"צריך לפרט את החטא… ולפעמים נשכח מאתו החטא, ויש שיכבד עליו מאד… וצריך לזה שמחה של מצוה, כגון חתונה של מצוה…
"כי שמחה הוא קומה שלמה… מראש ועד עקב… כי שורש נקודות כל המצוות היא השמחה… וכל מצוה מתרי"ג מצוות יש לה אבר מהשמחה, ועל כן אם פגם באיזה מצות עשה או לא תעשה, אזי כשפוגע בזה האיבר… אי אפשר לו לשמוח שם, ועל כן על ידי כן מרגיש ונזכר החטא… אך על ידי ריבוי אור השמחה… נתלהב ומבטל המניעות של החטא.. ועל זה נתעורר הקול דלעילא ונתייחד עם הדיבור".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, קעח)

"מה, אינך רוצה לזכות בתורה?" שאל פעם אחד מראשי הישיבות את תלמידו, שהעדיף לשקוד על תלמודו במקום להשתתף בשמחת הנישואין של חברו לשיעור. "מי שמשמח חתן זוכה לתורה", הסביר לתלמיד שלא הבין את הקשר בין ריקודים של חתונה ל"עליה בלימוד". הרב אכן צדק, זו גמרא מפורשת (ברכות ו ע"ב) שהמשמח חתן, זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות. אך בדברי רבינו נוכל למצוא גם הסבר לעניין, שדרך אגב יתן לנו זווית ראיה נוספת על החתונות שמצויות לרוב בזמן זה של השנה.

אליהו הנביא ב"פתיחתו" המפורסמת שבה הוא ממשיל את הספירות העליונות בדוגמאות מוחשיות, מדמה את ספירת המלכות לדיבור, כלשונו: "מלכות-פה".

לכאורה הדבר מובן בפשטות, שכן רק באמצעות הדיבור יכול המלך לקבוע את רצונו ובכך למשול ולהנהיג את נתיניו.

אבל אם נעמיק בדבר, נגלה קשר נוסף בין הדיבור לבין מידת המלכות, שהיא העיקר בעולם, כמו שאמרו חז"ל: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו" (אבות ו, יב).

הדיבור הוא בעיקרו קול שיוצא מהגרון, אולם הקול הזה הוא עדיין חסר משמעות עד ש"חמשת מוצאות הפה" – השיניים החך השפתיים הלשון וגם הגרון – מעבדים אותו ונותנים לו צורה של אותיות ומילים. סגירה מסוימת של השפתיים נותנת את הצליל "מ"; תנוחה אחרת של הלשון הופכת את הקול הזה ל"ז" וכן הלאה. מצב זה מקביל להתגלות כבוד ה' בבריאה, שבו הקב"ה משפיע טובו וחסדו בלי הפסק. אבל המשמעות של השפע הזה תלויה בנו, כי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג). אם נכין את הכלים המתאימים – השפע הזה יתבטא בטובה ובברכה. אבל אם חלילה נקלקל את הכלים הללו, הוא יתבטא להיפך.

■ ■ ■

שמחה של מצווה היא הזדמנות נפלאה לתקן את הכלים הללו – את רמ"ח איברינו ושס"ה גידינו שהתקלקלו בחטאים ובעוונות, שכן התורה והמצוות נוסכות שמחה, ככתוב: "פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב" (תהלים יט). לעומת זאת העבירות מביאות עצבות ודאגה – "אדאג מחטאתי" (תהלים לח), כך כשיהודי עוסק בשמחה של מצווה כגון בחתונה, דווקא אז הוא יכול לשוב ולתקן את כל פגמיו. וכשהוא מרגיש שהשמחה ממאנת לחדור לאחד מאיבריו, יידע שפגם במצווה מרמ"ח המצוות המקבילה לאבר זה. כך יוכל להזכר בכל חטאיו הנשכחים. יתירה מזאת, האור הגדול של השמחה, מהנקודות הטובות שבו, נותן לו עוז וכח לשוב ולתקן את כל החטאים, כמו שכתוב: "כי חדוות ה' היא מעוזכם" (נחמיה ח).

הרי שבשמחה הגדולה של החתונה, אנחנו מתקנים את האיברים שלנו שיהיו כלים ראויים להתמזג עם האור העליון של התורה כראוי, ממש כפי שהקול מתחבר עם תנועות חמשת מוצאות הפה להעשות דיבורים טובים והגונים.

לכן המשמח חתן, זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות. כלומר, הקול שמתמזג עם חמשת מוצאות הפה כדי להפוך לדיבורים קדושים.