ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > זכרונות ר' בירך רובינזון – א

זכרונות ר' בירך רובינזון – א

ג׳ בטבת תש״פ

זכרונותיו של החסיד היקר הרה"ח רבי בירך רובינזון על הגאון החסיד רבי אברהם יצחק ווייסזאנד (וַייסְזָנד) הי"ד – ועל יתר אנ"ש בפולין שלפני השואה – פרק ראשון בסדרה

זכרונות הרה"ח רבי בירך רובינזון על הגאון החסיד רבי אברהם יצחק ווייסזאנד (וַייסְזָנד) הי"ד

לפנינו צרור רישומים על חסידי ברסלב בפולניה, שנרצחו על קידוש ה' בשנות השואה האיומה, הי"ד. את הרישומים העלה על הכתב, החסיד היקר ר' בֵּירַך רובינזון ז"ל, ששרד בנסים גלויים את אימי השואה, ולאחריה התיישב בארצות-הברית, בה פעל והפעיל גדולות ונצורות למען האדרת שם רבינו הקדוש בעולם.

רישומי-זכרונותיו של ר' בירך נכתבו על ידו בצורה ראשונית, כפי אשר עלו ובאו במוחו ולבו אפופי הגעגועים. מסיבה זאת, לא נדרוש מהם כללי עריכה וסגנון תקניים, אלא נתרפק עליהם כמות שהם, ונבלע אותם בשקיקה מליאה אהבת קדומים.

בלב מלא רגש נסייר בעיירה הפולנית אוסטרובצה (אוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי, שבמחוז ראדום), נפגוש את חסידי ברסלב שגרו בה, נשמע על התהוותה של ברסלב בעיירה זו, ונתבונן מרחוק בדמותו העילאית והקורנת של איש האשכולות, הגאון החסיד רבי אברהם יצחק ווייסזאנד הי"ד.

פורסם לראשונה בקובץ "שיבולים", ומתפרסם כאן ברשותם האדיבה. כל הערות השוליים הינם של עורכי מכון שיבולים.


 

אני כותב השתלשלות ממנו מה שאני זוכר עוד, והרבה מזה מה ששמעתי ממנו בעצמו, איך בא לאוסטרובצה, ואיך נתקרב לחסידי ברסלב, וגם ממנו נעשה הקיבוץ של ברסלב באוסטרובצה.

הרב אברהם יצחק ווייסזאנד נולד בעיר לאָדז בפולין, ואביו היה בעל מלאכה, כמדומה לי שהיה סנדלר, והיה עובד קשה על פרנסה והיה לחם צר. והיה לו כמה בנים ובנות, ושלחם לבית הספר, ושלח בנו אברהם יצחק לתלמוד תורה שהיה בעיר לאדז'.

ובזה העת היה הרב של עיר לאָדז ר' אליהו חיים מייזעל ז"ל[1], שהיה גם הגבאי של התלמוד-תורה. זה היה בהשנים של קודם המלחמה הראשונה, שהמלחמה התחילה בשנת תרע"ד (1914), והנ"ל היה ערך חמש עשרה שנים מקודם. והמנהג היה אז, שהגבאי של התלמוד-תורה ועוד בעלי בתים היו בוחנים את התלמידים בכל שבת ושבת, ואז נפל הגורל ששלחו מהתלמוד-תורה את הבחור אברהם יצחק הנ"ל אצל הרב דמתא רבי אליהו חיים מייזל לבחון. וכאשר הרב בחן להבחור הנ"ל, ראה שיש לו שכל ישר, מוח חריף, אמר להבחור הנ"ל שיאמר לאביו שיבוא אליו ביום מחר, היינו ביום ראשון, וכך הוה.

למחר אביו של הנ"ל הלך להרב, והרב ביקש ממנו שיתן לו את בנו, שרוצה לשלוח אותו להישיבה לראדין ל"חפץ חיים" זיע"א. אביו של הנ"ל לא התעקש עצמו ולא חשש כלום, והסכים מיד לבקשתו של הרב הנ"ל, והרב אמר לו שהוא בטוח שיגדל תלמיד חכם גדול. וכן היה, ששלח אותו להחפץ חיים זצ"ל, ושלח עמו מכתב להחפץ חיים שהוא שולח לו יניק וחכים וחריף. ולמד בהישיבה שמונה שנים ביחד (=ברציפות), ואפשר (= ואולי) יותר, לא בא לביתו עד שגדל לכלי מפואר שהיה מושלם בכל המעלות.

לאחר שמונה שנים בא בחזרה לעיר לאדז' מלא וגדוש ובקי בכל חדרי התורה, והיה שגור בכל הש"ס בעל פה פנים ואחור. אני זוכר עוד ששאלנו התלמידים אותו על איזה גמרא, ואמרנו לו איזה תיבות שלשה או ארבעה מהענין, והיה משיב לנו באיזה דף, באיזה מקום מהדף למעלה או למטה, ובאיזה שורה. וכך היה בקי בכל מקצועות התורה, בפוסקים, וגם בספרים שונים.

גם היה בעל דקדוק גדול. התנ"ך היה אצלו שגור כמו "אשרי יושבי ביתך", וגם היה "בעל קורא" שכדאי היה לשמוע ממנו בעת שהיה קורא בראש השנה בקיבוץ בלובלין.

בעיר לאדז' בזמן שבא בחזרה, היה לומד בבית החסידים דאוסטרובצה. באותו הזמן בא הרבי הגאון החריף רבינו מאוסטרובצה זצוק"ל[2], אשר צם ארבעים שנה, ללאדז', ובלאדז' היה כמה "בית החסידים" אשר נוסעים להרבי הנ"ל.

וכאשר בא הגאון מאוסטרובצה ללאדז', הלך ר' אברהם יצחק הנ"ל לדבר עמו בתורה, והיה מפלפל עמו, כידוע שהגאון מאוסטרובצה היה מפלפל גדול. ונהנה מאד מהבחור הנ"ל, עד שלקח אותו לחתן עבור בתו של גיסו הרב ר' חיים זינדל האלשטוק מאוסטרובצה, ונתקשר עמו מיד, והחתונה היה באוסטרובצה, ברוב פאר והדר, בבית אדמו"ר מאוסטרובצה זיע"א.

* * *

ועתה איך נעשה ר' אברהם יצחק הנ"ל מקורב לברסלב. המעשה כך היה, בלאדז' היה קיבוץ קטן אז שנקראו חסידי ברסלב, וראש החברה היה נקרא הרב שלמה גבריאל, צדיק וקדוש, אשר בסוף ימיו תקע אהלו בעיר ווארשא אשר נסתלק שם. אני לא הכרתי אותו, כי נסתלק בכך באמצעות השנים (= בגיל לא מבוגר), אשר אני הייתי אז כמעט קודם הנחת תפילין (= לפני הבר מצוה), אבל הרבה שמעתי מרבי שלי הנ"ל ומעוד אנ"ש גדולתו ורוממותו, אשר היה מוכן ועומד וראוי להנהיג החברה שהיו מקורבים להרב ר' אברהם ר' נחמן'ס זצוק"ל אשר היה האיש המעולה שבברסלב, שעד היום אנו יונקים מדעתו ומתורתו ומשיחתו, ואומרים עליו שהיה בעל רוח-הקודש.

ועל ידי האיש הצדיק החסיד ר' שלמה גבריאל הנ"ל, נתקרב ר' אברהם יצחק הנ"ל לחסידי ברסלב. וגם על ידי ר' אלתר בנציון[3], שהיה גם כן מקורב לר' שלמה גבריאל עוד מקודם ר' אברהם יצחק. אשר אני הכרתי אותו היטב, ראיתי אותו שהיה חי עוד, בעת שבאתי אחר המלחמה האחרונה בשנת תש"ט, פעם ראשונה לארצנו הקדושה מאמריקא, וראיתי אותו והכיר אותי מיד, והזכיר אותי הרבה מעשיות אשר אפשר (= אולי) אכתוב אותם להבא (= להלן).

וכאשר היה אחר החתונה של ר' אברהם יצחק הנ"ל, התחיל מיד להתחבר עם אברכים ובני הנעורים לומדי תורה של בית-המדרש הישן. היו כמה בתי-מדרשים באוסטרובצה, היינו של קהילה במקום אחד, הוא בית הכנסת הגדול שהיה נבנה ועומד כמה מאות שנים [ערך שמונה מאות שנים]. ושלשה בתי מדרשים, ואחד היה נקרא בית-המדרש הישן, חוץ שהיה הרבה בתי חסידים "שטיבלעך".

ובבית-המדרש הישן היינו לומדים כל היום, אברכים ובחורים. ומי שהיה צריך לידע איזה פשט בגמרא או באיזה תוספות, היה שואלו, והשיב לו מיד בהבנה גדולה. וכל הבחורים מבית-המדרש שמחו עמו מאד, ושבחו מה שהשם יתברך הזמין להם איש אשכולות כזה, שיפתח עיניהם בשיטת הלימוד כמו שקיבל בישיבת ראדין מהחפץ חיים זיע"א. וכולם היו אוהבים אותו מאד, והיו נותנים לו כבוד, והיה יושב בכותל מזרח בראש השולחן. והיה להם מסירות נפש בעדו, אשר פעם אחת היה מעשה שאיני זוכר היטב. וכולם מבית המדרש היו אוחזים עמו. והיה כמו המשגיח של הישיבה בבית המדרש.

וגם האדמו"ר הגאון מאוסטרובצה רצה ליתן לו כסא רבנות באיזה עיר סמוך לאוסטרובצה, אבל ר' אברהם יצחק הנ"ל לא רצה בשום אופן, היה לו טעמים הכמוסים.

ואחר זה התחיל לקרב בחורים ואברכים לדעת ברסלב, ונתקרבו הרבה, כמעט כל הבית-המדרש אשר אצלם היה דבר חדש. ולמד עמהם הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן ושאר ספרים. הגם שלא כולם שנתקרבו היו מקורבים עד סופם, כי הרבה לא עמדו בזה מחמת מניעות קרוביהם ועוד סיבות, אבל כמה מנינים נשארו באמונתם ועבדו להשם יתברך בלב ונפש וקיימו העצות של רבינו ז"ל והיו עוסקים בתפילה והתבודדות והניעור בלילה, ולומדים הרבה.

היה בין המקורבים לומדים גדולים בהתמדה רבה, אשר היה אחד בשמו: משה דוד טעביל, ונקרא משה'לי אוסטרובצער, אשר היה למדן וחריף גדול. ואדמו"ר מאוסטרובצה היה לוקח אותו לחברותא ולמדו ביחד, אי"ה אכתוב ממנו בהקונטרס להבא, בלי נדר.

כן היה איזה שנים שהתנהגו כן, הן בלימוד והן בנוגע התקרבות לרבינו, בבית המדרש, חוץ לפעמים היו מתאספים בבית של אחד מאנ"ש, שמו דוד מצבה קריצמן (= דוד "חוקק המצבות"), אשר היה ממקורבי ברסלב. על ידי מי נתקרב לברסלב ר' דוד הנ"ל – איני זוכר, רק זאת אני זוכר, שסיפר לי שהצדיק הקדוש ר' ישראל הלפרין, שנקרא ר' ישראל קרדונער ז"ל, היה פעם אחת באוסטרובצה עוד קודם המלחמה הראשונה, והיה אכסניא אצל ר' דוד הנ"ל.

באותו הזמן נסע ר' ישראל הנ"ל לעיר אפטא, אשר גר שם אביו של החסיד ר' בנציון אפטר ז"ל, אשר שמו היה ר' יחזקאל, הוא היה נכד ר' פינחס קאריצער זצוק"ל זיע"א, אשר ר' יחזקאל הנ"ל זכה פעם אחת להיות על ציון הקדוש של אדמו"ר מורינו ורבינו אור העולם באומן, ושם עשה היכרות עם כל אנ"ש. לכן נסע ר' ישראל הנ"ל אליו במיוחד. ובעת שר' ישראל הנ"ל נסע בחזרה מאפטא, היה כמעט כל העיר מלווה אותו.

ואצל ר' דוד הנ"ל היה בתחלת הצמיחה של חסידי ברסלב באוסטרובצה, אצלו היה מקום התוועדות, מקום הקיבוץ. שם עשינו סעודות הילולות של רבינו זצ"ל וגם מר' נתן זצוק"ל. ולפעמים היינו מתפללים גם כן, וגם "שלש סעודות" אכלנו שם, קודם ששכרנו מקום מיוחד בעד בית-המדרש.

ובבית-המדרש שלנו היו מתפללים הרבה אברכים ובחורים מבית-המדרש, וגם איזה אנשים מקורבים חדשים – חסידים שהיו נוסעים לאדמורי"ם אחרים, שהיו אצל אדמורי"ם שלהם מיוחסים – שמכבדים ויושבים בשולחן אצל אדמורי"ם, כי היו אנשים חשובים. והרבה אני מכיר אותם מקודם שהתקרבו לברסלב, בלי נדר אזכור שמם לקמן בקונטרס זה.

כך היה מתנהג איזה שנים, לפי שר' אברהם יצחק הנ"ל היה אוכל עוד אצל חמיו. אבל במלחמה הראשונה, באמצע המלחמה, ומיד אחר המלחמה, היה קשה בפני חמיו בפרנסה, והיה ר' אברהם יצחק מוכרח לראות איזה עצה להשתכר ולהרוויח בעד פרנסה – נהיה מלמד, היינו היה לומד עם עשר בחורים, מן גיל אחד עשר ולמעלה, בחורים טובים, ומזה משך חיונו. נטל שכר לימוד יותר ממלמדים אחרים. והרבה בחורים שהיו רוצים גם כן ליכנס אצלו ללמוד – לא היה להם מקום, לפי שההורים של הבחורים שלמדו אצלו היו רוצים דוקא המספר כמו שדיברו עמו. כי היו רוצים שבניהם ילמדו היטב, וסוברים שאם חס ושלום יימצא עוד אחד או שנים – לא ילמד רבי אברהם יצחק כל כך היטב.

אני זוכר עוד, שפעם אחת לקח הרבי לה"חדר" עוד אחד או אפשר (= אולי) שנים, היה מחלוקות. לפי דעתי לא היה צריך להיות כן, "נר לאחד – נר למאה!" ובפרט הרבי שלנו ר' אברהם יצחק היה ביכולתו להשפיע עבור כולם.

ההורים וגם התלמידים היו שבעי רצון מהלימוד שנלמד. אני זוכר עוד, שבזמן אחד היה לומד מסכת יבמות עם תוספות, ולמד עד פרק הערל – דף ע'. וזמן השני היה לומד מסכת בבא קמא עם תוספות. וכתבתי לעיל שהטעם עוד מונח בפי, הלוואי שיכלתי לזכור על כל פנים חצי מה שלמדתי אצלו.
באותו הזמן שהיה מלמד, שכרנו מקום לבית-המדרש עבור חסידי ברסלב. ואיזה תלמידים נתקרבו לברסלב, הגם שהרבי לא דיבר עמנו הרבה מזה, מחסידות, בטח היה מתיירא בפני ההורים של התלמידים, אבל אף על פי כן נתקרבו תלמידים, מי שנכנס לחנות של בושם מקבל הריח של בושם.

חלף איזה זמן ונתקרבו הרבה אנשים לדעת ברסלב, ונסכם לשכור מקום מיוחד בעד בית תפילה ובית המדרש.

ובעת שהיה לנו ה"בית החסידים" דברסלב היה מוה"ר אברהם יצחק הראש החברה, הוא למד בהרבים הספר לקוטי מוהר"ן מרבינו הקדוש הצדיק מוה"ר נחמן מברסלב נכד הבעש"ט זצוק"ל. וגם "סיפורי מעשיות" בכל שבת אחר התפילה בבוקר. וגם לפעמים לקוטי הלכות; לא היה בנמצא כל החלקים, רק חלק אורח חיים א' וב', ואחר כך נדפס גם כן חלק ג', וגם חצי חלק מיורה דעה. ועוד שאר ספרים שהיינו עוסקים בהם.

[לחצו כאן לפרק הבא]


[1] רבי אליהו חיים מייזל, מגדולי דורו, נפטר בשנת תרע"ב.

[2] הגה"ק רבי מאיר יחיאל הלוי האלשטוק (תרי"א – תרפ"ח), היה אב"ד ומרא דאתרא באוסטרובצה. במשך ארבעים שנה צם ברציפות, כשהוא שובר את צומו רק בשעות הלילה בארוחה דלה. חלק קטן מכתביו נדפס בספרים: מאיר עיני חכמים, אור תורה, מאיר לארץ ועוד

[3] ר' אלתר בן ציון קרוסקוףּ, מוזכר הרבה בספר "ימי שמואל", נפטר בי"א לחודש מר-חשוון תשי"ד

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support