ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > לחזור בתשובה

לחזור בתשובה

י״א באב תשע״ט

בעמדנו בימי אלול הקדושים, וקריאת 'שובו אלי' מנסרת בחלל העולם, עלינו להתעורר מחדש לבוא ולהתחנן 'השיבנו ה' אליך'! לקבוע מחדש זמן ביום, לשבת ולהתבודד לפני ה', לספר לפניו את כל צפונות והרגשות הלב, את הרצונות והתכניות, ההצלחות והנפילות, הציפיות והאכזבות, ולזעוק: ה–ש–י–ב–נ–ו!!! (אלול)

האם אכן ניתן לחזור בתשובה שלימה?

הפעם בכנות, עם יד על הלב: האם אכן נעשה זאת? האם אכן אנו רואים את עצמנו בדור זה, בשנה זו, מתעוררים ושבים אל ה' בכל לב ונפש?

בתור יהודים מאמינים, בודאי שהתשובה תהיה חיובית. אך בהסתכלות מציאותית לכאורה על היום-יום, נוצרת סימן שאלה גדול.

לא לחינם משתפך מוהרנ"ת בתפילתו לאמר:

"נפשי יודעת מאד כי אני רחוק מאד מתשובה באמת, כי עוונותי עברו ראשי ובלבלו את דעתי, עד שאין אני יודע כלל איך לשוב אליך, והדעת נסתלק ממני ולבי עזבני, ואני הולך בעולם נע ונד בלא דעת ובלא לב" (ליקוטי תפילות, ו). "עד אשר איני יודע שום דרך איך לשוב אליך, כי גשמיות עכירת החומר ותאוותיו הרעים נאחז ונדבק בי מאד, ודעתי נתערבב ונתעכר ונתגשם מאד" (שם, עב).

כבר בימי קדם כאשר פנה ה' בקריאתו אל ישראל לאמר "שובו אלי ואשובה אליכם" – תתעוררו אתם בתשובה, ואז אשיב אתכם אלי – השיבה כנסת ישראל, ביקשה וטענה "השיבנו ה' אליך ונשובה" – תאיר עלינו אתה את הארת התשובה, ואז נשוב אליך.

כבר אז, כששמעה כנסת ישראל את בקשת "שובו אלי", היא טענה שהדבר אינו ביכולתה, ולולי ישיבנה ה' ברחמיו, איך תשוב היא אליו?!

ואם אז כך, מה נאמר אנו בימינו אלה?! מה נאמר ומה נדבר באחרית הימים, כאשר נסתם כל חזון, ועל אף כל הרצונות הטובים, קשה לנו כל כך לשוב.

"כי הכל חפצים ליראה את שמך, ובפנימיות לבבם הכל צועקין במר נפש מאד מאד על גודל התרחקותם מהתכלית הנצחי. אך הם כציפורים האחוזות בפח, והשטף–מים–רבים של כל התאוות והמידות, בפרט טרדת הממון והפרנסה, הולך ומתגבר בכל עת. ויותר מכולם, הצרה הגדולה מהכל הוא, מה שרובם נפלו בדעתם מאד בייאוש גמור – שאי אפשר לו עוד לחשוב על התכלית כראוי" (עלים לתרופה, רפ).

מהי אם כן העצה? במילים אחרות: מה פשר הויכוח בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל – 'השיבנו' או 'שובו אלי'?

בא מוהרנ"ת ומגלה: אין כאן ויכוח! גם הקדוש ברוך הוא בעצמו יודע שלולי ישיב הוא אותנו, לא נוכל לעולם לשוב אליו. וכשהשם יתברך פונה אלינו בקריאה "שובו אלי", כוונתו שאנו נשיב לו ונצעק לפניו "השיבנו ה' אליך".

הן אמת שהתשובה חייבת לבוא מתוך ההתעוררות שלנו. והלא כך אמר הקב"ה: "שובו אלי" ורק אז "ואשובה אליכם". אך מהי ההתעוררות שלנו? מה יש בכוחנו להתעורר ולעשות? לצעוק ולהתחנן "השיבנו ה' אליך"!

וכשאנו אכן צועקים ומתחננים "השיבנו" ושופכים את שיחנו במזמורי תהילים, בפיוטי הסליחות, ובדיבורי ההתבודדות – נחשב הדבר להתעוררות מצידנו, ומתקיים ה"שובו אלי" למהדרין. וממילא מתקיים ההמשך 'ואשובה אליכם'…

"כי באמת כל צעקתו יתברך שצועק אלינו 'שובו אלי', כוונתו זה בעצמו שאנחנו נצעק אליו תמיד 'השיבנו ה' אליך'. נמצא, שבאמת לאמתו אין מחלוקת וחילוק כלל בין כנסת ישראל ובין השם יתברך, רק שאין כל אחד מבין כוונתו הקדושה" (ליקוטי הלכות, קריאת שמע ה, י).

הוי אומר מעתה: בעמדנו בימי אלול הקדושים, וקריאת 'שובו אלי' מנסרת בחלל העולם, עלינו להתעורר מחדש לבוא ולהתחנן 'השיבנו ה' אליך'! לקבוע מחדש זמן ביום, לשבת ולהתבודד לפני ה', לספר לפניו את כל צפונות והרגשות הלב, את הרצונות והתכניות, ההצלחות והנפילות, הציפיות והאכזבות, ולזעוק: ה–ש–י–ב–נ–ו!!!

וכשנעשה זאת – כשנטה אזנינו לקריאת 'שובו אלי' ונתחנן 'השיבנו' – מובטח לנו שיתקיים בנו המשך הפסוק 'ואשובה אליכם'!

"כי מי שילך בדרך זה, בודאי יזכה לעולם הבא, כי על ידי זה עיקר התשובה וההתקרבות אליו יתברך מכל מקום שהוא. דהיינו, אף על פי שאינו זוכה להתייגע ולטרוח בעבודתו יתברך כמו הצדיקים והכשרים והחסידים שלפנינו – שאפילו הקטנים שבהם יגעו וטרחו מאד מאד בתעניתים רבים ובסיגופים קשים ועצומים רבים מאד – ואם אינו זוכה לזה, אף על פי שיודע בנפשו שהיה צריך לזה לפי עוונותיו ופגמיו המרובים – ואפילו אם יודע בעצמו שגם עתה עובר עליו מה שעובר בכל עת וכו' – אף על פי כן, אם לא יניח את עצמו ליפול לעולם ויחזק את עצמו לדבר דיבורים על כל פנים תמיד לפני השם יתברך, בצעקות ותחינות ובקשות הרבה להשם יתברך, בודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך!"

(ליקוטי הלכות, קריאת שמע ה, יד)

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support