ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > בעלי תפילה בקיבוץ

בעלי תפילה בקיבוץ

י״א בניסן תשע״ט

עובדות וסיפורים על בעלי התפילה בקיבוץ הקדוש במשך הדורות, מאז חיי רבינו זיע"א ועד ימי התלאות, ערב השואה האיומה, כאשר נסגר – רשמית, לא רשמית נשאר הקיבוץ עוד שנים ארוכות, והופסק רק בשנות המלחמה – הקיבוץ באומן על ידי הקומוניסטים הארורים.

מיוחדת היא תפילת ראש השנה בקיבוץ הק' עם הנוסחאות העתיקות, הפורטות על מיתרי הנפש החבויים. הנה פותח החזן בחזרת הש"ץ של שחרית 'וקטונתי מעש לכן אזחיל' – מתרפק הוא על קונו. 'ומאימת הדין נפשי תבחיל' – – – הציבור חש היטב את אימת יום הדין התלויה באויר.

וכך קשובים אלפי חסידים לקולו של החזן שעות ארוכות, כשהאוירה משתנה לפי תוכן התפילות. רק לפני רגע עמד הצבור על רגליו מכונס בתוך עצמו, הטליתות נספגים בלא מעט דמעות, כשהחזן מתמוגג בבכי, וכמונה מעות יוצאות המלים מפיו. 'אמת כי אתה הוא.. דיין ומוכיח'… מי מי במים.. ומי מי.. באש… הכתפיים רועדות וכל אחד מבקש על נפשות בני ביתו. וכבר כובשת את האולם שירה סוחפת – 'אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך' אי אי אי… אי אי.. אי אי אי אי… הרגלים מורמות מעצמם, הטליתות נשמטות על הכתפים, הידים מושטות אל על, וכל כולם שמחה ודביקות במי שאמר והיה העולם, במאמר זה ליקטנו עובדות וסיפורים מבעלי התפלה שהיו שלוחי הצבור במשך הדורות מזמן רבנו הקדוש ועד לדורנו אנו.

* * *

בחיי רבינו הקדוש היה על פי רוב ר' חייקל – מראשוני תלמידיו של רבינו – מתפלל לפני העמוד [כפי הנראה לא התפלל ר' חייקל לפני העמוד גם תפלת שחרית וגם תפלת מוסף אלא רק אחת מהם].

* * *

אירע פעם בערב ראש השנה שרבנו קרא לרבי עירא מיאס ואמר לו לך לר' חייקל ולמד ממנו נוסח, ותתפלל מחר לפני העמוד תפלת שחרית. ועשה כן והלך ללמוד מר' חייקל את נוסח תפילת שחרית. למחרת ניגש אל רבנו ואמר לו שאינו יודע עדיין את הנוסח היטב. אמר לו רבנו אף על פי כן גש להתפלל לפני העמוד, וכן עשה. אבל מחמת שלא ידע היטב את הנוסח בכה כל התפילה.

אחר כך לפני התקיעות שלח רבנו את מוהרנ"ת לומר לו שיגש להתפלל לפני העמוד גם תפלת מוסף, לא היתה לו ברירה וניגש להתפלל אע"פ שלא הכין את עצמו לזה כלל וכלל, והתפלל את כל התפלה בבכיות נוראות.

אחרי התפילה טפח לו רבנו על כתפו ואמר לו עשית טוב! (האסט גיט גימאכט!) והזמינו אליו לקידוש. כי כן היה מנהג רבנו להזמין את בעלי התפילות של שחרית ומוסף אליו לקידוש. באמצע הקידוש אמר לו רבינו: "הרי לך מגיע פעמים קידוש!".

* * *

אחרי פטירת רבינו התפלל לפני העמוד תפילת מוסף רבי יקותיאל (ברבי גרשון) נינו של הרה"ק המגיד מטראהויץ. ומסופר שמוהרנ"ת בעצמו היה מלביש את ר' יקותיאל את הקיטל לפני תפילת מוסף ושולחו להתפלל לפני העמוד.

* * *

החסיד ר' נחמן בר' יצחק לייב היה מתפלל עוד בימי מוהרנ"ת את תפילת מנחה של ערב ראש השנה. תפילתו היתה בהתלהבות ובדבקות נוראה עד מאוד.

ידוע הסיפור שפעם שאל ר' נחמן מטולטשין את מוהרנ"ת מה נקרא "תפלה במסירות נפש"? ענה לו מוהרנ"ת הבט על ר' נחמן ברי"ל בעת שהוא מתחיל את תפלת מנחה של ערב ראש השנה ותבחין שהוא ממש פורח באויר ותבין מה פירוש "תפלה במסירות נפש". ואכן התבונן בו ר' נחמן מטולטשין וסיפר שראה שאכן כמעט אינו עומד על הארץ מרוב התעוררות והתלהבות.

ר' נחמן ברי"ל אמר על עצמו "דומה אני לשופר שכל השנה הוא מונח בארון הקודש וכשמגיע ראש השנה הוא תוקע" כי כל השנה היה מתפלל בהשקט ובנחת ובראש השנה היה מתלהב ומוציא בתפילתו הנפלאה את כל כחו האצור בקרבו [והיה אומר ר' לוי יצחק ז"ל שבאמת מי שמונח כל השנה בארון הקודש כלומר בעבודת השם יתברך אזי כשבא ראש השנה הוא מפליא בתקיעותיו כלומר בתפילתו].

* * *

ראש השנה תר"ח

אחרי פטירת ר' יקותיאל העמידו אנ"ש את ר' נחמן מטולטשין גדול תלמידי מוהרנ"ת וממשיך דרכו בקודש להתפלל מוסף כשליח צבור. בתחילה מינו את ר' נחמן להתפלל מוסף לפני העמוד בשני ימי ראש השנה ורק אח"כ בשנת תרי"א כשבא ר' לייב קונסטנטינר התפלל ר' נחמן רק ביום ראשון ור' לייב ביום השני וכמו שיסופר להלן באריכות.

מספרים שבתחילת ימיו לא היה לר' נחמן קול נגינה נפלא וזכה לכך ע"י מוהרנ"ת היה זה בליל ש"ק פרשת בשלח [שבת-שירה] עת התלווה ר' נחמן למוהרנ"ת בנסיעתו לליפאוויץ ובהליכתו על שמחת שלום זכר בבית איש אחד שהיתה לו הכרות עם מוהרנ"ת בזה הבית נמצא אז חזן מצד המתנגדים וכשביקש ממנו מוהרנ"ת לנגן לא רצה בשום אופן לנגן בכדי להכעיס למוהרנ"ת.

ענה ואמר מוהרנ"ת לר' נחמן נגן אתה! והתחיל ר' נחמן לנגן ולשורר בנעימה נפלאה לכל אוזן שומעת, ואותו חזן נתבייש לפני כל העומדים שם אמר לו מוהרנ"ת לא ידעתי כלל הלא יש ביכולתך לנגן ומאז והלאה התחיל לנגן לפני מוהרנ"ת בסעודות שבת קודש וכדומה אבל לפני העמוד התיירא מוהרנ"ת להעמידו מחמת אשר ידע שברוב תבערת לבבו והרגשו בדבורי התפלה ובתוספת אימתא דצבורא יכול להגביה את קולו עד שיהיה נזוק חס ושלום בהריאה כמו שנזדמן לפעמים בין החזנים רק אחרי פטירת מוהרנ"ת התעוררו אנ"ש להעמידו לפני העמוד, בתחילה ביום כפור בברסלב ואח"כ בשנת תר"ח בראש השנה באומן.

תפלתו של ר' נחמן היתה בכזאת התלהבות והשתפכות הנפש עד שבפטירתו אמרו אנ"ש זה לזה בצער ובכאב תפלה כזאת שוב לא נשמע עד ביאת הגואל.

בנו הרה"ק ר' אברהם בר"ן כותב על תפלת אביו "התעוררות הצבור מתפלתו קשה וכבד לבאר בכתב, והגביר ר' אבא מטשהרין הוכיח פעם אחת את חתנו אברהם אשר לא נסע לאומן על ראש השנה ואמר לו שאם לא היינו זוכים באומן רק לשמוע תפלת רבי נחמן שבמוסף ראש השנה גם כן כדאי לנסוע! וכל אנשי אומן אפילו המתנגדים היו נבהלים ומשתוממים בשמעם את נגינתו ותפילתו".

חתנו ר' יודל [בנו של ר' יצחק בער מתלמידי רבינו] אמר פעם בשבחו: חותני היה מתפלל בהתלהבות וחמימות כמו חום קטר הרכבת (א לאקאמטיב) ששם רותח דוד בחום עצום המניע את כל הרכבת עוד סיפר שהיו אומרים בשבחו שזכה והתפלל בראש השנה בכזאת התלהבות והשתפכות הנפש משום שכל הלקוטי הלכות היו חקוקים בו במוחו ובדעתו.

חתנו האחר [בזיווג ראשון] ר' נתן בייטלמכר סיפר שבהיותו ילד קטן לקחו אביו [ר' פנחס יהושע מטשהרין מחשובי תלמידי מוהרנ"ת] לאומן על ראש השנה וכששמע את ר' נחמן מטלטשין פותח בשאגת ארי לומר את המזמור "לדוד מזמור" הנאמר בליל ראש השנה נפל לארץ מרוב הפחד שנפל עליו.

יש לציין שעיר אומן היתה מאז ומקדם עיר של חזנים וכל חזן שהיה רוצה להשמיע את קולו הנאה, היה בא לאומן גם היו גרים בה חזנים גדולים כרבי יעקב סירוקה ועוד, ואעפ"כ הכירו תושבי העיר בנוראות תפלתו של רבי נחמן ולאחר שסיימו את תפלתם בבית הכנסת הגדול שבעיר, היו רבים באים לשמוע ולהתענג מתפלתו של רבי נחמן והיו אומרים לאנ"ש איפה מגיע תפילתו של רבי יעקב לתפלתו של ר' נחמן החזן שלכם. אע"פ שלר' נחמן לא היה קול צלול כי קולו היה צרוד וכקול שאגה אולם השתפכות הנפש שלו עלתה על מעלת הקול והיא אשר הלהיבה את לב הקהל, לעומתו ר' לייב קונסטנטינר היה חזן גדול ו"בעל בכי".

ראש השנה תרי"א

מינו אנ"ש את ר' לייב קונסטנטינר להתפלל מוסף לפני העמוד ביום שני של ראש השנה. ומעשה שהיה כך היה, ר' לייב היה חזן בעירו קאסטאנטין בימים נוראים ומשום כך לא היה בא לאומן על ראש השנה להתפלל ביחד עם קבוץ אנ"ש כי חשש לעזוב את משרת חזנותו שממנה היתה פרנסתו אבל את כל האנשים שקירב לדעת רבנו היה שולח לאומן על ראש השנה והיו אנ"ש מתבדחים עליו באמרם "דומה הוא ר' לייב לשמש המעיר את כל הקהל לסליחות והולך אחר כך בעצמו לישון".

אולם כשקירב את ר' אייזיק אייזנשטיין ודבר עמו שיסע לאומן על ראש השנה אמר לו ר' אייזיק אם אינך בא עמי גם אני איני נוסע, הפקיר ר' לייב את פרנסתו ובא לאומן עם ר' אייזיק, בהגיעם לאומן כבדוהו אנ"ש שיתפלל מוסף לפני העמוד ביום השני של ראש שנה כמנהגו בעירו ומאז ר' נחמן מטולטשין היה מתפלל לפני העמוד רק מוסף של יום ראשון.

אחר ראש השנה עלה אחד מאנ"ש לבימת בית הכנסת ודפק עליה להשקיט המיית העם כנהוג ופנה ואמר לאנ"ש כולם נוסעים עכשיו לבתיהם אבל לר' לייב לא תהיה יותר פרנסה כל השנה כי הפקיר את פרנסתו ובא לאומן, התעוררו אנ"ש ואספו עבורו סך שמונים רענדלאך שהספיקו לפרנסתו כל השנה.

פעם אחת כמה מאנ"ש אמרו לעצמן בצער אחר שגמר ר' נחמן מטולטשין את תפילתו ביום ראשון של ראש השנה, חבל כעת נצטרך לחכות עוד שנה לשמוע את תפלתו של ר' נחמן ורצו שר' נחמן יתפלל גם מוסף של יום שני של ראש השנה, פנה עליהם ר' לייב ואמר להם אינכם יכולים לתאר לעצמיכם את הצער וחלישות הדעת שיהיה לי כשלא אתפלל לפני העמוד כמנהגי מאז ומקדם ומיד וותרו על כוונתם לרוב אהבת החברים שהיה בין אנ"ש ונחמוהו באמרם: כן, כן, ר' לייב, אתה תתפלל מחר! אתה תתפלל מחר!

ראש השנה תרמ"ה

עקב פטירתו של ר' נחמן מטולטשין בכ"ו ניסן תרמ"ד החל מראש השנה תרמ"ה הי' ר' לייב קונסטנטינר החזן בתפלת מוסף בשני ימי ראש השנה עד פטירתו בשנת תרמ"ט.

* * *

בראש השנה תרמ"ה התמנה הגאון הצדיק ר' אברהם שטרנהרץ להיות החזן בתפלת שחרית בב' ימי ראש השנה עקב עלייתו של ר' אליעזר ביאלסטוצ'קר לארץ ישראל שהיה משמש בימי רנ"ט כחזן בתפלת שחרית [מלבד כמה שנים שבהם היה החסיד ר' משה ברסלבר מגדולי תלמידי מוהרנ"ת החזן בתפלת שחרית במקום ר' אליעזר באלסטוצ'קר] במשך השנים התמנה ר' אברהם לעבור לפני העמוד גם בשארי תפלות כגון בזכור ברית, בתפילת מנחה של ערב ראש השנה, ובערבית בלילי ראש השנה ועוד.

תפלת ר' אברהם היתה בבכיות רבות ובמתיקות נפלאה ובהשפעתה בכו והתעוררו הכל. משכיל אחד שנקלע בתפלת "לאל עורך דין" שלו התרגש למאד, לאחר התפלה נגש אל אחד החסידים ואמר לו בעינים רטובות מה אומר לך – אף הקירות געו בבכי באותה עת… מתפלל אחד טען שבשעה שר' אברהם הרעים ב"וידבר" של המנחה הראשונה חשו הכל שראש השנה ירד לעולם… שני היה אומר שכשבקע קולו האדיר בפסוק "שומר ה' את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד", היה זה כאילו מעמיד הוא בפני ברירה – או להיות מאוהבי ה' השמורים על ידי ה' יתברך או חלילה מן הרשעים הנשמדים…

עוד בשנים הראשונות בהם התפלל לפני העמוד קרה ולפני ראש השנה פקדתו מחלה איומה באיזור הלב, פיו הי' שותת דם והדיבור נאסר עליו לחלוטין והנה בערב ראש השנה עת התכנסו כל אנשי שלומינו וציפו להתחלת תפילת המנחה ואילו הוא יושב לו בפינתו שותק כמצוות הרופאים. ניגש אליו זקנו הרה"ק מטשהרין ואמר לו אברהם, מצוים אנו עליך להתפלל לא אתה מתפלל רבינו מתפלל… אתה הנך רק כשופר שנושפים בו והוא תוקע מאליו… והחסיד ר' אברהם בערניו נכד רבנו (בן הצדקת מרת אדל) אחזו בידיו והוליכו לפני התיבה. והנה קרה הפלא הגדול: ר' אברהם שטרנהרץ התפלל כדרכו ולא אירע לו מאומה!

לבסוף מינו אנ"ש לחזן בתפילת מוסף את ר' נחמן נמירובר, (ב"ר דוד צבי ב"ר שכנא בנו של מוהרנ"ת), באמרם הרי ר' נחמן חזן טוב וכשר הוא, תפלתו היתה מלאה רגש והתעוררות והיה מתפלל בדבקות ובהתאמצות נוראה, עד כדי כך שר' לוי יצחק ז"ל שעמד לסייע לו בתפילתו לא היה יכול לסייע לו כלל וכלל לרוב דבקותו בשעת התפלה.

הפציר בו פעם ר' לוי יצחק ז"ל שילמדנו את הנוסח השיבו ר' נחמן חד משמעית: "ללמוד נוסח? רק בציון רבינו!" כאומר שידיעת הנוסח לכשעצמה אינה חשובה אם אינה קשורה עם כל ענינו של רבנו…

אחד מאנ"ש בטפליק היה יושב בראש השנה סמוך לר' נחמן והיה רגיל לגנוח בתפלתו. ניסו כמה מאנ"ש למונעו מכך כיון שזה הפריע לר' נחמן בתפילתו, אולם ר' נחמן לא הסכים לכך אחר שידע שכוונתו לשם שמים.

סיפר ר' אבא לישינסקי [נכדו של ר' נחמן מטולטשין] שפעם כשהתארח אצלו בשבת ראה איך שר' נחמן נמירובר שר את הזמר "אזמר בשבחין" בהתלהבות והתעוררות כזאת עד שזלגו עיניו דמעות רבות, ואמר, מזה הבנתי מהיכן הוא שואב את ערבות התפילה המלאה רגש והתעוררות שהוא מתפלל בראש השנה, כשסיפר זאת לאנשי שלומינו, אמרו לו: על ר' נחמן אין בכך שום חידוש.

ר' נחמן היה רגיל להשאר באומן בעשרת ימי תשובה עד לאחר יום-כפור והיה משמש כחזן גם ביום כפור, מנהגו היה ללכת כל יום לציון רבינו והיה שוהה שם משך כמה וכמה שעות באמירת תהילים, תיקון הכללי, שערי ציון, והתבודדות, בנעימות שאי אפשר לתאר. כאשר היה מתכונן לתפילת "כל נדרי" היה קופץ אל הציון לתפלה קצרה, אמרו עליו, שכדאי היה לנסוע במיוחד לאומן כדי לראות אותו בתפלתו הלזו שהיתה בהתפשטות הגשמיות תוך דבקות נוראה עד מאוד.

ראש השנה תר"פ

בראש השנה שנה זו, עקב הסכנות הנוראות והאיומות שהיו אז רוב אנ"ש לא יכלו באותה שנה להגיע לאומן לקיבוץ אנשי שלומינו, המצב היה נורא בכל עיר ועיירה התמקמו כנופיות "באנדעס" בלשון העם או "פאטליורצ'עס" על שם מנהיגם פטליורה ימ"ש, צצו כפטריות אחר הגשם, וגילו נוכחות בכל פינה ומקום כשהם חמושים בנשק שנטלו עמם עם שחרורם מהצבע מבלי שתהיה עין פקוחה עליהם ועל מעשיהם עקב מות הצאר והתמוטטות שלטונו.

אנשים חששו לצאת לרחוב בכדי שלא להתקל בהם באקראי, סיפורים מסמרי שיער עברו מפה לאוזן בקרב תושבי העיירות, סיפורים אודות "פגישות" עם אנשי הכנופיות שנסתיימו במקרה הטוב בשוד כספי בלבד, האנדרלמוסיה שלטה בכל רחבי הארצות הקשורות ברוסיה הגדולה ובמיוחד ברחבי אוקראינה מוצאם של התנועות המחתרתיות והכנופיות השונות על מנהיגיהם. המצב היה בכי רע, פרעות ופוגרמים בהם נרצחו המון רב מישראל היו מעשים שבכל יום כמעט והפכו לשיגרה ומחמת כל זאת לא יכלו רוב אנ"ש להגיע לאומן על ראש השנה מלבד יחידי סגולה ממש, עגלה יחידה מטפליק הגיעה לאומן ובה שבעה אנשים; ר' אהרן מטעפליק, חתנו ר' לוי יצחק בנדר, ר' יצחק דאכאוונער ועוד ארבע אחרים, ועליהם נוספו משאר מקומות עוד שלשה חסידים, ביניהם ר' יעקב זאב ברזסקי שחצה בשנה זו את הגבול מפולין במסירות נפש.

באותה שנה נעדרו מהקיבוץ בעלי התפילות הקבועים, ר' אברהם שטרנהרץ לא יכל להגיע לקיבוץ עקב הסכנות בדרכים, ר' נחמן נעמירובר נפטר בשנת תרע"ט באמצע הקיץ, [יש לציין שגם ר' אלטר טפליקר גיסו של ראבר"ן בעל המשיבת והשתפכות הנפש שהיה מתפלל כל שנה בראש השנה מתחילת התפילה עד "המלך" – נרצח באותה שנה בתענית אסתר, תפילתו היתה בדבקות ובכוונה עצומה, מספרים שלא היתה מילה מ"אדון עולם" עד "המלך" שלא שמעוה יוצאת מפיו בכוונה ובדקדוק, בהגיעו להמלך התיישב במקומו שליד הבימה, ואף אז המשיך להתפלל בקול רם עד שגם את התפילה בלחש שמעוהו מילה במילה מרוב דבקותו והתלהבותו. בטרם סיים שמונה עשרה לא התחיל החזן את חזרת הש"ץ ורק לכשפסע לאחוריו החלה החזרה.]

ולכן באותה שנה ר' לוי יצחק בנדר התפלל לפני העמוד את רוב התפילות "זכור ברית", מנחה ערב ראש השנה, מעריב לילי ראש השנה ותפילת מוסף, ור' אלטר מירקס [ב"ר יעקב יוסף שהיה חתנו של ר' מאיר טפליקר מתלמידי מוהרנ"ת היה אדם גדול במעלה מאוד, אחר כך עלה לארץ ישראל ונטמן בהר הזיתים] התפלל לפני העמוד תפילת שחרית.

סיפר ר' לוי יצחק, בראש השנה של שנת תר"פ לא היה מי שיתפלל לפני העמוד, אז שלחו אותי להתפלל לפני העמוד. גרתי אז בטפליק, כל הקיץ שכבתי חולה במחלת הטיפוס מראה פני קרוב היה יותר למראה פניו של נפטר רח"ל, וכך מינו אותי לעבור לפני העמוד בראש השנה, גם נעלים לא היו לי, הלכתי ללא נעלים כאשר סמרטוטים מכסים את רגלי היחפות, רק לאחר שר' אבא לישינסקי אחיינו של ר' אברהם ב"ר נחמן שקיבל נעלים מאמריקה מסר לי אותן בפקודת ר' שמשון ברסקי… התפללתי לפני העמוד בקול שאגה גדול מאוד, ובחוץ השתוללה אש חיה כאשר ה"באנדעס" בשיא התפרעותם חיי כל אחד מאתנו היה בחשש סכנה ממש, וכך התפללתי לפני העמוד.

כשהגעתי אז לאומן, ונכנסתי ביום שלפני ערב ראש השנה לבית הכנסת, היה מראהו מבהיל ביותר, דומה היה לבית חולים יותר מאשר לבית הכנסת, כאשר כל שני ספסלים נצמדו יחדיו והפכו למיטה מאולתרת, כולם שכבו על הספסלים, חולים מגפת הטיפוס השתוללה אז בצורה איומה, אנשים רבים נפטרו בגינה, אף אני קמתי זה עכשיו מחולי זה, וכוחי בל עמי, ר' מתתיהו ברזסקי (מגדולי אנ"ש) הבין למצבי הקשה והכניסני לביתו, נתן לי מיני טעימה להחיות נפשי, הגיש לי בגדים נקיים ואף הציע לי מיטה עליה ישנתי שעות מספר עד שהעריב ליל זכור ברית.

נכנסתי לבית הכנסת לתפלת ערבית ושמעתי מכריזים שבשעה שלוש לפנות בוקר יאמרו סליחות "זכור ברית" חשבתי איזה סליחות? והרי בבית חולים אני נמצא ומסביבי עדיין שוכבים חולים במצב קשה… מי יאמר סליחות? וכי יש עם מי לגשת לתפילה? אולם כשהגענו לפנות בוקר לאמירת הסליחות נוכחנו בעיננו את גדולת רבינו הקדוש, בית הכנסת שאך לפני שעות ספורות חגגה בו אנדרלמוסיה רבתי כאשר ספסלים זרוקים אחת הנה ואחת הנה, מקום מנוחתם של החולים – מסודר היה עתה להפליא, הספסלים והשולחנות על מקומם, ורבים כבר הגיעו וישבו במקומותיהם כשספרי הסליחות בידם כאילו שום דבר לא קרה.

ואז ניגש אלי ראש החבורה דאז ר' שמשון ברסקי וביקשני לגשת להתפלל כשליח צבור את הסליחות של "זכור ברית" בתחילה סרבתי לדרישתו של ר' שמשון אולם ר' שמשון עומד בשלו, היתה לו תקיפות של מנהיג, ולא יכולתי בשום פנים ואופן לסרב לו, ואכן ניגשתי להתפלל לראשונה בחיי את סליחות "זכור ברית" בפני באי הקיבוץ באומן.

בבוקר, מיד אחרי התפילה הלכנו כולנו כנהוג לציון הקדוש, מיהרנו בדרכנו כי שמועה הגיעה לאזנינו כי ה"באנדעס" מכינים התקפה קשה של הפגזות באש חיה על העיר והוכרחנו "לחטוף" מהר את ההשתטחות על הציון.

לקראת ערב עם הגיענו לבית הכנסת לתפילת מנחה שוב משגר ר' שמשון אלי בקשה שאתפלל מנחה לפני העמוד, בערב ראש השנה שלנו להתפלל מנחה לפני העמוד? מי? מה? איפה? במצב בריאותי הקשה כשבחוץ משתוללים ה"באנדעס" ופני בל עמי, כי מחמת המחלה הקשה שקיננה בי כל הקיץ נשתנה פני עד שלא הכירו בהם פני אדם אע"פ כן לא יכולתי לסרב ושוב ניגשתי להתפלל מנחה מיד לאחר מנחה נשנה ונשלש הדבר ר' שמשון שלח שליח שאמשיך להתפלל ערבית, נו, התפללתי ערבית.

* * *

בליל ראש השנה הגיע רב העיר אומן והודיע שעקב המצב הקשה והבשורות הלא טובות המגיעות אודות התקפת יריות קשה שעומדת להתרחש ביום ראש השנה הוא מבקש שלמחרת היום ישנו אך הפעם ממנהגם ויתפללו מיד עם עלות השחר, כך שבהאיר היום, יסיימו תפילתם, יתכנסו בבתיהם ויגיפו התריסים והחלונות כהגנה מפני היריות שיסכנו את הבריות.

ניצב ר' שמשון כארי מולו והשיבו חד משמעית: ראש השנה של רבינו הוא, ובדבר זה איננו נשמעים לאיש, נתפלל כרגיל ללא פחד ורתת!

ואמנם בית הכנסת של חסידי ברסלב היה בית הכנסת היחיד בו התפללו ביום ללא שינוי על אף היריות שהחרידו וזיעזעו את בית הכנסת כל עת התפילה.

וכך במצב קשה שכזה כאשר מחוץ תאכל חרב והאימה חודרת ללבבות התבקש ר' לוי יצחק בגיל 22 לגשת לתפילת מוסף התפילה המרכזית בראש השנה בקיבוץ באומן.

ר' לוי יצחק היסס, אולם ר' שמשון בהתייעצות עם עוד כמה מחשובי החסידים פקד עליו להתפלל, גם כשאמר ר' לוי יצחק לר' שמשון שבלבו מתגנבים "פניות" שונות, לא נענה לו, ופקד עליו: גש אל העמוד, ור' לוי יצחק ניגש.

באמצע תפילת הנני העני ממעש, ניגש אליו ר' אבא לישינסקי בשליחות ר' שמשון ולחש לו באזנו: העיר בוערת באש, הסכינים וכלי המשחית שולטים בראש כל חוצות, ובלבך פניות?!

* * *

תפילתו של ר' לוי יצחק הלהיבה ועוררה מאוד את כל אנ"ש, קולו האדיר והנעים רווי הרגש החודר לבבות עורר מאוד את כל הקהל, פעם אחת אחר שהתפלל ר' לוי יצחק, ניגש אליו ר' הירש לובארסקי נכדו של רבינו ואמר לו: חשבתי כשהתפללת – שר' נחמן מטולטשין מתפלל.

היחיד שלא נהנה מתפילתו של ר' לוי יצחק היה זה חותנו ר' אהרן מקיבליטש, שאמר לו אחר גמר תפילתו הראשונה "לא לזה התכוונתי" כי היה רחוק מאוד מכל זיק של פרסום והנהגה וכדומה בתכלית הריחוק.

ראש השנה תרפ"א

מבצע החירום עדיין נמשך, ולפני התיבה עברו אותם בעלי התפילות כמו בשנה הקודמת: ר' אלטר מירקס תפילת שחרית, ר' לוי יצחק תפילת מוסף וכו'.

ראש השנה תרפ"ב

באותה שנה הגיע כבר ר' אברהם שטרנהרץ לאומן, וחזר לשמש כבעל תפילה ומשנה זו התחיל להתפלל תפילת מוסף במקום תפילת שחרית. הצבור ביקש שר' לוי יצחק יתפלל לפחות את תפילות השחרית של שני הימים אולם הוא לא ניאות להתפלל אלא שחרית אחד בלבד כשבתפילת שחרית השניה התפלל כשליח צבור בנו של ר' אברהם הלא הוא ר' נתן שטרנהרץ חותנו של זקן חשובי אנ"ש הרה"ח ר' מיכל דורפמן שליט"א, וכך נמשך הסדר זה תקופה מסויימת.

סיפר ר' לוי יצחק: כשהתפללתי פעם ראשונה בראש השנה תפילת שחרית כשליח צבור וצעקתי את "המלך" נפל עלי פחד ומורא כזה שלא ידעתי איך הגעתי ממקום הבימה (ששם אומר החזן את "המלך") לעמוד התפילה.

ראש השנה תרצ"ו

בשנת תרצ"ה בחודש סיון נפטרה אשתו של ר' אברהם שטרנהרץ ובהשתדלות ר' נשקע טולטשינער – שטרח הרבה בדבר – התחתן ר' אברהם עם נכדת רבינו מרת מרים בת ר' נחום הכהן מטולטשין, עוד קודם שהתפלל כשליח ציבור בראש השנה, כי הקפידו אנ"ש מאוד לבלי לשלוח אלמן או גרוש להתפלל כשליח צבור בימים הנוראים.

* * *

שנה זו היתה השנה האחרונה שבה התפללו אנ"ש יחדיו בקלויז בראש השנה, בשנים הבאות עקב סגירת הקלויז בתחילת שנת תרצ"ו והתגברות שלטון הרשע הקומוניסטי, התפללו אנ"ש הבאים לאומן בבתים שכורים ובהצנע.

בשנים הבאות גם נעדרו מהקיבוץ בעלי התפילות הקבועים ר' אברהם שטרנהרץ עלה באותה שנה לארץ ישראל, ור' לוי יצחק נאסר באותה שנה ואף לאחר שחרורו היה מבוקש על ידי השלטונות ולא היה ביכלתו להתפלל ביחד עם אנ"ש.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support