ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > חנוכה > תשובה מאירה: שו"ת

תשובה מאירה: שו"ת

ג׳ באב תשע״ט

מה יש בו, בחג החנוכה, מעבר לסתם העלאת אש בנרות? איך אפשר להרגיש קרבה לבורא עולם, כאשר אני חש כה רחוק ממנו? איך, גם כשקשה לי ואני בצרה, אוכל בכל זאת להודות להשם? איך אני גורם לעצמי להתעלות מעל ל"סתמיות", לכאורה, שבהדלקת הנרות גרידא, ולהתחבר למהות הרוחנית העצומה של החג, ואם זכיתי לאיזה אור – איך אני משמר אותו, שלא יכבה במהרה? | שו"ת (חנוכה)

האם יש משהו בחנוכה מעבר להדלקת נרות החנוכה?

תשובה:

חנוכה אינו טקס סמלי לזכר הנס שהיה פעם. החג הזה הוא שמונה ימים שאמור להפוך לנו לגמרי את כל החשיבה, כל המידות וההרגשים, ואת כל צורת ההתנהגות שלנו במצבים והמקומות הנמוכים והחשוכים.

יהודי אחד אמר: "חנוכה הוא שמונה ימים בהם אני חש כאילו אני לא נמצא כאן. לא שאני מתנתק מהמציאות, ולא שאני קדוש במיוחד. פשוט, אני מתחיל להבין שגם במצב שלי אני יכול לחשוב מחשבות של חיבור לה', כמו שכל יהודי מרגיש אחרי הפטירה כאשר הוא מגיע לעולם הבא ויושב בגן עדן".

חנוכה היא הארה נדירה של חיים בבחינת עולם הבא. האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, מתגלה לכל אחד בבית שלו, במקום הטבעי שלו, שהרי נרות חנוכה מדליקים במקום שאוכלים או ישנים באותה לילה.

בחג החנוכה נותנים לנו הזדמנות שנוכל באמת להיות שם, רק נפתח את הפה ונודה לה'. נשב ליד הנרות ונדבר עם השי"ת, נבקש בקשות, אך בעיקר נודה על החסדים, נזמר זמירות ושירים, ונרקוד ריקודים של הודיה. יתכן שבתחילה יהיה קצת קשה, ואולי גם הילדים או שאר בני המשפחה יפריעו, אבל זה כל העניין, להשתדל להתאמץ להאיר אור במקום שאין אור וחיות.

אבל יש לזכור שחנוכה הוא לא רק לשעת ההדלקה, אלא הוא נמשך למשך כל היום. יש להתחזק להתחבר לה' דרך המילים הקדושות של התפילות והברכות אותם אנו מברכים, ובפרט בתפילת ההלל.

במזמור שיר חנוכת הבית, נתחזק לקבל על עצמנו שתמיד בכל מצב נודה לה' – "לעולם אודך" (עיי' ליקו"ה שילוח הקן ה').

ולאחר קריאת שמע, בעת אמירת אמת ויציב, שם אנו אומרים שמונה פעמים "אמת" נחקוק בליבנו את האמת שהשי"ת הוא גואל ומושיע, שזהו כל כוונות חנוכה לחקוק את מידת האמת בתוך עולם השקר.

וכן במשך כל היום, נעורר ככל האפשר את המחשבה לזכור שיש עולם הבא, שם כולנו נשתעשע עם השי"ת בהודיה והלל, עד שנרגיש קרובים וסמוכים אליו, שהרי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. וכך נתחדש להסתכל על הבריאה בעיניים של עולם הבא, עיניים של שעשועים ותענוגים מעצם קירבתינו להשי"ת.

זהו גם הזמן להתחדש לקבוע זמן במשך היום לשבת לבד עם השי"ת ולדבר איתו ולהודות לו על כל החסדים שעשה עמו, ומתוך כך לבוא לדבר עמו ולהשיח ליבו על כל מה שיחסר לו, אבל הכל מתוך אמונה שהשי"ת עושה נסים גדולים.

איך אפשר להרגיש קרוב לה' כאשר אני רחוק לגמרי ממנו?

תשובה:

זה בדיוק העניין של חנוכה, האור יורד למטה למקום נמוך, שגם מי שאינו צדיק גדול, יכול להתחיל מעתה להרגיש קירבה לה', וזה על ידי שירגיל את עצמו להרים את המחשבה, ולחשוב כאילו הוא כעת בעולם הבא עומד ומהלל את ה'. זהו חנוכה, "חנוך לנער על פי דרכו" לחנך את הרחוק שהשי"ת נמצא אצלו ממש בכל עסקיו ודרכיו.

אני יודע שיש על מה להודות, אבל כאשר אני במיצר, קשה לי לפתוח את הפה להודות לה'?

תשובה:

עצה טובה להתחיל להודות לה' תחילה בכלליות על הנסים שעושה לעם ישראל, ומתוך כך יכנס יותר בנקל לזכור גם את החסדים שעשה עמו בפרטיות, עד שיכנס להרגל של הודאה להוסיף למצוא ממש בכל דבר, עוד נס ועוד ישועה.

כך גם אמרו לנו חז"ל שמצוות חנוכה לכתחילה היא נר איש וביתו כלומר נס כללי לכל עם ישראל, והמהדר מדליק נר לכל אחד ואחד שמתחיל להתבונן בנס פרטי שהיה לו, והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, משנה את הרגלי המח, ומפסיק לחשוב כאילו העולם האכזרי מלא דינים, ומוסיף והולך לראות בכל דבר ישועות וחסדים. (ליקוטי הלכות שילוח הקן ה')

קשה להתחבר לכל הדיבורים הגבוהים האלו, כאשר אני רואה את עצמי באיזה יום חול רגיל עומד ומדליק שמן ופתילה.

תשובה:

אכן זהו אור החנוכה להאיר את החושך של היום חול הפשוט. ואם לא רואים את האור המיוחד, אין זה אומר שהאור הגבוה הזה לא קיים.

רביז"ל אמר שיש הרבה ששמעו סיפורים על צדיקים גדולים, וכאשר נסעו אליהם, התאכזבו מאוד כאשר ראו אנשים הנראים כבני אדם רגילים, עם ראש וידיים ומעיים כמו כולם. וכמו כן הרבה שנסעו לארץ ישראל התאכזבו כאשר ראו אדמה רגילה כמו שאר המדינות עם אותם אבנים, הרים ועצים (ליקו"מ תנינא קט"ז). אך באמת הוא שטות גדול, כי הקדושה הוא עניין אחר לגמרי, אלא שאין רואים בעיניים גשמיות את ההבדל. ארץ ישראל הוא עניין אחר לגמרי מכל שאר המדינות, וכן כל יהודי כשר וצדיק, הוא עניין אחר מכל שאר האנשים.

וכמו כן יש להאמין בימי החנוכה שאינם סתם ימי חול אפרוריים. הנר חנוכה איננו סתם שמן ופתילה, אלא היא קדושה רוחנית גבוהה ביותר, השורה על החנוכיה הפשוטה של כל אחד ואחד.

יש להתיישב ליד הנרות ולהתבונן בהם ולומר: אכן "זה הדבר אשר ציווה ה'", כאן מונחת כל הקדושה שתתגלה בעולם הבא.

גם אם אזכה לכל זה, הרי אני יודע שלא אוכל להחזיק מעמד הרבה זמן?

תשובה:

חז"ל כבר קבעו הלכה "כבתה אין זקוק לה", כלומר עלינו מוטל החובה להדליק, ואם נכבה האור מדליקים למחרת נרות חדשים בתוספת אור והתחדשות.

רבי נתן כותב חידוש נורא, שחנוכה הוא לשון חינוך, כמו שמחנכים ילד, שמרגילים אותו לוותר ולעשות כמה מצוות, גם אם יודעים בוודאי שאחר מספר דקות הוא יחזור לקטנות והשטויות שלו, בכל זאת כך הוא הדרך לחנך, פעם אחר פעם עד שיגדל ויתחנך לשלמות. גם אנחנו בחנוכה לומדים דרך להתחדש ולהתחנך בהרבה התחלות לאין שיעור, הגם שאנו יודעים שאולי ניפול, אנו מקבלים על עצמו שתמיד נתחיל, חנוכה על שם ההתחלות והחינוך (ליקוטי הלכות השמטות חנוכה, כלאי בהמה ד').

 

ולסיום: האפשרות היחידה שיש ליוונים לנצח אותנו הוא לומר לנו שאור החנוכה לא שייך לנו, על זאת נענה להם בעזות: כשם שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כך בוודאי יש לכל אחד חלק בחנוכה שהוא אור עולם הבא.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support