ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > "בטחון" – גם בשבילי?

"בטחון" – גם בשבילי?

ט״ז בשבט תש״פ

איך משתמשים בצורה נכונה במידת הבטחון? האם "בטחון" היא דרגה מתאימה לכל אדם? ומדוע בכל פעם שעמדו בני ישראל בנסיון, במדבר, הם החלו לדאוג שוב, כאילו לא נעשו להם ניסים נפלאים לכל אורך הדרך?

איך משתמשים בצורה נכונה במידת הבטחון? | האם "בטחון" היא דרגה מתאימה לכל אדם? | ומדוע בכל פעם שעמדו בני ישראל בנסיון, במדבר, הם החלו לדאוג שוב, כאילו לא נעשו להם ניסים נפלאים לכל אורך הדרך?

 

"שלום עליכם, שמואל, מה נשמע איתך, אתה נראה קצת מודאג…?"

– "אתה יודע", הוא עונה לי מתוח כולו, "עובדים קשה".

– "סליחה!", אני עונה לו, "אפשר לשאול אותך שאלה קצרה?"

– "כן", הוא עונה, "אבל מהר, אני ממהר"

– "אמור נא," אני ממשיך, "האם אתה מאמין שהבורא הוא הזן ומפרנס אותך?"

– "כן", הוא עונה במהירות.

– "ואתה מאמין גם שהבורא זן את עם ישראל במדבר ארבעים שנה, בלי שהם יצטרכו אפילו "להכניס אצבע למים קרים"?"

– ", כן, כן, ברור. נו, לאן אתה חותר?"

– "כי אם כן, ואני מתנצל מראש על השאלה, למה אתה מסתובב כל כך לחוץ ומוטרד? אתה הרי אומר שאתה מאמין שהקב"ה זן את עם ישראל במדבר ללא שיאלצו לעבוד כל כך קשה, נו, אתה לא מאמין שאותו בורא יכול לעזור גם לך בצורה קלה?"

– "מה?! השתגעת לחלוטין?!" הוא תוקף אותי, "אתה רוצה להשוות אותי לדור המדבר, דור דעה, דור שעמד במתן תורה ונאמר עליו "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי"? יש לך השגה בכלל מי הם היו? אין לנו הרי אפילו מושג קלוש על עוצם גדולתם, ואתה רוצה להשוות אותי אליהם?!"

– "רגע, אני לא מבין. אתה הרי אמרת בעצמך, רק לפני רגע, שאתה מאמין שהקב"ה הוא זה שמפרנס אותך!"

– "וודאי", הוא עונה, מביט בי בחצי רחמנות, "אני מאמין באמונה שלמה שהקב"ה יכול לתת לי פרנסה בלי שאצטרך לעבוד על זה כל כך קשה. אבל, תבין, כל זה טוב ויפה אילו הייתי אכן ראוי; אילו הייתי צדיק כמו הצדיקים שבדורות ההם, אבל אני", הוא ממשיך להסביר לי, "אני הרי יודע בדיוק מי אני, כמה האמונה והבטחון שלי קלושים, כמה עברות עברתי, רח"ל… והקב"ה הרי וודאי גם יודע את זה. ואם כן, איזה היתר יש בכלל לאדם כמוני להרגיע את עצמו ולסמוך על מידת הבטחון בבורא? לאדם כמוני התנהגות כזו היא הפגם הכי גדול שיכול להיות! זה הרי מראה סתם על עצלות וחוסר אחריות. ויותר מזה", הוא ממשיך, "לפי מצבי הרוחני, איני יודע עם העבודה הקשה שממנה אני חוזר הביתה כל יום סחוט ו"גמור", יכולה לכפר אפילו על חלקיק ממה שמגיע לי על העוונות שלי!"

-"אה, אני מבין. זאת אומרת, בעצם אתה מאמין באמונה שלמה שהקב"ה יכול לזון ולפרנס אותך בקלות, אלא שאתה סובר שבפועל הוא לא עושה את זה בגלל העברות שלך. הבנתי אותך נכון?"

– "בדיוק!"

* * *

אכן, קורא יקר. לכולנו יש בטחון בבורא עולם שרק הוא 'יכול' לתת. אבל כל אחד מאיתנו עושה את החשבון, שכל זה טוב ויפה – לאחרים, לא לי. לא משום שאני חושב חלילה שהבורא לא יכול לתת לי, אלא משום שפשוט, אני איני ראוי לכך, ובצדק, אני הרי יודע בפחיתות ערכי!

אלא, שזו טעות נוראית ויסודית ביסוד האמונה.

שכן, עיקר האמונה והבטחון של כל אדם, כפי שרבי נתן מסביר בליקוטי הלכות, היא שגם במצב כזה, שאתה יודע בתוכך את פחיתות ערכך, וכמה רחוק אתה מהבורא, ובאיזה שאול רוחני אתה נמצא, וודאי שאינך ראוי ושווה שהקב"ה "יוריד" את עצמו אליך ויתן לך פרנסה בלי שתצטרך כל כך להזיע עבורה, עם כל זה – תאמין ברחמנותו האין סופית של בורא עולם, שהוא יתן גם לך את מה שאתה צריך!

על מעשיך הרעים – עליך להתחרט ולעשות תשובה. זה ברור ובזה אין ספק, ואפילו על העברות הכי קטנות ושוליות שעשית, גם מהם לא יתעלמו, וגם עליהם עליך לעשות תשובה. אבל חס וחלילה שבגלל כל זה עוד תכעיס את בוראך יותר, בכך שתתרחק גם ממידת הבטחון בגלל העברות שלך!

האזן נא בתשומת לב למילים הנפלאות של רבי נתן ב"ליקוטי עצות" (בטחון, ד), בהניחם את היסודות למידת הבטחון עבור כל יהודי. הסכת ושמע ללשונו-זהב של מורינו רבי נתן, שאומר כך (בתרגום ללשון מדוברת, על מנת להקל על ההבנה, ומומלץ לעיין בפנים. את השיחה כולה נביא בסוף המאמר):

אפילו אם יודע האדם, המכיר את עצמו, שמעשיו אינם ראוים, אל לו ליפול ממידת הבטחון בשל כך, מתוך שיאמר "מי אני שאבטח ואשען על ה', הרי עשיתי כל כך הרבה מעשים רעים!", אלא יבטח תמיד בחסדי השם יתברך, שאינם נגמרים לעולם, וברחמיו שאינם כלים לעולם, שהוא ירחם גם עליו, במצבו, ויזון ויפרנס גם אותו. כי 'טוב ה' לכל'. ולא ישקע בדאגות וטרדות הפרנסה בגלל שהוא כה גרוע בעיני עצמו, רק יתחזק במידת הבטחון – בכל מצב שהוא – משום שכוונתו במידת הבטחון היא לשם שמים – להתקרב לבורא עולם.

וזה, וכזה, נקרא "בטחון דקדושה", מסביר רבי נתן (בניגוד, מוסיף רבי נתן, למי שנוהג שלא ביושר ושלא כראוי, בשקר וברמאות, או עובר על החוק – וסומך על ה' שלא יתפסו אותו, שזה נקרא "בטחון דסטרא אחרא")

אל תחשוב אפילו לרגע שיוותרו לך, אפילו על העבירה הכי קטנה ו"שולית". אבל חלילה וחס, שבגלל זה תוסיף חטא על פשע ותכעיס את בוראך בכך שתתרחק גם ממידת הבטחון!

* * *

אם נעיין בפרשת בשלח, נבחין שכמה פעמים שקשיים או נסיונות עמדו בפני בני ישראל לאחר יציאתם ממצרים. כאן – בים; כאן – "ואין מים לשתות"; כאן – "להמית את כל הקהל הזה ברעב". והנה, למרבה הפלא, כל נסיון שהם עמדו בפניו, בכל פעם מחדש – הם שוב החלו לדאוג: "מה יהיה?". ולכאורה זהו דבר שקשה להבינו. וכי הם לא ראו עד עתה ניסים ונפלאות על כל צעד ושעל?! וכי לא הפך הקב"ה עבורם את העולם במכות מצרים, באותות ובמופתים?! איך זה שעדיין נותר להם בכלל מקום לספק שהקב"ה ידאג להם לכל הצטרכויותיהם?

אלא שעל פי מה שהבאנו עד כאן, מסביר זאת רבי נתן בצורה ברורה ובהירה: בני ישראל אכן זכרו טוב מאוד את כל הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה איתם ועבורם. אלא שדווקא בגלל זה, הם חשו כל העת שפן ושמא ואולי הם לא ראוים, ואולי הם קלקלו איכשהו… ולכן, בכל "צרה" שהתרגשה עליהם, לדעתם, הם ראו ראיה לחששם: הנה, אכן איננו ראוים, והנה לך ראיה: ראה איזו צרה התרגשה ובאה עלינו!

וזה בדיוק היה הפגם! משום שלמרות שאדם צריך לדעת תמיד כמה הוא רחוק מהקב"ה וכמה הוא צריך לתקן, אבל עם כל זאת, יחד עם זה הוא גם צריך תמיד להאמין ברחמנותו העצומה של הקב"ה, שאפילו שאינו ראוי לכל הניסים, למרות זאת הקב"ה עזר, עוזר ויעזור לו, בכל מצב רוחני שיהיה, כל עוד הוא תולה תקוותו בה' יתברך.

(ע"פ ליקוטי הלכות, הלכות תפילין הלכה ו,ל"א)


בגלל חשיבותו, אנו מביאים את הקטע מליקוטי עצות בשלמותו, ככתבו וכלשונו:

עיקר מעלות הבטחון הוא לבטח בה' ולעשות טוב, כמו שכתוב בטח בה' ועשה טוב, דהיינו שלא יתבלבל מתורתו ועבודתו מחמת דאגת וטרדת הפרנסה, רק יעסוק בתורה ועבודה ויבטח בשם יתברך, שיפרנסו כל ימי חייו.

ואם אינו אוחז בבטחון כזה, שיסלק את עצמו מעסקי העולם הזה לגמרי, ורוצה לעסוק בדרך ארץ גם כן במשא ומתן או במלאכה, על כל פנים יקבע עתים לתורה ויתפלל בזמנו וכו' ולא ידאג ולא יתבלבל מחמת דאגת הפרנסה, רק יבטח בה'.

גם לענין צדקה וגמילות חסדים ולהוציא ממון על עסקי מצוות יהיה לו בטחון בה', שהשם יתברך ימלא מחסורו ובגלל הדבר הזה יברכהו ה'.

ואפילו אם יודע בעצמו שאין מעשיו עולים יפה כראוי, אל יפול מהבטחון מחמת זה לומר מי אנכי לבטח ולהשען בה' מאחר שהרעותי את מעשי כל כך, רק יבטח בחסדי ה', אשר לא תמנו וברחמיו שאינם כלים שירחם עליו גם כן ויזון ויפרנס אותו כי טוב ה' לכל, ואל יטריד עצמו בדאגת וטרדת הפרנסה מחמת קטנותו בעיני עצמו, רק יתחזק בבטחון איך שהוא מחמת שכונתו לשמים.

וכל זה וכיוצא בו הוא בטחון דקדושה.

אבל לעשות איזה עוולה, חס ושלום, מכל שכן איזה גזלה ורמאות או לעסוק בזיופים ושקרים ולסחור בסחורות מחוץ למדינה שאסרה המלכות, ולבטוח בשם יתברך שיצילו ויעזר לו לגמור העסק ולא יתוודע הדבר – זהו בטחון דסטרא אחרא, בחינת מבטח בוגד, בחינת ותבטחו בעושק ובנלוז.

ובטחון כזה הוא כחרס הנשבר שאין בו תקנה.

ואפילו מי שעוסק במשא ומתן בגדולות ממנו הרבה, ומרבה ללוות מכמה אנשים, ובוטח שהשם יתברך יעזרו לגמור המשא ומתן, גם זה הוא בחינת בטחון דסטרא אחרא. אדרבא, צריך שיהיה לו בטחון חזק שאפילו אם לא ינהג משא ומתן גדול כל כך, אף על פי כן יפרנסו השם יתברך כראוי.

והמשכיל יבין דברים הרבה מתוך דברינו, איך לברוח מבטחון דסטרא אחרא שהוא כנגד התורה, ולהתחזק בבטחון דקדושה אף אם הוא כמו שהוא וכנזכר לעיל.

ליקוטי עצות, בטחון, אות ד.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support