ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > השתטחות על קברי צדיקים

השתטחות על קברי צדיקים

ט״ז בסיון תשע״ט

מאמר נרחב על ענין ההשתטחות על קברי צדיקים. המאמר דן בנושאים: במעלת ההשתטחות * מדברי חז"ל והפוסקים, רבינו ז"ל ותלמידיו * ציון רביה"ק באומן * יציאה לחו"ל לקברי צדיקים * השתטחות כהנים * גדר 'דורש אל המתים' ועוד.

במעלת ההשתטחות * מדברי חז"ל והפוסקים, רבינו ז"ל ותלמידיו * ציון רביה"ק באומן * יציאה לחו"ל לקברי צדיקים * השתטחות כהנים * גדר 'דורש אל המתים' ועוד.

על ידי השתטחות על קברי צדיקים,
הקב"ה עושה לו טובות,
אף על פי שאינו ראוי לכך.
(ספר המידות, צדיק קעג)

הנסיעה לקברי צדיקים בברסלב

הנסיעה לקברי צדיקים והתפילה בהם, מקובלת מאוד אצל חסידי ברסלב. טרחות רבות ומאמצים עליונים עושים הם מאז ומתמיד, כדי לבוא ולהשתטח על קברי תנאים ואמוראים וכו', וביותר –  על ציון רבינו הקדוש שבאומן.

המושג "קברי צדיקים" בברסלב והחשיבות שמייחסים אנ"ש לנסיעה אליהם מאז ומתמיד, אומרים דרשני. אין זה דבר השכיח במידה שכזו בזרמים אחרים, שעל כן, יש כאן בודאי איזה דחף פנימי והכרה מיוחדת במעלת ההשתטחות, שבעבורה כדאים להם ההוצאות הרבות והטלטולים הרבים הכרוכים בכך.

"הארת נפש הצדיק נשארת על קברו הקדוש"

אמנם, כל כך למה? "כי הארת נפש הצדיק נשארת על קברו הקדוש, ומאירה בכל עולם העשיה, כמבואר בכתבי האריז"ל. ועל כן, כשבאים על קברו, ומתעוררים שם לשוב להשי"ת, אזי ממשיכים על עצמו הארה משורש נשמתו שבתורה. כי שם, בנפש זה הצדיק, כלולים כל נפשות ישראל, ששרשם בתורה, ועל ידי זה, יכול לחזור למוטב" (ליקוטי הלכות, הלכות בציעת הפת ל-לא).

הרבה עסק הצדיק בחייו בתורה הקדושה בקדושה ובטהרה, עד שהפך הוא עצמו למהות התורה. ומשהפך להיות תורה, הרי כמו ששישים רבוא נשמות ישראל כלולים בתורה, כן הם כלולים בו, ולכל אחד ואחד מישראל חלק ושורש בנשמת הצדיק. ולאחר פטירתו כשבאים על קברו, שעליו חופפת נשמתו הקדושה, ומהרהרים שם בתשובה, כי אז, עבודתו הראשונה של הצדיק היא לתקן את נפשו של אותו מתפלל.

ירידת הצדיק לעולם – בשביל ישראל

וכי מה עשה הצדיק בחייו אם לא לקרב נפשות? שכן כשלעצמו, אין הצדיק זקוק לחיות בעולם הזה – כפי שאמר רבינו ז"ל – אלא, כל מטרת ירידתו לעולם היתה בשביל אחרים, כנאמר במשה רבנו ע"ה "כלום נתתי לך גדולה – אלא בשביל ישראל" (ברכות לב). על אחת כמה וכמה במותו שאז גדולתו היא פי כמה וכמה, וכל עיקר עיסוקו הוא לתקן נפשות ישראל, שלשם כך, כאמור, מקבל הוא "גדולה" – "בשביל ישראל". ואם "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם", הרי גדולתם מנוצלת לתיקון נפשות, כי על כן, "צדיקיא שכיחי יתיר בהאי עלמא בתר דאסתלקו" (זוה"ק) כלומר, הצדיקים נמצאים יותר בעולם הזה אחרי הסתלקותם, ושמחה גדולה היא להם כשעולה בידם להחזיר למוטב את בני האדם.

דברים ברוח זו, מובאים בספרי לקו"ה, וביחוד בהלכות נזיקין ה"ג אותיות ח ו-ט. אך אינם אלא אופן אחד, מהאופנים השונים, בהם ביאר מוהרנ"ת את הסיבה למעלת ההשתטחות על קברי הצדיקים, ומדוע אמנם נשארת הארת נפש הצדיק על קברו הקדוש, יותר מבכל מקום אחר.

"והתפילה נתקבלה יותר"

אכן, בדברי הפוסקים אנו מוצאים שיש קדושה על קבר הצדיק כדוגמת דברי המהרי"ל בהנהגותיו, שלכן נהגו ישראל ללכת לבית הקברות בערב ראש השנה "דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה נתקבלה יותר" (באה"ט או"ח סו"ס תקפ"א). אלא שלא גילו הפוסקים את סיבותיה הנסתרות של העובדה הזו, ומשום כך נזקקים אנו לדברי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת, כדלקמן.

קבר הצדיק הוא מקום דביקות וביטול אל האור און סוף, כותב רבי נתן במקום אחר, "וכשבאים על קברו ומשתטחים [מתוך רצון אמיתי לתשובה], אזי נכללים בו, ועל ידי זה נכללים עם נפש הצדיק בהאור אין סוף, שזה בחינת תכלית העולם הבא, ששם [הכל] טוב עד שהרע נתבטל לגמרי, ועל ידי זה, מתכפרים כל העוונות"..

במקום אחר, מתייחס מוהרנ"ת לדברי רבינו בלקוטי מוהר"ן (תורה קח), שמקום גניזת הצדיקים קדוש בקדושת ארץ ישראל, והוא מוסיף שלכן שופע על קברי צדיקים "נועם עליון" מן השמים "שהוא עיקר קדושת המוחין של ארץ ישראל". והוא מסביר שכל כך, מכיון שהצדיק, בעת פטירתו, הוא מגיע לשיא השגתו – כמשה רבינו עליו השלום שנסתלק מתוך השתוקקות וכיסופין לקב"ה ("רעווא דרעווין" – רצון שברצונות), עד כדי בטול וגוויעה ממש – כך כל צדיק וצדיק, מת מתור דביקות והשגה עליונים ביותר. כי על כן, רוחו הקדושה שעל קברו, מאירה כל כך, "יתיר מבחיוהי".

עיקר תענוג הצדיק – כשהוא עושה טובה ליהודי

מסיבה זו, הוא גם נשאר על קברו הקדוש, שכן כאמור לעיל, עיקר גדולתו היא בקירוב נפשות ישראל לכנפי השכינה "וזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק, יותר מכל תענוגי עולם הבא שיש לו, כשהוא עושה איזה טובה נצחית לאיזה איש הישראלי שירד למקום שירד" (ליקו"ה מו"מ ה"ה כא), יתר על כן, באותה השגה עליונה שהשיג הצדיק בשעת פטירתו בנוגע לתיקון נפשות ישראל, מאירה הארתו על קברו. ולכן, מסוגל כל כך אותו מקום קדוש, להתתקן מבחינה רוחנית.

סוד ההתקשרות לצדיקים, שהוא היסוד הכי גדול בתורת החסידות, מוצא את ביטויו גם על ידי השתטחות על קבריהם הקדושים. כמובא בזוהר הקדוש, יכולים הצדיקים במיתתם להועיל לחיים הרבה יותר מאשר בחייהם (יסוד זה מובא בליקוטי הלכות פעמים רבות). שם, על מקום גניזת הצדיק, ניתן להתקשר עם רוח הצדיק, בבחינת "אתדבקותא דרוחא ברוחא". ואם כל כך הפליג רבינו ז"ל במעלת ההתקשרות לצדיקים, כי אז וודאי שגם מקום ציוניהם הקדושים הוא מקום מובחר לכך "במחשבה דיבור ומעשה" (קונטרס ההשתטחות).

"אך. אפילו מי שאינו בר הכי, לאדבקא רוחא ברוחא וכו', אף על פי כן, נעשה כל זה ממילא, על ידי שבא על קברי הצדיקים האמיתיים, ונכלל בהם באמת ובלב שלם, על ידי ריבוי התפילות ותחינות ובקשות שמרבין להתפלל שם ולפרש שיחתו שם, כל אחד ואחד כפי אשר יודע את נגעי לבבו באמת, ומבקש ומשתוקק ומתגעגע לשוב להשם יתברך באמת, ולהיות כרצונו יתברך – על ידי זה, הוא נכלל בהם, ועל ידי זה, הוא נכלל באין סוף, שעל ידי זה נתבטל כל הרע, וזוכין לכל טוב" (ליקוה"ל, ברכה"ר ג,ט).

קברי צדיקים – לכל אחד בכל זמן

וכמו בכל דרכי רבנו הקדוש, כך גם בהשתטחות על קברי צדיקים, אין זה רק ענין לגדולים וצדיקים, אלא גם לאנשים פשוטים כמונו שאינם יודעים ליחד ייחודים על קברי צדיקים כפי שלימד האר"י הקדוש לתלמידיו הקדושים. ואדרבא, הצדיק נזקק להם כביכול, מאחר ששם בעולם האמת "כל תשוקתו תמיד לעלות מדרגא לדרגא, ואפילו כשעולה למקום שעולה אינו מסתפק בזה כלל… אבל, אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא כי אם על ידי ירידה שקודם העליה… ושם, בעוה"ב, אין שייך ירידה… על כן, כשבא אחר על קברו, וצועק שימחול ויסלח לו השם יתברך על ריבוי עוונותיו, ושיקרבהו לעבודתו יתברך, והצדיק מוריד עצמו למקומו של זה שבא על קברו להושיעו שם, ואזי נחשב להצדיק כאילו ירד בעצמו, ועל ידי זה הצדיק עולה לעילא ולעילא… כי זוכה לחתור ולמצוא עוד חסדים נפלאים ונעלמים מאוד מאוד, ולגלות אותם מהעלם אל הגילוי באופן שיוכל להושיע ולהעלות את זה, גם מאותה הירידה העצומה שהוא בה עכשיו על ידי ריבוי עוונותיו. וזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק יותר מכל תענוגי עולם הבא שיש לו, כשהוא עושה איזה טובה נצחית לאיזה איש הישראלי שירד למקום שירד. כי זה עיקר עבודתו בחייו ולאחר הסתלקותו… לעזור לישראל… להוציאם מצרות הנפש ומעומק ירידתו של כל אחד ואחד (מו"מ, שם).

מטרת הצדיק: לקרב נפשות ישראל להשי"ת

הוא אשר אמרנו, שזה כל עיקר מטרת הצדיק בזה ובבא לקרב נפשות ישראל לאביהם שבשמים. זוהי מטרת בואם של צדיקים לעולם השפל הזה, וכל עיסוקם הוא בכך: להרבות נפשות לעבודת השי"ת, בחייהם ולאחר הסתלקותם. ולכן, כאשר נזקקים להם, על קבריהם הקדושים, הרי הם מחזירים למוטב ומתקנים את נפשות הבאים. שכן, לא את הכל יכולים הצדיקים לתקן בחייהם, "כי יש נשמות נפולות מאד, שנפלו כל כך כמו שנפלו, עד שאי אפשר שיהיה להם שום תיקון בעולם, כי אם על ידי נשמות הצדיק, ודווקא על ידי מיתתו והסתלקותו שנעשה על ידי זה יחוד גדול ועליון מאד". ודווקא על ידי כך שהוא מתייחד וחוזר לשרשו שבעולם העליון הוא יכול להעלות עמו ניצוצות קדושים שנפלו במעמקי הקליפות כדוגמת רשעי ישראל. כי על כן "יש בני אדם שנפלו כל כך בעוונותיהם, עד שנאחז בהם הרע כל כך, עד שאי אפשר להם  בשום אופן לשוב להשי"ת, רק על ידי שבאים על קברי צדיקים אמיתיים. ואז נכללים בנשמת זה הצדיק שמת… והוא בכחו הגדול, שגדול במיתתו יותר מבחייו, הוא יכול לברר אפילו אותם הנשמות שנפלו מאד מאד".

– כמה מחזקים דיבורים כאלו! כמה מעודדים כל הדברים הנ"ל! הרי שוב  באמת "אין יאוש בעולם כלל", ודווקא אחרי הסתלקות הצדיק, דוקא אז, כשחושבים שאפסה תקוה. ולא עוד, אלא שדוקא הירודים שבישראל יכולים בנקל – לו רק ירצו באמת! – לחזור למוטב, על ידי השתטחות על קברי צדיקים, כפי שאמנם קורה עד היום הזה, שההתעוררות שעל קברי הצדיקים גורמת מפנה עצום בחייהם של רבים מאוד מבין הבאים להשתטח שם, ואפילו יהיו אלה פושעי ישראל ח"ו, שכן כותב מוהרנ"ת, שעל קברי הצדיקים "שם יכולים להתתקן אפילו מי שהוא בין שיני הס"מ" – – –

כאלה וכאלה הם התיקונים הנוראים הנעשים על ידי השתטחות על קברי צדיקים. עוד דברים רבים מבוארים בספרי מוהרנ"ת במעלת ההשתטחות, אף קובץ אחד בשם "השתטחות" הוציא לאור הרב מקבציאל רבי נחמן אבד"ק טשעהרין, בעמח"ס 'דרך חסידים' 'לשון חסידים' וכו', בו "מבואר, גודל מעלת ההשתטחות על קברי צדיקים, ושעיקר תיקון פגם הברית הוא עי"ז, ועל ידי זה יכולים להנצל מכל הצרות, ברוחניות ובגשמיות" (מתוך השער). אך, כמובן, קצר המצע מכדי להעתיק את דבריהם הקדושים. אבל, אם הזכרנו את הקובץ הלזה, הרי כאן המקום להביא גרגיר אחד מהוספת הרב הנ"ל, בקדושת מקום גניזת הצדיק.

"קברי צדיקים מקדשים את סביבותיהם…"

"ראיות ברורות מש"ס ופוסקים" יש לדברי הרב מטשעהרין, שקבר הצדיק מקדש כל סביביו "בכל הרואה". שלא רק מקום קבורתו קדוש, אלא שבכל מקום שהציון הקדוש נראה משם, חופפת ושורה קדושתו. אך, מתוק מדבש הוא הסמך שמביא לכך, מדברי המדרש על יוסף הצדיק "שבשכר שעיקם יוסף את עיניו מלהסתכל באשת פוטיפר, ולא במצריות וכו', אמר הקב"ה: 'עלי לשלם שכר אותה העין' – כיצד, שנו רבותינו, שהיו אוכלים במקדש קדשים קלים תוך החומה, לפנים מחומת ירושלים, אבל שילה, שהיה בחלק יוסף, אוכלים בכל הרואה (מ"ר נשא י"ד)… ומזה מובן גם לענין קדושת קבר הצדיק האמת, שהוא בחינת יוסף שעיקר מעלת קדושתו הוא, כפי מעלת ומדריגת קדושתו בקדושת הברית, שעיקרו תלוי בקדושת העינים"

* * *

"הלך ונשתטח על קברי אבות"

מאז ומעולם היה מנהג ישראל להשתטח על קברי צדיקים, על כל צרה שלא תבוא. ישן הוא מנהג קדוש זה, כימי אבותנו. היה זה כלב בן יפונה, "שפירש מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להם, אבותינו, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים" (סוטה ל"ד). כן מצאנו בגמרא את ר' מני, שציערוהו, והלך והשתטח על קבר אביו ר' יונה, ואמר לו: "אבא, אבא, הני מצערו לי"… (תענית כג).

"למה יוצאים לבתי קברות? כדי שיבקשו המתים רחמים"

אחד מסדרי התעניות שבמסכת תענית הוא לצאת לבית הקברות (וכן נהגו בקהילות תימן עד לעלייתם ארצה), ועל כך אומרת הגמרא: "למה יוצאין לבית הקברות? – כדי שיבקשו מתים רחמים עלינו" (שם טז). אך לא רק בתעניות היו הולכים ומבקשים מן המתים לעורר עלינו רחמים, אלא, בכל עת פורענות ח"ו. כמו שמובא בזוה"ק, פרשת אחרי מות דף ע': "ובשעתא דאצטריך עלמא רחמו, וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו… כדין אתערין נפשייהו דצדיקיא ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון ומודעי להו צערא דעלמא" [=ובשעה שצריך העולם רחמים והחיים הולכים ומודיעים להם לנפשות הצדיקים ובוכים  על קבריהם… אז מתעוררות נפשות הצדיקים ומתאספות והולכות ושטות לישני חברון ומודיעות להם צער העולם). בהמשך הדברים מסופר על ר' חזקיה ור' ייסא שנקלעו לגוש חלב, שמעו קול בוקע מקבר אחד שצווח על הבריות, שבאו הנה לבקש רחמים עם ספר תורה שהיה פסול. עד שבא זקן אחד, והביא ספרו של רב המנונא סבא, ונתעורר רבי אלעזר ב"ר שמעון (שהיה קבור שם לפני שהניחוהו אצל אביו), והלך לגן עדן להתפלל עליהם, והוטב לעולם.

"חביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם"

וככל שהצדיק גדול יותר, כן מועילה יותר ההשתטחות על קברו הק'. כי על כן אמר ר' חייא בר חנינא: "מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם, מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד ביהמ"ק ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם – שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה, ויעמדו בבכיה, ויתחננו למשה, ויאמרו לו למשה רבינו, עמוד בתפילה בעדינו, ועומד משה ומבטל את הגזירה. מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" – – – . ואף יעקב אבינו קבר את רחל אמנו דוקא על אם  הדרך, בדרך אפרת, שצפה יעקב אבינו ברוח הקדש שהגלויות עתידות לעבור שם, ותתעורר רחל אמנו לבקש רחמים עליהם.

הרי, שבמקום גניזת הצדיק, שם נמצאת רוחו הקדושה, ושם אפשר לבקש ממנו להצטרף לתפילתנו ולעורר רחמים עלינו.

איך מותר להתפלל בקברי צדיקים?

אמנם, "להצטרף לתפילתנו" אך ח"ו לא להתפלל אל הצדיק, שזהו בגדר "ודורש על המתים" רח"ל. אלא, כמו שאמר ר' יוחנן במסכת סנהדרין: "לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצים את כוחו למעלה". כי תפילתם של צדיקים, ביחוד לאחר הסתלקותם, גדולה היא עד מאד. וכמ"ש במדרש "כשם שהגפן הזאת חיה ונשענת על עצים מתים, כך ישראל חיים, ונשענים על האבות כשהם מתים" (כ"ת מ"ד) כן מצינו, שרבנו ז"ל אמר בלילה שלפני הסתלקותו: "מה לכם לדאוג, מאחר שאני הולך לפניכם?!" שאין לנו אלא כחם של הצדיקים שכבר מתו, כמ"ש שלמח המלך ע"ה "ושבח אני את המתים אשר כבר מתו, מן החיים אשר חיים עודנה" שכמובא בזוה"ק (שם), הם הם הצדיקים אשר במיתתם קרוים חיים.

קברי צדיקים ואיסור "דורש אל המתים"

כך, שמה שכתוב ודורש אל המתים הרי זה "אל המתים" דווקא, דאינון חייביא דאשתכחו תדיר מתים. אבל ישראל, דאינון זכאי קשוט, שלמה קרא עלייהו, 'ושבח אני את המתים שכבר מתו' – בזמנא אחרא ולא השתא, שכבר מתו ואִינן חיין" [="אל המתים" דוקא, שהם הרשעים, שהם תמיד מתים. אבל ישראל, שהם צדיקי אמת, קורא  עליהם שלמה: "ושבח אני את המתים שכבר מתו" – פעם אחרת ולא עכשיו, "שכבר מתו" – אך הם חיים]. זו אחת מן התשובות שהשיב ר' חזקיה לר' ייסא על שאלתו, מדוע הולכים על הקברות בשעה שהעולם צריר למטר, שלכאורה הרי זה דורש אל המתים, ונענה לו ר' חזקיה ואמר לו כדברים הנ"ל. עוד השיב לו, שאין כהשתטחותם של העמים השתטחותם של בני ישראל על קברי המתים. שהגויים באים על הקברות בכישופים, כדי להמשיך על עצמם רוח הטומאה, אבל ישראל, כשהם באים למתיהם "אתיין בכמה תשובה לקמי קוב"ה, בתבירו דלבא, בתעניתא לקבליה. וכלא, בגין דנשמתיהון קדישין בעון רחמי לקמי קוב"ה עלייהו, וקוב"ה חייס על עלמא בגינייהו" [=באים בכמה תשובה לפני הקב"ה, בשברון לב, בתענית, לפניו. וכל זה בגין שנשמותיהם הקדושות מבקשות רחמים מלפני הקב"ה עבורם, והקב"ה חס על העולם בגללם).

נמצא לפי דברי הזוהר, שהן משום שאותם מתים שעל קברותיהם אנו משתטחים הם צדיקים, והן משום שאין הבאים מתדבקים אל רוח המתים בדרך כישוף, אלא בדרך תשובה ותפילה, אין בזה ח"ו משום דרישה אל המתים ולא כלום.

תשובה לדברי הרמב"ם

אמנם, מדברי הרמב"ם משמע שיש איסור לאדם לבקש משום אדם שיתפלל בעדו,  שכן אסור לעשות אמצעי בתפילה. אך כבר מתפלפל על כך ראבר"ן בביאור הלקוטים, בהביאו כמה וכמה מקראות מפורשים ומאמרי חז"ל, בהם מבואר, שבקשו ישראל  ממשה רבנו ומשמואל הנביא וכו' שיתפללו בעדם. ועל כך ביאר ראבר"ן, שאמנם אסור להתכוון לעשות את הצדיקים אמצעים לתפילותנו, אבל כאשר אנו מתכוונים לעוררם לתפילה, כדוגמת ההתעוררות שיש בין איש לרעהו בתפילת ציבור, לבקש ולהתפלל יחד להשי"ת על צרות ישראל, אדרבא, בזה ישנה מעלה יתירה של תפילת רבים, וביחוד תפילת צדיקים המתקבלת יותר מכל תפילה אחרת, והם יכולים להמליץ טוב בעדינו לפעול ישועות בתפילתם. וכדברי המדרש בשיר השירים על הפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים" שכנסת ישראל אומרת למלאכים העומדים על שערי התפלה והדמעה: "הוליכו תפילתי ודמעתי לפני הקב"ה ותהיו מליצי יושר לפניו שימחל לי".

וכבר נידונה שאלת "ודורש אל המתים" בספרי גדולי האחרונים, כבמהר"ם שיק (או"ח סי' רצ"ד) ועוד, וביחוד במנחת אלעזר, שהאריך להוכיח שלא רק לדברי המתירים לומר בסליחות את תפילת "מכניסי רחמים" אין בהשתטחות כל חשש, אלא אפילו לאוסרים לומר את התפלה, אין כל איסור לבקש מן הצדיקים הגדולים במיתתם מבחייהם,  להמליץ טוב בעדינו. אדרבא, מהזוהר הקדוש ומכתבי האר"י משמע שהשתטחות על קברי  צדיקים היא "ענין גדול עד מאד" (יו"ד ס"ח) עיי"ש טעמם של דברים.

"מותר להשתטח על קברי אבות"

כך אמנם מסכם הב"ח את דברי מהר"ח פלטיאל על הנודרים לילך לבית הקברות – ש"קצת היה נראה כדורש אל המתים" – שמותר "להשתטח על קברי אבות ולהתפלל  לפניו יתברך על כל צרה שלא תבא בזכות אבותינו הנקברים פה" – אולם, דוקא בנוסח זה וכיוצא בו – בהדגישו, ש"כבר החזיקו במנהג הזה ואין מוחה ויש לזה סמך מספר הזהר… ואין לשום מורה למנוע ולבטל מנהג זה" (יו"ד סי' רי"ז), כן הוא גם לשון  המהרי"ל (שם) שכתב שהמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל "אל ישים מגמתו נגד  השוכבים שם, אך יבקש מאת השי"ת שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר". ואף ב'חיי אדם' נפסק כך: "שיתפלל להקב"ה שיעשה חסד בזכות הצדיקים המתים" שלדבריו אם יתפלל בנוסח אחר הרי זה קרוב להיות לדורש אל המתים.

לבקש מהמתים שיעוררו עלינו רחמים

אך, אם אמנם משמע מלשונות הפוסקים המובאים בזה שאין לבקש מן המתים ולא כלום אלא לקב"ה שיטיב לנו בזכותם, הרי מדברי הזוה"ק המובאים לעיל ודברי הגמרא  על כלב בן יפונה שהלך להשתטח על קברי אבות ומדברי הגמרא על היציאה לבית הקברות בתענית נמצא מפורש שאפשר גם לבקש מן המתים בעצמם שיעוררו עלינו רחמים, ואין זה ח"ו בגדר "ודורש וכו'" או "אמצעי" ח"ו. כן ניתן גם להבין בלשונו של ספר חסידים שכתב: "כי הנאה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים על נשמתן טובה ומטובים להם באותו עולם וגם כשמבקשים מהם, הם מתפללים על החיים, וכלב בן יפונה נשתטח על קברי אבות" (סי' ת"נ).

נמצא, שנוסח התפילה על הקברות יכול להיות מופנה גם לשוכני העפר עצמם  שיעוררו רחמים עלינו, כפי שצעק כלב על קברי האבות: "אבותי! בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים!". ואמנם, מתפלא הגאון רבי משה קליערס זצ"ל, רבה של טבריה, על דברי האחרונים המקפידים להתפלל רק בזכות המתים ולא לבקש מהמתים עצמם להתפלל, באמרו "באמת אין מובן כלל, [כי] מה שייכות לענין זה שיהיה בכלל ודורש אל המתים, דהאיסור אינו רק אם מרעיב עצמו ולן בבית הקברות, כדי שתשרה עליו רוח טומאה, כדאיתא בסנהדרין דף ס"ה ע"ב וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' קע"ט סעיף י"ג… ולא הבנתי כלל מ"ש החיי אדם דקרוב הדבר שיהיה בכלל ודורש אל המתים. ויש ליישב דבריו קצת דמה שכתב שלא ישים מגמתו להתפלל ולבקש מהמתים, היינו לבקש מהמתים עצמם, שזה בודאי אסור, וכן יש לפרש דברי המהרי"ל, אולם מדלא מצאו אופן אחר רק לבקש מהשי"ת בזכות הצדיקים, מוכח מזה דגם לבקש מהמתים שהם יבקשו בעדינו אסור, וזה פלא, דאיזה סרך איסור יהיה בזה, ובפרט שמבואר בגמרא דסוטה הנזכר שכלב נשתטח על קברי אבות, ואמר אבותי בקשו עלי רחמים" עיין בדבריו שדחק עצמו מאד ליישב נוסח תפילה זה המובא בדברי הפוסקים החוששים מלבקש מן המתים שיתפללו בעדינו ואכמ"ל.

עם כל זאת, אנו, כחסידי ברסלב ההולכים לאור תורת רביז"ל כפי שביארה מוהרנ"ת, יודעים, שכאשר משתטחים על קברי צדיקים, יש לבקש מן הצדיק הגנוז שם לעורר רחמים עלינו לפני בורא עולם, שכן בתפילה לל"ג בעומר ישנה פניה וזעקה גדולה לרשב"י בזה"ל: "רבי! רבי! אבי! אבי! רכב ישראל ופרשיו, נהירו דבוצינא דאורייתא! קומו ועוררו עם כל הצדיקי אמת, להסתכל ולראות בצרות נפשינו! הקיצו ורננו שוכני עפר! קומו ישיני מכפל לסעדנו! צדיקי יסודי עולם! קומו בעזרתנו בעת צרה הזאת!" – – – .

ומיד לאחר מכן פונה מוהרנ"ת בתפילתו: "רבונו של עולם! תן בלב הצדיק הקדוש והנורא הזה השוכן פה, ובלב כל הצדיקים האמיתיים לבל יסתירו פניהם ממני ויעמדו  בעדי למליצי יושר להפוך בזכותי ולבקש ולמצוא בי נקודות טובות וימליצו טוב בעדי שתקרבני אליך ברחמים ותתן בי לב חדש ורוח חדשה תתן בקרבי שאזכה  להתעורר מעתה באמת לשוב אליך באמת" (לקו"ת ח"ב מ"ז). הרי כאן גם תפילה להשי"ת וגם בקשה מהצדיק להתפלל עבורינו לפני הבורא.

התפילה על קברי צדיקים היא איפוא ברורה לנו, מה גם כשכה רבות הפליג מוהרנ"ת בשבח התפילה על קברי הצדיקים.

קברי צדיקים – אפילו בהליכה סתם

אך לא רק בתפילה על קברי הצדיקים פועלים הרבה, אלא אפילו בהליכה גרידא לקברם. בספר "טבור מארץ" מובאים דברי "ספר נחלה לישראל" (כת"י), שבנוסף לסודות הנוראים שיש בהליכה על קברי צדיקים יש טעם על פי נגלה: "איתא במדרש רבא פרשת בשלח בקרא ויאמינו בה' – כל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם'… ולא עוד אלא אותה האמונה שמאמינים בצדיקים אחרי פטירתן… נתעלה יותר מאמונת הצדיקום שהם בחיים חיותם, כי אינו דומה באם רואים את הצדיק פנים אל פנים… נופל יראתו על פניהם – אם כן אין רבותא כ"כ שמאמינים בו בחייו. אבל הצדיקים שוכני עפר שמעולם לא ראו את פניהם… שרק נודע להם שמותם וזכרונם… ואפילו הכי מאמינים בהם ומדלגים על ההרים והגבעות על גבי נקיקי הסלעים, זקנים וזקנות כדי לראות ציונים שלהם וכבוד משכבותם והוא נחשב בעיניהם כמוצא שלל רב – היש לך אמונה גדולה מזו?! והרי אמונה היא יסוד כל התורה ומצוה! על כך מהראוי לילך על קברי צדיקים וכל מה שבכחך עשה" – – -.

אכן, ענין גדול הוא ההשתטחות על קברי צדיקים, ולא עוד, אלא שיש בדבר "מצוה רבה" שבגינה מותר אף לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ. כמובא בספר הגדול והחשוב "שדי חמד" מערכת ארץ ישראל א'. ואמנם, כך נהגו אנ"ש מאז ומעולם לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ להשתטח על ציון רביה"ק, שבנוסף על המעלה הגדולה שיש בהשתטחות על קברו כעל יתר קברי הצדיקים, עוד נוספת הבטחתו להוציא את הבא על קברו – שיאמר את עשרת המזמורים שבתיקון הכללי ויתן פרוטה לצדקה – משאול תחתיות! וכך אמר רבינו הקדוש: "איך וועל מיר לייגן אין דער לענג און אין דער ברייט, איך זאל איהם א טובה טהון. ביי די פאות וועל איך איהם ארויסציהען פון דער שאול תחתית" (אניח עצמי לאורך ולרוחב לעשות לו טובה. בפיאותיו אוציאו משאול תחתיות!) – – -.

סיפורים מדורות קודמים

ומכאן כל אותה מסירות נפש לבוא על קברו הקדוש גם בשנים בהם היה מאחורי מסך-הברזל הסובייטי, כאשר הנסיעה כרוכה הייתה במסירות נפש של ממש. כבר בשנות המהפכה הראשונות, כששלטון קומוניסטי עריץ שלט ברוסיה והטיל פחד מוות על כל הארץ, וכל זר יכול היה בקלות להיחשב למרגל, יצא לשם הרה"ח ר' שמואל הורביץ זצ"ל בחירוף נפש. במכתבי ר' מתתיהו מאומן זצ"ל לבן אחיו בא"י, מוזכר פעמים מספר "האברך… מארץ ישראל", ש"רחמנות גדולה עליו" שאינו יכול לצאת את רוסיה ולחזור לארץ ישראל. הדברים הגיעו לידי כך, שרק בהשתדלות רבני ארץ ישראל הומתק דינו שנחרץ עליו שם, והומר בגירוש מרוסיה.

עוד ר' אפרים ב"ר נפתלי בשעתו, שבא לגור בא"י התמרמר עד מאד בשנתו הראשונה על שלא יצא לחוץ לארץ להיות בראש השנה באומן. ואמנם לשנה הבאה  כבר נסע לאומן. וכמו כן ידוע מכתבו של אחד מחשובי אנ"ש לתלמידו בארץ-לשראל, בו הוא  מבקש ממנו לומר להרה"ח ר' שלמה וועקסלער שהקפיד לא לצאת אף מירושלים ש"הארון הוא בכאן", כלומר שאם אמנם עיר הקדש וקודש הקדשים הוא בירושלים הרי שהארון עם לוחות הברית נמצא באומן… – כפי הסיפור הידוע בתלמיד הבעש"ט שראה במחזה את ארץ ישראל ואת ירושלים ואת קודש הקדשים ואילו את הארון לא הצליח לראות, ועל כך אמר לו הבעש"ט שאכן, הארון הוא במעז'בוז'…

מכתב ר' אלטר טפליקר

דברים מעניינים בקשר ליציאה לחו"ל לציון רביה"ק יש בסוף ספר 'מי הנחל' על ליקו"מ, שם מובאים באחד ממכתביו של ר' אלתר טעפליקער הי"ד דברים לר' ישראל קארדונער זצ"ל שלא בא לאומן לר"ה מחמת מניעות, בכתבו אליו שאם מוהרנ"ת אמר שאם היה יודע שיזכה להשתטח על ציון רביה"ק היה מוכן להתגלגל פעם נוספת, למרות אזהרת רבינו שלא להסכים בעוה"ב בשום אופל להתגלגל שוב מחמת הסיכון הרוחני הכרוך בחזירה לעולם השפל הזה, הרי שעל אחת כמה וכמה שיש להסתכן ולצאת לחוץ לארץ כדי לזכות להשתטח על ציון רבינו הק' באומן – – -.

ואמנם ידוע שר' אברהם ב"ר נחמן, שהתגורר בארץ ישראל, נסע מדי שנה לקיבוץ הקדוש שבאומן, ואף כי עני מרוד היה, ועסק בתורה ועבודת ה' יומם ולילה, עם הגיע ימי ראש השנה היה יורד לנמל יפו, עולה לספינה ונוסע לאומן. (בהקשר זה אף מסופר, שביפו היה פותח את הליקוטי מוהר"ן, ובאודסה היה סוגרו… ומהרה"ח רא"מ קונסטנטינר (שליט"א) זצ"ל שמע כותב השורות, שחותנו ר' משה פסטר ז"ל (אייזנבך), היה מוסר לראבר"ן קויטל  לציון רביה"ק).

על הרה"ח רבי אברהם שטרנהרץ ז"ל ששהה לעת זקנתו בא"י, ידוע ששלש פעמים ביום, לפני "יהיו לרצון" שבתפילת שמונה עשרה, היה מתפלל שיזכה לנסוע לאומן ולהשתטח על ציון רבינו הק', ואף לחזור לארץ ישראל.

אכן, כדאים הם קברי צדיקים, ובפרט ציון רבינו ז"ל, לצאת בגינם מארץ ישראל  לחוצה לארץ. שכאמור לעיל, אף קברו של הצדיק קדוש הוא בקדושת ארץ ישראל, כמו שדרש  רביה"ק בליקו"מ (תורה ק"ה) מהפסוק "צדיקים ירשו ארץ" שצדיקים יורשים את מקום קבורתם לקדשו בקדושת ארץ ישראל וכפי שפעל הבעש"ט אצל השי"ת. אמנם, ר'  שמואל הורביץ הנ"ל, בבואו לאומן, לא רצה לצאת מהציון הקדוש באמרו, שאינו רוצה לצאת מא"י לחו"ל… ואם כבר בר' שמואל עסקנו, כותב השורות שמע מאחד מזקני אנ"ש שעוד הכירו באומן, שהתבטא עליו: "אזא מין ליגן אין רבי'נס זאך ווי ער, האט מען נישט געזעהן" (השתקעות כזאת בענין רבינו כמו שלו, לא ראינו).

יציאה מארץ ישראל לקבר רבי נחמן

כאן המקום לצטט את דברי הרה"ח ר' שמואל צ'צ'יק זצ"ל אודות היציאה לחו"ל לקברי צדוקים בהוספותיו החשובות לקונטרס ההשתטחות שהוזכר לעיל: "והנה, לא מיבעיא לדעת השאילתות שהובא בתוספות ע"ז דף י"ג, דהא דכתוב שם שמותר לצאת לחו"ל ללמוד תורה ולישא אשה דלאו דווקא הני, דס"ל דכ"ש לשאר מצוות, ואם כן, להשתטח על קברי צדיקים ובפרט צדיק הדור, השייך לדור הזה, הוא בגדר לימוד התורה, כיוון דמבואר בדברי חז"ל, דעיקר לימוד התורה הוא ללמוד ולקיים. וכיוון ששם, על קבר הצדיק, זוכה לתשובה שלימה, ושהצדיק עוסק בתיקונו ומעלהו, א"כ בודאי הוי בגדר לימוד התורה". בהמשך דבריו הוא מוסיף צד נוסף "והנה אפילו אם יש כמה קברי צדיקים בא"י זיע"א, מ"מ הרי מבואר ברמב"ם בפ"ג מהלכות אבל ובטוש"ע יו"ד רס"י שע"ב (הובאו בספר פאת השלחן), דגם במוצא בא"י ללמוד תורה מותר כהן לצאת לחו"ל ללמוד תורה, ואם כן, גם לענין השתטחות על קברי צדיקים, לא ראי זה כראי זה, וכל צדיק וצדיק יש לו אורו הגנוז אתו, אשר באורו הגדול יכול להאיר אור נפלא על המשתטחים על קברו. ובפרט על ציון רבינו הק', אשר הצדיק הק' והנורא הזה פקד על קברו, ואמר בזה הלשון "איך וועל" וכו' בודאי זכיה גדולה ונוראה היא. אשרי הזוכה לזה. ובפרט אם יוצאים על מנת לחזור לארץ לשראל דיש סברי דהוי היתר גמור" (דף ל').

כהנים וקברי צדיקים

בנוגע לכהנים, ישנם דיונים רבים בספרי הפוסקים, אם מותר להם להשתטח על קבר הצדיק או לעמוד מרחוק (היכן שאין קברים נוספים בדרך לקבר הצדיק). בשו"ע יו"ד סימן שע"ב הובאו דברי הרב 'בתי כהונה' בפתחי תשובה, שאין כל סמך להתיר להם לכהנים להשתטח על קברי צדיקים כעל כל קבר אחר שאסור להם, כנפסק בשו"ע שם. ואם אמנם מסיים הרב הנ"ל, שאינו רוצה לשנות את מנהג הכהנים להשתטח על הציונים הקדושים מקדמת דנא, הרי שבפתחי תשובה נפסק להחמיר, מכיון שבבתי כהונה לא מצא סמך להתיר.

ככל הנראה, דברי הבתי כהונה הם המקור היחידי לדברי העוררים על הליכת הכהנים לקברי צדיקים. אולם, יצויין שגם למתירים קשה מאד למצוא היתר ללכת לקברי צדיקים דרך קברים אחרים (כמו ציון רבינו באומן, למשל, או יתר קברי הצדיקים שבבתי קברות). בעיה זו מתעוררת בכל חריפותה בנסיעה לציון רבינו הק' באומן, שם מקום קברו הוא בלבו של בית קברות עתיק, והגישה אל ציונו הקדוש כרוכה בהאהלה  על קברים שלדברי הרב מטשערין בסו"ס חחשתטחות שלו "בזה פשוט שאין להקל" אולם כפי הנשמע היתה ידועה לאנ"ש דרך מיוחדת לכהנים לציון רביה"ק, אך כבר צוין  לעיל שקדושת קברו של הצדיק היא "בכל הרואה" (היינו, בכל מקום שהוא נראה משם), ובפרט היום, כאשר ישנה דרך מיוחדת לכהנים וביתן מיוחד להם, וגם חלק מרחבת הציון הוכשרה לכהנים.

דברים אלה – לגבי קדושת ציון הצדיק 'בכל הרואה' – שצטטנו מדברי הרב מטשערין בספרו הנ"ל באים שם גם בקשר לכהנים שאינם יכולים לגשת לציון הק' מחשש מאהיל, שלכן הוא מייעץ להם לעמוד מרחוק, בהתקשרות והסתכלות על ציון רבינו הק' שעל ידי כן "בוודאי זוכה להמשיך בשלימות כל התיקונים הנפלאים שנמשכין על ידי קדושת קברי הצדיקים עצהיו"ט כמו אלו שזוכים להתפלל בהשתטחות על קברו  ממש".

לדברי המתירים לכהנים להשתטח על קברי צדיקים (ושוב: מדובר אך ורק במקום שאין בו קברים אחרים) ישנם ראיות רבות שאין טומאה לצדיקים מתים וכמעט כולם מסתמכים על המסופר בגמרא שביום שמת רבינו הקדוש, הכריז ר' ינאי: אין כהונה היום "וטעם הדבר מפני שהכהנים מוזהרים על טומאת המת, לפי שהם משרתי עליון מקודשים לעבודתו, וכיון שמיתתו היתה, שלא על ידי כח המשחית, אלא על ידי שכינה לא היתה שום טומאה" (רבינו בחיי בתחילת פרשת אמור).

כן כתב הרמב"ן והעקדה המסתמך על מאמר חז"ל "צדיקים במיתתם קרויים חיים", וספר החינוך והרקאנטי והשפתי כהן והרשד"ם והתורת חיים והכלי יקר והשבות יעקב  ואגרא דכלה ובשו"ת פרי הארץ ובארחות חיים וכו' וכו', כולם כאחד מדגישים שמיתת נשיקה בה מתו משה אהרן ומרים, ומיתת כל הצדיקים שמיתתם בטהרה אין בהם זוהמת מלאך המות הנוטל נשמת שאר המתים ומטמאם.

הלא כאלה הם דברי הזוה"ק בפרשת וישלח (דף קס"ח) "דכל מאן דאשתדל באורייתא לשמה לאו מיתתו ע"י יצה"ר אלא בנשיקה וכו' ובגין כך, צדיקייא דמשתדלי באורייתא לא מסתאבא גופא דילהון, דלא שארי עלייהו רוח מסאבא" וכן אמר אליהו זכור לטוב: "צדיקים אינם מטמאים".

אין ספק שלא התכוונו האוסרים לומר ח"ו שקברי צדיקים מטמאים. בנידון זה מעניינים דבריו של הרה"ק מסאטמר זצ"ל המביא בספרו ויואל משה דברים בשם כ"ק זקנו ה"ישמח משח" שיש בכך גזירת חז"ל שלא יבוא כל אחד לומר על מת החשוב בעיניו שהוא צדיק וקברו אינו מטמא, ולכן אסרו כל מת בישראל ואף הצדיקים בכלל. שאם כי מעיקר הדין אין הצדיקים מטמאים הרי "שעל פי הלכה אין להתנהג כך" (מאמר ישוב א"י צ"ט).

"גדולים ועצומים הלכו לקברי צדיקים"

על כל פנים, גם לדברי האוסרים, הכל מודים שרבים "גדולים ועצומים … הלוך הלכו על קברי צדיקים, על כן נאלמתי דומיה ואינהו בקיאי, וכך נגלה להם ולדורות הראשונים, מסוד ה' ליראיו" – כך מסכם האוסר העיקרי, הכה"ג, בעל "בתי כהונה". ואילו אנן מה נענה אבתריה?!

ואכן, שלח האר"י הקדוש את תלמידו ר' יצחק הכהן זצ"ל, לכפר עין זיתון, להשתטח על קבר ר' יהודה ב"ר אלעאי – – – (שבחי האר"י).

אולם אם הזכרנו את בעייתם של כהנים, לא נמנע מלהזכיר שגם לישראלים ההולכים לאור תורת האר"י הקדוש יש בהליכה לקברי צדיקים הנמצאים בבתי קברות בעיה של "קליפות ורוחין" המתדבקים ח"ו בעומד בד' אמות הקברים הרגילים וכמו שידוע לגדולי הצדיקים שנהגו להתרחק מן הקברות וביחוד הגר"א זצ"ל. אך גם שאלה זאת נדונה באריכות בשו"ת מנחת אלעזר (שם) ולמסקנתו הרי ההולכים לקברי צדיקים דרך קברים אחרים הם בגדר "שומר מצוה לא ידע דבר רע, ושלוחי מצוה אינן ניזוקין בגופן וכל שכן בנשמתן הן בהליכתן והן בחזרתן, ואדרבא יוושעו בזכותם ותתקבל תפילתם בכל משאלותם לטובה וכמה עניינים בזה בכתבי האר"י ז"ל גודל ענין ההשתטחות בער"ח ובט"ו לחודש כו' ובפרט על קברי צדיקים".

הרי, שמעלת ההשתטחות על קברי צדיקים גדולה ועצומה היא עד מאד. כי על כן, הרי זה אחד מעיקרי העבודה בברסלב, – להשתטח על קברי צדיקים!

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support