מכתב מהרה"ח רבי שמואל הורביץ ז"ל, מחשובי חסידי ברסלב בדור הקודם

ב"ה, יום ג' פרשת תצא, ז' אלול חודש הרחמים והרצון,
יום שזכיתי לבא בפעם הראשון על ציון רבינו ז"ל באומן במסירות נפש עצום אשר הבטיחנו וכו'
ה' יזכינו להיות כרצונו ית' וכרצון הצדיקים זיע"א אכי"ר.

כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה וכל טוב סלה אל מע"כ [=מעלת כבוד] אהובי ידיד נפשי ולבבי וכו' המשתוקק וכוסף ומתגעגע בכל לב ונפש לעבודת ה' ולהתקרבות הצדיק באמת (אשר זהו העיקר מכל העיקרים ומכל המדרגות שבעולם וכמובא בס' המדות אות צדיק: ביאת המשיח תלוי בהתקרבות הצדיקים, עיקר השלמת הנפש תלוי בהתקרבות הצדיקים, התקשרות לצדיקים היא רפואה גדולה, השם יתברך יזכינו לזה בשלימות אכי"ר) החסיד המופלג, עושה צדקה וחסד, טוב לב יבורך וכו' מוה"ר … נ"י הי"ו שליט"א.

אחדשה"ט באה"ר כיאות.

הודות להשי"ת, לנכון קבלתי מכתבו וכו' והחיה אותנו מאד בזה כן יחיה השי"ת אתכם בזה ובבא וכן קבלתי מכתבו מפרשת עקב ברכת מז"ט הלבבית והנפשית וכו' ותתברכו בכל הברכות הכתובות בתורה וכו'.

והנה אף על פי שמוחי מוטרד מאד, אף על פי כן פטור בלא כלום אי אפשר. הנה בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן, [המתחילה] 'קרא את יהושע', רבינו הקדוש מלמד אותנו דרכי התשובה איך לשוב להשי"ת באמת, שהעיקר הוא למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, ולסבול בזיונות ובושות וחרפות ושפיכות דמים בשביל כבוד השי"ת ולידום ולשתוק. וזהו בוודאי כשאחד עושה לי בזיונות ח"ו סתם, גם כן לקבל באהבה בשביל כפרת עוונות, ומכל שכן בשביל דבר שבקדושה (כמו לילך עם זקן ופיאות) ומכל שכן וכל שכן בשביל התקרבות להצדיק, אשר בשביל זה כדאי לסבול כל הבזיונות וצער שבעולם, אשר מזה נעשה כלים לקבל קדושת אור הצדיק ולהיות נתקשר בו ונכלל בו תמיד ונעשה יחוד בין חמה ולבנה, משה ויהושע, כמובא שם בהתורה הזאת.

 (מכאן והלאה נכתב המכתב ביידיש, להלן תרגום חפשי)

וזה עובר על כל יהודי, בפרט על כל ברסלבר חסיד, שרוצה להיות יהודי, ולהיות מקושר לרבינו באמת. כאשר הוא סובל עבור הקדושה ועבור הצדיק בושה ובזיונות – זה קרוי "אוהל מועד" עבור עניניו של הצדיק. הן האנשים שלו, כשהוא מתאסף עמם ביחד (ומתבייש מאתם איך שהם עובדים השי"ת לגמרי אחרת) והן הספרים הקדושים אשר הוא לומד אותם (ומתבייש בזה שכתוב בהם מדרגות קדושות כאלו וכמה מסכן הוא שרחוק הוא מהם). אז ה"אהל מועד" מקשר את האדם (כל יהודי שהוא תלמידו של הצדיק) הנקרא "יהושע נער לא ימוש מתוך האהל" אל הצדיק האמת הנקרא 'משה', ונעשה "אדם לשבת על הכסא".

וכל יהודי נברא לזה התכלית, וסוף כל סוף יזכה כל אחד לזה בכוחו של צדיק האמת; רק כל כמה שיש לאדם חלק בקיום התורה הקדושה הזאת, אשר רבינו ז"ל מביא, וכל כמה שהוא סובל ומייגע עצמו ביהדות, ועובר עליו, והוא מקיים "המתן", וסופר ספירה ומחזק עצמו בכל הכוחות שלא ליפול, והוא בקי בירידה, בעליה, ברצוא ושוב, ותמיד אוחז עצמו בדרכי התשובה – כשהוא עולה גבוה, הוא יודע שהוא עדיין רחוק מאד ורק עכשיו הוא צריך להתחיל לכסוף להיות יהודי ועתה להתחיל לעשות תשובה באמת. וכשהוא, מסכן, רחוק מאד, לא ירמה את עצמו לחשוב שכבר אינו יכול לזכות למה שיהודי צריך לזכות בזה העולם, רק הוא צריך לדעת שתמיד הוא צריך להתאמץ ולחתור בעבודת ה' (רייסען זיך צוא עבודת ה') אפילו משאול תחתיות ממש ולעשות מה שהוא יכול בעבודת ה', ללמוד ולהתפלל ולקיים מצוות. ואפילו כשהתפילה אינה כמו שצריך להיות, שיקבל את הבושה מהירידות שהוא צריך להתבייש מאד מהם למה באמת הוא נראה כך, שיקבל זאת ככפרת עונות ויקיים "ידום וישתוק" ולא יהרהר אחר השי"ת.

וכך צריך כל ימיו לריב עם היצר הרע ואף פעם לא להניח עצמו להתנתק מהשי"ת ומהצדיק, הן בעליה גדולה והן בירידה עצומה ח"ו, אלא הוא יעשה את שלו, אז בוודאי יזכה למה שיזכה ויהיה ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו שזה כל כוונת אלול מכתבי האריז"ל אמן כן יהי רצון.

טוב לומר בימי אלול כל תנ"ך, תיקונים, שיחות הר"ן, ס' המידות, סיפורי מעשיות, חיי מוהר"ן, קצור לקו"מ, ליקוטי תפילות; בערב ראש השנה צריך ליתן על פדיון; [גם מי שאינו זוכה להיות באומן,] צריך לומר תיקון הכללי בהתקשרות לרבינו הק' באומן, ולהתוודות הרבה וודוי דברים ולהתבונן היטב לעשות תשובה ביום האחרון בבכיה ותחנונים והתקשרות לציון רבינו ז"ל. בלילה וביום הראשון של ראש השנה [נהגו ש]לא לדבר כלל, להיות חכם ולחשוב מחשבות טובות בבטחון להשי"ת שיטיב עמנו בכל הטובות ולהיות שמח "חדות ה' מעוזכם", "בשמך יגילון כל היום ר"ת בכיה", ובהתקשרות לקיבוץ.

כיתבו לי את שם אמכם בכדי להתפלל עבורכם תמיד.

ידידכם מאחלכם שנה טובה ומתוקה,

שמואל הורוויץ