"אין שום יאוש בעולם כלל (ואמר אז בזה הלשון 'קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין'), ומשך מאד אלו התיבות 'קיין יאוש' וכו', ואמרם בכח גדול ובעמקות נפלא ונורא מאד, כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות, שלא יתייאש בשום אופן בעולם, אפילו אם יעבור עליו מה, ואיך שהוא, אפילו אם נפל למקום שנפל, רחמנא ליצלן, מאחר שמחזק עצמו במה שהוא, עדיין יש לו תקוה לשוב ולחזור אליו יתברך".
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב, עח)

"אין שום יאוש בעולם כלל!" – הלא היא הכרזתו הידועה והמפורסמת של רבינו הקדוש, המהדהדת בלבותיהם של ישראל עד עצם היום הזה. אך כאן בתורה זו, מתגלה לנו גם עומק הדבר, מדוע אכן "אין שום יאוש בעולם כלל".

והוא:

התורה הקדושה – הקשר שלנו עם מקור החיות, השם יתברך – מלווה אותנו לא רק כשאנו עוסקים בה, אלא גם כשאנו בטלים ממנה! "ובכל הדיבורים של העולם ובכל העובדות והעשיות, הן מי שחוטב עצים או איזה עובדא שיהיה – בכולם נעלם התורה".

התורה ממשיכה להחיות את העולם בכל מצב. אם אינה מופיעה בצורה של עשרת הדברות, הרי היא מופיעה מאירה ומחיה בצורה של עשרה מאמרות. "כי הכל נברא בעשרה מאמרות, אשר שם התורה נעלמה ונסתרה קודם מתן תורה", ומה שהחיה את העולם עשרים וששה דורות עד אשר ניתנה התורה, ממשיך להחיות גם היום את אלו הרחוקים ממנה!

"כי אז לא היה שום תורה, והיו עוסקין רק בישוב העולם ובדרך ארץ, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש: 'גדולה דרך ארץ, שקדמה לתורה עשרים וששה דורות', ואז היה עיקר קיום העולם על ידי חסד חינם לבד".

אותו "אוצר מתנת חינם" קיים עד היום.

* * *

אך, שימו לב:

אין מדובר כאן בידיעה קבלתית גרידא; ידיעה גרידא אין בכוחה להחיות נדכאים, להצית את אש התקווה בלב האדם ולהשפיע עליו במקומו הנמוך אור וחיות מהתורה הקדושה.

עבור כך צריכים את צדיק האמת.

אותו צדיק פלאי, אשר גם כשהוא ברום המעלות, הוא משליך את כל מדריגותיו אחר גוו ומתחיל מחדש לגמרי, הוא זה שמקבל מאותו "אוצר מתנת חינם", והוא זה שמשפיע אותו עלינו.

אותו צדיק, שגם אחרי כל השגותיו הנשגבות הוא חוזר לנקודת ההתחלה, ושואל ומתחנן: 'איך זוכים להיות יהודי' – הוא זה אשר בכוחו להחיות את אלו שבאמת אינם יודעים איך זוכים להיות יהודי…

"כי לעולם לא נח ולא שקט, אפילו בימי גדולתו. אף על פי שזכה בהשגות אלקות, למדרגה גבוהה ועצומה ונוראה מאד, אף על פי כן לא הסתפק עצמו בזה, וטרח ויגע בכל עת ובכל שעה וכו' והירבה בתפילות ותחנונים ובהפצרות ובקשות רבות ובגעגועים וכיסופין גדולים ונוראים מאד מאד, עד שבא להשגה ומדריגה יותר עליונה. ואחר כך, תיכף משזכה לזאת ההשגה והיה קצת בשמחה… תיכף כשזכה לזה, שכח כל העבר וחזר והתחיל מחדש, כמו שמתחיל לילך בקדושת ישראל.

"ולפעמים היינו שומעים מפיו הקדוש בפירוש שאמר בלשון השתוקקות וכיסופים 'איך זוכים להיות יהודי?' ואמר זאת בתמימות גדול כאילו לא התחיל עדיין כלל. והירבה להפציר את השם יתברך בריצויים וכיסופים וטענות, עד שזכה להמדריגה הגבוהה ממנו" (שבחי הר"ן, לג).

עבור צדיק זה נברא ה"אוצר מתנת חינם"! והוא ברחמיו, מאציל מהאוצר הזה על כולנו ומלמד אותנו איך להיות תמיד עם ה' גם כשאין אנו יודעים כלל איך ניתן באמת להיות יהודי.