ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > גלות הנפש וגאולתה

גלות הנפש וגאולתה

י״ד בתמוז תשע״ט

חמשת הפרשות אותן אנו קוראים בימי השובבי"ם, והאירועים המתוארים בהם על גלות מצרים וגאולת ישראל, הם חמשת השלבים בגאולת הנפש, גאולתו העצמית של כל אחד ואחד מאיתנו, המתחילה בצעקה הפנימית ומתמודדת עם טיעונו של פרעה כי החירות והגאולה אינן אלא דמיון מטעה. מאמר ראשון. (שובבי"ם)

ימי השובבי"ם
 ישועת הנפש מן המיצרים

הימים המתפרשים על תקופת הזמן בה אנו קוראים את פרשיות התורה – שמות וארא באבשלח יתרו משפטים – אשר ראשי תיבותיהם מתאחדות למילה "שובבים", נקראים תקופת ימי השובבי"ם. שמם מזכיר את קריאתו של ירמיה הנביא אל עם ישראל – "שובו בנים שובבים".

הפרשה הראשונה, פרשת שמות, הפותחת את תקופת השובבי"ם מתארת בפנינו את תחילתו של המהלך בו נכנס עם ישראל לעכירת גלות מצרים. יוסף הצדיק אשר שלט ביד רמה בכל מצרים נפטר ומיד עם פטירתו קם מלך חדש "אשר לא ידע את יוסף" ומיד עם קומו מתחילה מצרים כולה לדרוש במפלת ישראל ובעבדותם.

חז"ל מאירים את עינינו לסגולותיה של תקופה זו כמסוגלת להתעוררות לתשובה ולהתקדשות מאחר שבזמן שהארתן של פרשות אלו – המספרות על כניסת ישראל תחת עול הגלות וכל מהלך פדותם ממנה ויציאתם לחירות – מאירה בשמיים, יכולים גם אנחנו, בזמן הזה, "לרכב על גל" הפרשות הללו ולהתעורר לגלוֹת היכן עדיין נפשנו אחוזה בגלוּת ולפדות אותה לחירות עולם. חז"ל אומרים כי כל הגלויות כולן נקראות "גלות מצרים", גם גלות הנפש נקראת גלות מצרים, ועל כן כאשר עוסקת התורה בגלות מצרים היא בעצם מאירה לנו להכיר את מהות גלותה של הנפש שלנו וכיצד עלינו לפעול כדי להוציאה ממסגר לחירות.

מכאן שאם נתבונן בעומקם של הרמזים הטמונים בפרשיות הללו ניתן יהיה לנו ללמוד כיצד לפדות את נפשנו מגלותה. כל הרמזים להצלחת מסע החופש עומדים מצפים לנו לגלותם בפרשיות אלו.

חמישה קרומים של ייאוש המכסים על הנפש

ישנם חמישה שלבים ביציאת מצריים של הנפש שהם כנגד חמשת מוצאות הפה.

מדוע דווקא כנגד חמשת מוצאות הפה? מאחר ועיקר גאולת נפשנו היא יכולתה להביע את עצמה בדיבור ולגלות על ידו את כיסופיה ומכמני סודותיה העמוקים ביותר הפורטים על מאוויים וגעגועים אל האור האלוקי – אל הטוב הנסתר שטמון בכל דבר. כמו שכותב דוד המלך בתהלים, "נפשי יצאה בדברו". לו רק נדע להביע בדיבור את מיתרי הנפש הכמוסים ביותר תצא נפשנו מיד לחופשי. על כן יציאת מצריים נקראת פסח – מלשון פה-סח – פה מדבר ומביע את נסתרות ליבו. ולכן גם המילה 'רפואה' כוללת בתוכה את האותיות 'אור הפה'.

כנגד חמשת מוצאות הפה עלינו לעבור חמישה שלבים של התגברות על הייאוש הלופת את ליבנו, על מנת שנצליח לדבר את מאווי נפשנו הכמוסים – נחשולי הנפש המייחלים לחירותם. כל מהותו של שלטון מצרים על הנפש אינו אלא ייאוש. פרעה אומר למשה ואהרון המבקשים את עמם "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר" – ומבאר רש"י הקדוש: "ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח (דמיונות שווא) לאמור נלכה נזבחה". ובמילים ברורות יותר – אומר פרעה אל שליחיו של עם הקודש – אל תחלמו על חירות וגאולה. אתם משקרים את העם בדמיונות על גאולה – אין דבר כזה גאולה! "תכבד העבודה" – החיים הקשים הם המציאות היחידה הקיימת ואין משהו אחר. אין חיי חופש, שמחה, מעוף, סיפוק ומימוש… כל אלו רק מילים בעלמא. מה שקיים באמת זה רק "תכבד העבודה" – חיים קשים ומרירים.

כך אומר פרעה, ומחדיר את זרועות הייאוש הארוכות והמרעילות שלו עמוק אל תוך חיותה של הנפש המפרפרת תחת עול גלותה, ומרוקן אותה מתקווה ומאמונה. חכמי הקבלה אומרים ששערי מצרים היו נעולים על ידי שמות טומאה. אף אחד לא יכל היה לברוח ממצרים בשל אותם שמות טומאה שסבבו אותה ונעלו אותה. מה היתה מהותם של שמות טומאה אלו? רעל הייאוש המקפיא כל רצון של חיים תחתיו. מי שמיואש כבר לא יברח לעולם! הוא אפילו לא יחלום על מציאות אחרת מעבר ל"שערי מצרים" – מעבר לחיי עבדות לסבל ולטעמם המר של החיים.

אך הפרשות של תקופת השובבים מגלות לנו את הדרך החוצה. שלב אחר שלב, חמישה במספר, נגלה את מפתחות הקסם אשר יפתחו את שערי מצרים ויבטיחו לנו חיים של חירות רוחנית מלאה בשמחת חיים ובתקוה.

בקיעתה של גאולה

לפני שנתחיל לעסוק במפתחות הגאולה, נשעה קודם לרמז הראשון שרומז לנו הקב"ה בפרשת 'שמות', אשר בו טמונה כל תכלית המסע כולה. אמנם מספרת לנו הפרשה על מותו של יוסף ועל קומו של מלך אכזר אשר גזרות שמד אכזריות ניתזות מפיו ללא הרף – אך יחד עם זאת, בד בבד עם  תחילתה של הגלות המרה, בשקט ובחשאי, בוקעת תחילתה הבלתי מתפשרת של הגאולה, יחד עם סיפור לידתו של משה רבינו – מושיען של ישראל. בעוד צלילים צורמים לאוזן, שטופי אכזריות ושנאה, בוקעים מארמונו של פרעה – בוקעים להם במסתרי ארץ גושן, במעונם של היהודים, הצלילים הראשונים ומלאי התקווה של ניגון הגאולה.

בזאת רומז לנו הקב"ה רמז דק אך יציב. בצליל דקיק אמנם (תינוק לעומת מעצמה אימתנית) אך עומד איתן מול כל הרעש של העולם מגלה לנו הבורא – כי כל סיבת גלות מצרים וכל מה שאנחנו עוברים בימי חיינו ובגלות נפשנו הינו רק לשם מטרה אחת – גילוי הגאולה החדשה, גילוי המדרגה החדשה, גילוי משה רבינו הפנימי שבנפש שלנו – קול הנשמה. בשלו קם כל הסער ובזכותו בלבד ניגאל.

שמונים שנה לוקח לו למשה רבינו עד ששוב דורכות רגליו על אדמת מצרים בקריאה "שלח את עמי". "שמונים לגבורה" אומרת מסכת אבות. גבורה רבה נדרשת לנו על מנת שנוכל לעמוד כנגד כל המניעות. אך עצם לידתו של הכוח המושיע שבקרבנו – כוח האמונה בטוב הטמון בכל דבר, ככתוב על משה רבינו "ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא" – הוא המעודד אותנו לגבור בסופו של דבר על כל המניעות.

– האמונה כי את הכל חשב הבורא לטובה ולתכלית אחת של גילוי הגאולה הטמונה במניעה – היא זו שיכולה לחזק אותנו לבל נתייאש מול כל המאבקים וההתמודדויות.

השלב הראשון – הקריאה לעזרה (גילוי הרצון)

עתה, כאשר אנו מצוידים בידיעה שצמיחה והתגלות חדשה מסתתרים תחת כל מניעה והתמודדות, אנו מוכנים לצאת לדרך ולפרוץ את חומות המיצרים היושבים על נפשנו.

השלב הראשון בגאולה של עם ישראל משעבוד מצרים מתחיל עם עדות התורה "ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה וישמע האלוקים את נאקתם". בשביל לצאת ממצריים צריך קודם כול לצעוק לעזרה, להאמין שהגאולה היא דבר אפשרי ואז לגלות רצון בעל עצמה לצאת מהמדרגה הנמוכה והמצמצמת בה אנו תקועים. כמה אנשים לדאבוננו אנו מכירים שלא מאמינים כלל שיש סיכוי שאי פעם יצאו מהקשיים שלהם? הם יכולים להתלונן בלי סוף על מר מצבם והקשיים האופפים אותם אך בפועל לא יפנו לעזרה ממשית. לא יצעקו "די! עזרו לי לצאת מכאן", לא יפנו את כאבם כלפי מעלה ויאמינו כי גם להם יש סיכוי לחיים אחרים של אור ושמחה.

התעוררות הרצון היא השלב הראשון בגאולת נפשנו. בקיעת הקרום הראשון של הייאוש. עצם הצעקה והקריאה לעזרה מעידה על האמונה הפועמת בנו שאפשר אחרת ואנו רוצים את האחרת הזה.

השלב השני – המענה של הבורא

מיד עם בקיעת הצעקה מעומק הלב והתעוררות הרצון והאמונה לשינוי מתגלה השלב השני של הגאולה שלנו – הקב"ה עונה לקריאתנו ומופיע לעזרתנו.  מיד לאחר "ותעל שוועתם" של נפשות ישראל, בורא עולם מתעורר כביכול מ"תרדמתו" ומתגלה לעיני משה רבינו בסנה הבוער. כל עוד לא צעקנו הוא לא נענה, אך עתה בעת שגילינו רצון מיד התשובה מגיעה. מתגלה בורא העולמים לקול קריאת צעקת הנפש ובשורה בפיו "לך אל פרעה ואמור לו – שלח את עמי"

בכל אחד מאיתנו יש את משה רבינו הפנימי – הנקודה הערה שבנו שרוצה להתקדש ולהיטהר ולהתחבר אל האמת לאמיתה, אליה מתגלה הבורא מיד עם קריאתה לעזרה. אך המשך הפרשה מפתיע. היינו מצפים שמשה רבינו מיד ייטול את המשימה בגבורה וישעט לעבר המניעות והקשיים, מצויד באמונה הקדושה ובכוח ציווי הבורא, אך לא כך קורה: חז"ל אומרים ששבעה ימים מאן משה ללכת בשליחותו.

משה רבינו מתווכח עם הבורא, וטיעון חריף בידו – הם לא ראויים. נביא הוא האיש ויודע שעתידים ישראל לחטוא שוב ושוב בדרך לארץ ישראל ואף עם כניסתם אליה. הוא רואה את חטא העגל ואת עשרת הניסיונות שמנסה העם את הקב"ה במדבר, ואת חטא המרגלים ואת חורבן הבית הראשון וחורבן הבית השני ואת הגלות הארוכה ורוב המניעות אשר יעמדו מול העם אינספור פעמים. כל אלו מחלישים את דעתו וטענתו בידו – ידוע לי כי אני לא מכניס אותם לארץ ישראל בשל רוב חטאיהם וקטנות אמונתם, על כן שלח את אהרון לגאלם.

הדיון הזה קורה באופן חבוי סמוי בנפש של כל אחד מאיתנו בתהליך הגאולה הפרטית שלנו. אנחנו אמנם מתעוררים לצעוק ולהאמין שאפשר אחרת אך מיד עם היענותו של הבורא לקריאתנו מתגלה ייאוש עמוק שטמון בנפשנו – אנחנו לא ראויים.

מי כמונו, שמכירים את עברנו משופע העברות ואת מיעוט זכויותינו וכן את החומר העכור שממנו קורצנו (מידותינו השפלות) – אם כך מה לנו ולגאולה? הנשמה שלנו מכירה בגדולתו והודו של בורא עולם ומיד מתעורר וצועק בנו הספק – מה לי ולהוד והדר שכזה? ואנחנו ממאנים בשליחות פדות נפשנו.

כוחה של תשובה

תשובתו של הקב"ה שמה קץ לקול הספק, המאיים להמיט שואה על כל התהליך: "לך ואמור להם ששמי הוא אהי-ה אשר אהי-ה", עונה בורא עולם לקול הייאוש המתגבר, ואת תשובתו זו מבאר רבי נחמן בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן ואומר – "אהי-ה" זהו שם שבחובו נחה בשורת התשובה. אמנם אתם לא ראויים להיגאל – אומר בורא עולם – אך בשורה טובה באמתחתי והיא שהתשובה היא מעל לכל. עוד בטרם נברא העולם כבר נבראה התשובה. התשובה היא אף מעל התורה. אומר הקב"ה למשה שבקרבנו – אף אם יכבדו עוונותיכם עד בלי די תמיד תוכלו לשוב אלי בתשובה שלמה ואני אקבל אתכם בזרועות פתוחות. מכאן שאתם ראויים אף ראויים.

תמיד אפשר להתחיל מחדש. הידיעה הזו קורעת את מלתעות הייאוש המחלחל – את אחיזת מצריים בתוכנו –  ונופחת בנו תקוה וכוח להמשיך במסע שלנו אל גילוי אור נפשנו.

השלב השלישי – אין לנו כוח

גם כאן שוב אנחנו מופתעים אל מול טיעונו הנוסף של קול הייאוש האוחז בנפש היהודית והפעם הטיעון שלהם יהיה חוסר אמונה ביכולת השינוי. "הן הם לא יאמינו לי".

טיעונו הבא של משה רבינו אל מול בורא עולם השולח אותו בשליחות פדות עמו מספר לנו כי אמנם הנשמה שלנו השתכנעה שיש תשובה בעולם ואף אנו הקטנים במעלה אהובים ורצויים בארמונו של המלך, אך אז עולה ייאוש נוסף מתהומות הנפש – מהיכן נביא כוח לצאת מכל המלתעות האוחזות בנו?

הם לא יאמינו – אומר משה רבינו שבנו לבורא עולם – שאכן באתי בשליחותך ושהם אכןמסוגלים ושיש בכוחם לשנות את חייהם ואת הרגליהם ולנתק את כל מוסרותיהם. כבר שנים הם תקועים במקום הזה ועתה יאמינו שיש בכוחם להיות מישהו אחר? מישהו טוב יותר? שאכן יהיו חופשיים מכל הבוץ שמזמן יבש על נעליהם?

זו היא טענתה של הנפש התקועה במצוקתה כבר שנים רבות. אחרי כל השנים הללו יש עדיין כוח בידי לעשות שינוי? האמנם אוכל לעמוד מול חומות ההרגלים והמניעות הרבות ולחדש נעורי ולאזור מותניי וליצור שינוי אמיתי בחיי?

עוד קול של ייאוש מבקיע ומתגלה לנוכח קריאתו של הבורא אלינו לחפש את הדרך החוצה ממאסרנו.

מטה הבחירה

תשובתו של הקב"ה לייאושה של הנפש שכבר נמקה בגלותה היא בלתי מנוצחת – קח את המטה שבידך ו"השליכהו ארצה". משה מקיים ומיד המטה הופך לנחש. "שלח ידך ואחוז בזנבו" מגיעה ההוראה הבאה, והנחש חוזר להיות מטה.

את תשובתו זו של הקב"ה לקול הייאוש המקבע, מבאר רבי נתן בהלכות נטילת ידיים לסעודה (הלכה ו) – המטה שביד משה אינו אלא מטה הבחירה הנמצא ביד כל אחד מישראל להטות את עצמו בכל רגע לכל כיוון שירצה. הקב"ה מגלה למשה את גודל עוצם כוח הבחירה שנתון ביד כל אדם מישראל. הבשורה שמגלה הקב"ה לנפש המיואשת היא – אתם לא קורבנות הנסיבות! מטה הבחירה בידכם הוא להטות את חייכם בכל רגע שתרצו לכל כיוון שתרצו. הפסיקו להיות כקורבנות המובלים על ידי נסיבות החיים. ואף אם תהיו בחזקת החלושים שבעם – "הזנב" שבישראל – כל עוד תהיו אחוזים בידיו של משה רבינו (צדיק האמת שבישראל וקול הנשמה שבכם) אזי יהיה בכם הכוח להטות את השפעת הנחש הקדמוני שפרעה הוא שליחו הנאמן בכל רגע, ולבחור בטוב!

לימדו מאברהם אביכם שבא ממשפחה של עובדי עבודה זרה וגדל לבדו במערה ואף לא לרגע אחד קרס תחת משקל ידו של הייאוש המארר. "אברהם העברי" הוא נקרא, על שם שכל העולם עומד בעבר אחד והוא בעבר השני ובכל זאת שום דבר לא שובר אותו. כי נטועה עמוק בנפשו הידיעה שהבחירה בידו להטות את חייו כפי רצונו ואמונתו בכל רגע נתון. ונהיר לו שהוא אף פעם לא "קורבן" של שום נסיבות בחייו, קשות ככול שיהיו.

אף אם רבו מה רבו המניעות, וכבר שנים אנו תקועים תחת נטל השקר וההרגלים המרדימים, בשורתו של בורא עולם בוקעת את כל אלו בבשורה: יש בידכם לבחור מחדש בכל רגע. טבוע בכם כוח ששום דבר לא יוכל לעמוד כנגדו – כוח הבחירה.

לחצו למאמר הבא: גלות הנפש וגאולתה – ב

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support