שעת לילה מאוחרת, כל בני הבית נמים על יצועם בשלווה, רק הוא אינו מצליח לשוב ולהירדם, לאחר שהתעורר לקול רחש. לפתע צדה עינו צל של ברנש מגודל ומאיים שעומד ליד דלת חדרו החשוך… הוא שוכב במיטתו רועד מפחד, מנסה ללא הצלחה לכבוש את נשימתו הכבדה ואת הלמות לבו.

הפחד משתק אותו וכמו מקפיא את דמו בעורקיו, הוא אפילו לא מסוגל לזעוק לעזרה. בבעתה הוא ממתין לרעה המתקרבת… הזמן חולף, ה'שודד' עודנו עומד נטוע במקומו. לבסוף הוא אוזר חיל, מחליט להיאבק עמו בכל מחיר. הוא מתקרב בתנופה נמרצת בכוונה להתנפל עליו מאחור, וידיו תופסות בעוצמה ב…שולי מעיל שחור שהיה תלוי מאחורי הדלת והתנודד קלות לרוח הלילה…

מה שתעתועי חושך יכולים לעולל…

* * *

"כבר ניסיתי עשרות פעמים, התפללתי, ביקשתי, אני לא רואה סיכוי. כנראה שנולדתי במזל כזה. זה משהו בטבע שלי שאינו ניתן לשינוי"… "אני לא מוכן לשקר את עצמי. אדם צריך להכיר את עצמו, זה לא בשבילי"… "למה לי לתעתע בעצמי פעם נוספת?! אני רואה שהתאוות חזקות ממני פי כמה"…

את הניסוחים הללו שומעים שוב ושוב מפי בני-אדם בכל הנוגע לתפקידם הרוחני בעולם. האדם מנסה להשתנות פעם ופעמיים – וזה לא 'הולך'. הקשיים והכישלונות מרפים את ידיו, הוא בטוח שמי כמוהו מכיר את עצמו ו'יודע את נפש בהמתו', הוא הרי לא מחליט כך על פי השערות מדומות, אלא מכוח נתונים מן ה'שטח'…

"החשיכה עיניהם"

אולם חז"ל מגלים לנו: "וחושך – זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל'" (בראשית רבה, ב-ד).

ומבאר מוהרנ"ת (ליקוטי הלכות, גניבה ה-יד) כי כוחה של מלכות יוון הייתה בהפצת הדעה הכפרנית שהעולם מתנהג על ידי ה'טבע', כפירה זו היא למעשה מסך מחשיך על המציאות האמיתית; אדם המחזיק בדעה כזאת נתון בחושך המהווה כר פורה לתעתועי דמיון, הוא 'בטוח', שהוא רואה, הוא מרגיש, הוא מפחד, חש מאויים…

אבל כל אלה הינם חלק בלתי נפרד מביעותי-לילה, נדמה לו שהוא מתנסה במציאות ברורה, אבל לאמיתו של דבר אין אלו כי אם דמיונות שווא. כי בפועל הרי כל אחד מישראל מושגח על ידי ה' יתברך, באהבה ובחמלה אינסופית. כל בקשה ותפילה שלו בוקעים רקיעים, הוא מחובר בכל תנועה קלה שלו אל חי החיים. יש בקרבו כוחות עליונים כבירים שביכולתם לעמוד נגד כל כוחות הרע, אך טומאת יוון יוצרת מצב של חושך, לא מבחינים באהבה זו, האדם לא חש בכוחות שלו, מכריחים אותו לדמיין שאין לו חלק באלוקי ישראל, שאין הוא קשור בעבותות אהבה נצחיות לאביו שבשמיים.

בחסות החשיכה הזאת מפתח האדם חלומות כוזבים ושקריים, נדמה לו שהוא חלש וחסר כוח; וכאילו כנגדו עומדים כוחות רע שלעולם לא יוכל להם. הפחד שנוצר בעקבות הדמיון הכוזב הזה נוטל ממנו אפילו את הכוח לצעוק לה' ולהתפלל, הוא נותר חסר-אונים ומביט בייאוש על סופו המר…

עדות לכל באי עולם

נס חנוכה האיר בעולם את אור האמת; בתוך חשכת הגלות הבליחה אלומת-אור שגילתה את האמת היהודית הברורה: "יש לנו חלק באלוקי ישראל!" לאמור, כל אחד מאיתנו קשור בקשר נצחי אל הבורא, בכל אחד מישראל ספון חלק אלוקי שנותן לו כוחות שמימיים כאשר הוא מבקש להתקרב לבוראו, כוחות כבירים שלא ניתן למדוד אותם באמות מידה טבעיות, בשום פנים ואופן! כוחות שיכולים להפוך כל מציאות וכל טבע! כך, שלעולם לא ניתן לבחון את כוחו של יהודי על פי התוצאות הנראות בשטח, מכיוון שמבחן כזה כוזב מיסודו.

נרות המנורה הטהורה בבית המקדש הינם "עדות לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל" (מנחות פו :), הם מעידים על האהבה הנצחית שבינינו לבין אבינו שבשמים. נרות אלו הודלקו בשמן שנמצא בפך שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. שמן רומז לדעת התורה הזכה שחתומה בחותמם של צדיקי האמת, שהם ורק הם מכירים את כוחו האמיתי של כל יהודי.

בעת רצון זה של הדלקת נר חנוכה, שבו מתנוצץ אור אמת זה, הבה נפיל תחינה חרישית לפני בוראנו, שמעתה נבחן את עצמנו ואת כוחותינו רק דרך אמת נצחית זו ולא דרך החושך הגלותי שמקיף אותנו. אמת זו תאיר את חשכת לבנו ותיתן לנו את הכוח להתפלל, להילחם ולהינצל.