מה המנהג והמסורת אצל חסידי ברסלב בחומרות שונות בפסח?

תשובה א: הרה"ג ר' בצלאל גלינסקי

מקובל אצל רבים כי רביז"ל לא אחז מחומרות בפסח, אולם נראה לי כי יש חוסר הבנה בדברי רביז"ל.

מקור ההבנה הזו היא משיחות הר"ן (רלה) וז"ל: וגם בענין החומרות יתרות בפסח לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי ונכנסים במרה שחורות גדולות. והאריך בשיחה זו אז כי איש אחד מאנשינו שאל לו זכרונו לברכה שאלה אחת בענין איזה חומרה בפסח איך להתנהג, ואז התלוצץ ממנו מאד, והרבה לדבר מענין זה שאין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות ושגעון ובלבולים. ואמר שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בענין זה מאד שהיו עולים על דעתו חומרות יתרות מאד מאד, ופעם אחד היה חושב מחשבות בענין המים על פסח שחשש שמא יש איזה משהו במים ששואבין, ואם יכין לו מים על כל ימי הפסח כמו שנוהגין קצת, גם זה לא הוטב בעיניו, כי קשה לשמור היטב המים מערב פסח על כל ימי הפסח, ולא הוטב בעיניו שום מים רק מי מעין הנובעים ויוצאים והולכים ובאים מים חדשים בכל עת. אבל במקום שהוא זכרונו לברכה היה יושב לא היה שום מעין כזה, והיה בדעתו לנסוע על פסח למקום שיש שם מי מעין כזה. כל כך נכנס בחומרות ומרה שחורות ודקדוקים יתרים. אבל עכשיו הוא מתלוצץ מזה כי אין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות אפילו בפסח. מכאן נובע ההבנה שרביז"ל היה נגד חומרות בפסח.

אמנם כשמעיינים היטב בשיחה הנ"ל רואים להיפך, כי רביז"ל בעצמו מציין שהיו נוהגין להכין מים לפסח, רק גם זה לא הוטב בעיניו ורצה להחמיר יותר, ומחמת זה יצטרך לעקור ממקומו וכו' וכו' עד שייכנס למרה שחורה מחמת החומרות. הרי מבואר שרק חומרות יתירות שאין העולם נוהג בזה ורק לפי דעתו רוצה לחדש כל מיני חומרות והנהגות, עליהם כתב רביז"ל שאין צורך לעשות כן כלל, אבל חומרא שמקובלת אצל אבותיו או קהילתו ודאי שאין לזוז ממנה, אדרבא יש גם חשש איסור של 'אל תטוש' לשנות ממנהגי אבותיו. ואף אצל מוהרנ"ת מבואר בשיש"ק שנהג בביתו להכין מים לפסח, הרי מבואר להדיא שכל מנהג שנהגו בזה לא שינו זאת אצל אנ"ש. וכפי הידוע נהגו רבים מאנ"ש להכין מים לפסח, [אינני נכנס כעת לעצם הענין, אם לפי התנאים כיום צריך אכן להחמיר בזה].

וכן מקובל בשם רבינו בענין החומרא של אכילת 'שרויה', שרביז"ל אמר שמי שלא התחיל אין צריך להתחיל, אבל מי שכבר התחיל לא ישנה מנהגו, והיינו ע"כ כמו שאמרנו שכל שנוהגים כן אצל משפחתו, עליו לנהוג כן, וכן נהגו כל אנ"ש בענין אכילת שרויה, וממילא ה"ה לשאר החומרות בפסח, כל חומרא שנהגו כן במשפחתו עליו להמשיך לנהוג כן, רק להמציא חומרות חדשות בזה סבר רבינו שאין צריך לזה כלל.

*

עוד נקודה יסודית יש לברר בענין ההכרעות ההלכתיות כשיש מחלוקת הפוסקים, שמשום מה השתרשה אצל הרבה מחסידי ברסלב כי דעת רביז"ל שכל שיש פוסק א' שמיקל אפשר לסמוך עליו, והבנה זו מקורה מחיי מוהר"ן (תמד) שם מסופר שהציעו איזה רבנות למוהרנ"ת והיה ירא מאד לקחת על עצמו אחריות להכריע בשאלות, אמר לו רביז"ל, שאין לו מה לדאוג בהכרעתו, כי אם יש איזה פוסק שיכול לסמוך עליו אין להתיירא עוד כלל. ומזה נשתרבב כי בברסלב מקובל שאפשר לסמוך על כל דעה שמקילה בכל שאלה שתהיה.

אמנם ודאי שאי אפשר לפרש את השיחה הנ"ל כפשוטו, כיון שרביז"ל הזהירנו פעמים רבות שלא לזוז מסעיף קטן בשו"ע, ובשו"ע יש כללים ברורים בנושא זה וכמו שיבואר.

בשו"ע חו"מ (כ"ה סעי' ב') כתב הרמ"א שאם יש מחלוקת בין הפוסקים כך הם כללי ההכרעה: אם המחלוקת הוא בדין דאורייתא, כיון שיש כלל שספק דאורייתא לחומרא יש לילך אחר המחמיר, אלא אם כן הוא יחיד נגד רבים, שבכהאי גוונא הלכה כרבים אפי' להקל. אם הנידון הוא בדין דרבנן, כיון שספק דרבנן לקולא אפשר לסמוך על המיקל, אולם אך ורק בשני תנאים; א' שאין רבים כנגדו כי אם רבים חולקים על המיקל ודאי דהלכה כרבים, ב' גם כשהחולקים שווים במנינם מ"מ אפשר לסמוך על המיקל רק כשהחולקים שווים בגדלותם בתורה בחכמה ובמנין תלמידיהם, אבל כל שאחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלכה כמותו בין לקולא ובין לחומרא [אא"כ יש רבים כנגדו].

היוצא למעשה שאם יש שאלה הנוגעת לדאורייתא, אי אפשר להתחכם ולומר אני סומך על רב פלוני וכדומה, כיון שספק דאורייתא לחומרא, וגם באופן שהשאלה היא על דין דרבנן, מכל מקום אי אפשר לסמוך על הרב המיקל, באופן שהרב המחמיר גדול ממנו בחכמה ובמנין, ואפי' אם הרב המיקל הוא גדול בחכמה, אם רבים חולקים עליו אי אפשר לסמוך עליו להקל.

בכן, ודאי שרביז"ל לא התכוון לומר למוהרנ"ת לסמוך על דעת המיקל נגד רבים, שזה אסור אפילו בדין דרבנן, אלא על כרחך כוונת רביז"ל הייתה, שראה שמוהרנ"ת הוא יְרֵא הוראה וגם באופן שע"פ כל הכללים והצירופים יוצא שמותר ע"פ הלכה, מ"מ הוא פוחד לסמוך על כל החשבונות הנ"ל, לכן אמר לו שאם יש לך על מי לסמוך דהיינו שאחד מהפוסקים כתב את כל הצירופים הנ"ל תוכל להיות שלם עם הפסק שאתה עומד לפסוק, כנלענ"ד.

בברכת פסח שמח וכשר.

* * *

תשובה ב: הרה"ח ר' נתן דוד שפירא ז"ל

מה שכתוב בשו"ע להלכה אפשר להחמיר בו ואין זה נקרא חומרות יתירות. בלי 'נערוון' (עצבים) מותר לעשות את כל החומרות, אך ודאי כי דבר המביא לנערוון ואפשר שיהיה כשר גם בלי זה, עדיף כך. כן ידוע כי בענייני קדושה אמר רבינו להחמיר אפילו על חשבון נערוון, אבל לא בשאר המצוות.

ולענין פסח: רבינו ז"ל בתחילה הקפיד על מים מלפני פסח ובסוף הפסיק עם זה (ראה שיחות הר"ן רלה). כי לפעמים דבר זה הוא חומרא המביא לידי קולא. אצל אנ"ש לא היתה בזה הנהגה כללית, לדוגמא אאמו"ר ר' שמואל שפירא הקפיד על מצות יד וכן שלא לאכול 'געבראקס' (שרויה) אך לנו הילדים לא אמר להקפיד, עד שנכנסתי לישיבת 'חיי עולם' וחילקו שם מצות יד בחינם, אז התחלנו לאכול מצות יד ולא לאכול שרויה.

שכן, עיקר רצון רבינו היה "תנו לבכם לעבודת ה'", לכן גם לא אחז להתפלל עם כוונות האריז"ל וכדומה, כי זה מחסיר מהדביקות בה', וזה הרי העיקר כאמור. ולכן אם החומרות מביאים לידי עצבות ומרה שחורה או לידי קולות אחרות, לעבור על הלכה כלשהו כדי להשיג את חומרתו, אין צריך חומרות, אך אם החומרות אינם נוגדים דברי השו"ע ולא יפריע לעבודת ה', מותר לעשותם.

(מאמר זה פורסם בעלון "מימי הנחל", של איחוד האברכים דחסידי ברסלב – מורשת הנחל. התשובה האחרונה נכתבה ע"י הרה"ח ר' נתן דוד שפירא ב"ר שמואל ז"ל ימים מעטים לפני שנפטר בפתאומיות, בבוקרו של יום שלישי, ו ניסן תש"פ.)