סיפור מפורסם הוא: פעם אחת היו רביה"ק ותלמידיו בשמחת חתונה. באמצע הריקודים נרדם המתופף וניגש אליו מנהל התזמורת וסטר לו על לחיו. הלה התעורר, פתח את עיניו והמשיך להכות בשמחה על התוף, ורביה"ק אמר על זה בזו הלשון: "א פאטש גיכאפט און פריילאך גיקלאפט"… [חטף מכה ותופף בשמחה]

רבי נתן, בהלכות תפילין הלכה ה, מאריך לבאר על הפסוק ויהי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה וכו', את גודל עניין ההתחדשות התמידית בעבודת ה'. כי חיי שרה הם חייו השלמים של המקושר להצדיק, כי שרה היא בחינת בית הצדיק, ועליה דרשו רבותינו ז"ל בת ק' [=100]כבת כ' [=20], בת כ' כבת ז' [=7], כי 'בת ק" הוא בחינת מת שעבר ובטל מן העולם, שיש שהיצר מדמה לאדם, אחר שכבר עברו עליו ימים ושנים ועדיין לא זכה לעבוד את ה' כראוי לזכרו ולהתקדש בקדושתו, והנסיונות מתחדשים בכל יום וכו', אומר לו היצר, אם כן מה לך לנסות שוב? הרי כבר ראית מה יוצא מכל ההתחלות שלך, אתה נשאר אותו דבר…

על זה אמרו חז"ל בת ק' כבת כ', שבשנת העשרים האדם מתחיל לחיות ועדיין אינו בר עונשין והוא בתכלית החיות והשמחה, והמקושר לצדיק יודע שגם אדם שכבר בטל ממנו האור והחיות, אף על פי כן, בכח הצדיק לעשותו מבן מאה לבן עשרים, לשכוח כל מה שהיה עד רגע זה, ושוב באפשרותו לחגור מתניו ולהתחיל מחדש, ויתחדש ויאמין בהצדיק שאכן יש התחדשות אמיתית, כי אין בהבנתנו להבין איך הוא באמת שאפשר להתחדש, שהרי זה האדם בעצמו כבר עבר מה שעבר, ואיך יוכל להתחדש ולהיות אדם חדש, הרי זה הוא בעצמו האדם הישן?

ולזה צריך לקבל אור התפילין, לקבל המח האמת, בחינת חיי שרה שכפלה התורה ארבעה פעמים 'שנה', 'שנה', כנגד ארבעה מוחין של תפילין, להמשיך עלינו אור הצדיק להזכר ביציאת מצרים ובאחדות ה', שמחדש בכל רגע את הכל, ובכל יום העולם חדש ממש, ולשכוח כל העבר, ואפילו שכבר עבר ובטל מן העולם כבן מאה, יתחדש בחיות חדשה, ולהיזכר באמונה כמו שמאמין פעם ראשונה, ויכנס לעבודת ה', ללמוד תורה ולהתפלל בהתחדשות.

 ובת כ' כבת ז' ליופי, רגילות היא לומר ש'פעם היה טוב', 'פעם הרגשתי טעם קדושת שבת', 'פעם הייתי מתמיד יותר בתורה' וכו'. וכבר אמר שלמה המלך ע"ה אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא בדעת דיברת. והסיבה בגינה טבע האדם לומר כן, כי הקטן בראותו בפעם הראשונה את העולם, את השמש והעץ והציפור, הרי הוא מתרגש ומתפעל בראותו בראשונה את היצור והמפעל בהיותו כ'בן ז'', וההתפעלות נגמרת בהיותו 'כבן כ'', שאז כבר ראה את העולם והבליו, ואינו מתפעל כבר ממנו.

אבל בעבודת ה' ההתפעלות מוכרחת, להתבונן בגדולת ה' ובכוונת אמירת התיבות ולבא להשגת אלקות, וטבע האדם שההתפעלות מתיישנת אצלו, והתורה מספרת שהמקושר לצדיק, בחינת חיי שרה, אצלו בת כ' כבת ז', כי על ידי חידוש האמונה מתעורר התפעלות הלב לאהבת ה' ויראתו.

וזה מה שרבינו הק' מלמדינו לחיות חיים טובים, אפילו שמקבלים כמה וכמה 'מכות' מהיצר, לא להסתכל על זה, אלא להמשיך לחיות בשמחה. כי כל ההבדל בין דרגת אדם אחד לחברו הגדול ממנו הוא רק שזה ניסה להתחדש יותר וזה לא, כי המתחדש בזריזות להתחיל מחדש, הרי הוא חי חיי שרה, ואכן חייו חיים.