בן המלך והחכם
כ״ה בניסן תשע״ט
רבינו בא להראות לנו שכולנו שייכים לכל המדרגות הקדושות שבעולם ואל לנו לחשוב שדרכי הקדושה שייכים רק לבני אדם גדולים מערכנו. זוהי גם הנחה מופרכת מעיקרה, שכן כל איש ישראל מצד נשמתו הינו "בן מלך" ולשם כך עליו להתעלות אט אט עד שיהפוך ברבות הימים לאדם כשר.
משל…
אסון קרה בבית המלוכה. בן המלך שהיה עד כה שפוי ומנומס, שקע במרה שחורה, והחל הוזה הזיות. מתגולל מתחת לשולחן האוכל, על הרצפה וגורר חתיכות לחם ועצמות שמוצא שם, באמרו שהוא תרנגול הודו…
ולא די לו בכך, אלא שהוא מתעקש שלא ללבוש עוד את בגדיו, בהטעימו שתרנגול אינו לובש בגדים… אלא יושב ואוכל פרורים וחתיכות בשר הנופלים על הרצפה משיירי האוכל…
צער רב נגרם לו למלך בשל כך. הוא קיווה לראות את בנו גדל וקונה לו שם בארץ, כיאה לבן מלך, ואילו לדאבון לבו, נאחז בו שגעון נורא שכזה, ומי יודע לאן יגיע…
קרא המלך לרופאיו וחכמיו, וביקש מהם עצה ותרופה לבנו, המהלך עליו אימים בהתנהגותו הבלתי נסבלת. ניסו הרופאים את כחם בסמי מרפא, והחכמים בחלקלקות לשונם, אך ללא הועיל, בן המלך בשלו : "תרנגול הודו אני, ואין כל תימה בהתנהגותי, שכן כל תרנגולי הודו נוהגים כך"… עד כי התייאשו כל הרופאים והחכמים מלרפאותו.
והנה, ביום מן הימים, בא חכם אחד מעיר רחוקה, וטען שהוא מקבל על עצמו לרפאות את בן המלך. מרוב יאוש, כשהוא שבור ומדוכדך מדרכי בנו, הרשה המלך לחכם לטפל בבנו, בחשבו שבין כה וכה לא יעלה ולא יוריד מחומרת מצבו.
למרבה תדהמתו של המלך, פשט גם החכם את בגדיו, והתיישב אל מתחת לשלחן ליד בן המלך, והחל גם הוא גורר פרורים ועצמות, בארשת פנים תמימה, כאילו הדבר מובן מאליו…
נעץ בו בן המלך עינים תמהות ושאלו: "מי אתה ומה אתה עושה פה?" השיבו החכם: "ומה אתה עושה פה?!" – "תרנגול הודו הנני" נענה הבן ברצינות – "גם אני תרנגול הודו" השיב לו החכם…
קיבל בן המלך את טיעונו של החכם, באותה רצינות בה התייחס לשגעונו הוא, בסברו שבנסיבות מסוימות, הרי גם אחד בצורת אדם מסוגל להיות תרנגול הודו.
עברו ימים ושבועות, והשניים התרגלו זה לזה, אכלו יחד מאותו אוכל, בלי לבוש לגופם, עד כי נוצר ביניהם קשר אמיץ.
הבין החכם שהגיעה העת להתחיל בפעולה ממשית, רימז לסובבים להשליך שני חולצות אל מתחת השלחן, ובפנותו אל בן המלך אמר לו החכם: "כלום סבור אתה שתרנגול אינו יכול ללבוש חולצה? אפשר ללבוש חולצה ולהמשיך ולהיות תרנגול הודו"… הסכים בן המלך ולבשו שניהם חולצות.
שוב עבר זמן. רימז החכם, והשליכו אליהם מכנסיים ללבוש, ואף עתה, בפנותו אל בן המלך אמר לו: "החושב אתה שעם מכנסיים אי אפשר להיות תרנגול?!"…
כך לבש בן המלך בגד אחר בגד, בלי כל התנגדות. שוב עבר זמן ניכר, והחכם רימז לנוכחים להשליך מאכלי אדם מהשולחן, ושוב טען לבן המלך: "חושב אתה שאם אוכלים מאכלים טובים יוצאים מכלל תרנגול הודו? יתכן לאכול אותם ואף להשאר תרנגול", ואכל.
כאן הגיע אחד השלבים הסופיים לקראת ריפויו המוחלט. כעבור זמן מה, פנה החכם אל בן המלך וביקשו לשבת עמו על כסא אצל השלחן, מכאן לא ארכו הימים עד שהחזירו אל מסלול החיים התקינים, מבלי שיחוש בן המלך בכך, שהפך לתרנגול העושה משה בני אדם, בכל מכל כל…
* * *
…ונמשל
היטב משקף משל זה את הקושי הרב שיש לו לאדם הלבוש בחומריות להרגיל עצמו בהרגלים רוחניים, כמה מיני תחבולות וגניבות דעת נזקק האדם לעצמו כדי שיתרגל בדרכי העבודה הצרופה ולא בקלות ניתן לו לקפוץ אל תוך הרגלים רוחניים כלימוד בהתמדה, תפילה בכוונה, חצות, התבודדות וכו' וכו'.
צא ואמור לו לאדם ביום בהיר אחד שיעשה משהו מהעבודות הללו, ודאי יטען לך שאין הוא שייך למדרגה כזו… כלומר אינו "אדם" אלא "תרנגול" אין הוא שייך לאותן עבודות כביכול.
או צא ואמור לעצמך לעשות משהו בעבודת ה' שלא הסכנת מימיך לעשות, הרי מה אתה חושב באותה שעה – "פשוט אין זה שייך אלי" או "הדרך הזו שייכת לצדיקים ולא לאדם פשוט כמוני" וכהנה וכהנה.
פירוש הדבר הוא שלא הקושי שבעבודות הקדושה הם המעכבים לעשותם אלא בעיקר ההנחה שמניח האדם שהוא אינו מסוגל לעשותם כביכול, ולכן עוסק עמנו רבינו בדרכיו ועצותיו כדי להראות לנו שגם הוא בן אנוש, ילוד אשה כמונו ואף על פי כן אף לנבראים כמונו מותר ללבוש כותונת ומכנסיים ולאכול מאכלים טובים רוחנים "כמוני ממש" מבלי לצאת מכלל "אדם פשוט" כלל…
ליתר ביאור, שיטתו של רבינו ז"ל היא להראות לנו שכולנו שייכים לכל המדרגות הקדושות שבעולם ואל לנו לחשוב חס ושלום שכל דרכי הקדושה וההנהגות הקדושות שייכות רק לבני אדם גדולים מערכנו. זוהי טעות מרה, זוהי גם הנחה מופרכת מעיקרה, שכן כל איש ישראל מצד נשמתו הינו "בן מלך" ולא "תרנגול הודו" ולשם כך עליו להתרגל למנהגים רוחניים אט אט עד שיהפוך ברבות הימים לאדם כשר.
הדבוים מובאים בקיצור בהערת המעתיק למשל זה: "אמר המעתיק: יכולים לומר שהאדם הרוצה להתקרב לעבודת השם הלא הוא הינדיק [=תרנגול הודו] מלובש בחומריות וכו' ובדרך זה יכולים מעט מעט לקרב את עצמו לעבודת השם עד שנכנסים לגמרי וכן בהתקרבות אנשים על דרך זה וד"ל".
ואף גם זאת מדרכי העבודה התמה, לא לקפוץ בבת אחת לרום המעלות "פן יהרסו לעלות אל ה' ונפל ממנו רב", עלינו אפוא להתרגל ולהתקדם לאיטנו שלב אחר שלב בסולם המדריגות הרוחניות.
