גיטאלע די פרומע / שביבים ירושלמיים

הרב נתן אנשין, מוסף 'קהילות', עיתון המבשר, יום רביעי ב' טבת תשע"ה

כשהיתה גיטאלע בייטלמאכער ממאה שערים בת חמש עשרה בלבד, נישאה לרבי ישראל קרדונר איש מירון, חסיד ברסלב שרוף, שאשתו הראשונה לא היתה בת בנים.

בתחילה סירבה גיטאלע לשמוע על שידוך עם אדם מבוגר ממנה, אבל חזקו עליה דבריו של אביה ר' משה, כי לא תשיג לעולם שידוך טוב כדוגמת רבי ישראל, שהוא עובד ה', גבוה משכמו ולמעלה.

אימה של גיטאלע היתה אומרת לה תמיד, עוד בהיותה ילדה קטנה: "דעי לך, העולם הזה הוא כלום לא, וצריך לקבל את הכל באהבה". גיטאלע הפנימה את הדברים, ועד זקנה ושיבה היתה חוזרת על הדברים הללו בכל לב ונפש.

אך בדיעבד התברר לה לאחר חתונתה שלא די לקבל את הכל באהבה, אלא שכדי לחיות עם מלאך כמו רבי ישראל, אף היא צריכה להיות מלאכית. שכן רבי ישראל עשה את כל ימיו בתורה ובתפילה, במירון, שם עבר להתגורר עם גיטאלע לאחר החתונה שהתקיימה אי שם בשנות התר"ס המאוחרות.

וכאילו לא די בכך, הרי צרות גדולות עברו על גיטאלע במשך ימי חייה. היו אלה השנים הקשות ביותר בתולדות הישוב הישן בארץ ישראל. רק הרוח החיה והשמחה העצומה שפיעמה בלב בעלה הגדול, החזיק אותה בחיים.

וכה סיפרה בעצמה כשהיא כבר שכבה על ערש דוי, לאשה שסעדה אותה ורשמה את דבריה מילה במילה (בעיבוד קל):

"כשנישאתי לרבי ישראל, נסעתי מירושלים על חמורים תשעה ימים. הגעתי למירון, מקום שומם, לא היו לי מרצפות בבית. במקום מיטות, היו שקעים בקירות שבהם הציעו תבן וקש. הייתי מבשלת סיר מרק, וזה היה כל האוכל. לאחר האוכל, היה פוצח רבי ישראל בריקודים קדושים, וזה היה קומפוט (ליפתן) טעים… אוי כמה טעים… עד היום אני מחיה את עצמי עם הקומפוט הזה.

"אחר כך התחילה המלחמה (מלחמת העולם הראשונה) עם האנגלים, ולא היה אוכל ולא קצת מים חמים שאפשר להחיות בהם ילד. הייתי צריכה ללכת מרחק של ארבע שעות הלוך ושוב, בלי אוכל ובלי מים, בשביל להביא טרף לילדי הקטנים.

"באותם ימים היו גוזלים ורוצחים אנשים לאור היום. העולם היה הפקר. אך ידענו שצריך להחזיק רק בהשם יתברך, איך שלא יהיה, וצריך לקבל הכל באהבה ולומר 'גם זו לטובה'.

"כששמע ר' ישראל שהאנגלים נכנסים לארץ, הוא אמר שלבטח הם יביאו איתם אפיקורסות גדולה (התרבות המערבית) ולכן עליו להתפלל הרבה. אחר כך פרצה מחלה חמורה שהנדבקים בה חיו 24 שעות ולא יותר, ואז חליתי במחלת החולירע, ורבי ישראל התפלל עלי ונעשיתי בריאה.

"אחר כך מתו אצלי הילדים… וכעבור שלושה ימים מת רבי ישראל (ביום ט' חשון תרע"ט). לפני שחלה הוא אמר, שהוא עם ילדיו יהיו כפרה על כלל ישראל. הוא חלה בחולירע, לקחו אותו לבית-החולים בשבת לפנות ערב, לא נתנו לאף אחד להכנס אליו מחשש הידבקות, אבל אני התגנבתי דרך החלון, ואז הוא אמר לי: 'תני לי מעט מים על הידים, אני רוצה ללמוד  תורה. אינני דואג לכך שאני מסתלק מהעולם, כי אני עם זקן ופאות, והיסורים יכפרו לי על העוונות. אני מאוד שמח" – – –

ששת ילדיה מתו על פניה. ארבעה ילדים מבעלה רבי ישראל קרדונר, ושניים מבעלה השני רבי נתן בייטלמאכער.

וכה סיפרה לאישה הסועדת אותה, בטרם עזבה את העולם:

"אחרי שרבי ישראל נפטר, נשארתי בודדה. התנחלתי באיזו הכנסת אורחים, יחד עם נשים עזובות ומרירות שעשו לי צרות גדולות. לא היה לי אפילו מה ללבוש. בסוף המנהל זרק אותי מכל המדרגות. בכיתי מאוד. ואז חלה המנהל מאוד ונטה למות. הוא שלח לקרוא לי וביקש שאמחל לו, והוא אכן הבריא. הוא נתן לי שמלות, ובכסף שהעניק לי העמדתי מצבות לרבי ישראל ולילדים שלי. הילדים שלי מפוזרים בכל ארץ ישראל; בצפת טמונים שניים, בטבריה – שניים, ובירושלים טמונים השניים שהיו לי עם ר' נתן בייטלמאכער".

וכך סיפרה על השידוך עם רבי נתן בייטלמאכער:

"הציעו לי שידוכים טובים, ואני רציתי רק ברסלבר. לר' נתן לא היתה שום פרנסה, ואני נאלצתי לחפש בעצמי פרנסה. הוא היה מבוגר ממני בהרבה, ואני לא השגחתי בכך, כי לא רציתי לצאת מדרך הרבי (מברסלב). כל הרופאים אמרו שלא יהיו לנו ילדים, ועם תפילה פעלתי שהיו לי איתו שני ילדים לשנים מעטות".

רבי נתן בייטלמאכער האריך ימים והתגורר עם גיטאלע בעיר העתיקה, עד נפילתה בידי הלגיון הירדני, אז הם יצאו מחוץ לחומות. יוצאי העיר העתיקה תיארו לי כיצד סחב רבי נתן הזקן על כתפיו מיטה גדולה אל מחוץ לעיר העתיקה, ואילו גיטאלע אחזה בידיה כמה שקים כבדים שהכילו בעיקר ספרים וכלים.

בכ"ד שבט תשי"ג, נפטר רבי נתן בייטלמאכער, ושוב נשארה גיטאלע בודדה וגלמודה, אך היא לא אמרה נואש. היתה נוסעת הרבה לקברי צדיקים, וליד הכותל המערבי היתה שופכת תמיד את שיחתה לפני ה', בשפתה שלה, כדַבֵּר איש אל רעהו ממש.

חתן וכלה עניים שלא היה להם פרוטה לפורטה – נחלצה גיטאלע לעזרתם. היא הלכה לבעל חנות רהיטים במאה שערים, והחלה לשדלו שיתרום בעבורם שתי מיטות. משסירב הלה, הרעימה בקולה עליו: "תתן שתי מיטות או לא?! דע לך, שבסוף ישאו אותך על מיטה!" והאיש נכנע על אתר ותרם את המיטות.

פעם ראיתיה עולה על אוטובוס בדרך למירון, ועימה כלי בישול ועוד חפצים ומצרכים עבור הבאים על קבר רשב"י. צעקה אלי: "בחור, בוא תעזור" – והעליתי את כל החבילות על כרחי. כי לגיטאלע אי אפשר היה לסרב, משום שהיתה תקיפה בדעתה.

כששאלו את גיטאלע, איך החזיקה מעמד בים הצרות שעבר עליה בחייה, היא השיבה בזו הלשון:

"אלה חבלי משיח. שורר חושך גדול בעולם. צריך לזכות לאור הבוקר, לאור השכינה שיאיר בעת הגאולה. את כל הצרות שעוברות עלינו בגשמיות וברוחניות, צריך לקבל באהבה, כי בכך נעשים נקיים מהבלי העולם הזה. כשעברו עלי גלים גבוהים, תמיד כופפתי את הראש עד שחלפו הגלים. צריך להתפלל ביחד שהבעל-דבר (היצר) לא תהיה לו אחיזה בנו. העיקר הוא תפילה. צריך לבקש מה' שאמונתנו תתחזק, זה עיקר התפילות, ואילו כל העולם הוא כלל – לא. זה כמו בחלום. צריכים להיות בשמחה על כך שאנחנו יהודים. כשיבוא משיח ידעו שכל הצרות היו כולן לטובה. אם השם יתברך נתן לי את מתנת הצרות – מסתמא מגיע לי. על ידי היסורים מזדככים, כדי שאפשר יהיה להחזיק באמונה האמיתית".

גיטל בת ר' משה נפטרה ביום ב' באייר שנת תשל"א.