לא שהאדם מוחק מדעתו את ההלכה האוסרת את מה שעשה, אבל הוא כבר לא כאוב, לא מתייסר, ואז כיון שהתנהג באופן שמראה כאילו "אין אלקים לנגדו", גם השי"ת נסתר ממנו. דבר זה נעשה מכיון שחיותו של אדם, היא מה"חלק אלוק ממעל", הממשיך את חיותו דרך הצירופי אותיות של התורה, שהיא הכלי להמשיך חיות מהשם יתברך, ועל ידי שחטא "הפך הצירופים" (כפי שאומר רבינו בתורה נ"ו, ג). משמעות הדבר היא שהצירופים, היינו אותיות התורה שבהם נכתב האיסור או המצוה שאותה ביטל אותו אדם, כבר אינם מאירים לו, הוא כבר מחפש חיות לא דרך אותיות התורה, לא חיות אלוקית, אלא דברים אחרים שהם תאוות לבו, ולכן כשעבר ושנה איבד כבר את הכאב והצער ממעשה העבירה, כי כבר העכיר וכיבה את ה"נר ה' נשמת אדם", במידה כזו שכבר לא כואב לו.

"וכשהשי"ת נסתר ממנו בהסתרה אחת, דהיינו בחינה השניה שנעשה לו כהיתר, גם כן קשה מאוד למוצאו, מאחר שכבר נעשה לו כהיתר, אבל עם כל זה אפשר ליגע ולחתור עד שימצא אותו ית"ש כו', שישיב אל לבו זה בעצמו, דהיינו מה שנפל והגיע לבחי' נעשה לו כהיתר ויבקש ויחתור עד שיצא מזה".

דבר זה נעשה כמובן בקיום העצה של התבודדות, "שפכי כמים לבך נוכח פני ה'", שעל ידה מתעוררים לשוח עם לבבו מתכליתו הנצחית (ליקו"מ נ"ד): ראה נא בעניי אבי שבשמים, כמה נתרחקתי ממך, פעם עוד הייתי כאוב "אף לילות יסרוני כליותי" ועתה "וליבי יעזבני" אבדתי את הרגשת הלב, ודיבורים והתעוררות כגון אלו. דיבורים אלו בכוחם לעורר את האדם שישוב אל ה'.

אך ישנה "הסתרה שבתוך הסתרה", אחד שדרכו היא דרך של "בעל עבירה" חלילה. לא מכשול, תקלה, חטא בשוגג; לא פעם ופעמיים, אלא דרך של אדם שזנח את השי"ת רח"ל. הוא כבר נמצא במקום אחר. עזב את סטרא דקדושה והלך לו מהשי"ת. אותו אדם אינו יודע כלל שנסתר ממנו משהו, ההסתרה עצמה גם היא נסתרת ממנו.

"כל הדברים רעים דומות לו למישור גמור ח"ו", הוא לא מבין מה רוצים ממנו, הוא אדם הגון, הוא מתנהג לכתחילה באופן זה.

אדם כזה אינו יכול בשום אופן להתעורר בעצמו, אין שום סיבה שישנה את דרכו.

אבל הקב"ה ברחמיו שלח לעולם צדיקים קדושים ונוראים שבכח עסק התורה שלהם מאירים את אותם נשמות ומגלים להם בתוקף ההסתרה את השי"ת עד שמתעוררים לשוב אל ה'.

הארה זו נמשכת בכל שנה ושנה ע"י הארת מרדכי הצדיק, שמתהלך "לפני חצר בית הנשים" – שמתפרש בשלושה אופנים, האחד, אותם "שנשתה גבורתם" (ירמי' נ"א) ואין בהם כח להתגבר על יצרם, אותם אלו שאין השי"ת חי באופן מוחשי ואמיתי בחייהם ולכן הם מרגישים שתש כחם, לאותם אנשים הוא מאיר את מציאות השי"ת באופן מוחשי וברור.

השני: אותם ש"עבר ושנה", ששכחו את האסור, מלשון כי נשני אלקים (בראשית מ"א). להם מזכיר מרדכי לבל ישכחו את השי"ת.

והשלישי: הם אותם שזנחו ועזבו את השי"ת ו"נשו וקפצו" ממקומו של עולם (כפי שפירש רש"י על "גיד הנשה").

מרדכי הצדיק שאורו מאיר בכל שנה ושנה בימי הפורים, מתהלך לפני חצר בית הנשים, והופך את אותן הסתרות לדעת, לתורה גבוהה ועליונה, הנעלמת ונסתרת באותם מקומות שפלים, ועל ידי זה זוכים גם אותם אנשים שפלים לחזור להשי"ת בלבב שלם.

זהו גם הענין של "מגילת אסתר" – גילוי ההסתרה. הקריאה במגילת אסתר בכוחה לעורר את הארת מרדכי היהודי ואסתר המלכה, לגלות את כל סוגי ההסתר, ולקבל את התפילה "אל תסתר פניך מעבדך", הגלה נא ופרוש חביבי עלי את סוכת שלומך. משנכנס אדר, מתחילה אותה הארה, שנותנת תקוה ושמחה לכל יהודי ויהודי באשר הוא. גם אני, למרות מצבי, למרות מעשי, יש לי גם תקוה ל"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", שהחלק היהודי האלוקי שבי הוא זה שישלוט וימלוך עלי.

כשבלבו של אדם מתגלה האמת האלוקית; כשליבו חי ומרגיש את השי"ת בגילוי, אין "נתת שמחה בליבי" גדולה מזו.

(הדברים נכתבו ע"פ תורה נ"ו. וביאור הפל"ח שם. ולקו"ה הלכות פורים הלכה א')

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support