אמת לאמיתה

כ״ה בניסן תשע״ט

האמת מקרבת לרביז"ל אך האדם צריך לרכשה בכוחות עצמו, ואם זכה והתפלל על כך הרבה ישיגה. כי אז אם היה מקודם למדן ילמד את תורתו ביתר הארה ויותר 'לשמה' ואם לא למד מקודם יושפע מדרך רבינו ז"ל ללמוד בעזרת השם יתברך. (נועם שיח)

פורסם במבועי הנחל, בטאון חסידי ברסלב, בשנת תשמ"א ומובא כאן כלשונו

השיחה דלהלן, נאמרה בשנת תשל"ה בשיעורו של הרב לוי יצחק בנדר (שליט"א) זצ"ל ועוסקת בשני נושאים חשובים שלא יאבדו לעולם את ערכם. ראשית, ענין לימוד התורה לשמה ודרך רבינו ז"ל ותלמידיו בהשאת עצות למקורביהם

זכות גדולה היא לנו לפרסם מדבריו של אחד מזקני אנ"ש שהכיר מקרוב את הדור העבר "שראה את העיניים שראו את העיניים" של רבינו הקדוש והנורא. הדברים דלהלן, שיש בהם מטעם זקנים, עוסקים הפעם, בהרבה עובדות מן העבר, באומן ובברסלב וכו' וכו'. ולבטח ימצאו בהם הקוראים סיפוק ועונג רב, וילמדו מהם ללכת בדרכי רביה"ק.

 

שיחת הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר (שליט"א) זצ"ל

(תרגום ועיבוד חפשי)

לשון רבינו בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה י"ב: "מה שאנו רואים, שעל פי הרוב, הלומדים, חולקים על הצדיקים ודוברים על צדיק עתק, בגאוה ובוז. זהו מכוון גדול מאת השי"ת. כי יש בחינת 'יעקב ולבן'. יעקב הוא הצדיק המחדש חידושין דאורייתא ולומד תורתו לשמה… ולבן, הוא תלמיד חכם שד יהודי (על פי זוהר פנחס רנ"ג) שתורתו להתייהר ולקנטר".

ההבדל בין תלמיד חכם הלומד לשמה, למי שאינו לומד לשמה – אומר רבי לוי יצחק – מתבטא בכך, שהראשון אוהב את הצדיק וסר למשמעתו, ואילו האחרון, אינו סובל את הצדיק, ואינו שומע לו, מכיוון שהוא מקבל את תורתו מבחינת "שמאל" מבחינת "ופושעים יכשלו בם" כפי שמבאר רבינו ז"ל בהמשך התורה הזאת.

אמנם, ראינו מהו תלמיד חכם הדבוק לצדיק. הכרנו את ר' מתתיהו באומן, הלה היה למדן מופלג וכל לימודיו היו נלמדים על ידו בהתלהבות נוראה. כל דיבור ודיבור מש"ס ופוסקים וכו', נלמדו על ידו בדביקות עליונה בהשם יתברך. ומוהרנ"ת – טרם התקרב לרבינו, היה אמנם למדן עצום, אך תורתו שלאחר התקרבותו לרבינו הקדוש, האירה באור אחר לגמרי, אור יקרות. היתה זו תורה שונה לגמרי, נעלית יותר ונשגבה יותר.

רבי ראובן, רבה של אודסה, למד עם מוהרנ"ת בקטנותו. הוא נודע לגאון עולם ולמדן מופלג. הוא זכר היטב את רוב חשקו ועומק בינתו של מוהרנ"ת בתורה. אך מאז שמע, כי היה לחסיד, שיער בלבו שלבטח שכח מוהרנ"ת את תלמודו. כשהתארח אצלו ר' נתן, בדרכו לארץ ישראל, שמח בו ר' ראובן שמחה גדולה. אחר פנה אליו ושאלו : "נו, האם זוכר אתה עדיין את תלמודך?" הנהן לו מוהרנ"ת בראשו ומיד החל הרב להציע בפניו ט"ז מוקשה עד מאד בהלכות תרומות. ר' נתן עיין קמעא ותיכף הסביר לו את דברי הט"ז כיד ה' הטובה עליו. קפץ הרב ממקומו כאיש נדהם ואמר בקריאת התפעלות: "לו הייתי יכול הייתי מדפיס את הפשט שלך באותיות זהב"…

כזה הוא הלימוד לשמה, הלימוד שלאחר ההתקרבות לצדיק. תלמודו של מוהרנ"ת שלאחר התקרבותו לרבינו הקדוש האיר באור אחר ולא היתה דומה תורתו שלאחר ההתקרבות לזו שלפניה. את תורתו שלאחרי התקרבותו לרבינו הקדוש היו אמנם צריכים להדפיס באותיות זהב כי "כשאדם לומד בקדושה ובטהרה, איזה דין ופסק שחידש איזה תנא או צדיק אחר. על ידי זה נעשה בחינת 'נשיקין'. ונשיקין זה בחינת התדבקות רוחא ברוחא… נמצא כשלומדים איזה הלכה שחידשו התנאים, על ידי זה נתדבק רוח התנא עם רוח הלומד ודומה כאילו נושק עצמו עם התנא" (שם)

כסמך לגדולתו העצומה בתורה של מוהרנ"ת מביא רבי לוי יצחק את הסיפור הנפלא דלהלן: איש אחד היה בעירו של מוהרנ"ת שהיה ת"ח מופלג ולומד בהתמדה עצומה. מרוב תשוקתו לדעת את כל דברי השלחן ערוך שינן לעצמו בעל-פה את "המגינים" (מפרשי השולחן ערוך). נזדמן לו פעם לדבר עם מוהרנ"ת אודות הלכה מסויימת ועד מהרה נתגלע ויכוח ביניהם זה אומר בכה וזה אומר בכה. משראה מוהרנ"ת שעד כמה שניסה לשכנע את הלה בצדקת דבריו לא זז מעקשנותו, יצא מגדרו ואמר לו: "איתי אתה מתווכח? הרי הוקשתה לי פעם הלכה אחת במגן אברהם ובא אלי המחבר בעצמו וגילה לי את פשט דבריו" – – –

פעם אחת – מטעים ר' לוי יצחק – הסביר לי ר' אברהם ב"ר נחמן מהו ההבדל בין לפני ההתקרבות לרבינו ז"ל לבין אחר ההתקרבות: שמא אין מניחים ח"ו אותם תפילין או אין לובשים אותם ציצית? אלא שההבדל הוא בחיות ובנעימות שחשים בקיום אותם מצוות… הייתי בברסלב בבית מדרשו של מוהרנ"ת (ר' נתן'ס קלויז) ראיתי אף את השולחן הטהור עליו היה מוהרנ"ת אומר את דברי תורתו שבליקוטי הלכות. פגשתי שם ישישים שהכירו את ר' נתן, הללו סיפרו לי שהתלהבות שכזאת בה אמר ר' נתן את התורה אין לתאר… אש, אש היתה יוצאת מפיו בשעה שהרצה את דבריו. ואף ר' משה ברסלבר שהכיר היטב את מוהרנ"ת התבטא כך, ר' משה היה למדן עצום ולכשהיה מגיע לאומן, לאחר שהיה מבלה כהוגן על ציון רבינו הקדוש חזר אל ה"קלויז" (בית המדרש) שלנו באומן, נטל את הליקוטי הלכות והחל לומד בו בעיון נמרץ ובהתלהבות עצומה ולאחד הנערים שהיה נועץ עיניו בו אמר: "בני, מה אתה מסתכל כל כך? אילו היית שומע באיזה "ברען" (ההלהבות) אמר ר' נתן את ההלכה הזאת! באיזה השתפכות הנפש אמר את דברי תורתו אלה – – – " ולא יסף.

לכל זאת זוכים – ממשיך ר' לוי יצחק – אם מקבלים את התורה בבחינת "וצדיקים ילכו בם", וח"ו אם לא הרי התורה היא מצד אחר ח"ו, שהרי בכל סיפורי התורה, בפרט סיפורי יעקב ורחל, ראובן ובלהה יהודה ותמר וכו' בכל אלה ישנה בחינת "ופושעים יכשלו בם". ומי שזוכה ושומע לצדיקי האמת הוא יודע להבין את הסיפורים הללו בדרך אמת. אך מי שאינו זוכה, נכשל ח"ו ומפרש אותם בבחינת הלמדנות של "ת"ח שדין יהודאין" המובא בזוהר הקדוש. כי על כן כמה עלינו להתפלל שח"ו לא נהיה בבחינת פושעים הנ"ל!

אולם, על ידי מידת האמת, על ידי ראייה נכונה ביותר "בלי הונאה את עצמו כלל" אפשר להפוך ממתנגד לצדיק לאוהבו באמת וכפי שהיו מוהרנ"ת, ר' יקותיאל מטירהאויצא ועוד כיוצא בהם שהיו למדנים עצומים וזכו על אף התנגדותם להכיר בצדקת דרכו של רבינו הקדוש והנורא – את האמת של מוהרנ"ת הרי רואים אנו בכל מקום! במכתביו בתפילות בהלכותיו ובכל כתביו שחוץ מהקדושה הרבה החופפת עליהם – כמה אמת מונחת בהם! אמת כזו! הרי זוהי חותמו של הקב"ה ואת זאת אוהב הקב"ה – אמת!

והמגיד מטירהאויצע – הוגיעו בעצמכם הוא היה יותר מבן שבעים כשהתקרב לרבינו ז"ל, על גדולתו בתורה וצדקתו יעידו דברי הצדיקים דאז שהיו אומרים על מה שבעיר טירהאוויצא עובר גשר החוצץ בין איזור קיוב לאיזור חרסאן שמן השמים הושיבוהו כאן [בעירו, טרוביץ] כדי לשמור על רוחות ההשכלה שבפלך חרסאן לבל יחדרו חלילה לפלך קיוב המלא חכמים וסופרים… ר' יקותיאל זה בזקנתו המופלגת התקרב לרבינו הקדוש שהיה כבן עשרים ושתיים ולמרות היותו רב ומגיד לכשמונים ערים ועיירות לא נטש את רבינו ז"ל, שרצה להסתתר ממנו, באמרו בכל לב: "איך זאל צושאסן ווערן וועל איך פונ'ם רבי'ן נישט אוועק גיין!!!" (אם אפילו ירו בי ח"ו לא אסור מרבי זה).

מידת אמת זו היא שהובילה את מוהרנ"ת לרבינו ואף כי חותנו רבי דוד צבי גם הוא היה צדיק גדול – כפי שהעיד עליו רבינו וכפי שכותב מוהרנ"ת בסיפור לידת בנו יצחק "וחותני הצדיק" – וגודל פרישותו ותורתו הלא ידועה, בכל זאת "האמת לאמיתו" – כפי שכותב מוהרנ"ת בליקוטי הלכות (הלכות רבית ה) – היא דרגה יותר עליונה ויותר גבוהה עד שגם צדיק כמותו לא זכה אליה.

מידה של "אמת לאמיתה" היתה בו במוהרנ"ת. ידוע מה ששאל פעם בעצת רבינו ז"ל אם יקבל משרת רבנות המוצעת לו הסכים לכך רבינו ומששאל אם זהו האמת הסכים רבינו גם לכך, אך כשהתעקש ושאל אם זהו האמת לאמיתה, שצריך הוא להתמנות לרב, נענה לו רבינו ז"ל: "אם באמת לאמיתה אתה חפץ, אינך צריך להיות רב"… מידת האמת של מוהרנ"ת הריהי טבועה על כל כתביו וסיפורי חייו הקדושים ובדרך זו עצמה נהג מוהרנ"ת לשואלים בעצתו. הוא לא היה ממהר להשיא עצה, לא רק בגלל שהלך בדרכי רביה"ק, אלא גם מחמת ענוותנותו היתירה שאף היא מהולה היתה באמת צרופה עד מאד. כששהה פעם בטפליק ניגש אליו אחד ושאל בעצתו על עסק מעסקיו, שתק מוהרנ"ת ולא ענה לו דבר. שוב שאל האיש ושוב שאל, אך מוהרנ"ת שותק, אולם כשהפציר בו שוב ושוב, נענה לו מוהרנ"ת בענוותנותו העצומה: "איך קען זיך קיין עצה נישט געבן צו עסן נאך א לעפא צו איז שוין גענוג – און דיר זאל איך אזוי שנעל געבן אן עצה?!" (איני יודע לשית עצות בנפשי אם אוכל כף נוספת או שמא מספיק כבר – ולך אשית עצה מהר כל כך?!)

מרביז"ל בעצמו ידוע גם הסיפור על תלמידו החשוב "ר' אהרן הרב" שתינה בפניו את צערו על כי אין הוא יכול לעזוב את צאן מרעיתו שבעיר מנהיגותו ברסלב ולנסוע לרבינו ז"ל לראש השנה כדרישתו. וגם בספקותיו אלה, אף כי ענין ראש השנה הלא ידוע עד כמה גדול היה אצל רבינו ז"ל, אף על פי כן לא נטל רבינו מר' אהרן את הבחירה והותיר בידיו את הברירה אם לנסוע אם לאו, וככל שניסה ר' אהרון להוציא הוראה מפיו של רבינו ז"ל לא רצה רבינו ליטול ממנו את בחירתו הפרטית. גם אנ"ש בכל הדורות שמרו עצמם מלהשיא עצות, פשוט יראו להשיא עצה אף כי ידעו מה לומר. הם ידעו שהעצה היחידה היא רק תפילה ורק כשהשואל היה מפציר ביותר ואף מביע בעצמו את נטייתו להכרעה כל שהיא היו מסכימים על ידו.

ואכן חורבנוות גדולים ח"ו יכולים לצאת מעצות בלתי הוגנות. למשל כשאחד מתלהב לעבודת ה' ולפי התלהבותו עתה הוא בא לשאול על "מסירות נפש" אחת אם יעשנה אם לאו, מעתה אם נייעץ לו לעשות הלוא יתכן שאחר כך תדעך התלהבותו ויתחרט ממעשה זה! עוד ידוע שכשמעמידים את האדם מן השמים בפני נסיון אזי מסתלקים כל המוחין שלו ונשארת לו רק "רשימו" כלומר רושם מהשגותיו הקודמים וככל שיהיה רושם זה חזק אצלו כן יעמוד בנסיון ויעברו בשלום, מעתה אם שואלים אנו מדוע לא יכריע עבורו הצדיק מה לעשות בשעה קשה זו? התשובה שגם הצדיק יודע שזהו נסיון מן השמים ואין הוא רוצה להפריע נסיון זה כדי שיעמוד בו האדם בכוחות עצמו, כן היה כשמוהרנ"ת שאל לרבינו ז"ל על אודות הרבנות לכאורה הרי היה רבינו ז"ל יכול לומר לו מיד מהו האמת לאמיתה אלא שרצה לשמוע היאך ר' נתן מתקרב עצמו לתשובה האמיתית.

גם מוהרנ"ת כשלא מצא חן בעיניו שבנו מנהל בית דואר ור' אפרים תלמידו סוחר באבנים טובות ואינם יושבים ועוסקים בתורה ובתפילה כל היום והלילה (אף כי עבדו את השי"ת ברוב שעות היממה בכל כוחם ומרצם – אף על פי כן קרא להם  מוהרנ"ת "מארק מענטשן"[אנשי שוק] משום שסבר שהם יכולים ומסוגלים להקדיש את כל חייהם לעבודת ה') – למה לא אמר להם זאת הרי היו מקבלים את דבריו כלשונם? התשובה היא, אין אומרים, אין נוטלים מן האדם את בחירתו.

לסיכום האמת מקרבת לרביז"ל אך האדם צריך לרכשה בכוחות עצמו, ואם זכה והתפלל על כך הרבה ישיגה. כי אז אם היה מקודם למדן ילמד את תורתו ביתר הארה ויותר 'לשמה' ואם לא למד מקודם יושפע מדרך רבינו ז"ל ללמוד בעזרת השם יתברך.

 

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support