אחרי החגים

ט׳ בתמוז תשע״ט

דבר אחד משותף לכולנו – החגים נמצאים עתה בתוכנו. הם לא עברו, חלפו והלכו מותירים אותנו במצב כזה או אחר תחת השפעתם שנעלמה מחיינו – אדרבא הם עתה ממש עמוק בתוכנו פועלים את פעולתם ברבדים הנעלמים והעמוקים ביותר בנפשנו ומכינים אותנו לקראת כל מה שנהיה, נרגיש ונפעל בשנה הקרובה והמתחדשת עלינו.

המתנה שלי מהבורא

ימי החגים חלפו עברו. חלקנו מוצאים את עצמנו מותשים וזקוקים למנוחה מהתנועה הבלתי פוסקת שהתרחשה בחיינו בימים אלו ברמה הפיסית הרגשית והרוחנית כאחד. חלקנו לא מצליחים לשחרר את אחיזת היד מן הימים הקסומים הללו ומתגעגעים לעוד רגע אחד של הריח המרגש העולה מהם וחלקנו כבר רצים הלאה לקראת השגרה המתחדשת עלינו לטובה.

לא משנה לאיזו קבוצה מאלו שהוזכרו למעלה נשתייך, דבר אחד משותף לכולנו – החגים נמצאים עתה בתוכנו. הם לא עברו, חלפו והלכו מותירים אותנו במצב כזה או אחר תחת השפעתם שנעלמה מחיינו –  אדרבא הם עתה ממש עמוק בתוכנו פועלים את פעולתם ברבדים הנעלמים והעמוקים ביותר בנפשנו ומכינים אותנו לקראת כל מה שנהיה, נרגיש ונפעל בשנה הקרובה והמתחדשת עלינו.

כל מה שהרגשנו, התרגשנו, ארחנו והתארחנו, פגשנו בתוכנו ומחוץ לנו בימים אלו, כל מה שחווינו והתעוררנו להפנים בימים אלו – עתה, ברגעים אלו ממש, מבעבע בתוכנו ומעצב את דמותנו הרוחנית והרגשית. לשכל הזה שרכשנו והפנמנו קורא רבינו "שכל הנקנה" והוא, אומר רבינו, זה כל מה שישאר מאיתנו לאחר שהגוף שלנו כבר מזמן יתכלה באדמה (ליקוטי מוהר"ן תורה כה).

אם כן כל שעלינו לעשות עתה הוא לעצור ולהקשיב לניגון החדש שמתרחש בתוכנו בעקבות התרגשות הימים המיוחדים שעדיין פועמת בתוכנו. נתחבר אל ההבנה המנסה לטעת בנו שורש ולשנות את פני שכלנו ומהותנו. כל אחד מאיתנו קיבל בימי החגים מתנה אישית מהבורא. מסר המיועד עבורו. התחדשות. הכוונה והכנה ולקראת השנה החדשה. אפשר להמשיך הלאה מבלי לשים לב למסר המצפה לתשומת ליבנו ואפשר גם להטות אוזן ולהתחבר עם מה שמתרחש בתוכנו ממילא – ניגון ההתחדשות.

השם אחד ושמו אחד

רבינו אומר בתורה סה ("ויאמר בועז אל רות") בליקוטי מוהר"ן, כי כל מה שקורה בחיינו קורה אך ורק למטרה אחת – לגלות את אחדות השם בעולם. הווה אומר שכל השינויים הקורים לנו בחיינו יתאחדו בנפשנו לידי הבנה אחת שהיא – שכל מה שקורה לנו בחיינו הוא רק לטובה. בין אם הוא "רע" בעיננו או "טוב" בעיננו – הוא לטובה. זוהי התכלית שלשמה באנו לעולם – לגלות שהכול לטובה. לא רק שנדע זאת בראש או שנגיד את זה בפה בעוד ליבנו בל עימנו, אלא שממש ממש נרגיש את עומק הטוב בתוך תוכנו.מובא בליקוטי הלכות בהלכות ריבית ה' "כי האדם צריך לכוון דעתו בכל יום ובכל עת ובכל שעה בכל מה שעובר עליו, להאמין האמת שהכל לטובתו, כי הכל רמזים מהשם יתברך להשיבו אליו באמת….ובכך הוא מבטל את אחיזת היצר הרע והסיטרא אחרא שנאחז בשינויים (האינסופיים שקורים לנו בחיים) כי הוא (האדם המאמין) כולל כל השינויים בהשם יתברך ששם הכל אחד. ואם היו כל בני האדם מתנהגים כך לכלול הכל באחד בודאי היה הכל (כל מה שקורה לנו) באהבה ושלום ואחדות". מכאן שבכל מסע חיינו הקב"ה מגלה לנו דרך מחשבותינו רגשותינו וכל מה שקורה לנו איזו מניעה בדיוק יושבת על כל אחד מאיתנו שמפרידה אותנו מן החיבור אל האמונה באחדות המרפאה.

ואם כל השנה זו התכלית וזה המסר מן השמיים ולשם מכוונים חיינו על אחת כמה וכמה שהוא מתגבר ומתעצם בימות החגים שבהם מתגלה השגחת השם ורצונו מאיתנו בבהירות יתרה.

התבוננות בתכלית

ממשיך ואומר רבינו (באותה תורה בליקו"מ) כי הדרך להתחבר לתכלית ולאחדות המרפאה אשר מאירה לנו כי הכל לטובה ובכך מצילה אותנו מן הייסורים אשר באים עלינו רק כאשר אנחנו לא מצליחים לראות את התכלית שמאירה לנו שהכול לטובה ומתנהג בהשגחת השם – היא על ידי ההתבוננות בתכלית!! הוא ממשיל זאת לאדם שמצמצם את עיניו כדי לקלוט משהו מרחוק. ומרחיק כל הסחת דעת בסביבתו כדי להתרכז אך ורק במה שברצונו להתבונן בו.

החיבור הפנימי וההתבוננות בתכלית שהכל אחד על ידי הרחקת כל דבר שביכולתו להסיח את דעתנו וצמצום העיניים אך ורק אל המטרה הם העצה של רבינו עבורנו.

עולם שנה נפש

מסביר ספר יצירה כי לעולם שלושה שמות – עולם שנה ונפש. ולכל דבר שבעולם יש שלוש קומות שהן – עולם שנה נפש. ורק כאשר שלושת הקומות כולם מתקיימות או אז יש תקומה ושלמות לכל מעשה ומעשה. מכאן נשאב עצה אמיתית לעבודת השם ולחיבור השלם שלנו למסריו של הבורא כלפינו.

עולם – "עולם" זה בחינת מקום. מובא בספר השתפכות הנפש אות לט – "טוב מאד לאדם שיהיה לו חדר מיוחד לו לבדו (אשר שם יוכל) לעסוק בעבודת השם ובפרט בהתבודדות ובשיחה בינו לבין קונו. ואמר שאפילו הישיבה בעצמה שיושבים בחדר מיוחד לבדו גם זה טוב מאוד (לעבודת הבורא).

בהמשך הוא מוסיף שם כי "חדר מיוחד" – היינו מקום מיוחד – יכול להיות גם תחת הסדין או תחת הטלית ובלבד ששם ירגיש כי זהו מקום אותו הוא מייחד להתבוננות ולהקשבה למסר הסמוי הממוען עבורו מהבורא.

נקודת ה"עולם" מזכירה את עצת רבינו להסיר מסביבתנו כל דבר אשר יסיח את דעתנו מההתבוננות על התכלית והידיעה כי הכל אחד. למצוא מקום מיוחד בו לא תוסח דעתנו שלום עבר מהעניין בו אנו רוצים לעסוק – חיפוש האחדות בתוך הריבוי.

וכך אומר רבינו בליקוטי מוהר"ן בתורה נב – "וְגַם צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם. כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם בַּיּוֹם, הָרוֹדְפִים אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה, אַף – עַל – פִּי שֶׁכָּעֵת אֵינָם הוֹלְכִים שָׁם, הוּא מְבַלְבֵּל גַּם כֵּן הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִיכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל – כֵּן צָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ לְבַדּוֹ בַּלַּיְלָה, בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם. וְשָׁם יֵלֵךְ וְיִתְבּוֹדֵד, וִיפַנֶּה לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ מִכָּל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, וִיבַטֵּל הַכֹּל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּטּוּל בֶּאֱמֶת".

שנה – שנה זה בחינת זמן. על מנת באמת להתחבר לתכלית ולהפנים את מציאותה בליבנו עלינו לייחד זמן בכל יום להתבוננות. אי אפשר לקיים קשר אמיתי עם התכלית אם אנו רצים כל היום סביב ענייני העולם ודרישותיו האינסופיות מאיתנו.

על כך אומר רבינו בתורה כה בחלק השני של ליקוטי מוהר"ן – "הַהִתְבּוֹדְדוּת היא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכּל. דְּהַיְנוּ לִקְבּועַ לוֹ עַל – כָּל – פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשּדֶה, וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת".

אמנם להקדיש שעה שלמה בכל יום הינה מעלה עליונה וגדולה מן הכל על מנת שנוכל ליישב דעתנו להתבונן על הדרך בה אנו צועדים כדי לכוון את צעדינו אל התכלית והחיים הטובים אך –  אף אם נייחד זמן קצר בכל יום להתבוננות בתכלית יהא שכרנו רב והתוצאות מפתיעות לטובה. ואם נצליח להחזיק בכל יום באופן קבוע זמן קצר להתבוננות בתכלית בסופו של דבר נזכה לקיים את עצת רבינו "שעה או יותר".

נפש – נפש זה הנוכחות שלנו עצמנו בתוך תהליך ההתבוננות. כפי שאומר רבינו בתורה א' בליקוטי מוהר"ן  – "כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּשכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשּכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר" –  רבינו משתמש במילים "להסתכל" ו"לקשר עצמו".

כוונתו באומרו "להסתכל" מתקשרת למציאת המקום המיוחד (עולם) והקדשת הזמן (שנה) להתבוננות. אך "לקשר עצמו" זה כבר עניין אחר לגמרי. כוונת ההתקשרות לשכל שבדבר הינה "להיות שם". לפנות את עצמי מהשכל של עצמי ולהפוך את עצמי לכלי פתוח שיכול לקבל משהו חדש. שהנפש שלי תהיה נוכחת במפגש עם הבורא במלואה בכאן ועכשיו ושתהא סופגת את מסריו של הבורא אלי במלואם ולו הדקים ביותר מבלי שתתפזר מחשבתי למיליוני כיוונים שייקחו אותי מן "הרגע הזה".

אם כך העצה להמשיך את אור החגים אל תוכנו עמוק יותר על מנת שיחוללו בנו תמורה לטובה הינה להפגיש בכל יום לזמן קבוע במקום מיוחד את עצמנו עם הבורא יתברך לפגישה של איכות שכולה אומרת המתקת סוד.

יהי רצון שנזכה לקיים את עצותיהם של רבותינו הקדושים בלב שמח ומתוך סיעתא דשמיא מרובה. ושנזכה להמשיך את אורם של החגים לכל השנה כולה

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support