נח איש צדיק (ו,ט)

עיקר הפגם של הדורות שקודם מתן תורה היה גם כן רק על ידי זה שחלקו על הצדיקים שבדורותיהם, כגון נח ומתושלח וכו', כי אז באותן הדורות היה כל הלימוד רק בעל פה שהיו לומדין הצדיקים בבית מדרשיהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בבית מדרשו של שם ועבר; אבל רוב העולם חלקו עליהם ולא רצו לשמוע להם ולהתבטל אליהם בשלימות, עד שמחמת זה הפכו דברי אלקים חיים וכל הלימודים הקדושים נעשו אצלם סם מות, בבחינת ופושעים יכשלו בם. אך מי שנגע יראת השם בלבו, היה מקבל גם אז דרכים ישרים מצדיקים אמיתיים להתקרב אליו יתברך.

(אוצר היראה, מחלוקת מ; על פי: ליקוה"ל, ראשית הגז ה,טו)

עשה לך תיבת עצי גופר (ו,יד)

וזה בחינת תיבת נח ותיבת משה שהלכו על פני המים. כי התיבות של נח ומשה נמשכו מתיבות ואותיות הדיבורים של התורה. כי עיקר מימי המבול נמשכו מחמת שחטאו נגד השם יתברך ופגמו בברית עד שלא יכלו אותיות התורה להצטמצם בזה העולם ולקיים העולם. כי גם בימי נח קודם מתן תורה היה עיקר קיום העולם על ידי אותיות התורה שקדמה לעולם ובה נברא העולם כידוע. וגם כבר נצטוונו בשבע מצות ובהם היה תלוי קיום העולם אז, והם עברו עליהם. ועל ידי זה לא היו אותיות התורה יכולים לצמצם מימי הים והתהום ומשם נמשך שנפתחו כל מעיינות תהום רבה עד שבא המבול. ונח שהיה צדיק ניצול על ידי התיבה שנמשכה מתיבות ודיבורים ממש, היינו על ידי אותיות ותיבות התורה שזכה לקיים, על ידי זה זכה ליכנוס בתיבה ועל ידי זה היה כח בהתיבה לילך על פני המים, ועל ידי זה ניצול הוא וזרעו וכו' ונתקיים העולם. וזהו גם כן בחינת תיבת משה שניצול בתיבה על פני המים מחמת שהיה עתיד לקבל את התורה ש[תיבותיה] הם מצמצמין את מימי הים הגדול. רק נח לא זכה על ידי התיבה שהם בחינת אותיות התורה כי אם להציל את עצמו וזרעו לקיום העולם; אבל משה הציל את כל ישראל ומסר אותיות ותיבות התורה לכל ישראל לדורות עולם.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות נשיאת כפיים, ה,ט)

ובאת אל התיבה (ו,יח)

וזה שמובא בזוהר הקדוש: שלא היה רועה נאמן כמשה, שמסר נפשו בשביל בני דורו. כי נח לא בקש רחמים כל כך, ואפילו אברהם שביקש והתפלל על אנשי סדום ועמורה וכו', אבל לא כמשה שמסר נפשו ביותר, ואמר ואם אין מחני נא וכו', עיין שם בזוהר הקדוש. כי באמת צדיק הדור הכל תלוי בו. כי לפי עוצם זכותו וקדושתו כן יכול לגלות ביותר החסד הנעלם, שעל ידי זה החסד הוא יכול לקיים את העולם בכל עת אפילו אם העולם רחוקים כמו שהם רחוקים. ואיך שהוא – תמיד יש חסד הנעלם שאין מגיע לשם שום פגם כלל שעל ידי זה יכולים לקיים העולם תמיד. אבל הכל תלוי בכח הצדיק הדור דייקא. כי באמת השם יתברך ברא את העולם בחסדו לבד שהוא החסד הנ"ל בחינת עולם חסד יבנה. אבל אחר שברא העולם הכל תלוי בהצדיק הדור. כי כפי כוחו ורצונו כן מקיים העולם והכל תלוי בו. ועל כן אפילו בדור המבול אם היה אז מי שיוכל לגלות החסד הנ"ל הנעלם כמו משה רבינו עליו השלום היה באפשר שיתקיים העולם גם אז. ומחמת שנח לא מסר נפשו כל כך כמו משה, ולא היה מגלה החסד הנעלם אז, על כן היה מבול בעולם והחריב כל העולם, ואפילו נח היה מוכרח להסתיר עצמו בתיבה אף על פי שהרבה רווח והצלה לפניו, אבל מאחר שניתן רשות למשחית ולא היה יכול להתגלות החסד הנעלם להגן עליהם, על כן אפילו נח הצדיק היה מוכרח להיות סתום ונעלם ונסתר. כי הצדיק הוא בעצמו התורה בחינת החסד הנ"ל, ועל כן, מחמת שלא היה בו כח לגלות החסד הנ"ל, על כן הוא היה מוכרח להסתר מן העין בתיבה, כדי שיהיה בהעלם כמו שהחסד הוא עכשיו בהעלמה גדולה, ועל ידי זה לבד נשאר שארית בארץ שלא נחרב העולם לגמרי. אבל משה רבינו ע"ה מסר נפשו מיד, עד שהיה מגלה ומעורר החסד הנעלם המקיים העולם תמיד, עד שעל ידי זה ביטל גזירתו יתברך ונתקיים העולם אף על פי שעשו אז מה שעשו. כי על ידי החסד הנעלם יכולין לקיים העולם תמיד כנ"ל.

(שם, אורח חיים, הלכות מילה ג,ז)

ויהי הגשם על הארץ (ז,יב)

עיקר המחשבות רעות הם בתאוות ניאוף, רחמנא לצלן, ואפילו שאר מיני מחשבות זרות ורעות, הכל נמשך משם, כי על ידי פגם הברית נשחת ונפגם הדעת עד שבאים על ידי זה לכל בלבולי וערבובי המחשבות, ומהם באים כל החטאים והפגמים שבעולם, רחמנא לצלן. וכשבלבולי המחשבות מתגברים, בפרט בלבולים והרהורי ניאוף בעצמם, רחמנא לצלן, זה בחינת מבול ממש, שרוצים לשטוף את האדם ממש ולהאבידו משני עולמות רחמנא לצלן, כאשר יודעים רוב בני אדם כל אחד בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו מה שעובר עליו בענין זה, והכל על ידי פגם המחשבה. ואפילו אנשים כשרים קצת, אשר ניצולים ממימי המבול השוטפים כל כך, אך אף על פי כן מתגבר הבעל דבר להתיז קצת ממי המבול גם עליהם, שזה בחינת מה שבארץ ישראל לא היה מבול, כמאמר רבותינו ז"ל, אף על פי כן התיזו לתוכה קצת. ודוד המלך, עליו השלום, צעק על זה בשביל כלל ישראל בכמה מקראות בצעקות גדולות, בחינת על זאת יתפלל כל חסיד וכו' רק לשטף מים רבים וכו', וכן: אל תשטפני שבולת מים וכו', וכמוהו רבים, וכמבואר בכתבי האריז"ל, שהרהורים ובלבולי המחשבות נקראים מצולות ים. ועל כן צריכים להזהר ביותר לברר המחשבה, שבזה תלוי כל הקדושות וכל המתקת הדינים שבעולם. וכל אחד כפי מה שזוכה לקדש מחשבתו, כמו כן נתגלה בחינת קדושת ארץ ישראל, שהוא בבחינת תיקון הברית, שתלוי בקדושת המחשבה. אך אי אפשר לזכות לקדושת המחשבה ולהנצל מכל מיני מימי המבול, כי אם על ידי דרכי התמימות ופשיטות שממשיך הצדיק האמת בעולם.

(אוצר היראה, מחשבות והרהורים ג; על פי: אורח חיים, בית הכנסת ה,כג-כד)

ותנח התיבה בחודש השביעי (ח,ד)

וכל זה מרומז בזוהר חדש בענין תיבת נח (עיין שם בפרשת נח בדף כ"ד כ"ה דפוס סלאוויטא), מה שכתבו שם שנח לא ביקש על דורו ואחר שיצא מהתיבה וראה כל העולם חרב התחיל לבכות עליו וכו', והשיבו הקדוש ברוך הוא רעיא שטייא כען אמרית דא ולא מקודם וכו', כיון דחזא נח כך הקריב עלוון וקרבנין וכו', עיין שם מה שמבואר מעלת משה רבינו שמסר נפשו על ישראל והצילם וכו'. ומבואר שם שבשביל זה לא ביקש נח רחמים על דורו, כי אפילו הוא לא חשב בלבו שימלט וכו', עיין שם שמאריך כמה הקדוש ברוך הוא רוצה שיבקשו רחמים על ישראל וכו' אפילו אם הם כמו שהם וכו' ועיין שם מה שכתוב על פסוק וישלח את העורב זה דוד שהיה קורא תמיד כעורב וכו', ומה שכתוב שם על פסוק וישלח את היונה עד ולא יספה שוב אליו עוד וכו' עיין שם. וכל הפגם של נח ותקונו הכל הוא בענין בקיאות, שלא היה בקי בהלכה זאת של דרכי התשובה כמו משה והצדיקים הגדולים שממשיכין דרכי התשובה הנ"ל בבקיאות נפלא מאד. כי נח היה צדיק תמים אבל לא השיג שאפשר לצאת ולהוריד עצמו להסתכל על רעים כאלו לעסוק עמהם למצוא בהם איזה זכות ולהתפלל עליהם ולעוררם באיזה נקודה טובה וכו', שבכל זה עסק משה והצדיקים הגדולים שאחריו ביגיעות עצומות, שכל זה כלול בבחינת בקיאות בעייל ונפיק. ועל כן סבר הלואי שיציל את עצמו וכו', כי לא השיג רחמיו יתברך עד היכן הם מגיעים. ועל כן הוכרח ליכנוס אל התיבה ולהתחבא עצמו שם להנצל, כי תיבת נח נבנה ונעשה בחכמה וקדושה גבוה מאד כי היה כוונות עמוקות בגובהה ואורכה ורוחבה ובכל בנינה כמבואר בתורה כל פרטי עשייתה, והיא מרמזת על תשובה שעושין ביום כפור, כמו שכתוב בזוהר הקדוש תיבת נח דא יום כפור. וכן איתא שם ותנח התיבה בחודש השביעי – דא תשרי וכן מבואר בכמה ספרים שתיבת נח הוא בחינת הדיבורים והתיבות של תפילות ובקשות שישראל מתפלין ומתחננין וכו'.

(ליקוה"ל, אורח חיים, שבת ז,סט)

כי יצר לב האדם רע מנעוריו (ח,כא)

קודם התהוות הבריאה הוכרח שיהיה צמצום והוא מקום הבריאה; וכמו כן בכל הדברים שבעולם קודם שבאין לעולם יש בחינה זאת שההכרח שיהיה איזה בחינת צמצום קודם שנמשך האור והחיות של אותו הדבר שעל ידי זה הוא נברא ויוצא לעולם. ומחמת שהצמצום הוא שורש הדין שמשם עיקר אחיזת הסטרא אחרא והקליפות, ועל כן היה צריך אדם הראשון לברר הכל על ידי תפילתו, והוא פגם בזה על ידי חטא עץ הדעת טוב ורע מאז נתקללה האדמה ונגזר עליו ואכלת את עשב השדה בזעת אפך תאכל לחם, דהיינו שכל הדברים יצאו מלובשים בפסולת וקליפות והקליפה קדמה לפרי תמיד. וזה כל עבודתינו כל ימינו לברר כל הדברים מהקליפות והפסולת שקדמו להם. ומחמת שהקליפה נתאחזה בהפרי מאד וקדמה לה, על כן באמת קשה הבירור מאד ומחמת זה רבים נכשלים בזה העולם ונופלים למקום שנופלים רחמנא לצלן. רק הצדיקים האמיתיים גבורי כח שהם מתגברים על יצרם הם מבררים הכל, ולא זו אף זו [אלא גם] הם בתוקף צדקתם מעוררים רחמי השם יתברך עלינו שיחוס עלינו ולא ידון אותנו כמעשינו, רק יסתכל על מקומינו, על מקום של כל אחד ואחד דרך איזה מקומות הוא נמשך לזה העולם, כי המקום של כל אחד הוא בחינת הקליפה והפסולת שקדמה לפרי כנ"ל, ועל ידי זה הוא מרחם עלינו ודן אותנו לכף זכות כנ"ל. וזה שכתוב ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי כי יצר לב האדם רע מנעוריו ודרשו רבותינו ז"ל משננער לצאת ממעי אמו. 'משננער לצאת ממעי אמו' דייקא, היינו כי מקומו גרם לו לחטוא מחמת שיצא ממקום מטונף כזה, וכמו שאמר דוד הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.

(ליקוה"ל, יורה דעה, ערלה ד,יב)

הבה נבנה לנו עיר (יא,ד)

ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף כ"ה ע"ב) שהם בכלל בוני המגדל, כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חידוש העולם שמשם היו כל טעויותיהם (אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע). ועל כן אמרו (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, כי הם אומרים הבה נבנה לנו עיר כי את זה לעומת זה, שרוצים להתקבץ ולבנות עיר מבתים רעים שלהם מבניני דעות רעות שלהם עד שרוצים לעשות מגדל וראשו בשמים לבנות בנין גבוה מדעות רעות שלהם עד שיגיע ראשו בשמים למרוד נגד המקום להפוך הקערה על פיה חס ושלום, ולכפור בעיקר כמו שכתוב שם ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ופירש רש"י ודברים חדים אמרו וכו' שכל זה הוא בחינת כפירות בחידוש העולם כמובן למשכיל. כי בודאי לא היו משוגעים וטפשים גמורים שאמרו שיעשו מלחמה עם הבורא יתברך, רק כל כוונתם היה שיעשו מלחמה בדעותיהם הרעות שיבנו שם נגד הדעות האמיתיות של אמונת חידוש העולם שהם מכניסים וקובעים בלב כל אחד ידיעת אלקותו יתברך. והם רצו לסלק שכינתו מן התחתונים שלא יזכר חס ושלום שם ה' עוד, שזה כל פנימיות כוונתם הרעה של בוני המגדל שהיה אז ושל כל הכופרים של עכשיו, שהם גם כן בבחינת בוני המגדל, וכמו שכתוב החושבים להשכיח את שמי וכו'. ולכן אמרו ונעשה לנו שם, כי רוצים להמשיך השם והכבוד לעצמם כי הם פוגמים בשם ה' שהוא בחינת כבודו יתברך כמו שכתוב (תהלים ע"ב) וברוך שם כבודו לעולם וכו'.

(ליקוה"ל, אורח חיים, בית הכנסת ו,ט)