אלול. שערי היציאה מבית הסוהר נפתחים לרווחה. כל מי שהסתבך בעבירות ונשבה בידי יצרו, מוזמן להביע חרטה, לזכות בחנינה, ולשוב הביתה.

קיבלנו במתנה ארבעים יום של תשובה, מראש חודש אלול עד יום הכיפורים. 'ארבעים' יום בהם ניתן להתרחץ ולהיטהר, כבמקווה של 'ארבעים' סאה… (ליקוטי הלכות, מקוואות א, ב) ולהפוך לבריה חדשה, זכה ונקיה.

זה הזמן "לאמור לאסורים צְאוּ, לאשר בחושך הִגָלו. לפקוח עיניים עיוורות, ולהוציא אסירים בכושרות. להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חושך. האסורים בתאוותיהן, והלכודים בהבליהם, והנידחים בעוונותיהם" (הקדמת ליקוטי מוהר"ן).

גם מי שקשור באזיקי התאוות המאוסות, והנו "משוקץ מרוחק ומתועב", מוזמן להשתחרר ולהפוך תוך יום ל"אהוב נחמד קרוב וידיד". שהרי "התשובה מקרבת את הרחוקים; אמש היה זה שנוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה – והיום, הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד" (משנה תורה להרמב"ם, הלכות תשובה פרק ז, הלכה ו).

וכששערי הכלא נפתחים לרווחה, מי לא יברח?! מיהו האסיר הטיפש שרואה את החופש לנגד עיניו ומעדיף לבלות בצינוק המצחין?!

"ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על הענין הזה (קהלת רבה ז, לב): משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו, ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה – והאיש ההוא עודנו עצור. ויך אותו במטהו, אמר לו: 'קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מיהרת הימלט על נפשך?!' " (שערי תשובה, שער ראשון, אות ב).

* * *

אך שימו לב: יש מי שדואג לסבך את העניינים וליצור את הרושם שמדובר כאן במשהו קשה ובלתי אפשרי. קוראים לו "יצר הרע". הוא פשוט מודאג: 'הרי כל עמלי יירד לטמיון; כל אלו שהיו בדרכם לעלות לגרדום התאוות והפגמים, יישמטו לי מתחת ידי בהרהור אחד של תשובה. כמה כוחות השקעתי באותו בן-אדם, להפכו למשוקץ מרוחק ומתועב – איך אני יכול להרשות לו להפוך ביום אחד לאהוב ונחמד, קרוב וידיד?!"

מהי אם כן עצתו? מתוחכמת ומרושעת ביותר: הוא מחדיר באסיריו את ההרגשה שחזרה בתשובה היא למעלה מיכולתם, כך שלא יתחשק להם לברוח, גם כששערי הצינוק פתוחים לרווחה.

מעתה, מה יעשה אותו אסיר אומלל ששבוי – לא בין סורגי בית הסוהר אלא – בין סורגי דמיונותיו הסוגרים עליו מכל עבר? הוא משוכנע שתשובה זה לא בשבילו. העסק 'גדול עליו'…

* * *

ובכן, באמתחתנו כמה תגליות מרעישות שבכוחן לערער את המוסכמה הישנה והעתיקה, ולגרום לאסירים הפליליים ביותר לקום מהדרגש העלוב, לארוז חפצים, לצאת מבעד השער הפתוח ולשוב הביתה.

אך אנו מעדיפים לשוחח כאן על אחת התגליות המרעישות ביותר, והיא: אפשר "לרצות" לחזור בתשובה! גם אם התשובה עדיין נראית לנו קשה ובלתי אפשרית, יש לנו ברירה לרצות ולהשתוקק לשוב בתשובה!

שכן, הרצון לחזור בתשובה, יש לו כח עצום בפני עצמו, גם אם אינו מביא לידי תוצאה מיידית. הוא עולה ישירות למעלה ועומד לפני כסא הכבוד. וכאשר "דרש רבינו יהודה החסיד: גדול כוחה של תשובה, כיון שאדם מחשב בלבו לעשות תשובה, מיד עולה ועומדת לפני כסא הכבוד" (ספר הרוקח, הלכות תשובה, אות יט).

בכן, אם אתה רק מתכנן לחזור בתשובה, נפתחים לפניך שערי שמיים. שהרי כך גם אמר רבינו הקדוש: "משעה שאדם חושב לעשות תשובה, אזי מקבלין תפילתו, אף על פי שלא עשה עדיין" (ספר המידות, תשובה סה).

אין לנו שמץ של מושג עד כמה גדולה אהבת ה' לאותם אומללים שאינם מצליחים לשוב, אך ממשיכים לרצות. "ונעלם ממך ולא תדע עוצם ריבוי רחמנותו וחסדיו הגדולים על כל החפצים לשוב באמת, אף על פי שלא שבו עדיין. וכל ישעו וכל חפצו יתברך לשוב ולרחם על כל המחכים ומצפים ומתגעגעים וחותרים במחתרת למצוא הצלה ומנוס לשוב להשם יתברך, אף על פי שמתגברים עליהם בכל עת יותר ואין מניחים אותם ימים ושנים הרבה לשוב אל בית אביהם – אף על פי כן, חסדו גבר עליהם ועלינו מאד מאד בלי שיעור וערך ומספר, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב" (ליקוטי תפילות, ס).

"ודבר זה יכול בוודאי כל אדם לקיים, אפילו הפחות שבפחותים, ואי אפשר לקלקל ולסתור עצה הזאת בשום אופן, מי שירצה לקיימה. כי בשלמא כל הדברים והעצות שבעולם, יכול הבעל דבר להתגבר לבלי להניח את האדם לעשותם. אבל רצון לבד, זה אי אפשר לסתור בשום אופן! כי יהיה איך שיהיה, אף על פי כן אני רוצה לשוב לה' יתברך ברצון חזק" (ליקוטי הלכות, ערב ג, ה).