תקוות המכורים…
ט״ו בתמוז תשע״ט
"…גם בבור העמוק הזה מגיע הצו האלוקי: "אם בגפו יבוא בגפו יצא", לאמור, שרק כאשר העבד היה נשוי קודם לאשה יהודייה מותר לו לשאת שיפחה, זאת מכיוון שיהודי הנשוי לאשה כשרה, שמור במידה מסויימת, וסוף סוף יחזור אחרי שחרורו לכור מחצבתו"
תקוות המכורים לפרנסה
עיניו התמלאו דמעות התרגשות. לא היה לו ספק, זה כתב ידו של ראש הישיבה בכבודו ובעצמו. בפתק נרשמו באופן מדוייק הוראות ברורות לאברך שהוצמד אליו כחונך – איך להתנהג עמו. ניכר שהושקעה כאן מחשבה רבה לקַרֵב, לשמור, לעודד ולרומם…
קשה לו להאמין שזוהי המציאות; הוא הרי האכיל מרורות את צוות הישיבה, תמיד פזל לרוח הרחוב, וכאשר הגדיש את הסאה הורחק באין מנוס מבין כתלי בית המדרש.
תמיד חשב שראש הישיבה שונא אותו שנאה תהומית ושלבטח שמח מאד ביום בו התפטר ממנו סופית. מה גדולה היתה הפתעתו כאשר גילה את המכתב שהעיד יותר מכל על לב חם ואוהב שנושא על גביו את דאגת התלמיד לשעבר. מכל מילה ניבטה הדאגה הרחימאית, איך לנווט את דרכו גם בתוך המדמנה שבה שקע – כדי שלא ירחיק יותר מדי; כיצד להשאיר חרך צר, דרכו יוכל לשוב ולהתחיל מחדש.
* * *
טירדת הפרנסה, הבוץ האנושי הזה כבר הפיל אלפים ורבבות אלי תהום. "ידוע", כותב רבי נתן, "שמרירת טרדת הפרנסה מכלה חיי האדם ומרחקת אותו מעבודת ה' יתברך", (ליקוטי הלכות, ר"ח ה).
זוהי תוצאה של אותה קללה איומה בה קולל האדם הראשון כאשר המרה את פי בוראו בעצתו של הנחש – "בעצבון תאכלנה בזעת אפיך תאכל לחם", קללה שגרמה שהפרנסה תבוא בצער, ביגיעה ובמרירות.
אך מסתבר שאין זו מציאות הכרחית; הבחירה ניתנה לאדם האם וכמה יהא לו חלק באותה עצבות וטירדה, זאת מכיוון שהקושי הגשמי נובע מן הארס הרוחני שהנחש הקדמוני הכניס באדם, בכך הוא ערער את אמונתו ובטחונו בבוראו הזן ומפרנס, ועורר בו פחד שווא – מה יאכל ביום מחר.
פחד זה גורם לאדם לבקש אפילו אמצעים קשים ומרים לפרנסתו, ומי שאכן נסחף אחר בהלה זו ומשתעבד ליגיעות וטרחות קשות מושך על עצמו את טומאת הנחש וקללתו. אך כאשר הוא בוטח בה' ומקיים את צו חכמינו הקדושים: "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי" (אבות א, טו), אזי הוא יוצא לחירות אמיתית, והפרנסה מגיעה אליו בקלות.
ההשתעבדות לטרדת הפרנסה כמוה כעבדות, והיא עומדת בסתירה גמורה לקדושת קבלת התורה שעניינה חירות מעבדות מצרים והשתעבדות לבורא העולם בלבד. כאשר האדם שב ונעשה עבד לפרסתו, הרי מלבד המרירות הגשמית והפסד הזמן – הוא גם מתנתק בכך משורש התורה והקדוּשה, ומתחבר לטומאה, שכן העבדות הגשמית היא שורש טומאת עשיו ועמלק.
ואם כל השתעבדות יתירה לטרדת הפרנסה מטמאת ומזיקה, הרי מי שמוכר את עצמו לגמרי עבור הפרנסה, נופל נפילה אנושה. זוהי מהותו של 'עבד עברי' שמוכר את עצמו כדי לזכות באותן פרוטות עלובות תמורת חירותו, ומכיוון שכך הוא מאבד את כל קדושת יהדותו, עד שהוא כבר רשאי לשאת שפחה כנענית, בת אל נכר!
* * *
אך ראה זה פלא, הגדר האחרונה שמפרידה בין היהודי לגוי התערערה אצל עבד זה; נפשו הירודה והמסואבת הגיעה לכאורה לתחתית העמוקה ביותר – ואף על פי כן, גם בבור העמוק הזה מגיע הצו האלוקי בפרשת השבוע שעבר: "אם בגפו יבוא בגפו יצא", לאמור, שרק כאשר העבד היה נשוי קודם לאשה יהודייה מותר לו לשאת שיפחה, זאת מכיוון שיהודי הנשוי לאשה כשרה, שמור במידה מסויימת, וסוף סוף יחזור אחרי שחרורו לכור מחצבתו.
נכון, הוא הושלך ממחנה הקדושה, ילדיו מן השפחה לא ייחשבו יהודים, אך בכל זאת יש מי שמסתכל עליו ודואג לו – הקדוש ברוך הוא מצווה ומזהיר לעשות הכל שגם רחוק ושפל זה לא יודח לגמרי ממחיצת הקדושה.
פרשת עבד עברי עומדת כתמרור בעיקולי הדרכים בהם נתקל האדם ורואה את עצמו כה רחוק מבוראו; התורה קוראת לו: 'לעולם אל תעלה על דעתך שנוּטשת. לעולם אל תחשוב שאינך יקר בעיני בוראך. גם לך הוכנו דרכי הצלה. גם אתה בן יקר וחביב, שבשמים כה משתוקקים להצלתו'. הצדיקים כבר הכינו והתוו דרכים ולימודים, בהם גילו עצות ונקודות אור שגם הרחוק ביותר מן הקדושה יכול לאחוז בהם. על האדם רק לחפש אחריהם ולקבל אותם בפשטות ובאמונה תמימה, כי אז גם בעמקי עמקים תיסלל לו הדרך לצאת מחושך לאור.
גולשים צפו גם ב:

חורף
ההמתנה מבררת מהי מידת הרצינות וחוזק הרצון של הממתין. אם רצונו חלש, תשבור אותו ההמתנה והוא ידחה לחוץ. ואם רצונו חזק ואמיתי, תסייע לו ההמתנה בהגבירה את הרצון הזה. ורצון גדול יותר יבנה כלי חזק…

האמן בכוחות עצמך
מכשול גדול על דרך השלימות הוא חיסרון האמונה בכוח עצמו, מכשול זה מביא בגילויים הראשונים בצעדים הראשונים של האדם המתחנך בעבודת ה', לידי רפיון כוח ורפיון רוח, חוסר שמחה ועייפות, אם אין האדם מסיר מכשול…

אל תתייאש!
כשרבינו אמר "געוואלד, אל תתייאש!", "ומשך מאוד תיבת "געוואלד", היו אצלו גם גדולי תלמידיו. וכי להם צריך רבינו לצעוק שלא יתייאשו? אותם צריך רבינו ללמד התחזקות מהי? גם עליהם צריך לעמוד ולדאוג שלא יתייאשו? –…

התעוררות או התחזקות?
שתי הארות מאיר הצדיק בעולם: התעוררות והתחזקות, ואת שתי הדרכים אנו זקוקים לקבל ממנו. לפעמים אנו צריכים לשמוע דיבורי התעוררות, שיעוררו אותנו לבלי לשקוט על השמרים, וידחפו אותנו להתקדם ולהתעלות בעבודת ה'; ולפעמים אנו זקוקים…

צוואתו של רבי נתן מברסלב
ואמר בזה הלשון: נו, כשעזרא הסופר הולך לו, וטרף-פסול מתגברים, כמו שיש היום לאלפים ולרבבות טרף-פסול... אך אני מקוה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון לכל. ובכן מצוה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את…

תפילת נשים
לקט שיחות וסיפורים מתורת רבינו הקדוש ותלמידיו הקדושים זיע"א, והפעם: על כוחה הגדול של תפילת נשים לפני ה' יתברך, שיכולה לבטל כל גזירה; על חשיבותה אצל השי"ת על פי דברי רבינו ז"ל; על רבי שמעון…

איך זוכים להתחדש?
מי שרוצה גם הוא לזכות ל"תמימות ופשיטות", חייב גם הוא לשקוד על דלתי ישיבת הצדיק האמת שילמדהו דרכי התמימות והפשיטות, אשר על ידם יוכל להתחדש תמיד ולהיות 'בן זקונים' אמיתי, המוסיף קדושה ודעת בכל יום.

אין יום שאין בו טוב
הבעיה העיקרית של ה'גדר' שבכל יום ההרגשה שהיא נותנת לאדם היא, כאילו אין אפשרות באותו יום לעבוד את ה'... "שנדמה לו כאילו היום הזה אינו כלום, כאילו אינו מימי חייו, כאילו היום אי אפשר להתקרב…

הכל חדש!
האמונה שהעולם מתחדש תמיד, מעניקה לכל אחד תקווה מלאה להשתנות בכל עת, כי אין שום קביעות לרע, וההרגשה שהמצב חייב להמשך כך – כוזבת לגמרי. בכל יום מתחדשת הבריאה, ועמה מתחדשים חסדים חדשים שעומדים הכן…

לקראת הילולת רבי נתן
לקראת יום הילולת גאון עוזנו מהרנ"ת זיע"א ביום עשרה בטבת מציגה הוצאת 'משך הנחל' הוצאה מיוחדת של השיחות העוסקות בהסתלקותו ו'מכתב הסתלקות מוהרנ"ת' המובאים בספרי "שִׂיחַ שַׂרְפֵי קוֹדֶשׁ" – מאוצרותיו של הרה"ח רבי לוי יצחק…

מיוחד: לקראת הילולת רבי נתן מברסלב
מיוחד: לקראת יום עשרה בטבת הקרב ובא, ליקטנו לכם לקט נפלא על גאון עוזינו, מורינו רבי נתן מברסלב זיע"א. תולדות חייו, מאמרים וניגונים.

חינוך הילדים – מכתבי רבי נתן
לרגל יום הילולת מוהרנ"ת: דברי חיזוק והתעוררות אשר כתב מוהרנ"ת לבניו הקטנים, מלוקטים מתוך ספר מכתביו "עלים לתרופה". במכתבים אלו ניתן לראות האיך חינך מוהרנ"ת את בניו הצעירים, שאף להם הזכיר בכל עת את התכלית…

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.